עבודת הגרשוני לט

קדושת בכור מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי מפקיעין לכן במקום שאינו יוכל למכרו טוב ליתן הפרה במתנה או להפקירה כדי שלא יבא לידי תקלה דאורייתא אבל מ"מ ינהוג בהולד קדושת בכור לענין איסור גיזה ועבודה כמו שעשה רב מרי בר רחל כנ"ל זה מה שנלע"ד ועוד יש לדקדק דקדוקי' בענין זה ובפרט בפירוש הירושלמי הנ"ל גם יש לדקדק במה שהנכרי חצירו קונה לו הלא חצירו משום שליחות קונה לו ואנן ק"ל אין שליחות לנכרי והארכתי בזה בתשוב' אח' ואין כאן מקומו גם מפני טורח הכתיבה צריך אני לקצר נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה כו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון המצויין בהלכה הר חמד עומד לנס עמים שביב אשו נגה אור יקר הולך שבעתיים כאור שבעת הימים. עפעפי שחר עפעפיו יבחינו ויחזו מפעלות פלאות חזון נפרץ עוד לימי'. ה"ה אהובי אדוני מ"ו מאור הגולה מוציא לאור תעלומות חכמה כמים מכסים לימי'. עיני כל ישראל אליו ידרשון כמשפט אורים ותומים ע"ה פ"ה נ"י כמהרר יהושע נר"ו לא יכבה מחול ימים ירבה. וכל המסתופפים בצלו צל החכמה והמדע שלו' וי"ר. מה חיי כי אאריך לספר שבח יקר תפארת גדולתו חצי גיבור בעל לשון שנוני' כלים ולא העלה בידו טפה מני ים ע"כ זמותי יד לפה אשיב מפני הכבוד. מה אני ומה כחי תולעת ולא איש ולא בינת אדם לי ולא אכלתי פתא דחוטי מן יומאי כי אייח"ל חולין הוא לדפק ולשקוד בדלתי ושערי החכמ' המדע אשר לא כדת אך ורק הערוני רעיוני ועל משכבי סליקו קום לך נרדם למה לך להתמהמה עד בו"ש תורה היא וללמוד אתה צריך שאל מה שיש לך לשאול ע"כ אחת אשאל אותו אבקש ידבר נא עבדיך דבר ואל יחר אף אדוני רק ענותנותו תרביני ומשפטי צדקו יורני: מעשה שהיה כך הי' ראובן היה לו בית תחתיי' שניים ושלישי' ועוד יש לו באותו החצר בית פנימי של עץ עומד בסוף חצירו ונכנסי' לתוכו דרך כבש בחצר ועוד יש לו דרך א' למעלה בשטח הראשון ע"י קרקף ולמטה תחת בית הפנימי העומד בסוף החצר בנויים ב' דירים א' קטן וא' גדול וראובן מכר שטח התחתון לשמעון (וז"ל השטר איך שמכרתי לו שטח התחתון בביתי וכו' וזה אשר מכרתי לו כו') ופורט כל דבר שמכר לו לשמעון ולא הזכיר בפרטו' אלו שום דיר (וז"ל השטר גם המרתף הקטן וכו'. ושאר בנינים הבנוים בחצר ובתי חיצונות עד בית של עץ. והמדרג' העומד' בחצר שהולכין לבית הפנימי של עץ אותו בית הפנימי של עץ לא מכרתי לו רק נשארו לי ברשותי ובחזקתי כבראשונה וכן המרתף כו' נשאר ג"כ לי בחזקתי הראשונה רק כל ימי המשכנת' כו' והדיר הגדול שבחצר העומד תחת בית הפנימי לצד פלוני נשאר גם כן בחזקתי מתהום ארע' עד רום רקיע כמו שהוא עתה) ולאחר מכירה זו מכר ראובן כל זכותו ללוי ושמעון היה מחזיק בדיר הקטן הנ"ל בתורת משכנת' ועתה בכלות שני המשכנת' נתעצמו בדין שמעון ולוי: טענה א' לוי אמר אחוי לי זכותך שיש לך על דיר זה כי לא נמכר לך כיון שמפורש בשטר כל מה שנמכר לך כל חדר וחדר בשמו ולא נזכר שום דיר אם כן מוכח שלא נמכר לך שום דיר ומה שהחזקת בו עד עתה הוא מכח משכנת' כמפורש בפנקס דמתא ועדיין לא כלו ימי המשכנת' טענה ב' של לוי שמפורש בשטר המכירה שמכר לו עד בית הפנימי ולא עד בכלל והדיר הנ"ל הוא למטה מבית הפנימי הנ"ל א"כ מוכח מתוך השטר שלא נמכר לו הדיר ואף אם תאמר שבכלל שאר בניני' הבנוי' בחצר הוא ג"כ הדיר הנ"ל זה אינו כי זה הוא שטר ושוברו בצדו. שכתוב ושאר בנינים עד בית הפנימי והדיר הוא למטה מבית הפנימי ומ"ש שאר בנינים מי יודע אם לא היו שם בנינים בשעת המכירה ובאמת כהיום עומדים עוד שאר בנינים בחצר ואף גם אם לא היה שם שום בנין אחר אע"פ כן אין סברא לומר שדעתו היה על הדירי' ואף אם היה מתחלה דעתו על הדירים הרי הדר ביה וכת' עד בית הפנימי ובכלל זה אין דיר במשמע שהוא עומד תחת בית הפנימי ע"כ תורף טענות לוי: א' שמעון השיב שקנה גם הדיר הקטן הנ"ל. והכי מוכח לשון השטר בכמה דוכתי' חדא שכתוב בשטר והדיר הגדול כו' נשאר ג"כ בחזקתי הראשונה כו' משמע דוקא דדיר הגדול שייר לעצמו ולא דיר הקטן דא"כ היה לו לפרש ששייר לעצמו ג"כ דיר הקטן: ב' דכתוב בשטר ושאר בנינים הבנוים בחצר ואין שום בנין בחצר א"כ ע"כ צריך אתה לומר שכוונת המוכר היה על דיר הנ"ל: ג' ועוד זה שלישית הוסיף שמעון מדילי' וטוען שדיר הקטן בכלל המצרי' שמצר לו ע"כ תורף טענות שמעון: תשובה לע"ד היה עולה על רוחי לא להלכה ולא למעשה רק דרך משא ומתן בעלמא שאין בטענות שמעון ממש והנני אבוא בקצרה ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון רק שנקדים ובפתח דברינו נאיר שבלשון השטר אמרינן עד ולא עד בכלל: טענה א מה שטוען שמעון שקנה גם את הדיר הקטן והכי מוכח לישנא דשטרא מאחר שכתוב בשטר שהדיר הגדול שייר לעצמו משמע הא דיר הקטן מכר ואני אומר שלא מחכמה שאל על זאת הלא אמרינן בפ' המוכר את הבית (דף ע' ע"א) בעו מיני' רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני מהו חוץ מסדן פלוני מהו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה או דילמא אפי' שאר חרובין נמי לא קנה ואפשיט אבעי' אפי' שאר חרובין נמי לא קנה תדע דאלו אמר לי' שדה מכור' לך חוץ משדה פלוני ההיא הוא דלא קנה הא אחרנייתא קנה אלא לא קנה ה"נ לא קנה הרי לך לפניך שאעפ"י שפרט א' מן הדברים שאינם בכלל המכיר' לא הפסיד זכותו בזה שנאמר ששאר הדברים שלא פרט מכר אף שבל"ה לא היו מכורים ויש לבעל דין לחלוק ולומר כי רש"בם פי' הטעם לפי שאמרינן אלא אי איכא מלתא לטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה משמע דוקא היכא דאיכא למימר להכי פרט חרוב זה משום דרך אבל אם היה מפורש בשטר ששייר לעצמו דרך שא"א לומר כן לטפויי קאתי לא אמרינן הכי אלא אמרינן אותו חרוב שייר ולא האחרי' ובנדון דידן מפורש הדרך א"כ א"א לומר לטפויי קאתי זה אינו חדא דמשמעות הלשון שכתב הרשב"ם כגון דרך משמע לאו דוקא דרך ה"ה אם יש לומר מידי אחריני אמרינן הכי והכא נמי בנדון דידן אפשר לומר לטפויי קאתי שאם רוצה לחלוק הדיר הגדול לכמה דירים ולפתוח פתחים בחצר הרשות בידו כמ"ש שמעון והלשון משמע זה כמו שמשמע ששייר לעצמו הדרך שהרי הטעם הוא כמ"ש הסמ"ע (סי' רי"ד ס"ק י"ב) שאם שייר לעצמו דבר שלא היה צריך לו להתנות הוה משמעו כאלו אמר נשאר ברשותי כמו שהיה מתחלה ומתחלה היה יכול לילך לשם הכא נמי השתא לאחר מכירת הבית ואם כן הכי נמי משמע ששייר לעצמו הדיר כמו שהיה מתחלה בחזקתו שהיה יכול לחלקו לכמה חלקים אעג"ב דאיכא למימר שגם לזה לא היה צריך לשייר הדיר הגדול כי בלא"ה יוכל לחלקו לכמה חלקים ולפתוח פתחים אעג"ב דאמרינן שאין אדם יוכל לפתוח פתח לחצר חבירו אע"פי שלא בנה בנין חדש אלא שהוא בנוי כבר (כמו שכתב בעל הסמ"ע בסי' קנ"ד) לפי שמרבה עליהם את הדרך היינו דוקא כגון בית ועליה שיש לו הלוך ותשמיש תדיר משא"כ בדיר שאין תשמישו תדיר כ"כ (וכן חילק שם בעל הס"מע חילוק כעין זה בס"ק ז' ע"ש) א"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה לו לשייר הדיר הגדול הלא דבר הוא שאני התם דאמרינן שמביא בני אדם מן השוק שאין תשמישן תדיר ואפשר שבכל שנה לא יבא שם שום אדם כי אין להם דבר ידוע וקבוע שם אבל כעין נדון דידן שהדיר הוא ידוע וקבוע לא היה יכול לפתוח פתח חדש אף שאין תשמישו תדיר כ"כ כמו בתשמיש הבית וכן מדויק הלשון בעל הס"מע שכתב דשאני התם שהיה לו הילוך תדיר וכו' מן הבית הקבוע ועומד וכו' ואף אם אין זה דיוק בדברי בעל הסמ"ע וחלוק שחלקתי בין נדון דידן למ"ש בעל הסמ"ע אין זה חלוק אמתי אלא כמ"ש פשטא דלישנא וא"כ אין לנו לומר שום דבר לטפויי אעפ"י כן יש לנו לומר שלהכי פי' דיר הגדול בשיור כי היכי דלא ליזל אתו עמו בדינא ודיינא בדיר זה כמ"ש שם הרש"בם אליבא דרבנן וגם בסוף דבריו סיים שם הרש"בם וז"ל ומיהו היכא דליכא לטפויי שום דבר אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי קא מתכוין דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמיה עכ"ל הרי ברור אף אם אין לנו לומר לטפויי מ"מ לא אמרינן לאגרועי כתב וא"ל דכל זה אינו אלא אליבא דינא דגמרא דיד בעל השטר על התחתונה לפיכך ביותר שיכולין למצוא זכות למוכר מחפשינן חפוש גדול אבל עכשיו שאנו כותבין בכל השטרו' דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי בכל דבר המסופק יד בעל השטר על העליונה זה אינו שהרי הרשב"ם כתב גבי ארעא ודיקלי אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי וכו' וכתב הרשב"ם על גירסא זו ולא נהירא דאילו אמר ליה האי ארעא מזבננא לך קנה הכל אפי' הדקלי' וכשהוסיף לפרש ארעא ודיקלא יפסיד הלוקח אדרבא כ"ש שייפה כחו וכו' הרי משמע מדבריו שאף על הלוקח אמרינן כן שמה שהוסיף הוא ליפוי כח ולא לגרוע כחו וכ"פ מהררמ"אי בסי' רי"ו בהג"ה א"כ אף אם נאמר שהמוכר הוא כהיום כמו שהיה בעל השטר היכא דכתבו דלא כאסמכת' מ"מ לא הפסיד כלום במה שהוסיף לשייר את הדיר הגדול בנדון דידן כמ"ש הרשב"ם שהבאתי וכן משמע בפ' יש נוחלין גם במקומו אינו חסר כלום מאחר שאמרינן ששייר לעצמו הדרך ובלאו לשון השטר היה הכל מכור א"כ הוא רוצה לזכות מכח השטר ונקרא הוא בעל השטר אעג"ב דמוחזק הוא כמ"ש מהרי"ק בשורש ב'. טענה שנייה שטוען שמעון אין אני רואה בה ממש שטוען כיון שכתב בשטר ושאר בניינים הבנוים בחצר ואין שם שום בנין בחצר על כרחך צריכין אנו לומר