עבודת הגרשוני לד

בשער ך"ו ח"ב לאחר שהביא תשובת האשכנזית הנ"ל כתב וז"ל מאי דקאמר הכא גבי בשבועה תינח אי איכא שטרא דנשבע ונוטל אבל אי הוה מלוה על פה והאמינו בפני עדים מאי איכא למימר דהא אפי' בשבוע' לא גבי כשהלוה אומר פרעתי אלא דאכתי א"ל דהתם מפסדא לכתובת' לגמרי בהחלט בלא שום תקנה והכא לכל הפחות מיחייב הלוה היסת ואולי טוען שקר וכשיחייבוהו שבועה ישלם עכ"ל. והנה לפי דברי הג"ת בנ"ד נמי אמרינן תו לא מהימן אע"פ שאינו יוכל לגבות כלל אפילו בשבוע' כיון שאינו מפסיד בהחלט כיון שהקהל חייבים לישבע על טענות ודאי ולקבל חרם בטענות שמא אמרינן מאן לימא לן דמשתבעו או יקבלו בחרם דילמא ישלמו אבל אין דברי בעל ג"ת נהירין לי כלל כי לפי סברתו שהקשה תינח אי איכא שטרא כו' מי הגיד לו באמת שאמרינן תו לא מהימן היכא שאינו גובה אפי' בשבועה ומפסיד לגמרי אע"פ שדוחק הוא לחלק ולומר שבמלוה בשטר אזדא ליה נאמנותו שהאמין לוה למלוה לגמרי ובמלוה ע"פ לא אזדא ליה הנאמנות מ"מ מנ"ל לבג"ת להקשות אבל האמת יעשה דרכו שמ"ש תשובת אשכנזית ועוד התם מפסדת כו' אין כוונתו לומר ועוד יש תירוץ אחר על מה שהקשה היכא ילפינן ממונא מאיסורא דהא במ"ש התם מפסדת כו' לא מיתרצא קושיא זו כלל אלא הכי פרושו וכ"ת היכא ילפינן ממונא מאיסורא כתובה נמי ממונא הוא וילפינן שפיר ממון מממונא ועוד ילפינן ליה נ"ד גבי מלוה בשטר דמיירי ביה מהר"ק מק"ו מהא דהאשה יוצאות כו' דהא התם מפסדת לגמרי כו' ונאמנות דמלוה ע"פ אף שליכא למילף מן האשה מכח כ"ש מ"מ ילפינן ליה מיני' במה מצינו מה גבי אשה שיוצאו' כו' אמרינן כיון דמשקרא תו לא מהימנא ומפסדת כתובתה ה"ה נמי נאמנות גבי מלוה ע"פ אמרינן כיון דמשקר תו לא מהימן ומפסיד לגמרי כנלע"ד פשוט כוונת התשובה הנ"ל כללא דמילתא נלע"ד שכל ההוצאות שנמצאות כתובות בפנקס שלא כסדרן פשיטא שאינן עולות לחשבון כלל וגדולה מזה נלע"ד אף גם אם המצא ימצא ע"פ החשבון של ההוצאות שנכתבין בפנקס כסדרן (מלבד ההוצאות שנכתבו שלא כסדרן) עולות יתירות על הקבלות באופן שמגיע להגובה סך מה מן הקהל מ"מ אין הגובה מוציא מן הקהל כלום מכמה טעמים חדא דאנן סהדי למפרע אילו ידעו הקהל שלבסוף ימצא בו שמץ דבר רע לא היו ממנין אותו מתחילה להיות גובה ממילא למפרע לא הוה מוציא ברשות דנימא כל היכא דהאי ידע כו' אע"ג דלענין פסול במקום אחר לא פסלינן למפרע מ"מ לענין זה לבטל נאמנותו למפרע אמרינן שפיר אנן סהדי וכו' ולא היה מוציא ברשות מעולם חדא ועוד קאמינא שבנ"ד יש לומר אע"פ שבאותו פעם שכתב בפנקס הוצאות שבדה מלבו כבר היו חייבים לו הקהל מכח ההוצאות שהיו מרובים מן הקבלות עד אותו הפעם מ"מ יש לחוש שלאחר מכאן קיבל כמה קבלות ולא כתבם בפנקס באופן שע"פ חשבון צדק וישר הקהל לא נשארו חייבים לו כלום. והנה בענין הוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק לממון אחר יש לי דברים הרבה ובפרט במ"ש הש"ך בסי' ע"ט ס"ק ט"ו להשיג על דברי הרשב"א מ"ש בתשובה סימן תתק"ה נלע"ד שלא כיון הש"ך יפה ודברי הרשב"א שרירין וקיימין אליבא דכ"ע ואין כאן מקום להאריך כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה כ נדרשתי לאשר שאלוני שאלות חכם ומבין מדעתו דעת קדושים ימצא לחוות דעי מרחוק. בענין מעשה שהיה כך היה. במקום שאין הנשים יכולות לטבול בתחילת הלילה כדת של תורה מחמת שמקום הטבילה הוא חוץ לעיר ודלתות העיר ננעלות מיד בתחלת הלילה ע"כ הנשים טובלות ביום ח' בעוד היום גדול כמו שתיקן רב אדא בנרש משום אריותא ורב יהודא בפומבדית' משום צינה וכו' ובהיות שהמקום ההוא שהנשים טובלות ביום הוא בפומבי ופרהסי' ושכיחי בי' רבים. ודמי' קצת לנמל. ע"כ שאלה אשה חכמה וצנועה כאשה תקועה אם אין טוב לה יותר לטבול ביום הז' סמוך לחשיכה באופן שתבא ביתה משחשיכה מאשר תטבול ביום הח' במקום דשכיחי בי' רבי' והחכם השיב אמריו אמרי נועם בטוב דעת וטעם שטוב לה יותר שתטבול ביום הז' סמוך לחשיכה באופן שתבא לביתה משחשיכה מאשר תטבול ביום הח' בעוד היום גדול במקום דשכיחי בי' רבים. והאשה החכמה הנ"ל עשתה מעשה ע"פ הוראת החכם הנ"ל. והנה רבים קמו וריננו אחר החכם הנ"ל שלא הורה טוב כאלו התיר לטבול במקוה שחסר קורטב. והחכם הנ"ל שיחר פני אפי זוטרא לחוות לו דעתי הקלושה מה שנראה לי בנדון הזה אם לאסור אם להיתר ובצדה שם תשובתו טעמו ונמוקו הרבה והפציר והעתי' בראיות ארוכות וערוכות בונה וסותר: תשובה הנה באמת אין הזמן מסכים עמדי כלל לטייל בפרדס: ארוכות וקצרות לפלפל בדברי החכם וראיותיו כראוי לכל משיב לחכם כמוהו ירבה ע"כ היה מן הראוי להטמין ידי עד עת מצוא שעת הכושר להשיב באריכות רק מטובו קאמינא להשיב לו מפני הכבוד אף בקצרה מה שנראה לע"ד על פי הדין ודת של תורה וזה החלי. בעזרת ה' חילי. צורי וגואלי. ואען ואומר להיתר שאלה זו צריכין אנו לבאר דעתו של ר"ת שכתב שאין צריך להחמיר כ"כ ולהמתין עד שתחשך רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך (הובא בפוסקים) אם דעתו שאפילו ביום הז' אין להחמיר כ"כ וטעמו ונימוקו עמו דכיון שלא תבא לביתה עד שתחשך תו ליכא למיחש למידי לא לדר"ש שתבא לידי ספק ולא לסרך בתה ודמי' להא דאי' במהרי"ל שהכלות הטובלת בשעת נשואין יכולין לטבול מבע"י מאחר דאינן באות אצל החתן עד הלילה. (ומה שכתוב מהר"ר ש"ך בזה במחילה מכבודו שגה ברואה ולא ראה מ"ש בהגהות ש"ד דף פ"ו ע"ב בשם מהרי"ל ע"ש) או אם דעתו של ר"ת במ"ש שאין להחמיר כ"כ להמתין עד שתחש' אלא דוקא ביום הח' אבל ביום הז' הוא מודה לרשב"ם שאין להאשה לטבול עד שהוא ודאי לילה (ונלע"ד שאין דעת הפוסקי' שוה בזה ויעברון לפנינו כבני מרון א' לא' למצוא חשבון). והנה ראיתי בש"ד סי' ך' שכתב וז"ל יכולה אשה לטבול סמוך לשקיעת החמה קודם שתחשך דליכא למיחש לדר"ש הואיל ומחשיך לבא כו' ע"ש הרי מבואר דס"ל שאפילו ביום השביעי אין להחמיר להמתין עד שתחשך (ממש והחכם המורה הביא ג"כ בתשובתו דברי הש"ד.) מ"מ צריכין אנו למודעי מה דעת ר"ת בזה. והנה התוספות כתבו בפ' התינוקת בד"ה משום סרך בתה וז"ל ומיהו אומר ר"ת שאין קפידא רק כשתשיב לביתה יהי' לילה ואין צריך שתצא מביתה בלילה דשוב לא תבא לידי ספק ליכא למיחש אם תטבול היא ביום סמוך לחשיכה תטבול בתה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בכך שתטבול סמוך לחשיכה כאמה עכ"ל: והנה מלת ליכא בלי הגה' אין לו הבנה ונלע"ד שצ"ל וליכא למיחש כו' וה"פ שר"ת תרתי קאמר שיכולה לטבול ביום הז' סמוך לחשיכה דכיון כשתשיב לביתה הוא לילה שוב לא תבא לידי ספק. וגם ליכא למיחש לסרך בתה שתטעה ותסבור שאמה טבלה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בכך כו' וא"כ הוא כוונת ר"ת הרי מבואר שר"ת ס"ל כדעת הש"ד הנ"ל שאפילו בז' אין להחמיר ולהמתין עד שתחשך ממש: והנה ראיתי שמו"ח ז"ל בב"ח שלו העתיק דברי התו' והגיה דליכא למיחש כו' ולפי הגהתו ה"פ שר"ת חדא קאמר דשוב לא תבא לידי ספק ר"ל הבת לא תבא לידי ספק דליכא למיחש כו' ולפ"ז לא הוה מוכח שר"ת מקיל גם ביום ז'. אבל לע"ד אין לשון התו' מוכיחים כן דא"כ הל"ל בקצרה דשוב ליכא למיחש כו' ובאמת כן הוא לשון הרא"ש) ועוד דשוב לא תבא משמע שקאי אההי' דלעיל מיניה. ואין צריך שתצא בלילה דהיינו האשה הטובלת א"צ שתצא בלילה ועלה קאי שלא תבא לידי ספק ולא קאי אהבת שלא נזכרה עדין חדא ועוד קאמינא אף לפי הגהתו של מו"ח ז"ל מוכח שפיר שר"ת ס"ל שגם ביום הז' אין להחמיר ולהמתין עד שתחשך שהרי כתב שמרגשת הבת שתטבול סמוך לחשיכה כאמה ר"ל לפי הגהתו אף אם תטעה הבת ותסבור שאמת טבלה בז' מ"מ תרגיש שתטבול גם היא בז' כאמה סמוך לחשיכה. וא'"כ משמע אם תטבול בז' סמוך לחשיכה שפיר עבדית: כללא דמלתא שלעד"נ שמוכח מתוך דברי התו' שר"ת ס"ל שאפי' בז' אין להחמיר להמתין עד הלילה וכש"ד הנ"ל: והנה הסמ"ג (במ"לת קי"א דף קל"ח ע"ב) כתב וז"ל ר"ש היה מצריך ללכת לטבול אחר חשיכה ור"ת לא היה מצריך רק כשתשוב מן הטבילה יהי' חשיכה כו' לעד"נ שאין בדבריו הכרעה כלל דאיכא למימר שכוונתו היא שר"ש הי' מצריך ללכת כו' בין בז' בין בח' ור"ת לא הי' מצריך כו' בין בז' בין בח' או א"ל שר"ת לא פליג אלא בח' ולא בז' גם בדברי המרדכי אין בהן הכרעה שכתב בשבועו' (סי' אלף ס"ד) וז"ל ורשב"ם הי' מצריך לטבול אחר חשיכה ור"ת לא הי' מצריך רק כשתשוב תהיה חשיכה ולשון זה יש לפרש כמו שפרשנו לשון הסמ"ג באופן שאין כאן הכרעה מזו דעתו של ר"ת בז' וכיון שזכינו לדין שבתו' מוכח להדי' שדעת ר"ת שאין להחמיר אפי' בז' יש לנו ללמוד הסתום מן המפורש. ולומר שגם הסמ"ג והמרדכי ס"ל כן בדעת ר"ת גם משמע מלשונם שהביאו דברי ר"ת באחרונה שס"ל שהלכתא כר"ת ולא כרשב"ם וכמו שכתוב מוח"ז ז"ל ע"ש. וא"כ הוא שדעת ר"ת שאין להחמיר אפי' בז' אפילו שלא במקום אונס פשיטא ופשיטה שיפה הורה החכם הנ"ל במקום אונס כך היה מקום לומר לכאור'. אמנם באשר שמשמ' מטור י"ד סי' קצ"ז. שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז' וכ"כ רי"ו להדי' בנתיב ך"ו ח"ב דף רכ"א ע"ד) וז"ל רשב"ם כתב בח' כו' ור"ת כתב כו' ומ"מ בת' לדברי כולם לא תטבול עד הלילה עכ"ל א"כ יש לנו לומר להיפך כיון שבטור וברבינו ירוחם מפורש להדי' שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז'. אע"פ שהוכחנו מדברי התו' להיפך מ"מ יש לנו ללמוד הסתום מן המפורש ולומר שגם דעת המרדכי והסמ"ג ס"ל שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז'. וכן משמע שמהרש"ל