עבודת הגרשוני קכז

שאלה קכב אקרא לשלו' מעתה ועד עולם לאהו' האלוף התורני שפתותיו כחוט השני כמהר"ר יושע נ"רו ולכל אל"ש אהו' אין הזמן מסכי' עמדי להאריך כי טרידנא טובא רק באתי לגלו' את אזניו שג"י קבלתי ואשיב אותו בקצרה וע"ד מ"ש למכ"ת לשעבר שלא מצא ידיו ורגליו בדין שהורה בחתיכה של טבעת מן הגרגרת שנמצא על הסכין ועתה בא מכ"ת להתנצל ולעשות סניגורין לדבריו ולהשיב על דברי מ"ש ואין ספק בשחיטה גדולה מזו וזה הוא טעם המחמירין שעיקר יסוד שלהם מטעם שהוא ספק בשחיטה. וכתב מכ"ת שז"א באשר שכתב בהגהת שחיטו' טעם לדעת המחמירין שמא היה הקנה פגום ולפי זה אין זה ספק בשחיטה כי לא אמרינן ספק בשחיטה אלא היכא דאתיילד איזה ספק ריעות' בסכין או בשחיטה עצמה אם נשחט רוב הסימן או לא אבל בדין זה דהא עינינו רואי' שנשחט כהגון רק שיש לחוש שמא היה הקנה פגום ואין זה ספק בשחיטה רק דמיא הא להא דאמרינן בגמר' נשחטה כראוי ובא זאב כו' עכ"ל בשינוי קצת: תשובה הנה אני חוזר על הראשוני' ואומר שלא מצא ידיו ורגליו ותמהני מאד כיון שראה מכ"ת מ"ש בגמרא בא זאב כו' ולא ראה ולא ידע מ"ש הגמרא בדף שאחר זה שחט את הושט וא"חכ נשמט' הגרגרת כשרה נשמטה הגרגר' ואח"כ שחט את הושט פסולה שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחוטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול כו' עכ"ל הרי לפניך שגם זה נקרא ספק בשחיטה כיון שאיכא למימר שנעשה קודם שחיטה כמו שאיכא למימר שנעשה לאחר שחיטה ולא דמי' כלל לזאב דגבי זאב מסתבר יותר שנעשה ע"י הזאב וק"ל באמת הדברי' האלו צריכי' באור רחב רק שאין הזמן מסכי' עמדי כללא דמילת' שיפה כתבתי ואמת כוונתי שעיקר טעם של האוסרי' הוא שספק בשחיטה הוא זה אם נעשה הקנה פגום קודם השחיטה או נעשה פגום לאחר גמר השחיטה. ומ"ש מכ"ת זה אינו באשר שכתב בהגהו' שחיטה טעם לדעת המחמירין שמא היה הקנה פגום ע"כ משמע שמכ"ת הבין שלא עלה על דעתי טעם זה אמינא כי ניים ושכב כתב זה ודאי אין כאן חשש אחר כי אם חששא זו שמא נעשה הקנה פגום קודם גמר השחיט' וזה הוא נקרא ספק בשחיטה. והאריכו' בזה הוא אך למותר וטעם המתירין הוא האגור ס"ל שיותר יש לתלו' שנעשה לאחר שחיטה ע"י גלגל הגרגרת כללא דמילת' שאני עומד בדברי והוא אמת כמ"ש בתחלה שלא יפה עשה מכ"ת שמילא לבו להקל במקו' שכתב מהררמא"י וכן עיקר ואין לשנות. באשר שלא היה למכ"ת שום ספר כי אם הש"ע כמ"ש מכ"ת בעצמו בכתבו הראשון ואף גם שכהיו' נודע לו שיש מקילין בחתיכת טבעת מ"מ לא ימלא מכ"ת את לבו להקל כלל הזהר והזהר פן לא יהיה לו לרצון ח"ו ודי בזה כי דעת המחמירין הוא עיקר לדעתי והם גדולי ההוראה אשר מימיהם אנו שותין מהררש"ל ומו"ח בב"ח שכתבו שיש להחמיר כי הוא ספק בשחיטה כי מי מפיס שנעשה ע"י גלגל הגרגרת אחר שחיטה דלמא נעשה קודם גמר השחיטה. וא"כ הוא שהוא אסור מצד הדין אין לנו לומר הבו דלא לוסיף בשני הדיני' דהיינו נמצא על הארץ או בחתיכת הטבעת שעיקר טעם המקילין הוא משום הבו דלא כו' כמ"ש בכתבי הראשון שטעם שניהם שוה וזה ברור נ"ל גרשון אשכנזי שאלה קכג תלמיד ותיק קנקן חדש מלא עתיק יצא מפיו דעת וחכמה תאיר פניו כחמה כשהיא יוצאת מנרתיק. שהיא בו נטמן ה"ה תלמידי חביבי בחור חשוב ונחמד שמו נודע בשערי' כתורק שמן האלוף התורני כה"רר מן נר"ו אהו' תלמידי ידידי אין הזמן מסכי' עמדי להאריך כי הקפוני כתרוני טרדות חבילות ואגודות רק באתי לגלו' את אזניו שג"י הצהירי' אשר כוננת מישרי' האירו אל מול עבר פני ותורף דבריו שאלות חכם וחצי תשובה בצדה בענין אם יש היתר לעבור בשבת מעבורו' המים ע"י גשר פורחת ומ"כ צייר תמונתה כמות שהיא בכתבו והנה ראיתי שמ"כ צולל במים אדירי' ברדיפי מיא בפוסקי' חדשי' גם ישני' והכל גלוי וידוע לפניו והיה לי' לנחת מאד ואם חכם לבך ישמח לבי. תשובה הנה אעיקרא דדינא מ"ש בפ"ק דשבת אין מפליגין בספינה פחו' מג' ימי' קודם לשבת רבו הפירושי' והטעמי' כי הט מי' משתני' הדיני' וכבר האריכו התוס' והרא"ש בפ' מי שהוציאוהו בענין זה וכבר האריך הב"י בסי' רמ"ח והאסיף כל המחנו' גם מהרר"י ב"ן לב בח"ג מתשובותיו סי' ע"ג האריך ג"כ קצת בענין זה ובתוך הבאים הוא הרשב"ם שמתיר לילך לספינה אפילו בשבת עצמו וכ"כ הריטב"א בשם רבו כמו שהובא בב"י והתוס' והרא"ש הנ"ל דחו דבריהם וס"ל דאסור לכנוס לספינה משום דנראה כש"ט עפ"ה שאסרו חז"ל דלמא עביד חביות של שייטן א"נ דלמא אתי להנהיג הספינה והוה כמוליכה ד' אמות בכרמלית וראייותיהם חזקות כראי מוצקות ובפרט הראיה שמביאים מן פ' תולין (דף קל"ט ע"ב דההוא צורבא מדרבנן דנאים במברא ועבר להך גיסא וכו' קשה לדחותה לכן הסכימו האחרונים להחמיר שלא להפליג בספינה כלל אם לא ג' ימים קודם לשבת וכן מ"ו חמי זקני בב"ח שלו הסכים להחמיר בסימן רמ"ח והנה מתוך כתלי כתבו ניכר שהכל גלוי לפניו אלא שמ"כ נראה לחלק בנ"ד משום שהגשר מהגלגלת מעצמה יש להתיר יותר ולעד"נ שאין לסמוך על זה פשיטא לפי הטעם הא' שכתבו התוס' והרא"ש וס' התרומה ושארי מחברים שיש לאסור משום שנראה כשט על פני המים ושיטה אסרוה משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטן פשיטא שגם בנ"ד נראה כאלו שט על פני המים ואסור ואפי' לפי טעם הב' שכתבו שהחכמים אסרו להפליג משום שמא ינהיג הספינה והוה כמוליכה ד' אמות בכרמלית נלע"ד שגם טעם זה שייך בנדון דידן באשר מ"כ כותב שיש בגשר זה מלח גדול והספין יחפור בו למען יבוא בקל ובמהירות יותר למחוז חפצם וא"כ גם בנ"ד יש לחוש שיבא הב"י לעשות כן ואסורא קא עביד אע"פ שבלא"ה נמי אזלא רק הוא ממהר ההליכ' מ"מ איסורא קעביד ממילא נראה לכאורה שאין להתיר כלל לעבור בגשר הנ"ל בשבת וכן משמע ממ"ש בש"ע ס"ס של"ט ספינה שהיא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל אע"פ שהיא שטה על פני המי' מותר לכנוס בה משמע אם אינה קשורה אע"פ שהוא שטה מעצמה אסור ליכנס בה אפי ומ"ש מ"כת ששני רבנים הסכימו להתיר ע"י קניית שביתה מע"ש לע"דנ שאין נכון לסמוך על זה כמ"ש שהסכמת מ"ו ח"ז בב"ח שלו הוא שיש להחמיר כרוב הגדולים שכתבו בשם ר"י דאפי' בנכנס בספינה תוך ג' ימים אסור משום שט מכ"ש דלא מהני שביתה אמנם נלע"ד שיש להתיר לרופא לעבור דרך גשר זו אם נקרא אל המושל הגדול משום דרכי שלום ומשום איבה כי לעד"נ שיש להתיר לרופא לעבור דרך גשר הנ"ל לצורך ישראל החולה אע"פ שאין בו סכנה (ולענין חולה שאין בו סכנה רבו הדעות כמבואר בסי' שכ"ח ואין כאן מקומו להאריך בזה) וא"כ כשילך הרופא דרך גשר זו לצורך ישראל חולה שאין בו סכנה ולא יבוא אצל המושל הגדול ודאי דאיכא איבה ואיבה ויש לחוש לתקלה ח"ו והנה לא נעלם מעיני מ"ש בפ' א"מ (דף כ"ו ע"א) וז"ל סבר רב יוסף למימ' אולודי גוים בשבתא בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכלה למימר לה דידן דמינטרן שבת' מחללין עלייהו דידכו דלא מינטרי שבת' לא מחללינן עכ"ל משמע שיש להתנצל מן האיבה בטענה אכן דמינטרי' כו' מ"מ נלע"ד היינו דוקא גבי אינש דעלמא אבל גבי מושל גדול ודאי אין זה התנצלות אצלו ויש לחוש לאיבה ולתקלה ח"ו ולענין אם יצטרך לקנות שביתה מע"ש נלע"ד שאין זה מעלה ומוריד כל כך רק שיהא קצת קניית שביתה כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה קכד נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה ראובן נתן כח והרשאה מספקת לבנו חנוך לשדך את בתו עם בנו של שמעון וכל מה שיפסיק לה על דידיה הדר לאשר ולקיים כאלו הוא עשה בעצמו ואחר כל אלה הלך חנוך ושידך אחותו עם בנו של שמעון כאשר ציוה אותו אביו ואמר לאביו מה שפסק לה לנדוניא גם התחייב את עצמו להשתדל לה מאביה שטר ירושה כנהוג והתנאים נכתבים הכל על חנוך בזה הלשון חנוך חייב את עצמו להכניס לנדן אחותו סך כך וכך כו' גם יתן מזונות להזוג כו' גם מחויב להשתדל מאביו שטר ירושה כנהוג כו' וצד העובר אפי' על מקצת דבריו כו' חייב ליתן לצד שכנגדו קנס כו' כל הנ"ל קבלו עליהם שני הצדדין כו' בק"ס ובת"ח ובת"כ ובשבועה דאורייתא עד"ר כו' עכ"ל התנאים בקצרה והנה קודם הגיע זמן החתונה אשר הגבילו הצדדים הנ"ל יקר מקרה שראובן הלך לעולמו וחשל"י והנה הנושא בא לקחת הנפש והרכוש המבואר בהתנאי' הנ"ל לא יפול דבר ולא חצי דבר ארצה והיורשי' טועני' שאינם חייבים לקיים התנאי' מאחר שאביהם הלך לעולמו אנוסים הם ובפרט על החצי חלק זכר טענו שאינם חייבים כלום כיון שעדין לא נכתב השטר הן הן תורף הטענות. תשובה הנה לא נעלם מעיני שאין נכון להשיב בד"מ לא' מן הצדדים כמ"ש גאונים קדמאי ובתראי גם אני הצעיר נוהג כן אמנם הגאון מהרר"מ פדוואה כתב בסי' פ' וז"ל אכן בדבר שיש דררא דמצוה לא שתו רבותי לבם לחששת זו כו' והאריך שם והביא ראיו' לזה ובאשר שאני רואה גם בנ"ד דררא דמצוה כי יש לחוש שיתפרד החבילה וינתק החבל עבור הבל הכסף ע"כ אמרתי לחוות דעתי הקצר' בקצרה כאשר יורוני מן השמים וזה יצא ראשונה ע"ד סך הנדן ושארי פרטי התחייב' שהתחייב חנוך את עצמו נלע"ד לית דין צריך בשש שמחויב כמ"ר חנוך לאשר ולקיים כל פרטי התחייבות שהתחייב את עצמו זולת מה שהתחייב את עצמו להשתדל שאביו יעשה לה שטר ירושה יוכל חנוך לפטור את עצמו בטענת אונס וראיה לדבר תשובת הרשב"א סי' תשע"א והשארית יוסף מביאה בסי' ע"א וז"ל ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון ונשבע להשלים התנאי' ובקנס כו' ולאחר זמן שדכה לאחר וטען שבת בתו איננה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו שזה אונס גמור הוא מאי ה"ל למיעבד ואין לך אונס גמור מזה ואם תאמר שהיה לו