עבודת הגרשוני לז

דתנו בה ואם יש לה ווסת תולה בווסתה פי' אם יש לה ווסת זמן קבוע שהי' רואה תולה בווסתה שיכולה לומר שהדם שהי' רואה טהור הוא דעדין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה כו' אלמא דס"ל דאין אורח בא אלא בזמנו מהני דתולין במכ' מה שאין תולה בלא זה כו' ע"ש אף לנו יש לומר אע"פי שלא הי' לנו לסמוך אדברי הרופא במ"ש שאין הטיפין אלו באין מן המקור אם אין לאשה ווסת קבוע מ"מ אם יש לה ווסת קבוע מהני דאין אורח בא אלא בזמנו לסמוך אדברי הרופא וכל זה הוא אפילו לפי המפרשים שמפרשים דעת המרדכי שתרתי בעינן שיש לה מכה כל דהוא ויש לה ווסת קבוע. ומכ"ש לפי דעת המפרשים דברי המרדכי שסמכינן דאורח בזמנו בא אפילו באין לה מכה כלל ועיין באחרונים דעת ב' הפירושי' ופרט במ"ש מוח"ז בב"ח סי' קפ"ז ס"ד: כללא דמלתא הבא לטהר אשה הנ"ל יש לסייע לו בסיוע שיש בה ממש אעפ"כ לא מלאני לבי לב הנשבר על משענת קנה רצוץ להתירה א"ל שיסכי' בהיתרה מכ"תר שהוא מרא דאתר' עם עוד בעל הוראה אשר הוא מוסמך להוראה כדי שנמטי לכל א' שיבא מכשורא כן נ"ל גרשון אשכנזי שאלה כג צפרא טבא למרא טבא. ה"ה אהו' הגאון הנפלא בהפלא ופלא נ"י פ"ה ע"ה כמהו"רר גרשון אב"ד ור"מ דק"ק מיץ נר"ו. לא עת עתה לארוג בשירות ותשבחות אך מאחר שעובדא בא לידי הגם שהדברים בעצם אינם עמוקים כ"כ מ"מ אחרי שלאו בכל יומא מתרחיש ניסא שגברא רבא כמוהו בא לטירותינו. בכן נפשי חשקה לשמוע תשובתו הרמתה. וגופא דעובד' באשה אחת שמצאה כתם בחלוקה א' למעלה מחגורה וא' למטה מחגורה והדין פשוט בסי' ק"ץ בטור ובש"ע כשיודע' שלא נזדקר' טהורה שכמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון אבל באמת אשה זו מסופקת באם שנזדקרה כי אמרה שהוריד' מתיבה על הארץ ואינה יודעת באם שזה גורם כי ספק אצלה באם שהורידה בחזקה או בנחת. ועיינתי בגמ' במסכת נדה דף נ"ז איתא התם אמר מר על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על חלוקה טהור ופריך ה"ד אי מחגור' ולמטה על חלוקה אמאי טהור אי מחגור' ולמעלה על בשרה אמאי טמא ומשני א"א מחגור' ולמטה כגון שעברה בשוק של טבחים על בשרה מגופה אתאי דאי מעלמ' על חלוקה מיבעי לי' אשתכוחי'. על חלוקה מעלמ' אתא. דאי מגופ' על בשרה מיבעי לי' אשתכוחי' וא"א מחגורה ולמעלה כגון דאיזדקרה. על בשרה מגופה אתאי דאי מעלמ' על חלוקה מיבעי לי' אשתכוחי'. על חלוקה מעלמא אתאי דאי מגופה על בשרה מיבעי אשתכוחי'. ותכף בראותי גמרא זו היה כקושי' בעיני לפי הטור והש"ע היה להגמרא לשנות כך דאיירי שמצאה כתם למעלה וכתם למט' ובעל בשרה טמא דלא תלינן תחתון בעליון משום דאי מעלמא על חלוקה מיבעי לי' אשתכוחי' ובעל חלוקה תלינן תחתון בעליון דאי מגופה על בשרה מיבעי לי' לאשתכוחי': אבל באמת התיישבתי בעצמי שאין נראה לגמרא לסברא. דזה הסברא דעל חלוקה דמעלמא אתא דמהני להכריע באם שתלינן תחתון בעליון או לאו בשלמ' בגמר' שפיר דיש עוד סברא לקול' דעברה בשוק של טבחים ואז הוי שני קולות דנמצא על חלוקה ועברה בשוק של טבחים אבל לפי תירוצו הוי רק קולא אחת ואז אין סברא דקול' דעל חלוקה לבד מהני להכריע באם שתחתון כעליון או לאו אם לא דקושיית' הי' דלשני גם בסבר' דשוק של טבחים אבל זה אינה קושי' כלל כי למה לגמרא לשנות באריכו' דאיירי בב' כתמים למעלה ולמטה והוכרח לומר סברא דשוק של טבחים אדרבה כשאמרינן סברא דשוק של טבחי' מתרץ הגמרא בקיצור דאיירי אפילו בכת' א'. והנה בראותי א"א השני בגמרא ע"כ צ"ל כפשוטו פשט בגמ' ל"ל לגמרא לשנות דאיירי דאיזדקר' ליתרץ כפשו' בין שנמצא על בשרה או על חלוקה כלמעלה מחגורה אלא צ"ל דאי לא מיירי דאזדקר' אז אפי' בנמצא על בשר' אמרינן דמעלמ' אתא ואז צ"ל הפשט והלא זה הסבר' דמעלמא לחוד לא מהני כדלעיל אלא מוכרח דלעיל לא מהני לחוד משום שיש צד חומר' דמצא' למטה מחגורה לכן מצרכינן ב' קולות אבל בא"א השני דמצאה למעל' מחגורה ואי לאו דאזדקרה לא מצרכינן עוד קולות ובאמת כך הוא הפשט בר"שי דפירש דאיזדקרה זקפה בעצמה לאחורי' ואעג"ב דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמ' אתא על חלוקה מיבעי לאשתכוחי' עכ"ל והנה קשה מנ"ל לרש"י זה האע"ג אלא רש"י קשה ג"כ קושייתי כשאיירי בזקפה ואז הוי דין של מעלה מחגורה כדין של מט' מחגורה מכח החומר' דאיזדקרה ואז קש' לרש"י דקולא של מעלמא אתא לחוד לא מהני כדלעיל לכן פי' ואע"ג דעברה בשוק של טבחים וכו' כי אז נגד החומר' של דאיזדקרה הם ב' קולות דעל חלוקה ודעבר' בשוק של טבחים ולכן מיושב דלא הם ג' קולות דעל חלוקה. ודעבר' בשוק. ולמעל' מחגורה כי באם שאיזדקרה הוה כלמטה מחגורה וא"כ המה רק ב' קולות ובאם שלא נזדקרה אז לא מצרכינן שום קולא כי מהיכי תיתי לומר שהדם מלמטה בא למעלה כך מוכח הפשט בגמרא אף שיש איזה סברות דחוזר הנה והנה מ"מ בזה לא שייך. וא"כ הדרא קושיא ראשונה לדוכתי' בא"א השני לא ליתרץ כלום מאיזדקרה רק שמצאה כתם למעלה מחגור' ולמטה ואז למעלה ודאי טהורה כי לא איזדקרא רק מחמת שמצאה כתם למט' מחגורה וכשמצאה למט' על חלוקה תלינן בעליון וכשעל בשרה לא תלינן בעליון מאי יש להשיב דצריכין ב' קולות הלא גם עתה מצריכין ב' קולות כדפרש"י דאיירי ג"כ שעברה בשוק של טבחי' אלא דצ"ל דגם בזה לא תלינן כי בשלמא למעלה מחגורה ובלא איזדקר' אז א"א לומר דבא הכתם מלמטה אבל בלמטה מחגורה לא אמרינן דתלינן בעליון ואז ק' על הטור וב"י דסברי דתלינן והלא הם לא הזכירו בדין זה מב' קולות בשלמא בלאו דברי דלעיל ה"א כשלא תלינן לעליון אז מצרכינן ב' קולות. אבל כשתלינן לעליון זה הוי ב' קולות קולא א' דעל חלוקה דמעלמא אתא. וקולא ב' דתלינן כמו שהו' כתם העליון כן התחתון אבל השתא הוכחנו דאף בדתלינן לעליון או לאו צריכין ב' קולות. וא"כ ק' מנ"ל לטוש"ע אף כשלא איזדקרה לומר דתלינן בעליון אף שלמעלה טהור דודאי דמעלמא אתא מ"מ למטה כשמצא' כתם למטה מצרכינן ב' קולות והם לא הזכירו כלום בדין זה משוק של טבחי' והעיקר שהגמ' בעצמו כשמצאה כתם למעלה מחגורה. ואיזדקרה זאת הוא מוכרח שדינו הוה כמצאה למטה מחגורה ובמצאה למטה מחגורה כשיש ב' קולות הוי די וטהורה כגון על חלוקה ובעבר' בשוק של טבחים א"כ לא לימא כלל מאיזדקר' רק שמצא' למעל' מחגור' ולמטה מחגורה וכשמצא על חלוקה תלינן בעליון דאז הוי ב' קולו' כי עכשיו נמי איירי משוק של טבחים הגם שיש לצדד בדברי הטור וש"ע בעצמם מאלו הסברות דשוק של טבחים. כי לעיל בסוף זה מזכיר מאלו סברות דשוק של טבחים. גם יש לצדד מכח הגמרא דדף של אח"כ (דף נ"ט) שמביא הברייתא דהיו עלי' טיפי דמים למטה ולמעלה ופירשו שמה התו' הפשט באותו ברייתא כך וא"כ הי' ק' תנינא ולכן מתרץ הגמרא כך אבל יש לפלפל בזה דלאו תנינא הוא כי כוונת הברייתא רק למצא שלשה ספיקות באשה כדאי' בהדי' וכוונת הברייתא השני' דלתלות עליון עד כגריס כדפירשו תו' שמה ובודאי יש להמצי' סברות כהנה וכהנה בתוך סוגי' זו אבל לא אטריח למכ"תר בעת הזאת. והנה בנדון דידן האשה מסופקת באם שזקפה עצמה לאחורי' ובלשון הגמ' הי' משמע מלשון כגון דאיזדקר' שודאי איזדקר' אבל כשמסופק' אז יכול להיות דתלינן. אבל בלשון הטור וש"ע משמע שיודעת שלא איזדקרה וא"כ צ"ל בפירוש שיודעת שלא איזדקרה וכל זמן שמסופקת טמאה וכך באמת נ"ל למעשה לכן יודיעני ג"כ תשובתו הרמתה. ודי בזה לע"ע. והיה זה שלום מאדון העולם לגיזרת ספיר ויהלום כ"ד אהו' אשר נפשי קשורה בנפשו. ישעי' הלוי הורוויץ תשובה בירך לקחתי ובירך אשיב לשואל כענין ומשיב דברים נכוחים ערבים כעולות מחים. ה"ה הרב הגדול הגאון מה"רר ישעי' סג"ל נר"ו לא יכבה. אהובי ידידי ע"ד מה שבדק לן מר לחוות דעתי הקלושה בענין אשה א' שמצאה בחלוקה ב' כתמים א' למעלה מחגורה וא' למטה מחגורה והיא מסופקת אם נזדקרה אם לאו. אם תולין תחתון בעליון אם לאו. זה הוא תורף המעשה שהיה ומכת"ר האריך ופלפל בחכמה בסוגי' דגמ' פ' הרואה כתם ומה מאד חשקה נפשי לטייל אתו עמו בפלפולא בארוכות אך ורק כעת הוא מהנמנע באשר שעין עיוני משוטט ומטייף למרחוק לפלס דרכי ולהשיב רגלי למחוז חפצי לחיים ולשלום. ע"כ יהי' דברי אלה מועטים. ולענין עיקרא דדינא נלע"ד לפסוק כמשמעות לשון הטור דדוקא אם יודעת שלא נזדקרה אזי תלינן תחתו' בעליון ואמרינן כשם שהעליון בא ממקום אחר. כך התחתון בא ממקום אחר כיון שבכתם העליון לית בי' ספיקא כלל שבא מעלמא אמרינן כשם כו' משא"כ אם אינה יודעת שלא נזדקרה אזי יש גם בכתם העליו' ספיקא קצת אז לא אמרינן כשם כו' דאיכא למיחש שמא נזדקרה ולאו אדעת' אע"ג דלענין שאם מצאה כתם למעלה מאותו מקום טהור' ואם נזדקר' טמאה פירשו הרשב"א והטור דוקא כשהיא יודעה שנזדקר' אז אמרינן שהיא טמאה אבל מן הסתם אינה חוששת שמא נזדקרה וזה הוא ששנינו הרואה כתם כו' שלא כנגד בית תורפה טהורה דמשמע מן הסתם מ"מ לענין זה לתלות תחתון בעליון ולומר כשם שהעליון בא מעלמא כו' צריכין שיודע' בודאי שלא קפצה כיון שמצינו דם למטה במקום שהיינו מטמאין אותה אם לא נמצא דם למעלה אין מטהרין אותה אלא במקום דלי' ספיקא כלל שהעליון בא מעלמא. משא"כ כשנמצא דם למעלה לא חיישינן מן הסתם דלמא קפצה וק"ל. כללא דמלתא שלע"ד כשאנו רוצים לומר כשם שהעליון כו' צריכין שתדע האשה שלא נזדקרה.