עבודת הגרשוני כ

העתק בידי והנה עיני רום מכ"ת לנוכח יביטו שבכלל דברי דברי מכ"ת ושוברן עמהן ואין אני רואה בדברי מכ"ת שום סתירה לדברי ואומר אני מזכה אני במקומי שהדין עם שמעון מ"מ אין אני אומר קבלו דעתי שהם רשאי ולא אני ואין אני אומר שמכ"ת טעה בדבר המשנה ח"ו או בשיקול הדעת דהיינו שסוגיא דעלמא אזלי דלא כוותי' כי נדון זה חדוש הוא והסכמו' בו רבות ואין הדעות שוות רק אני אומר אם היה בא מעשה לפני הייתי מזכה לשמעון מטעמים הנ"ל ומ"ש מכ"ת שיש להאלמנה איזה זכו' מחמת שהב"ד החליטו לה חצי בית השני על זה אינני משיב למכ"ת כלו' עד שאני רואה העתק מן החלטה ואזי אעיין בה אם יש לה זכו' בה כן נ"ל גרשון אשכנזי אולף. שאלה ו נדרשתי לאשר שאלונו לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה כך היה ראובן ושמעון היה ביניהם כמה הפשרות ונעשה ביניהם פשר דבר בק"ס ובחרם חמור והטילו כמה פרטי דברים על ראובן שיקיימם וכן על שמעון וא' מן הפרטי שהטילו על שמעון הוא שלא יתעסק במקום א' ידוע עם מין סחורה א' ידוע ושמעון קיבל עליו פרט זה בפרטות בחרם ובשבועה ואת זה לעומת זה התחייב ראובן את עצמו ליתן לשמעון סך ממון ידוע לזמן ידוע וראובן לא נתן לשמעון סך ממון הידוע לזמן הידוע גם לא קיים שארי פרטי דברים שהיו מוטלים עליו לקיים ומפני אלמותו של ראובן לא היה לאל ידו של שמעון לכופו שיקיים הפרטים ההם וכאשר ראה שמעון כן עלה על רוחו שאין שורת הדין נותן שיהיה הוא אסור בכבלי חבלי החרם והשבועה וראובן יעשה מה שלבו חפץ ומעולם לא קיבל חרם ולא נשבע אדעתא דהכי וממילא כיון שראובן לא קיים מה שהיה לו לקיים הותר הרצועה אין כאן חרם ואין כאן שבועה והלך והתעסק במקו' הידוע עם הסחור' שלא היה לו להתעסק בה במקו' ההוא הידוע וכאשר נודע הדבר לראובן העביר קול במחנה וברחובות יתן קולו קול ענות איך ששמעון מעל בחרם ועבר על השבועה זה הוא תורף המעשה שהיה לפי דברי השואל וביקש מאתי לחוות דעי אם נלכד שמעון במצודת החרם ונכשל בעונש שבועה או לאו תשובה בהיות שנראי' הדברים שיש בשאלה זו נ"מ זכות וחובה של ראובן ושמעון לענין דיני ממונות משכתי ידי כצנועים ולא רציתי לומר בזה לא אסור ולא היתר אך ורק נאמן עלי השואל והוא בחזקת חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ענה ואמר לי מה שמגיע לענין ממון בטוב יתפשרו ראובן ושמעון רק חלק גבוה אין בידם לוותר ושמעון ירא לנפשו פן אשם אשם נפשו ע"כ שאלתו בא אלי להורות לו דרך הישר אשר יעשה ויהיה נקי נגד אלקים ואדם ע"כ אמרתי אין דוחין נפ"ש וכגון זו שומעין לו להשיבו כהוגן וטרם אענה אני אומר שיש פנים מסבירות שהדין עם שמעון והיה לו רשות שלא יקיים מה שאסר על נפשו באשר שראובן ג"כ לא קיים פרטי דברי' שהיה לו לקיים גם יש פנים של זעם ששמעון עשה לא כדין אעפ"י שראובן לא קיים מה שהי' לו לקיים רק בזה אין רצוני לתקוע את עצמי כי זה הוא ממש מה שמגיע לראובן ושמעון רק שנניח למונח קיים אם אין הדין עם שמעון ובאמת עדיין הוא אסור בכבלי השבועה וחרם אם נאמר ששמעון עבר על השבועה והחרם ואת עונו ישא כי עבר על לא תשא או נאמר שאין עליו עונש כי רחמנא פטרי לאונס ושמעון לבי' אנסו וקאמר מותר הוא אונס וע"ז יטיפו מילי בעזרת ה' חילי אמנם בקצרה כמר מדלי ואומר: איתא בהרא"ש פ' זה בורר וז"ל הנהו קבוראי דקבור מתא בי"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו סבר רב הונא בריה דרב יהושע לאכשורניהו א"ל ר"פ והא רשעים נינהו סבר מצוה קא עבדי והא משמתי' ליה וא"ה עבדי זימנא אחריתי אלמא במזיד קעבדי סברי כפרה עבד לן רבנו במה שמנדין אותן לכפר להם על מה שעשו מלאכ' בי"ט ולעול' מצו' היא וזו היא גירס' הריף וגירס' הספרי' שמתינהו ר"פ ופסלינהו ואכשירנהו ר"ה בריה דרב יהושע ולהך גירס' הילכת' כרב הונא דעבד עובדא ואכשירנהו אבל לרב אלפס דגרס סבר רב הונא הילכת' כר"פ ומסתברא כגירס' הספרים דאין לפסלו כיון שאנו יכולין למצוא להם טענה של זכות כדחזינן לעיל בגזלנין וחמסנין דמתחלה לא פסלום כל זמן שיוכלו למצוא להם צד זכות עכ"ל הרי קמן שס"ל להרא"ש שאין לפסול שום אדם כ"ז שיכולין למצוא טענה של זכות וסברת הרא"ש היא עיקר כמ"ש הב"י והאריך להביא ראיי' וכתב שאפשר לומר גם לגירסת הרי"ף הילכתא כרב הונא וכ"כ הריב"ש להדי' בסי' שי"א וז"ל גם מה שכתב שאינו עבריין על השבועה דלביה אנסיה דסבר דנתינתו ליד הדיין הוה נתינה כהנהו שכתב הרמב"ם בפ' י"ב מה"ל עדות יש לבעל דין לחלוק ולומר דל"ד להנהו כמו שכתבת דאין לתלות בלבי' אנסיה אלא במה שרוב עולם טועין כההיא דאמרי' בפ"ק דמציע' לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו מיהו ההיא דהנהו קבוראי בפ' ז"ב אין נראה שרוב העולם יטעו בזה אלא כיון שאפשר לתלות תולין כמ"ש הרמב"ם ז"ל שאם עושה מלאכה בשבת צריך להודיעו שהיום שבת שמא שוכח היא ואע"פ שאין רוב עולם טועין בזה אבל כיון שהשכחה מצויי' אפשר שזה שוכח היא ומההיא דהנהו קבוראי וכן מההיא דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. יצא לו להר"מ ז"ל דין ההוא עכ"ל (ועיין תשו' מהר"מ לובלין סי' נ"ח בסופו) הרי שגם הריב"ש ס"ל כסברת הרא"ש דכל היכא דאיכ' לתלות תלינן והוכיח שכן גם דעת הרמב"ם א"כ אף אנו נאמר כן בנ"ד ותלינן שלבי' אנסיה וסבר כיון דראובן לא קיים מה שהיה מוטל עליו לקיים הותר הרצועה של החרם והשבוע' ולא נשוויי' מזיד לפסלו לעדות ולשבועה. ואם אמר יאמר האומ' הלא עדיין יש על שמעון נדנד פסול לפי דעת הרי"ף כפי מ"ש הרא"ש בשמו. ובהיו' ששמעון רוצה לצאת ידי שמים לכל הספיקות לזה אען ואומר שאם שמעון יודע האמת שלביה אנסיה אין בו עון אשמה והוא יוצא ידי שמים ומה שכתב הרא"ש שלפי גירסת הרי"ף הילכתא כרב פפא שפסלינהו ה"ט שאין אנו מלמדין עליהם זכות לומר שלבייהו אנסייהו אבל אם הם יודעים בנפשייהו שליבייהו אנסייהו כבר הם יוצאי' ידי שמים ואין בה' עון אשמה. ואין לומר אע"ג שאנו מאמיני' להם שלבייהו אנסייהו שרוב עולם טועין בזה מ"מ פסולים הם מדרבנן כי מאחר שנחשב לו כהיתר גמור בלי פקפוק אין כאן פסול לגמרי ופשוט הוא. ועוד נלע"ד שאפי' לפי דעת הרא"ש שדעת הרי"ף לפסוק כר"פ שפסלינהו (ואם פסלינהו ודאי מדאורייתא פסלינהו שהרי רב פפא לא ס"ל לומר סברי כפרה עביד להו רבנן אלא ס"ל מזידין הם ולהכי קאמר והא רשעים נינהו ולא חש למה שהשיב לו רב הונא סברי כפרה עביד לן רבנן וממילא פסולין הם מדאוריית' וכמ"ש הב"י ודלא כמ"ש מוח"ז בב"ח ליישב דעת רי"ו) מ"מ י"ל שבנ"ד אליב' דכ"ע אין לפסלו שי"ל לביה אנסיה כיון דליכא הוכחה נגד זה והכי משמע לענ"ד התם גבי הנהו קבוראי דשמתינהו והדרי עבדי ס"ל לרב פפא הנהו רשעים נינהו דכיון דשמתינהו ואפ"ה הדרי עבדי זימנא אחריתא לית לן למימר תו סברי מצוה קא עבדי דאיכ' הוכחה טובא שיודעין דאיכא איסורא וא"ה הדרי עבדי אבל בפעם הראשון לא פסלן ר"פ שגם הוא סבר כל זמן שנוכל למצוא להם צד זכות וליכא הוכחה כנגד זה לא פסלינן להו ונלע"ד שמוכרחין לחלק בהכי דאל"כ קשה אליבא דר"פ מ"ש נדון זה מההיא דלעיל דגזלנין וחמסנין דמתחלה לא פסלים וה"ט כיון שמצאו להם צד זכות ומ"ש הנהו קבוראי שלא דנין אותם ר"פ לכף זכות (וכמ"ש באמת הרא"ש שמטעם זה מסתברא ליה גי' הספרים) אלא ודאי ר"פ ס"ל שהנהו קבוראי כיון ששנו באולתם אחר ששמתינהו גרע טפי ואין לדונם עוד לכף זכות הגם שיש לדחות ראיי' הרא"ש בע"א מ"מ מ"ש הוא נכון ועיין תשובה רא"ן חיים ס"ס ל" נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה ז נדרשתי לאשר שאלוני ראובן התחייב את עצמו בקנין בשבועה ליתן לשמעון איזה סחורה ידוע' לזמן מוגבל ובקנס סך מה והשליש ש"ח עליו דלא כאסמכתא באם שיעבור ראובן ולא יקיים כנ"ל שיתן השליש הש"ח לשמעון בלי שום פקפוק בעולם והנה חלף עבר הזמן המוגבל וראובן לא קיי' את התקשרות ועכשיו בא שמעון ומבקש מן השליש שיתן לו הש"ח שהושלש בידו כי ראובן לא קיים התקשרותו וראובן משיב שאין לו ליתן כלום אף שלא עבד את התקשרותו כיון ששמעון לא תבע ממנו הסחורה ביום המוגבל ע"כ תורף דבריהם ועתה יורנו רבינו. מאור עינינו עטרת ראשינו. הדין עם מי: תשובה לכאורה נראה שהדין תלוי בפלוגתא דרבוות' ולכאור' היה נראה להביא ראיה שהדין עם שמעון דאי' בפ' המקבל דף קי"א ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפי' לא תבעו ת"ל אתך לדעתך עכ"ל א"כ יש לדקדק טעמא דכתב רחמנא אתך הא לאו הכי אמרי' שהב"ה מחויב ליתן להפועל שכר פעולתו אעפ"י שלא תבעו ה"נ בנ"ד מחויב הוא ליתן לו את סחורתו אע"פ שלא תבעו לו וא"ל אדרבא נלמד מהכא שאינו חייב ליתן לו כ"ז שלא תבעו דומיא דשכר שכי' שגילה רחמנא שאינו עובר כל זמן שלא תבעו ואפי' כ"ש הוא אם אמר רחמנ' ששכר שכיר אשר אליו הוא נושא את נפשו אינו חייב ליתן לו עד שתבעו כ"ש שאר חיובי' שהרי מצינו כמה פעמים ששכר שכיר חמי' טפי משאר חיובין שהרי עובר בה' לאוין וא' עשה מה שלא מצינו בשארי חיובין ואית' נמי בקידושין דף ט"ו מ"ט דת"ק דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד העניק תעניק לו לו ולא למוכר עצמו כו' אמאי לא שכיר קריא רחמנא כו' אלא לו ולא לב"ח מדס"ל בעלמא כר"נ דתניא מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו כו' אתא לו לאפוקי ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ עכ"ל הגמרא. ותוס' האריכו אי הלכתא כר"נ או לאו ולבסוף כתבו בשם ה"ר נתנאל לגבי מלוה כ"ע אית להו דר"נ והכי נפרש לעיל אליבא דר"מ אלא לו ולא לבע"ח משום דס"ל בעלמא כר"נ בשאר שכירות שמוציאין מזה ונותנין לזה את' לו ואפקי' פירוש שאינו משלם הענקה לבע"ח ואידך בעלמא נמי פי' בשאר שכירות לא ק"ל