עבודת הגרשוני יז

הרי קמן שבמקום מגו נאמן לומר שאינו חייב כלל לאותו שטר אלא שנכנס ערב עבורו וה"ה שיוכל לומר אין אני חייב והחצי אלא חלק רביעי' ועל רביעי' נעשיתי ערב כמו שטוען כמ' שמעון הנ"ל ופשיטא שהיה נאמן לומר פרעתי לך החצי כיון שלא היה לכמ' ראובן התקבלתי מן כמ' לוי וכמ' יהודא וכיון שנאמן לומר פרעתי נאמן נמי לומר שמתחלה לא נתחייב להניח כי אם חלק רביעית ואפי' אם היה לו לכמ' ראובן התקבלתי והיה שטר חוב ממש רבו הדיעות שנאמן לומר פרעתי מכ"ש בנ"ד שהוא נאמן לומר שהוא נתן לכמ' ראובן סך חצי המעות וגדולה מזו אמרו נרא' לע"ד אפי' אם אין לו לכמ' שמעון הנ"ל שום מיגו כגון שאינו נאמן לומר פרעתי ממילא אינו נאמן נמי לומר שהוא אינו מחויב להטיל לכיס כי אם סך הרביעית מ"מ נראה לע"ד פשוט וברור שאין כמ' שמעון נפסל ע"י כך (ומה שנוגע לענין ממון כבר כתבנו שאין אנו באנו לדון על כך) וראיה לדברינו ממה שכתב ר' יהודא בן הר"אש הובא בב"י סי' ל"ז מחודש ז' וז"ל: אם היתה השבועה כתובה בשטר ולא היה כתוב בו שלא יוכל לטעון שפרע והיה אומר שפרע וקיים שבועתו אע"פ שלא היינו יכולין לפסלו מחמת השבועה דשמא פרע מ"מ צריך לפרוע השטר עכ"ל וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' טוען ונטען וז"ל תבעו שיש לו חוב אצלו ואמר כן היה ופרעתיך כו' ונשבע ואח"כ באו עדי הקנין או הוציא שטר ונתקיים הרי זה משלם ואינו חשוד שהרי לא העידו העדים שלא פרעו ולא אמר הנתבע להד"ם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הרי מבואר אע"פ שמחויב לשלם ואין אנו מאמינים לו במה שאומר שפרע מ"מ לא נעשה חשוד הה"נ בנ"ד אף אם לא היה לכמ' שמעון הנ"ל מגו באופן שאין אנו מאמינים לו במה שאומר שהוא אינו חייב אלא חלק רביעית מ"מ אינו חשוד משום זה כי שמא אומר אמת וזה פשוט הוא: כללא דמילתא שלע"ד נראה פשוט וברור שהנעלה כמ' שמעון הנ"ל לא יצא מחזקת כשרותו ע"פ העדת העדים הנ"ל והעד אינו יוכל ורשאי לחזור ולהעיד חובתו של כמ' שמעון יותר מן מה שהעיד כבר ואין הנעלה כמ' ראובן יוכל להצטרף עם עד הא' הנ"ל גם אינו נעשה חשוד על פי לשון השטר כאשר כל פרט ופרט מבואר בטעמו ונימוקו בכן כל מי שרוצה לפסול ח"ו לכמ' שמעון הנ"ל מכאן ולהבא במומו פוסל ועתיד ליתן את הדין דין אמת לענוש אותו בעונש הראוי לו כמי שרוצה להטיל מום ולפסול אדם כשר בישראל מה שנראה לע"ד ברור כתבתי וה' אלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כ"ד הטרוד גרשון אשכנזי אולף שאלה ד נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה כך היה ראובן היה דר במקום פלוני הלך למקום אחר למדינה אחרת לסחורה ודעתו הי' לחזור לביתו ואסתייע מילתא שראובן הנ"ל נפל במחלוקת עם איזה אנשים שם במדינה ההוא ונסע מן המקום ההוא אבל לא חזר לביתו ונשתקע שמ' ועד היום ועד בכלל לא נודע מה הי' לו אם הוא עדיין בחיים חיותו או הלך לעולמו וראובן כשיצא מביתו היה ביתו מלא כל טוב כי היה עתיר נכסין ואשתו שלטה נושאת ונותנת וראובן הנ"ל היה לו ג' בנים שם הא' שמעון ושם הב' לוי ושם ג' יהודא ושמעון היה גדול כשיצא אביו מביתו ולוי ויהודא הי' עדיין קטני' ואיזה שנים אחר שיצא מביתו מתה אשתו של ראובן ושמעון בנה הגדול לקח כל נכסי אביו תחת ידו ורשותו בלי רשות ב"ד או פרנסי המדינ' ולוי ויהודא היו עדיין קטנים בעת ההיא ולאחר שנתגדל לוי ועמד קצת על דעתו דיבר על לב אחיו שמעון האיך קאי מילתא מחמת נכסי אבינו והשיב לו כשיגיע זמן שתעשה שידוך ותקשר עם בת גילך אזי אדע כדת מה לעשות וכאשר שהנער נער הספיק את עצמו בתשובה זו ולאחר שנתגדל יותר חזר ודיבר על לב אחיו שמעון שיתן לו חלקו מן נכסי אביו ושמעון דחה אותו בדברים מדחי אל דחי והרע לו מאד אך לא הי'סיפק בידו לדבר אתו קשות באשר שהיה מאוכלי שלחנו של אחיו שמעון גם לא היה בידו לכוף ולנגוש אותו ע"י שום ב"ד כי לא היה לו שום קרוב או גואל שיעמוד בעזרו והוא בעצמו לא היה מסוגל לכך ולא בינת אדם לו ויהי אח"כ כשחלף זמן ועידן מת אבי אמם של האחים שמעון וכו' ונפל לירושתם סך ג' מאות ר"ט וחמשים ר"ט חזר לוי והפציר באחיו שמעון ליתן לו חלקו מה שמגיע לו וע"פ רבוי דברים והפצרות אמר שמעון ללוי אחיו תהיה בטוח שאלו ג' מאות ר"ט וחמשים יהיו לך למשמרת אם מה' יצא הדבר שתעשה שידוך עם בת גילך אזי סך הנ"ל נתונה לך עבור חלקך מה שמגיע לך מנכסי אבינו והנער הי' כמחריש ויהי היום בא השדכן א' אל הנער לוי ושידך לו בתולה אחת באופן אם יתן שמעון ללוי אחיו נדוניא הגונה עבור ירושתו מעזבון אביו והבתולה ישרה בעיני לוי ונפשו חשקה בה דיבר לוי על לב שמעון אחיו מלאו ימי ומתי אעשה גם אנכי לביתי תן לי מה שמגיע לי ושמעון דחה אותו מדחי אל דחי עד לבסוף אמר שמעון ללוי אחיו בזאת נאות לשדך אותך עם הבתולה הנ"ל ולהפריז לך בהתנאי' ס"ך ש"ן ר"ט אבל אתה תתן לי ש"ח על סך מאה ר"ט שתשלם לי אחר החתונה ולוי צעק ככרוכי' מה אתה עושה לי הלא אתה יודע בעצמך שסך ש"ן ר"ט איננו חלק עשירית מן מה שמגיע לי מן עזבון אבי ואתה מבקש עוד ממני ש"ח על סך ק' ר"ט ושמעון השיב אותו מלא דבר אם לא תתרצה בזה תדע נאמנה שאעכב השידו' הנ"ל שלא יבא לידי גמר ובאשר שלוי ידע שיש לאל ידו לשמעון לעכב השידוך הנ"ל אמר לשמעון אחיו בזה הלשון בל"א ברודר אלש וואז איך דא טוא בין איך גצוונגן אונ' גדרונגין דען איך בין אין דיינר הנט אוך מוז אלש טאן דען ווען דער יעניג יזעלט ווישן דוא מוך בגערשט אום דיא ירושה צו ברענגין אזו הנדלט ער ניט מיט מור וויילן אביר איך בפינד אז דער שידוך הגון פר מיך איז אזו וויל איך אין ניט לאזין אויז הענדין גין צווינגצט מיך איך זולכש בעל כרחי מוז און גין גצוואנגין אייד איז גאט לייד דיא גרוס נוט בוויגט מיך דער צו אלז אוך לע"ע מוז שווייגן אונ' דז בווילגן עכ"ל בל"א וזלגו עיניו דמעה כאשר אמר כך לשמעון אחיו בכן הלך שמעון ולקח עמו שני אנשים והוליך לוי אחיו עמו ברחוב א' בקרן זוויות במקום שאין ב"י עוברים שם. ועשה לוי ק"ס על המאה ר"ט בכא"ה גם עשה ק"ס והודה שנעשה פשרה ביניהם באופן שאין לו עוד שום תביע' על שמעון אחיו מעזבון אביו והכל בא"ה ולוי לא היה לו ידיעה שיש לו למסור מודעי גם היה מתירא שיוודע הדבר לאבי הבתולה הנ"ל והנה זמן מה אחר החתונה בא שמעון לתבוע המאה ר"ט מן אחיו לוי כמשמעות הש"ח שבידו העשוי בכא"ה בביטול מודעות כו' ולוי משיב אנוס הייתי ע"פ הדברים הנ"ל. ועתה יורינו רבינו הדין עם מי זה הוא תורף דברי השאלה רק במלות מתחלפות: תשובה הנה באמת אגיד שניכרים דברי אמת שהשואל הוא לו בעצמו או גברא דאתא מחמתיה כי העלים תשובתו של שמעון מה הוא אומר אם מודה לדברי לוי או מכחישו במקצת הדברים הן בכמות העזבון או במעשה שהיה ואם כן הוא שלוי הוא השואל אין נכון להשיב לו כלום כמו שכתבו הראשונים והאחרונים קבעו מסמרת שאין להשיב בד"מ לאו מן הצדדים מטעמי' נימוקים אשר מבוארים בדבריהם הנאמרים באמת וא' מהם הוא שמא מתוך התשובה ילמדו לטעון שקר חדא ועוד קאמינא שבאמת ותמי' איננו אוכל להשיב מאומה כל זמן שנעלם ממני טענות שמעון מה הוא אומר אמנם כדי שלא להוציא נייר חלק להשואל אמרתי להשיב לו במקצת ואצמצם הדבור עד שלע"ד לא יוכלו ללמוד ממנו לשקר והוא זה שלע"ד נראה שעכ"פ הפשר דבר שעשה לוי עם שמעון הוא בטל ומבוטל מעיקרו ואין בו ממש. כאשר שבא בשאלה שנשתקע שמו של ראובן ולא נודע מה היה לו אם הוא בחיים או לעולמו. אם כן נותנת לו חזקת חיים ואם נותנים לראובן חזקת חיים אין ממש בפשר הנ"ל בין שנדמה פשרה זו כמכר או כמחילה מ"מ אין בה ממש כי ה"ל כמי שאמר מה שאירש מאבא מכור לך או נתון לך או מחול לך שאין בדברים אלו ממש כמבואר בפוסקי' עיין בח"מ סי' רי"א ובש"ע שם ואפי' אם נאמר מאחר שמבואר בפשר הנ"ל שמפרט והולך שאין לו עוד שום זכות על אחיו מחמת עזבון אביו וירושה הן בית הן שדה כסף וזהב בדיל כלי עץ נחשת וברזל יהיה מה שיהיה גם לרבות שאין לו תביעה על הספרים מאחיו שמעון והחובות והמזומנים שהיה לכמ' שמעון הנ"ל מעזבון הנ"ל אין לכמ' לוי עוד שום תביעה כו' עכ' הוה ליה כאלו אמר זו שאירש מאבא מכור לך ולדעת ר"ת מי שאומר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה כיון שירושה ממילא קאתי ובירר המכר לא חשבינן ליה כדבר שב"ל כולי האי מ"מ בנ"ד שעדיין אין אנו יודעים אם אביהם חי הוא או מת ממילא הוה הנכסי' בחזקת אביה' ואינם ביד שמעון אלא כקרוב שירד לנכסי שבוי כמו שנתבאר וא"כ מוטל על הב"ד להוציאם מידו ומפתח דברינו יאירו שהנכסים שהניח ראובן במקומו ובביתו יש להם דין נכסי שבוי אע"פ שיצא לדעת מ"מ כיון שיצא ע"ד לחזור ולשוב לביתו אע"פ דאיכא למימר שמ' אח"כ לבשתו רוח אחרת והלך משם למקום רחוק על מנת להשתקע שם ולא לחזור ולשוב לביתו וא"כ הוא ה"ל לצוות על ביתו ע"פ כתבו. או ע"פ שלוחו ומדלא עשה כן י"ל שיש לנכסיו דין נכסי רטושי' מ"מ נלע"ד דליכא למימר הכי מן הסתם כיון שיצא מביתו ע"ד לחזור איכא למימר שהסיבה שלא חזר לביתו שאירע לו איזה אונס שנשבה או סיבה אחרת שהלך משם למקום אחר ודעתו לחזור משם לביתו ואח"כ גבה טורא בינו ובין ביתו באופן שלא היה סיפק בידו לצוות על ביתו על נכסיו ע"פ שלוחו או ע"פ כתבו וכן משמע לי ממה שכתב הב"י בסי' רפ"ה סי"א בשם ר"י בן הרא"ש וז"ל כתב הר"י בן הרא"ש שנשאל על יודא שהלך למצור ולא