עבודת הגרשוני לח

אמנם פירושו של נזדקרה מפורש בטו' וברמ"בם היינו כשקפצה כגדי ורגלי' למעלה ולפי משמעות דברי מכת"ר האשה בנ"ד איננה מסופקת בקפיצה כזו ולענין הקושי' שהקשה מכת"ר וכל פלפולו סובב עליה דהיינו שלפ"ד הטור והש"ע הוה לי' לתלמודא להעמיד הברייתא של ג' ספיקו' כו' כגון שמצאה כתם למעלה מחגורה ולמטה מחגורה וכשנמצא על בשרה טמאה ולא אמרינן כשם כו' משום דאם אי' דמעלמ' אתא כו'. זהו תורף קושייתו. ולע"ד נראה שהתלמודא נדה מאוקימתא זו משום דמשנה שלימה שנינו שלא כנגד בית התורפה טהורה והיינו טעמא משום שאם אומרים שמעלמא אתא ואין אנו משגיחין במה שיש לומר אם איתא דמעלמא אתא על חלוקה כו' דאיכא לדחות ולומר דמבין רגליה ניתז (עיין בב"י מה שכתב בשם הרשב"א ע"ש.) אם כן גם כשתמצא למעלה ולמטה יש לנו לומר כשם שהעליון מעלמא אתא והא דלא נמצא על חלוק' היינו משום דאמרינן שמבין רגלי' ניתז כך התחתון מעלמא אתא והא דלא נמצא על חלוקה משום דאמרינן שמבין רגלי' ניתז. נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה כד רב כהנ"א מסייעין לו סייעת' דשמיא לאוקמי גרסא ולחדודי יגע ומצא סמיא כבן עזאי בשוקא דטברי' עתיק מליא ולא קיש קיש קריא. ספו לי' מן אלי'. אתכליי' בלי עליא. ה"ה הרב הגדול המופלא והמופלג נ"י פ"ה ע"ה ר"מ ואב"ד כמהר"ר יודא יכהן פאר נר"ו. אהו' ידידי אין אתי לחדש דבר רק לבשר שלום ולגלות את אזניו שג"י אשר כוננו ידיו אמונה יו' פלוני האירו אל מול עבר פני יום פלוני ונתמלא ביתי אורה מן המגילה תחלתה ד"ת והחתימה מעין הפתיחה. והיא כלולה ב' שאלות שאלת חכם ותשובתו בצדה שם שם לו חק ומשפט וכל יקר ראו עיניו עיני פקיחי רק במקום גדולתו ענותנותו השליך יהבו עלי להורות הלכה למעשה אשר הוא קשה עלי באשר ניירי נייר מחוק ויש לחוש לזיופ' בנקל סברות שלא אליבא דהילכת' ח"ו ע"כ היה מן הראוי שלא לתקוע את עצמי לדבר הלכה. אך ורק משום חביבותו דמר חיבת קודש לא יכולתי להוציאו בנייר חלק ואשיב לו מפני הכבוד אמנם בקצרה. וזה יצא ראשונה מ"ש מר וז"ל עד אחד מעדי הגט שמו יוסף התחיל לחתום וכתב אות יו"ד משמו ודילג אות וי"ו והתחיל לכתוב אות סמ"ך וכתב חצי עיגול מן הסמך כו' וציוהו עליו לכתוב באותה הרחקה שבראש השיטה) אות יו"ד ומן היו"ד אשר כתב כבר יעשה וי"ו ויגמור הסמ"ך ויכתוב פ' פשוטה וגמר את חתימתו והנה קצת היו מפקפקי' על הגט מחמת ב' דברים) א' דה"ל כאלו נכתב הגט שלא כסדר. וב' כיון שהרחיק העד כמלא יו"ד מן השרטוש שבצד ימין ומכ"ת דחה דברי המפקפקי' בא"מת הבנין שאין בדבריהם ממש אי משום שלא כסדרן הלא אפי' בגט אינו פוסל שלא כסדרן והביא ראיה לדבריו מהא דתנינן אין כותבין במחובר כתבו הטופס במחובר ותלשו וכתבו התורף בתלוש כו' כשר תשובה הנה אהו' ודאי לכאור' ראייתו נכונה וכן יש לי להביא ראי' בכיוצא בזה מן המשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו'. (פרק כל הגט דכ"ו ע"א) אבל עדין יש לבעל דין מקום לחלוק ולומר ודאי אם הקדים הטופס לתורף אין קפידא אם התורף עצמו נכתב כסדר אבל אם התורף עצמו נכת' שלא כסד' י"ל שהגט פסול (וחתימ' העדי' דינן כתורף) ממילא אזדי להו ראיותינו אבל מ"מ הדין אם מכ"ת שאין לפקפק בגט מחמ' שנכתב שלא כסדר אפי' התורף ואין אנו צריכי' לשו' ראי' כלל דמהי תיתי לומר שיהא הגט נכתב דוקא כסדר וכי עדיף גט מס"ת וס"ת אינה צריכה שתיכתב כסדר דוקא ולא מצינו שהקפידה התורה על כתיבת כסדר כי אם בתפילין ומזוזת דכתיב בהו והיו כדאי' במכילת' משא"כ בס"ת מכ"ש שאין להקפיד בגט ודמיא האי מילת' למ"ש התוס' בפ' המביא (דף כ' ע"ב) ד"ה לא צריכא דמעור' כו' וז"ל מכאן מדקדק ריב"ם דא"צ בגט שתהא כל אות ואות מוקפת גויל מד' רוחותי' ור"י אמר שאין מכאן ראיה כו' מ"מ נראה לר"י דא"צ ראי' להכשיר דדוקא בס"ת תו"מ בעינן שיהיו האותיו' מוקפת גויל משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפי' ספר ודיו לא בעינן בגט דספר דכתב בגט לסיפו' דברים הוא דאתא עכ"ל וע"ש באר"י שהאריך יותר. הרי כתבו התוס' דאין צריך ראי' להכשיר כיון שאין לנו ראי' בגט שצריך שיהיה האות מוקפת גויל אף אנו נאמר שאין צריך ראי' להכשיר הגט שנכתב שלא כסדר כיון שאין לנו ראי' לפסלו וק"ל אע"פ שיש שפוסלין בגט אם אינו מוקף גויל לאו משום כתיבה תמה פסלין לי' אלא מטעם דלא מקרי אות עיין בת"ה סי' ר"ל ורל"ו כללא דמלת' שאין אנו להביא ראי' כלל ועל המוציא לעז עליו להביא ראי' מכל מקום כדי לסתום פיו אביא ראיה מהא שכתבו הפוסקי' שאם קיים בגט מה שכתו' ב"ח אפי' התורף הגט כשר רק שאין אנו נוהגי' לקיים בגט היינו מצד המנהג אבל מצד הדין הגט כשר ואם צריכים אנו בגט כתיבה כסדר ה"ל פסול מן הדין וק"ל: וע"ד הפקפוק השני שמפקפקי' משום שהעד הרחיק מן השרטוט בצד ימין מלא אות יו"ד יפה למד מכ"ת ק"ו מהא שאם חתם העד השני תחלה והוא ק"ו שאין עליו תשובה ע"כ אין רצוני להביא עוד ראי' כללא דמלת' כל המפקפק בגט הנ"ל אינו אלא טועה ושתיקותו יחוסו. וע"ד מ"ש מכ"ת וז"ל ראובן יש לו פרה שלא ביכרה והגיע זמנה לילד ביו' ש"ק כו' אי אית לה תקנה במתנה ליתן אותה לגוי במתנה או לאו משום מראית העין דאחזי כמקח וממכר כי היכא דאסור להשאיל כליו לגוי כו' אהו' ידידי מתוך כתלי כתבו ניכר שהוא מפרש איסור השאלה בשבת הוא משום דמחזי כמקח וממכר. וממילא גם מתנה יש לאסור מהאי טעמא ל"ש אם החפץ הוא עדין ביד ישראל או אם הוא כבר ביד הנכרי. אבל לעד"נ דז"א דאיסור השאלה לנכרי בשבת הוא מפני מראית העין היינו הרואי' יסברו שהחפץ עדין הוא שייך להישראל והישראל ציוהו להוציאו לצרכו. וכן פירשו כל המפרשי' (ועיין בסמ"ג דף י"ט סוף ע"ב) וא"כ הוא יש לחלק אם החפץ הוא עדין ביד ישראל אסור לו לישראל ליתנו במתנה לנכרי אם יוציאנו לחוץ מרשות ישראל מה שאין כן אם החפץ הוא כבר ברשות הנכרי שרי לישראל ליתנו לנכרי במתנה ולא חיישינן משום איסור מקח וממכר דמתנה לא דמי למקח וממכר כיון דמיהב יהיב משקול לא שקיל משא"כ במקח וממכר איברא היה מקום לומר אע"פ שמותר לישראל ליתן מתנה לישראל חבירו בשבת. ולא דמיא למקח וממכר מ"מ לנכרי יהא אסור ליתן לו מתנה בשבת משום דהא ק"ל שאסור ליתן מתנה לנכרי אפי' בחול משום לא תחנם אם לא לנכרי שמכירו דלא הוה מתנה רק כמכר שנכרי המכירו כבר עשה לו חטיב' מול חטיבה או יעשה לו עוד. וא"כ יש מקום לומר שבשבת יהא אסור משום מקח וממכר מ"מ קושטא דמלת' לא דמי' מתנה למקח וממכר כיון שבשעת מתנה לא מקבל מידי גם איננו מזכיר מה שקיבל ממנו כבר או יקבל עוד רק לשון מתנה. גם מה שעשה לו הנכרי חטיב' או יעשה אינו דבר מסוי' וקצוב כמו מ"ו. לכן מתנה שרי וכן משמע לי בתוס' פ' הדר (דף ס"ו ע"א) ד"ה יפה עשית' השני שכתבו וז"ל יפה עשיתם ששכרתם לא דמי למקח וממכר ליאסר בשב' דלא הוה אלא כמתנה בעלמא כו' וכן אית' במרדכי ריש פ' הדר ע"ש כללא דמלתא שמתנ' לנכרי מותר בשבת ולא דמי למקח וממכר ומותר ליתן הפרה לנכרי בשבת אם הבהמה עומדת ברשות הנכרי: מ"מ לבי מהסס טובא להפקיע קדושת בכור על ידי מתנה לנכרי כיון שלא אשתמיט שום פוסק להזכיר תיקון זה רק הזכירו מכירה לנכרי כמ"ש ג"כ מכ"ת. ואין לומר שלא הזכירו נתינה להנכרי כיון דאית ביה איסורא כמ"ש לעיל. דה"ל למתני אם עביד מהני כמו שנקט התנא והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי כו' אם לא שנאמר באמת גבי איסור מתנה קנסוהו יותר מבאיסו' מכירת בהמה גסה לנכרי ודוחק הוא. ונלע"ד ליתן טוב טעם למה נדו חכמינו ז"ל מן תקון מתנה ובחרו במכירה לפי שבמתנה יש לחוש יותר לתקלה מבמכיר' דאית' בריש בכורות (דף ג' ע"ב) ר"מ בר רחל הויא להוא ההוא חיותא אקני לאודנייהו לנכרי ואסר להו בגיזה ועבוד' ויהיב להו לכהני וכלאי חיותא דרב מרי כו' אב"א רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור (פי' רשי ליטול מעות מן הנכרי כו') וחזי לי' אנשי אחרינ' ואזל ועבד וסברי ר"מ בר רחל מילתא בעלמא הוא דעביד ואתי בה לידי תקלה ע"כ. הרי קמן דכלאי חיותא דר"מ ב"ר משום דטעו בהו אנשי וסברי מלת' בעלמא הוא דעביד ע"כ לא רצו לתקן הקלקול ע"י מתנה כי במתנה ודאי יש לטעות ולומר מלתא בעלמא הוא דעביד אבל במכירה ונתינות מעו' אין לטעות כל כך וק"ל. ולענין מה שנסתפק מר אם מועיל לפרה זו אם מפקיר אותה בשבת הפקר גמור לכל מר כדאית לי' כו' הנה אהו' ידידי ודאי יוכל אדם להפקר דבר מה בשבת וראי' לדבר דאית' בפ' מפנין דף (קכ"ז ע"ב) וז"ל דמאי הא לא חזי לי' כיון דאי בעי מפקיר נכסי' והוה לי' עני כו' גם יוכל אדם לזכו' מן ההפקר בשבת כדאית' בפ' כ"כ (דף ק"כ). וז"ל חשבון מאי עבידתי' מהפקירא קזכו כו' ע"ש בפי"רשי. מ"מ נראה לע"ד שאין להפקיע קדושות בכור ע"י הפקר כי הטעם שכתבתי לעיל שאין להפקיע ע"י מתנ' שייך נמי גבי הפקר והוא הדין והוא הטעם וביותר שייך הטעם גבי הפקר מבמתנה כי הפקר לית לי' קלא כמ"ש מ"ו ח"ז בב"ח ס"ס רמ"ו ע"ש ועוד יש לחוש גבי הפק' לערמה שיאמר שהפקיר אע"פי שלא הפקיר כדחיישינן לענין חמץ לאחר פסח כדאי' בירושלמי הובא בא"ח סי' תמ"ח ע"ש והלשון משמע וכן מוכח שם בירושלמי אע"פי שביטלו באמת גזרו רבנן ואסרוהו שמא יערים משא"כ במכיר' ומתנ' (אם לא במקו' דאיכ' קצת הוכחה שמערי' עיין במ"ב סי' נ"ט בסוף) והיינו טעמא משום דהפקר לית ליה קלא יוכל יותר לשקר כמ"ש. משא"כ מכירה ומתנה כללא דמלתא נלע"ד שאין מתנה והפקר מפקיעין