עבודת הגרשוני כח

במשנה היכן מנענעים בהודו כו' היה להם לפרש שיכפלו וינענעו עכ"ל הרי ממש כנ"ד כן נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה יד על אשר הייתם נושאים ונותנים לפני בעובדא דהוה בעלת הבית שהביאה לביתה בשר וחלב ושומן ובקשה מאשה אחרת מגרת ביתה שתעשה הבשר והשומן בהכשר בהדחה ומליחה לקדירה והיא עשתה כן ואחר כך מצאה בעלת הבית מונח בכלי הבשר והשומן וגם החלב ושאלה להאשה ההיא על החלב אם נמלח החלב עם הבשר והשומן והשיבה שאינו יודעת ואומרת שלא היתה יודעת כלל שיש כאן חלב והוא מסופקת אם נמלח הכל כל מה שמונח בכלי או לא מה דינו: תשובה נראה לכאורה להקל בזה מטעם די"ל כאן נמצא וכאן היה ולא נמלח החלב עם השומן אלא שלאח"כ הניחו החלב על השומן דכ"הג מקילין אפי' בפסח לענין חמץ ומטעם זה נמצא בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ע"ה בגרעין שיבולת שועל שמצאו בכרוב כבוש בפסח שהיה מקיל הרבה עיין שם ה"ה נמי כאן יש להקל ולומר שלא נמלחו יחד אלא אחר שמלחו הבשר והשומן והדיחו הניחו החלב על הבשר והשומן ולא דמי לדגים טהורים מלוחים דאית בהו שמנונית ומונחים עם דגים טמאים מלוחים דספיקא לחומרא כהובא בש"ע מי"ד בהג"ה סי' פ"ג סוף סעי' ה' כיון שהוא ספק דאורייתא הוא הדין כאן לא דמי דהתם אנו רואים ריעותא לפנינו שהם מלוחים אלא שאנו מסתפקים אם נמלחו יחד או לא הוי ספיק' דאורייתא ולחומרא אבל כאן שאין אנו רואין שום ריעותא לפנינו מהמליחה רק שמונח החלב עם הבשר והשומן אפשר שיש להקל ולומר שאחר המליחה הונח שם. אמנם אחר עיונא קצת נראה דלא דמי דהתם שאני משום דמיירי התם בדבר שיוכל לתלות ולומר שמעצמו נפל חמץ לתוכו וקודם לכן לא נראה שום ריעותא לפנינו מחמץ שנמצא אח"כ התם הוא דיש להקל ולומר כאן נמצא וכאן היה אע"ג דלא זזה מתחת ידה אותו המאכל שנמצא החמץ בתוכו ולא ראה מידי שנפל לתוכו מ"מ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואמרינן דודאי מה שלא ראתה הנפילה מפני שלא היתה רמיא עליה להשגיחו על זה אבל בנדון דידן שבעלת הבית הביאה לביתה בפ"א יחד בשר ושומן וחלב והיה האיסור חלב מוחזק בפנינו ואשה האחרת שהיתה מדיחה ומולחת הבשר ושומן לא היתה יודעת שיש לפניה חלב שתהא נזהרת ממנו וגם אינ' אומרת שהניח' שום דבר מונח ממה שהיה לפניה שלא מלחה ומעצמו א"א שתפול החלב לכלי שמונח בתוכו הבשר והשומן אם לא ע"י אדם שהיה מניח את החלב לתוכו ואין שום אדם לפנינו שיגיד שהוא הניח החלב לתוך הכלי הזה ודאי שיש להסתפק שהאש' שהיתה מולחת הבשר והשומן מלחה גם החלב עם השומן ולא אסקה אדעתה שיש חלב לפניה ולא שמה על לבה להבחין כמה היה וע"כ איננה יודעת אם נמלחה עמו או לאו וכיון דאין ששים בבשר ובשומן נגד החלב יש לאסור הכל הבשר והשומן דקי"ל דמליחה צריך ששים: והנה בענין זה שההיתר היה בשר ושומן והאיסור היה החלב ודאי דאסור הוא משום דהוי ספיקא דאוריית' דבשר וחלב מיקרי שני מינין כמבואר בטי"ד סי' צ"ח ובב"י שם בשם מ"כ וכו' ומין בשאינו מינו מן התורה צריך ס' והכי קי"ל כמבואר בי"ד סי' צ"ח דהרי אלו הוה ידעינן בודאי שנמלח החלב עם הבשר היה אסור מן התורה כיון דליכא ס' נגד החלב השתא דהוי ספק אי נמלח עמו או לאו הוי ספק דאורית' ואזלינן לחומרא. ולא שייך כאן למימר רואין את שאינו מינו כאלו אינו וכו' דלא אמרינן רואין וכו' אלא בנשפך ולא כשהוא לפנינו כמבואר כך בהדיא בסימן צ"ח כל זה נ"ל פשוט וברור: אבל היכא דלא היה לפנינו אלא השומן לחוד ונמצא החלב עליו ואירע כך כדלעיל שיש להסתפק שנמלח החלב עם השומן ואין ששים בשומן נגד החלב נראה לומר דבכה"ג מיקרי ספק דרבנן ואית לן למיזל לקולא משום דחלב ושומן מיקרי מין אחד וקי"ל מין במינו בטל ברוב מן התורה אלא שרבנן הוצרכו ששים וא"כ השתא דמספקא לן אי נמלח החלב עמו או לא נמלח לא הוה אלא ספק דרבנן כיון דשומן היה הרוב והוא מותר מן התורה דבטל ברוב והרי אין כאן אלא ספק דרבנן שהצריכו ששים ואזלינן לקולא: ואע"ג דלא משמע כן מתשובת הרא"ש הביאו הטי"ד סימן ס"ו בצים הטרופי' בקערה וכו' ושם בב"י מבואר יותר וז"ל בצים הטרופי' בקערה ונמצא קורט דם על חלמון של א' מהם ולקחה האשה החלמון שהיה ק"ד עליו וזרקתו אם המותר מותר אם לאו: תשובה יראה לי כל בצים הטרופי' בקערה אינו ניכר אם היה הדם על החלמון או על החלבון שמא הי' חוץ לקשר דשדא תיכלא בכולא וספיקא דאוריית' לחומרא ואפי' כשלקחה החלמון החלבון שהוא דק וצלול נתערב ונשאר בקערה ונעשה הכל אסור עכ"ל הרי מבואר כיון דלדידי' דם בצים דאוריי' מקרי האי ספק דלא ידעינן אם היה הדם במקום האוסרו או לאו ספיקא דאוריי' אע"ג דמין במינו הוא ומן התורה בטל ברוב אפ"ה אזלינן לחומרא ה"ה נמי בנ"ד דמסתפקים אם נמלח החלב עם השומן או לא יש לנו לאסור אעפ"י שמן התורה בטל ברוב דמ"ש מביצה דהתם נמי מסתפקים אם יש כאן איסור או לאו. והיינו אם הדם הוא במקום האוסרו או לא ואפי' אי הוה במקום האוסרו היה בטל ברוב מן התורה ואפ"ה פסק הרא"ש דאזלינן לחומרא וה"ה נמי בנ"ד. הא לאו מלתא דדוקא התם בדם ביצים אזלינן לחומרא משום דהתם הספק הוא אי היה הדם במקום האוסרו ולא תלי בהאי תערובת ואלו היה בפני עצמו הי' אסור משום דהוי לדידי' ספיקא דאורית' לכך אוסר תערובתו בשאר בצים ולא מהני אח"כ בטולו ברוב דזה פשוט הוא שספק איסור דאורייתא שנתערב חד בתרי אע"פ שמן התורה בטל ברוב מ"מ מדרבנן הוא אסור עד ששים אבל בנ"ד עיקר הספק הוא בתערובת אם נמלח עמו או לאו ואפשר דלא נמלח כלל מהני בטולו ברוב דמותר הוא מן התורה ולא הוי אלא ספק דרבנן וכן משמע מהא דכתב הטי"ד בסי' קי"א מספר ת"ה וז"ל הי' ההית' רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה תולין להקל כיצד שתי קדירות א' של בשר שחיט' וא' של בשר נביל' ונפל חתיכ' נבילה לתוך א' מהם אם ההיתר שבקדירות רבה קצת על חתיכות הנבילה תולין להקל לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ס' וכיון שאינו אלא דרבנן מקילינן עכ"ל. הרי מבואר היכא שהספק הוא בגוף התערובת אם נתערב או לא כמו בנ"ד כיון דמן התורה מין במינו בטל ברוב מיחשב ספיקא דרבנן ותלינן להקל. וא"ל דטעמא אחרינא איכא התם והיינו משום שיש לפנינו עוד קדירה א' של בשר נבילה דהיא אסורה בלאו הכי וההיתר נשאר בהיתרו לכך מהני התם אם ההיתר רבה על האיסור ועושין מזה ספיקא דרבנן אבל אם לא היה לפנינו עוד קדירה של נבילה שהיינו יכולים לתלות בה לא היינו תולין להקל אעפ"י שההיתר היה רבה על האיסור הא ליתא דודאי אי לא אתחזק איסורא כלל כגון שאין לפנינו אלא קדירה אחת וספק אי נפל לתוכו איסור אי לאו דאזלינן לקולא דטפי יש להחמיר בשתי קדירות ואיסר נפל בודאי ואין אנו יודעים באיזה נפל מבקדירה א' ואין אנו יודעים אי נפל כלל האיסור להתם דלא אתחזק איסורא כלל ודאי דיש להקל טפי וכן מבואר בהדיא מדברי הרשב"א שהביא הטור התם בסי' קי"א שכתוב וז"ל וכן הדין אי לא היה כאן אלא קדירה א' של בשר שחיטה ונפל בה א' מאלו שתי חתיכות ואין ידוע איזה נפל אנן תלינן של היתר נפל וכו' עכ"ל והיינו אם הוא איסור דרבנן תולין להקל אפי' בשאין ההיתר רבה על האיסור ואם הוא איסור דאורייתא תולין להקל אם ההיתר רבה על האיסור אע"ג דבודאי נפל א' מהם לתוכו מ"מ כיון דספק הוא מעיקרא אי נפל איסורא לתוכו סגי, אי בטיל ברוב ה"ה נמי בנ"ד ולא דמי להא דכתב הטור בסמוך וז"ל היו כאן שתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אח' של היתר וא' של איסור ונפלה אחד לתוך זו ואחד לתוך זו שתיהם אסורות עכ"ל הרי אף על פי שבכל האחת יש היתר רוב על האיסור ומן התורה בטל ברוב אפ"ה לא אזלינן להקל ולומר על כל קדירה בפני עצמה כיון שהוא ספק אי נפל לתוכו האיסו' או לא ואפי' אי נפל לתוכו האיסו' הרי ההיתר רבה עליו ויהא מותר אלא אזלינן לחומרא ושתיהם אסורות. התם שאני כיון ששתי הקדירות של היתר הם וצריך אתה לאסור א' מהם בודאי כיון שנפל בודאי איסור לתוך א' מהם והי מנייהו מפקית (וכדתניא בנדה דף נ"ח שתי נשים שנתעסקו בציפור א' ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על בגד של זו וכסלע על בגד של זו שתיהן טמאות משום דאיכא סלע יתירא ופרש"י ומאי חזית דתלית לי' להך סלע יתירא דטמ' בהך תליא בהך הלכך שתיהן טמאות כו' עכ"ל) אבל היכא דאין צריכין לאסור מידי כמו בנדון דידן שרי נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה טו לדזיו לי' כבר בתיה. דמיא עלי כאריה. ארבא במסתריא. גלי רזיא. בקי וחריף כחסיא חורפי' ליה מחליא. מאיר כאספקלריא ה"ה אהובי ידידי הרב המופלא הגדול מגדול ומעוז כיכין ובועז עה"י פ"ה ר"מ ואב"ד כמהור"ר ליב נר"ו לא יכבה מחול ימים ירבה. ולכל העומדים צפופים ומסתופפי' בצילו צל החכמה שלום עד בלי ירח. אהו' ידידי מרוב הטרדות. חבילות ואגודות אשר הקפוני כתרוני כצנה אינני אוכל לכוין דעתי בכתב אשורית ולשון עברית רק עתה באתי לידע ולהודיעו שג"י הצהירי' האירו אל מול עבר פני מגלה עפה עבה וארוכה שמורה וערוכה תחלת' ד"ת והחתימה מעין הפתיחה בענין טבח א' אשר לא טוב עשה בעמיו ויצא מכשילה מתחת ידו ידי עשו שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר משלשה ימים אחר השחיט' ולא הגיד להקוני' שלא יבשלו הבשר ההוא ולא יאכלו אותו כי אם צלי אש ושאלתו שאלת חכם מה דינו של טבח זה אם יש להעבירו מאומנתו אם לאו ואם יש להכשיר הכלים שנתבשל בהם בשר