עבודת הגרשוני ל

ידוע ודבר כזה לא מקרי מקום ידוע איידי דגמיד ופשיט כמ"ש מקצת הפוסקים אבל זאת לדעת אחרי שהשוחט אומר ברי שלא נגע אפי' בקרום שעל הסימנים שקורין פלי"ם מכ"ש שלא נגע בסימנים וגם העידו עדים שלא יצא דם במקום הסימנים אעפ"י שהשוחט לא אמר ברי שלא יצא משם הלא נתן טעם לדבריו שמרוב הבהלה לא ראה ולא ידע אם יצא דם אם לא וא"כ הוא שלא יצא דם והשוחט אומר ברי שלא פגע ולא נגע בסימנים יש לסמוך עליו כמו שפסק מהר"ר שבתי כהן בספרו ש"ך אשר רוב הרבנים אשר אין בידיהם ספרים לעיין פוסקים אחריו והוא כתב אם חתך כל העור ולא יצא דם והשוחט אומר ברי שלא נגע בסימנים שסומכין עליו להכשיר וכן פסק הב"י בי"ד סי' כ"ג ע"ש וכן פסק מהררש"ל ביש"ש הן אמת שמוח"ז בב"ח שלו החמיר לאסור אפי' אמר השוחט ברי כי לא סומכין עליו אם לא אומר שתפס בסימנים ויודע בבירור שלא נגע בהם בסכין מ"מ כדאי הוא הב"י ומהררש"ל לסמוך עליהם אפי' לכתחילה בשעת הדחק משום הפסד מרובה מכ"ש שאין לתפוס על המורה שפסק כמותם ואין לאסור הבהמה משום שבמקום שהבשר עגול דהיינו שלא במקום הסימנים היה נחתך כל העור וגם יצא משם דם ואין לתפוס על המורה שהכשיר כי טעמו ונימוקו עמו ששם אין לחוש לנקיבת הוושט כלל אע"פ שיש מקום לומר ולהטריף משום חשש ממסמס קועי' דמא כמו שכתבו גבי מריטת נוצות ויצא דם אע"פ שאין שם חשש נקיבת הוושט אבל אין משם ראי' כי גם גבי מריטת הנוצות מקילינן במקום הפסד כמ"ש הב"ח ומהררש"ל ועוד דהתם הוי הדם במקום הסימני' יש לגזור משום ממסמס קועי' דמא אבל לבר ממקום הסימני' אין לגזור כלל כללא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא שאין לתפוס על המורה להיתר אעפ"י שאפשר שאם היה בא הנדון הזה לפני מורה אחר היה מחמיר מ"מ אין להרהר אחר המתיר נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה יז אהו' בני ידידי חביבי יניק וחכים מש"ה שפיר קאמר' קל וחומר סביר וגמיר האלוף התורני כהרר משה נר"ו עתה באתי לקרוא לשלו' ולגלות את אזניך שג"י הצהירי' אשר כונית משרים יום ו' במדבר האירו אל מול עבר פני יו' ב' שלח ומה מאד הגדלת השמחה כשמחה בקציר לכתבה א"א כי היריעה תקצר כי זה קרוב לחצי שנה שלא ראיתי מכם שום אות או תמונה תשובה על כל כתבי ואין עונה ואין כסף והנה מילי בעלמא אכתוב לך בנייר בפני עצמו כדי שלא לערב דברי חול עם דברי קדושה וכן אני נוהג עם כל אדם ונכון הוא מכמה טעמי' והנה בכתבך אם היית כותב ד"ת בנייר בפני עצמו הייתי יוכל ליתנו לקרות לכל הלומדים ובאשר שערבת הדברים הייתי מוכרח לקרות לפניהם וד"ל בכן אהובי בני מכאן והלאה ממני תראה וכן תעשה וע"ד מה שכתבת בענין מעשה שהיה שהובא לפניכם תרנגלות שמינה ולא היה לה מרה למראות העין וקודם שטעמתם במקום המרה אם יש שם מרירות נאבדה הכבד. תשובה קריתי ושניתי ושלשתי את דבריך הנעימים המיוסדי' על סברות ישרות ודרך הלימוד ומה מאוד ערבי' עלי כעולת מחים ואם חכם בני ישמח לבי גם אני והנה לדינא אען ואומר אם היו דברי הש"ך מיוסדי' על אדני האמת ודאי יפה כוונת ודין אמת דנת אבל לענד"ן במחילה מכבודו של הש"ך לא כיון יפה והחוש יכחישו כי אני מורה ובא קרוב לארבעי' שנה ובאו לפני כמה פעמים כבדות שלא נראה בהם המרה וצויתי לטעמם ועל הרוב לא נטעם בהם טעם המרה גם קושיתו שהקשה על היתר הטעומה מעיקר' לית' ממיל' אם היסוד נופל אין לבנים קיום וקודם שאבאר סתירת דברי הש"כ אתלה כיפי לדברך שיפה דברת שיש להכשיר התרנגול אשר בא בשאלה ואביא ראי' לדבריך אית' בפרק א"ט (דף מ"ח ע"ב) האי מחטא דאשתכח בחיתוכ' דריאה אייתנ' לקמיה דר' אמי סבר לאכשור' אתיבי' ר' ירמי' כו' הדר שדרוה לקמי' דר"א וטרפה א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוי ריאה קמן מנקבי כולו טעמא דליתא הא איתא ולא מנקבי כשרה והאמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקב טרפה האי ניקב לחבירו איתמר כו' ופירש"י לחבירו איתמר אצל פיצול כו' והא דלא אמרינן דלמא אינקב לחברי' דאחזוק ריעותא דלא מחזקינן אי לא אתחזק כגון היכא דלית' לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעי' אין נבלעי' אלא דרך הושט ומשם לא יצאת' לתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה עכ"ל הרי משמע דוקא כה"ג שרוב הנבלעי' אין נבלעי' אלא דרך הושט הוא דהוה ריעות' הא אלו הוה מחצה על מחצה. דהיינו ששכיח לבלוע דרך הקנה כמו דרך הושט לא היינו מחזקינן ריעות' וא"כ בנ"ד לפ"ד הש"ך) דרוב כבידות שאין המרה נראת מבחוץ נבלעת לפנים ונרגש בהם טעם מרה ע"י טעימ' פשיטא דלא מחזיקינן ריעות' ולהטריפ' אלא אפי' לפי דברי התוס' שהקשו על פיר"שי והוכיחו שאין זה חששא כלל גבי ריאה כי הקנה סמוך לושט אלא החששא הוא שמא ניקבה הריאה ואלו היתה שלמה היה נראה הנקב לפיכך טרפ' ר' אמי (זה הוא כוונת התוס' ועיין בהרא"ש) הרי לכאורה משמע שלפי דעת התוס' חוששין לשמא ניקב אעפ"י שאין רוב המחטין הנמצאי' בריאה נוקבין לחוץ מ"מ בנ"ד שהוה הרוב להכשיר (לפ"ד הש"ך גם התוס' מודים שלא מחזקינן ריעותא ומוכרחין אנו לומר כן לע"ד דהא יש להקשות לפ"ד התוס' למה באמת לא חיישינן דילמא אינקב לחברי' כקושיי' רש"י אלא נלע"ד גם לדעת התוס' לאו כללא הוא דבכל מקום אמרינן חיישינן אלא לפ"ד ג"כ לא חיישינן אלא במקום שיש יותר סברא לאיסור מלהיתר אבל במקום שיש יותר סבר' להיתר מלאיסור ודאי לא חיישינן ואפי' במקום ששני הצדדים צד האיסור וההיתר שוים אזלינן לקולא עיין מ"ש מ"ו אביך זקן זקנך בב"ח סי' כ"ט והאריך בזו נ"ל אביך גרשון אשכנזי. שאלה חי למי כל חמדת ישראל חמדה גנוזה. עטרת תפארת הרבנים אב שבחכמים הוא אבי חוזה. צפנת פענח ומפשר תעלומו' סתרי וסודי רזה ה"ה אמ"ו אשר כל אליו כל לו תהלה דומי' כי קט מהכיל היריעה הוא ניהו ראש לכל המורים והורים הר המורי'. שממנו יצא הוראה בכל העולם בפילפולא רבא ועל עומקא ובורי' כבן עזאי בשוקי טבריא מרא דארעא ומרא דשמעתת' הגאון המופלג נ"י ע"ה פ"ה אב"ד ור"מ המאור הגדול כמו"הרר גרשון נרו יאיר ולהעלו' תמיד עד איש צמח ועתידות יגיד. ועד עמוד הכהן לאורים ותומים ככה יהי' לעולמי עולמים. עם כל המסתופפים בצל צילו צל צח וזך חיו יחיו ה' עליהם א"ס הנה קודם כל דברי שרי לי מרי אשר לא אוכל לבא כעת במליצת והרצאת דברים רכים ונעימים בנעימות הלשון לשום כבוד לשמו הגדול והאדיר כאשר מן הראוי את כבודו להתפאר. כי סהדי במרומים וקמי שמיא גליא אשר באיזה דברים פרטים טרידנא טובא ומה גם קצת בטרדת הזמן ומהכרח ליתן את פני פנאי שלי לאיזה לימודי' אשר לי הקטן צ"ע הרבה כעת אמנם באשר כיו' אתמול כי יעבור מדי חדש בחדשו בחידוש הלבנ' הנה בביתי האיר והבריק השחר כאור נוג' לו אור גדול מהמאו' הגדול המושל ביום ובליל כשני המאורו' הגדולי' אשר שניהם יחד אתו כלולים בדבריו וברקיו אשר יאירו תבל ומלוא' האירו מול עבר פני בכבוד אומר כולו ובפרטות אשר האליף הותיק גיסי כה"ר ויבש נר"ו שלח בכתב ידו. להודעני אשר יפעת הדרת כבודו פונה עצמו מכל עסקיו עסקי מצוה ותורה למען השיב לי תחילה (שאלה ראשונה של מהר"ר אהרן בעל שאלה זו וגם תשובה של הרב המחבר נאבד אך בשאלה זו שנית ובתשובת הרב המחבר שנית יובן הראשונה הכל באר הטיב) בכן עלץ לבי בקרבי אמרתי האח ששתי כעל כל הון בו ובתורתו ולכן מפני היראה והכבוד מגזירת קל וחומר הנה אשיב אומר ובאשר ביום ב' העבר בחפזי שלחתי איזה דברים פשוטים אשר העליתי בנדון ההוא ליד גיסי האלוף הנ"ל ומסתמא הוא מסרן ליד הגדולה. תפארת כבודו אם עיניו עיני הרואה ראו גם ראו וקראו אותה יהדרנ' נא לגיסי שי' כי באמונה ידענא אשר אין לי העתק ממנה כי כתבתי רק לעצמי כאשר באמת חזותא מוכיח עלה ומוכח מתוכה אשר בכמה דוכתי לא היה הלשון מספיק די שבח והלל לפי התרוממת גדולתו כאשר מן הראוי לכתוב לנוכח מול פני המנורה פני כבודו הרב. גם מסתמא יש מקום להשיג הנה בסוף כתבתי והעליתי אשר יראה להתיר להשתדל עבורו כמו שמותר לרפאות משום איבה יש קצת מקום לפקפק בזה. דממ"נ אם יקדש ש"ש א"כ בלאו הכי מצוה להצילו. ואם לא יקדש ש"ש לא שייך שום איבה גם לא בארתי שם כל הצורך למה אשר דנתי אותו בספק גמור אם דעתו לחזור כלל ולשוב דהלא עכ"פ היה אומר שרצונו למות יהודי וכו'. אמנם עפ"י דברים ניכרים שאמרו היה מבורר דלא הו' אפשר למיקם עלי' והיה באמת ספק גדול אם מגמתו לחזור ולשוב כלל. ולכן לא התרתי עם לא ע"י טעמים אחרים וכמדומה לי שכן הצעתי הדברים בהשאלה רק הנה ראיתי מן הדרת יקרת תשובתו הרמה והנשאה אשר כבודו הבין ג"כ כאלו ודאי הי' מגמתו לחזור ולשוב בזה יש לראות אשר שגגה יוצאת מתחת קולמסו בהשאלה. ואיך שיהי' הנה אחרי המחילה בהיות כן אשר הבין שודאי מגמתו וכו' לא היה צריך להביא ראיה מהך דקידושין דשמא הרהר בתשובה ולפע"ד היה אפשר לומר דשאני התם לענין קידושין חיישינן לכל מילי לחומרא מספק והנה באמת סברא זו דשמא עשה תשובה נכונה וברורה כשמש אפילו לענין אחר דהא במומר שנהרג בידי גוים י"א שאומרי' עליו קדיש וכתב בתשובה חד טעמא דאמרינן כשראה שנהרג שמא עשה תשובה בדעתו אבל מ"מ כל אפי שווי' דלא אלימא סברא זו למישרי לכתחלה במומר להכעיס או לע"ז לפדותו מן השבי דכולא איתנהו ביה אפילו הריגה משום האי טעמא דשמא יעשה תשובה קודם שיהרג. והנה אין להאריך בזה עוד באשר כל עצמה וכל עיקרה מהשאלה לא היתה וגם מאי דהוה הוה. ואטרוחי בכדי לא בעינא רק עתה באתי להשיב על אשר ראיתי בדברי קדשו כתוב עלי כמתמיה ותמהון נקטה נפשו נפש הרמה והנשאה על אשר לא מחיתי בבן מאזוש ז"ל מלאמר קדיש הנני מודיע כי בליל