עבודת הגרשוני כט

שניקח מן הטבח הזה למפרע זהו תורף שאלתו דמר ומכ"ת בקי בהטי' לכל צד וצד ואינו צריך לא לגמר' ולא לסברא דידי רק ענותנותו תרבני לשאול ממנו: תשובה האמת אגיד ולא אכחד שאין הזמן מסכים עמדי לעיין בפוסקי' ולפלפל בחכמה כראוי וכדרכי כל הימים ת"ל ב"ה להשיב לשואלי דבר ולא חצי דבר ע"כ היה מן הראוי למשוך את ידי מלהשיבו רק מפני כבודו דמר אמרתי להשיב בין הפרקים על ראשון ראשון אמנם בקצרה: והנה על דבר הטבח אם יש להעבירו מאומנתו לכאורה היה נראה שיש להעבירו וראי' לדבר מהא דאי' בפ"ק דחולין דף י"ח האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתין לי' ורב' אמר מעברינן לי' ומכרזינן אבישרא דטרפה הוא ולא פליגי כאן כשנמצא סכינו יפה כאן כשלא נמצא סכינו יפה כו' ואי' נמי בפ' גיד הנשה אתמר טבח שנמצא אחריו חלב ר"י אמר בכשעורה ור"י אמר בכזית אמר רב פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן לעברו וכו' עכ"ל הרי קמן מי שמוציא מתחת ידו דבר איסור מעברינן לי' וכן פסקו הפוסקים א"כ גם בנ"ד שהוציא הטבח דבר איסור מתחת ידו יש להעבירו כן נראה לכאורה וכן משמע למכ"ת אבל האמת יעשה דרכו שמצד הדין אין להעביר טבח זה מאומנתו רק מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורא כיון שהאיסור שהוציא מתחת ידו אינו אלא איסורא דרבנן וע"כ לא פסקו הפוסקים להעבירו מי שמוציא מתחת ידו דבר איסור אלא באיסור' דאוריית' אבל לא באיסורא דרבנן וראי' לדבר מהא שכתוב הרמב"ם בפ"ז מהל' מ"א הובא בטי"ד ס"ס ס"ד וז"ל טבח שנמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין שלא יזלזל באיסורי' אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו כו' עכ"ל הרי לפנינו שהרמב"ם מחלק בין חלב שהוא איסור דאורייתא לבין החוטים והקרומי' שאין אסורין אלא מדרבנן א"כ מכ"ש בנ"ד שאין איסורו אלא חומרת הגאוני' וחומרא יתירא הוא כמ"ש הריב"ש בסי' פ"ז שאין כאן מקום להעביר הטבח רק מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל עוד באיסורים. ועדיין יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר עד כאן לא כתב הרמב"ם שיש לחלק בין איסור דאוריית' ובין איסור דרבנן אלא בטבח שמנקר בשר לאחרים אבל המנקר בשר לעצמו ומוכר לאחרי' אפשר לומר שגם באיסר דרבנן מעבירין אותו וכיוצא בזה אמרינן ומחלקינן לענין חזרה לכשרו' גם מ"ו ח"ז בב"ח סי' קי"ט ס"ז מחלק ג"כ בענין אחר בין אם הוא מוכר בשר שלעצמו ובין מוכר בשר של אחרי' כן יש מקום לחלוק אבל במעט עיון נראה שאין לחלק בכך בנ"ד שהרי הרב המגיד כתב שהרמב"ם למד דין זה מהא דאמרינן בגמר' טבח שנמצא אחריו חלב כו' ולא אמרינן טבח שנמצא אחריו קרומים או חוטין כו' ש"מ דוקא גבי חלב גמור מעבירין אותו ולא גבי חוטין וקרומין וידוע הוא שסתם טבח המוזכר בגמ' הוא המוכר בשר של עצמו ש"מ שאפי' מוכר בשר של עצמו ונמצא אחריו חוטין או קרומין אין מעבירין אותו וכן כתב הב"י בהדי' ס"ס ס"ד וז"ל כתוב בת"ה כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרי' בחזקת מנוקר ונמצא אחריו חלב אפילו כשעורה מעבירין אותו מיד כו' עכ"ל ונראה מדבריו שאם אינו מוכר בשר אלא שבעלי הבשר נותני' לו בשר לנקר אין מחמירין עליו כל כך עכ"ל ב"י הרי מפורש לפנינו שהוא מפרש מ"ש טבח שנמצא אחריו חלב כו' מיירי בטבח שמנקר בשר ומוכר לאחרים ואפ"ה למד הרמב"ם דקדוק נכון דוקא חלב ולא חוטין וקרומין דכיון שהם איסור דרבנן אין להחמיר בהם כ"כ וכן כתב מהרש"ל בים של שלמה פרק גיד הנשה סי' ט"ז ע"ש כללא דמילתא לעניות ד"ן שמצד הדין אין להעביר הטבח הנ"ל מאומנתו אמנם אם מכ"ת בקעה מצא ורוצה לגדר' הרשו' בידו כדאמרי' ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה. וע"ד שמתוך כתלי כתבו ניכר שדעת מכ"ת נוטה שצריכי' להכשיר הכלים למפרע הנה באמת דין זה מי שמוכר בשר נבילה או טרפה במזיד בחזקת בשר כשר שיש להכשיר הכלים אין זה מוסכם כי מהררש"ל כתב ביש"ש פרק ג"ה סט"ז בשם מהרר"ם מ"צ שאין להכשיר הכלים למפרע ודעת המצריכי' הכשר כלים למפרע הוא תמוה לע"ד למה לא נאמר כל ישראל בחזקת כשרות הם עד שנודע שהוא חשוד ואז חושדין אותו מכאן ולהבא ולא למפרע כדאמרי' גבי פסולי עדות מחמת עבירה שפוסלין אותו מכאן ולהבא ולא למפרע והא דקי"ל כאביי דס"ל עד זומם למפרע הוא נפסל היינו למפרע משעה שהעיד עדות שקר בב"ד אבל לפסלו למפרע עד שלא העיד בב"ד ולפסול כל העדיו' שהעיד מעולם ליכא למ"ד והיינו טעמא שמוקמינן גברא אחזקתי' חזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאתרע וא"כ למה לא נאמר כן ג"כ מי שנמצא אחריו חלב או שמוכר בשר טרפה במזיד אוקי גברא אחזקתו חזקת כשרות והשתא הוא דאתרע ואין להביא ראיה ממ"ש מהר"רמאי בסי' א' ס"א בהג"ה אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט הוא טרפה גם כל הכלים שבשלו בהם מה ששחט צריכין הכשר כי אין הנדון דומה לראיה כי התם היינו טעמא משום שמעולם לא הי' לו חזקה שיודע הלכות שחיטה ואפשר שסבר היה שיודע הל' שחיטה ובאמת לא ידע ואי משום שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ורוב עדיף מחזקה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין (דף י"א ד"ה מנא ה"מ כו') הני מילי רוב גמור אבל האי רוב דמא"ש מומחין הם הוא רוב גרוע כמ"ש רמא"י בד"מ סי' פ"א (הובא בש"ך ס"א ס"ק ח' ע"ש) כיון שרוב בני אדם אינם מומחין לכן לא מקרי חזקה זו מחמת רוב כו' כמ"ש ע"ש וכיון שאין כאן חזקה שידע הלכות שחיטה וגם למזיד לא שוינין לי' כי קרוב הדבר שסבור שידע ולא ידע לכן אמרינן שצריכי' להכשיר הכלים למפרע אבל מי שמוכ' בשר טרפה או נבילה בחזקת כשר במזיד שודאי ידע שהוא אסור גמור אית לן למימר אוקי גברא אחזקתי' אע"ג דאתרע חזקתי' אמרי' השת' הוא דאתרע ודבר זה צריך פנים בכמה שטות בפ"ק דחולין בענין השוחט ונמצא הסכין פגום ובפ"ק דנדה גם בתשובת הרשב"א בכמה דוכתא ובתשובת מהר"ם מינץ סי' צ"ה שנסתפק שם בענין מי ששמע שמועה ואינו יודע אם קרובה או רחוקה אי אמרינן העמד חי על חזקתי' והשתא הוא דמת אם לאו והדברים עתיקין ועמוקי' וארוכי' וכבר כתבתי ע"ז בארוכה רק שלעניו' דעתי נראה שאינו נוגע בנ"ד לכן אקצר כי בנ"ד נראה פשוט שאין כאן מקום כלל לומר שצריכים להכשיר הכלים למפרע כי כל הבשר שמכר טבח זה מעולם אינו אלא ספק נשתהה ג"י בלא הדחה ומליחה א"כ אפי' הי' בשר זה לפנינו בעין הוי שרינן לי' למיכלי' דרך בשול ע"י מליחה כמ"ש רמא"י בסי' ס"ט סעי' י"ג מכ"ש שאין לעלות על הדעת שצריכים להכשיר הכלים שנתבשל בהם בשר שהוא ספק נשתהה ספק לא נשתהה שהיא ספיקא דרבנן ולהקל וגדולה מזו היה נראה לי אפי' הוה ספק זה ספק דאורייתא אין צריכין להכשיר הכלים כי על כל בשר שלקחו ממנו יש לומר שהיה תוך ג"י לשחיטתו כי יש להעמיד הבהמה בחזקת חיים אע"פ שהשור שחוט לפנינו י"ל השתא הוא דאשחט ודבר זה נוגע ג"כ בפלפול הנ"ל ואין כאן מקום להאריך כיון שאין בו צריך לנ"ד שאינו אפי' אסור דרבנן כנ"ל אמנם עדיין יש לבעל דין מקום לחלוק ולומר שצריכי' להכשיר הכלים למפרע משום דאיכא למימר כשם שהוא חשוד למכור בשר שאשתהי ג"י בלא שטוף במים שהוא איסור שאין רבים מקילין בו כן הוא חשוד למכור נבילות וטרפות אע"פ שהם איסורי דאוריי' וחמורים מזה האסור וא"כ יש לחוש שמא מכר בשר טרפה באומרו שהוא דשחוטה ונתבשל בהכלים של הקונה ממנו לכן צריכין הכשר למפרע הנה באמת מ"ו ח"ז כתב בב"ח סי' קי"ט מי שחשוד לאכול דברים שאין רבים מקילין בו הוי חשוד לכל התורה כולה ולמד כן ממ"ש הרשב"א בתה"א הובא בב"י ס"ס ס"ה ובסי' קי"ט וז"ל ה"י כתב הרשב"א בת"ה שמי שהוא חשוד לאכול דברים שאין הרבי' רגילי' להקל בהם שאף הוא חשוד להחליף ולא אמרו שאין חשודין להחליף אלא במי שהיא חשוד לאכול דברי' האסורים שרבים רגילין בהם כדמאי לע"ה וכגבינה של גוים אבל אם הוא חשוד לאיסורים שאין הרבים רגילים להקל בהם הרי הוא כגוי ואין מפקידין בידו דבר האסור מן התורה אלא בשני חותמות כו' עכ"ל ומשמע ליה למוח"ז שכשם שהוא חשוד על החילוף כן הוא חשוד על שאר עבירות ואיסורים ונלע"ד שלא כיון יפה במחילה מכבודו שהרי ק"ל משומד לערלות לא הוי משומד על שחיטה אע"ג דמשומד לערלות ודאי אין רבים מקילין בו אפ"ה לא הוי חשוד על השחיטה ועוד ממקומו הוא מוכרע שלא אמרינן חשוד לדבר א' חשוד לדבר אחר אע"פי שהדבר שהוא חשוד עליו הוא דבר שאין רבים מקילין בו שהרי הרשב"א כתב במשמרת הבית דף קי"ח ע"ב וז"ל וכן אם הוא חשוד בדבר כגון לנבילות וכיוצא בהם אין מפקידין בידו אותו דבר כו' עכ"ל מדקאמר אין מפקידין בידו אותו דבר משמע הא דבר אחר מפקידין בידו ואם אית' דס"ל להרשב"א החשוד על דבר שאין הרבים מקילין בו הוי חשוד אכל התורה כולה א"כ אין להפקיד בידו שום דבר בעולם אלא ודאי האמת יעשה דרכו שהחשוד לדבר א' לא הוי חשוד לדבר אחר זולת מחלל שבת בפרהסיא ועע"ז כן נ"ל גרשון אשכנזי שאלה טז באשמורת הבוקר תזכו לאור יקר וכולו אומר כבוד בהיכליכם לבקר לגדולתכם אין חקר ה"ה האלופי' היקרים המסובלים מנהיגים ומנהלים כהר"ר יעקב ט"ה יצ"ו וכהר"ר יצחק ט"ה יצ"ו וכלא"וש עד בלי ירח תו אהו' מרוב הטרדות חבילות ואגודים אשר הקפוני כתרוני אינני אוכל להאריך למעניתי כראוי רק באתי לידע ולהודיע למכ"ת שג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני ביום אתמול כי עבר בדבר השאלה שאלת חכם אשר שאלתם בענין השוחט ששחט בהמה בשני מקומות ושהה בין שחיטה ראשונה לשחיטה ב' כשיעור שהיי' הנה האמת אגיד ולא אכחד שלכאורה הדין עמכם שנוהגין להטריף הבהמה משום חשש שמא נגע בשחיטה ראשונה בוושט ועשה נקב כ"ש והאידנא אין אנו בקיאין לבדיקת הושט אם לא במקום