עבודת הגרשוני יט

לתבוע מחמת הקניי' שקנה כמו שכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ומכר הבן שאם ידע ולקחה שהן מכורין לאחר מות האב ואין לו לתבוע כלו' מחמת שהאב דר בו עדיין כי זה לא מכר לו ועו' הרי אחר המכירה התרצה להלוות לה על חצי האחר לדור בו בנכיית' ולפי טענתו לא היה צריך לזה. ועו' אחר המכירה נחלט לה חצי הבית בפרעון כתובתה לעשות בו מה שלבה חפץ והיא לא מחה על זה ובזה אסיים הפעם נא אל יהיה לטורח בעיני אדוני מלהראות לי פניו המאירות בג' וד' שורות ויזכה לקבל פני' הרואו' ואינם נראות כה דברי הקטן אברהם בר משה שליטא. תשובה ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ החדשה ע"י התורה שניתנה לו למורשה כברזל אדם קשה ה"ה האלוף התורני המופל' עושה פלא ביה מזון לכולא דיין מצויין כהר"ר אברהם יצו': אהו' ידידי וידיד עליון אין הזמן מסכי' עמדי לארוג מליצות ולדבר צחות כי עמוס התלאות אנכי אך ורק באתי להשיבו מפני הכבוד שלא להשיב שליחו ריקם אכן בקצרה והנה ע"ד שמכ"ת אלי כותב שמעשה בא לידו ראובן ואשתו נתנו לחתנם שמעון במתנה דירה חצי ביתם על משך ט"ו שנים כו' ומ"כת פסק שהדין עם האלמנה שאין לשמעון חתנה זכות בחצי האחרת שאותו החצי הקניי' לו לדירה היא נמכרת לו הגוף כיון שנמכר לו סתם ומכ"ת שמע מאחורי הפרגוד שהראיתי פנים בהלכה שלא כדברי מכ"ת ע"כ כתב אלי מכ"ת טעמו ונימוקו עמו מאיזה טעם דן וזיכה להאלמנה ושיחר פני לגלות לו טפח אם יישרו דבריו בעיני אם לאו ומאיזה טעם הנה אהו' אודיע למכ"ת שזה כמו ד' שבועות נשאלתי על נדון זה רק קצת העלם דבר היה בהשאלה כאשר אכתוב לקמן והשבתי מלא דבר שהדין עם שמעון ואעפ"י שאין זה דרכי להשיב מענה בד"מ אם לא שידוע לי שהשואל הוא דיין בדבר כמ"ש האחרונים בתשובותיהן מ"מ כאשר ראיתי שהגאון המפורסם ר"מ ואב"ד דק"ק ורנקפורט השיב בענין זה יצאתי בעקבותיו ובאשר שבכלל דברי דברי מכ"ת ושוברו עמו אציג לפניו מה שהשבתי לשואל אעפ"י שאין זה ממש העתק מהם כי בהיות שהשואל נחוץ לדרכו לא נתן לי זמן להעתיק דברי וז"ל: הנה לכאורה נראה שהדין עם האלמנ' ויכולה לומר לחתנה שמעון לא מכרתי לך אלא חצי הבית שהיה מכור לך כבר לדירה אבל חצי השני לא מכרתי לך כלל וראי' לדבר מ"ש בטור ח"מ ס"ס רי"ד וז"ל האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלי' שהעליי' בכלל בית עכ"ל ומכ"ש שיוכל ליתן לו בית הפחות שבבתי' שהרי אם אמר לו בית בבתי אני מוכר לך שאינו יכול ליתן לו עליי' יוכל ליתן הפחות שבבתיו כמ"ש הטור שם מכ"ש כשאמר לו בית אני מוכר לך שיוכל ליתן לו עליי' מכ"ש שיוכל ליתן בית הפחות שבבתיו וטעמ' דמילת' מפורש בשילהי מנחות משום דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה א"כ אף אנו נאמר בנ"ד שיש לפנינו שני חצאי בית חצי א' טוב שאין עליו שעבוד דירה וחצי א' פחות שיש עליו שעבוד דירה יוכל המוכר לומר החצי הגרוע לך מכרתי דהיינו החצי שהיה לך עליו שעבוד דירה על משך ט"ו שנים כן נראה לכאורה אבל במעט עיון נראה שאין הנדון דומה לראיי' כלל דע"כ לא קאמרינן התם שנותן לו הפחות שבבתים אלא משום כי בית קטן נמי איקרי בית כמו בית גדול וה"ה נמי אם היה לפנינו שני חצאי בתים מחולקי' ידועי' ואמר לו חצי בית אני מוכר לך יוכל ליתן לו הפחות שבחצאי הבתי' כי מה לי שני בתים או שני חצאי בתי' אבל בנ"ד אינו כן אלא אמר לו אני מוכר לך החצי מן ביתי אין במשמעו' זה כי אם החצי מכל הבית ואינו יוכל ליתן החצי הגרוע והפחו' וראי' לדברינו ממה דאי' בס"פ בית כור דף ק"ז ע"ב והטור מביאו בסי' רי"ח האומ' לחברו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו וכו' וא"ר חייא בר אבא לוקח נוטל כחוש שבו א"ל ר"ח ב"א לר"י והא אנן משמנין ביניהן תנן אלא לדמי ה"נ לדמי עכ"ל ופ' רשב"ם לוקח נוטל כחוש יד הלוקח על התחתונה לפיכך נותן לו המוכר ללוקח המקום הגרוע כו' ומיהו לגמרי לא יפסיד הלוקח השומן כי התם דהתם שמא הכחוש של כהן הוא הילכך כיון דלא מצי מייתי ראיי' מפסיד אבל הכא ודאי מכר לו כל חצי שדהו והדב' ידוע דכל החצי מכר ומן הדין היה לו ליטול חצי היפה וחצי הכחוש אלא משום דמצי א"ל דמי חצי השדה מכרתי לך הילכך ידו על התחתונה ליטול מן הכחוש בשוה חצי השדה עכ"ל הרי קמן כשאמר חצי שדה אני מוכר לך אינו יוכל ורשאי ליתן לו החצי הגרוע שאינו שוה כחצי דמי השדה אלא נותן לו מן הגרוע חלק גדול שהוא שוה כחלק קטן מן הטוב והמובחר ה"ה נמי בנ"ד כשאמר לו חצי מן ביתי אני מוכר לך אינו יוכל ליתן לו חצי הגרוע שאינו שוה כחצי דמי כל הבית כי מה לי בית ומה לי שדה זה נ"ל ראי' ברורה שאין המוכר יוכל לומר לא מכרתי לך כ"א החצי הגרוע שמכור לך כבר לדירה אמנם לפי דברינו אלו היה נראה לפסוק שללוקח יהיה זכות להשתמש משך ט"ו שני' בג' חלקי הבית ולא יותר דהיינו בחצי הבית מצד זכותו שהיה לו כבר לדור ט"ו שנים ובחלק רביעי מצד קניינו כי קנה מחמותו חצי זכות' וחצי זכות' הוא לדור ברביעי' הבית ולאחר ט"ו שנים יש לו חצי הבית לחלוטין כאילו מכרה האשה חצי ביתה לאחר היינו אומרים שמכרה לו חצי דמי שווי' של כל הבית ואע"ג שכתב הר"ן בפ' יש נוחלין אמתני' מכר האב מכורין עד שימות הבן וז"ל אמר המחבר מכר האב' מכורין עד שימות הבן פי' אם ירצה לוקח שאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח כיון דזבין לי' סתם גוף ופירי משמע לי' וא"כ אלו מכרה החצי בית לאחר סתם היתה מוכרחת ליתן לו כל החצי בית לדור בו מיד כי סתם גוף ופירי משמע היינו היכא דלא ידע הלוק' שהגוף מכו'כבר אבל אם ידע הלוק שהגוף מכו' צרי' לקיי' המקח ואין לו כ"א הפירו' עד שימו' הבן וכ"כ הר"ן בהדי' שאין זה מקח טעו' כיון שהכי' בה שאינו שלו ועוד דסת' מוכ' זכותו מוכ' ע"ש וכיון שבנ"ד ידע הלוק' שחצי הבי' משועבד לעצמו לדירה מסתמ' לא מכר' האש' כ"א חצי זכותה כמו אם מכרה כל הבית לא מכרה אלא זכותה ה"ה בחצי ביתה לא מכרה אלא חצי זכותה באופן שאין ללוקח וכו' כ"א בג' חלקי' בית דיר' אבל כד נעיין שפיר לאו הכי הוא כי ודאי התם גבי מכר האב כו' כשידע הלוקח שאין למוכר כי אם הפירו' מסתמא לא מכר לו יותר כי אין אדם מוכר מה שאין לו. אבל גבי נ"ד שיוכל להיות שמכר ללוקח בסתם גוף ופירות דהיינו חצי הבית שהיה נשאר לו גוף ופירות למה לנו לומר שמכירה זו בסתם לא הי' כסתם מכירה אחרת כ"א על הגוף מהיום ועל הפירות לאחר ט"ו שנים: ונפשי יודעת מאד שיש לפקפק קצת על דברינו אלו ואין הזמן מסכים להראות פנים בכל צד כמראה האופן ע"כ נאמר שמלשון השטר משמע להדיא שמכרה האשה לחתנה שמעון החצי בית שהיה לה לדור בה וז"ל ומעתה ומעכשיו יש לשמעון לדור בו ולהשכיר ולהשכין כו' עכ"ל הרי משמע שמחמת קניי' זו זכה שמעון לדור בהחצי הבית ואם נאמר שכוונת האשה היתה על החצי בית שמשועבד לו כבר לדירה א"כ אין שמעון זוכה לדור בו מעכשיו בקניי' זו אלא דר בו מעכשיו מחמת זכותו הקודם ולא נעלם מעיני שיש לפרש לשון השטר בדוחק באופן שאין בו הכרח כל כך שכוונת האשה היתה על חצי בית דשייך לה לדירה מ"מ מפשט לשון השטר אין להבין כ"א כמ"ש כי מי שלא ראה או ידע זכותו של שמעון בדירה ט"ו שני' א"א לפרש לשון השטר בע"א כ"א שהוא זוכה לדור בחצי הבית מחמת קנייה זו וא"כ יש לפרש לנו לשון השטר ולדון בו לפי דעת השומעים אפי' ליפוי כח בעל השטר כמ"ש הרשב"א ורמ"א הביא בסי' ע"ב ס"י בהגה וב"י מביא עוד תשובה אחרת להרשב"א מחס"ה וז"ל כל היכא שמשמעותו ניכר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו אפי' ליפוי כח של בעל השטר כו' עכ"ל משמע להדי' מדבריו שאין לפרש לשון השטר אלא כפי משמעותו שניכר לב"ד מתוך הכתב. והנה לא נעלם מעיני מ"ש הב"י בשם הר"ן בסי' רמ"ח ס"ט וז"ל ועוד כתב ז"ל וכדי שלא ישתבש כו' שכן כותבין למכור ולמשכן ולעשות כל חפצת נפשם ואין צורך כ"א לשופרי דשטרא בעלמ' עכ"ל הרי משמע מ"ש בשטרות למכור ולהשכין כו' אינו אלא לשופרא דשטרי האמת כן הוא שאין ללמוד מזה הלשון כלל היינו היכא שבאמת דברי' אלו קנוי' לו מחמת קניי' זו אף אם לא פי' להדיא כן בהא אמרי' שאינו אלא שופרא דשטרא אבל כשכתוב בשטר מה שקנוי לו כבר מחמת קניי' אחרת לא אמרינן בזה שכתוב כן לשופר' דשטרא ואע"ג שמסתבר' הוא בלא שום ראי' כלל שאין לומר שכולל בשטר דברים אחרים שקנויים לו כבר משום קניי' אחרת מ"מ נביא דמות ראיי' לזה ממ"ש הב"י בסי' רי"ד מחס"ג כתב הרשב"א בתשובה מה שטען ראובן על השנות השטר מלת לעולם פעמיים דלטפוי מילת' אתי כו' שלא אמרו אלא במה שהו' מעצמו משוייר כו' עכ"ל הרי קמן להדיא דבר שהוא שלו בלוא"ה וחזר והזכירו בשטר ניתק להדרש משא"כ לישנ' יתירא אחרת וק"ל. והנה באמת לכאורה היה נראה להוכיח מתוך לשון השטר שהדין עם האל' שכתב בהשטר וחצי בית השניי' שיירה לעצמה לגבות ממנו כתובתה כו' והוא לישנא יתירה ויש לנו לומר לטפויי קאתי ששיירה אותו חצי בית לעצמה כמו שהיה שלה מאז ומקדם כמ"ש גבי ע"מ שדיוטא עליונה שלו כו' אבל באמת המעיין בלשון השטר יראה שאין זה לישנא יתירה שבתחלת השטר כתוב שהאשה ובנה מכרו חצי בית הנ"ל וא"כ היה משמע שחצי השנית משויר להאש' ובנה והאמת אינו כן שהחצי השנית משויר להאשה לבד לגביית כתובתה לכך הוצרך לכתבו בשטר ואין כאן ייתור לשון כלל והאריכות בזה אינו אלא לישנ' יתירא ושפת יתר כללא דמילת' לפי ע"ד נראה שהדין עם שמעון ויש לו זכות בהבית לדור בו משך ט"ו שנים בכל הבית ולאחר ט"ו שנים יזכה במקחו בחצי בית לבד. זה הוא מה שהשבתי כבר ואפשר קצת התחלפות חסר או יתור כי אין