עבודת הגרשוני קכו

אעפ"י שרב גדול בדורו היה וזכרני זה לערך ל"ה שנים שאל שאלה זו הגאון חמי מהרר"מ ר"מ ואב"ד דק"ק נ"ש ומדינת מעררין מן מ"ו הגאון מהרר"י ז"ל ושניהם כא' טובים האריכו למעניתם והראו פנים לכל צד ויצא הדבר להיתר ועיקר טעמו של מ"ו ז"ל היה כמ"ש מכ"ת משום דהוה כמו כל הני חווי' כו' אבל לא רצה לסמוך אסברא זו של הט"ז והביא כמה ראיות לדבריו וחדא מינייהו היא בזכרוני והוא זה דכתב הב"י בי"ד ס"ס מ"א וז"ל ולפ"ז לדעת הרמב"ם נמצאו לה שני כבדים כשירה דאע"ג דכניטל דמי אין בכך כלום דכניטול דמי היינו לומר כחסר מתחלת ברייתו דמי וכן כתב ג"כ הרמב"ם יתר כחסר דמי. וא"כ קשה למה כתבו הפוסקי' לפ"ד רשב"ן שפירש כל היתר כנטול דמי היינו עם המקום הדבוק אם נמצאו שני טחולין דבוקין זב"ז בסומכייהו טריפה הלא אף אם חסר מתחל' ברייתו מקום העב כשירה אלא ודאי אם חסר בתחלת ברייתו בסומכא טריפה ועוד הביא כמה ראיות ושדי בהו נרגא ומסקנת דבריו שלא רצה לסמוך על מה שכתב הט"ז כללא דמלתא בהא נחתי וסלקי שיצא הוראה זו להיתר מן שני הגאונים אלו מ"ו מוהרר"י ומוהר"ר מנחם מענדל וכדאי המה לסמוך עליה' אפילו שלא בשעת הדחק ויש אתי להאריך בענין זה אבל מה אעשה שאין הזמן מסכים עמדי כעת כעתירות אוהבו נקשר בעבותות אהבתו אהבת עולם נאם הטרוד גרשון אשכנזי: שאלה קכא ע"ד השאלה אשר שאלתם מאתי לחוות דעתי מרחוק בענין אשה אחת אלמנה שהיה בידה ממון של יתומים שיש לה מבעלה הראשון דהיינו מעשה שהיה כך היה ראובן הלך לעולמו והניח אחריו ברכה אשתו מרת לאה וד' בנים ואחר מותו התעסקה האלמנה בעזבון בעלה ועשתה והצליחה וסיגלה בממון והשביחו אותו זה כמו שנה א' אחר מות בעלה ואח"כ ביקשה האלמנה מן הב"ד שיסלקו אותה כפי זכיותיה כתובת' ושארי פרטי דברי' וכן עשו הב"ד ובאשר שראו הב"ד שהאלמנה מרת לאה הנ"ל עשתה חיל לטובת היתומים התפשרו עמה שתחזיקה אצלה בניה ותדור בבית בעלה ז"ל ותתעסק עוד בנכסי בניה בתורת אפוטרופסי' כמקדם ולאחר משך שנה נשתדכ' לאיש אחר שמו שמעון ונכנסה עמו לחופה והכניסה לו לנדוניא מקצת מה שהיה לה ומקצת שיירה לעצמה גם התנה עמו שהוא יהיה מחויב לפרנס להבנים הנ"ל ויתנו לו מידי שנה בשנה סך ידוע גם ידור עם האשה ובניה בחנם בבית הנ"ל ששייך להיתומים ולאחר שנכנסה לחופה עם בעלה השני לערך כ"א חדשים הלכה לעולמה ע"י מיתה פתאומית ולא ציותה לביתה ונכסי יתומים הי' עדין בידה והנה אחר סמוך למיתתה שלחו האב"ד והקהל יצ"ו שני אנשים שיחתמו כל התיבות ומגדלי' שבבית כדי שיוכלו לברר וללבן מה ששייך ליתומים הן ממון של יתומים שהיה ביד האשה מרת לאה בתורת אפטרופסי' והן מה ששייך להם מעות ומטלטלי' מה שלא הכניסה לבעלה השני כמר שמעון ולאחר שפתחו את התיבות והמגדלי' נפלו הפרשות בין האפטרופסי' של היתומי' ובין כמר שמעון ג' תביעות ראשון תבעו האפטרופסי' ממנו שיתן להם הסך מעות מזומני' גם כסף וזהב מה ששיירה לעצמה בשיור גמור ונמצאו בעין בתיבות הנ"ל ב' שיתן להם איזה כוסות של כסף שידועים שהיו בעזבון של ראובן ונמצא ג"כ בעין בתיבות הנ"ל ג' מבקשים האפטרופסי' שהב"ד ימסרו להיתומים כל מה שנמצא בבית כי הכל כאשר לכל שייך להם כי כל עזבון של אביהם ראובן (שעלה לערך יותר ויותר ממה שנמצא בבית כעת היה הכל תחת יד ורשות אמם מרת לאה הנ"ל וכל מה דהוה לו לשמעון אכל ליה קצת וקצת הבריח ונתנו אמתלאות לדבריהם ובהיות שגוף הבית שייך להיתומים רק ששמעון דר בו בשכירות שנתן להם מזונות ע"כ הם סבורים שהם יהיו מוחזקי' בכל מה שנמצא בבית ע"פ טענתם אף ששמעון יאמר חילוף הדברים הן הן תורף טענות ותביעות האפטרופסי'. ושמעון השיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. וזהו ע"ד טענה א' מחמת מה ששיירה לעצמה מעות מזומני' אין לו ידיע' מזה כלל ולא בא לרשותו מעולם אע"פ שידוע שהב"ד נתנו לה יותר ממה שהכניסה לו איננו יודע מה עשתה עם אותן המעות ואפשר שהפסידן קודם שנישאת לו או אפשר שהפקידם או הלוום לאחר גם פרט איזה הוצאות ידועים לו שהוציאה אותם וע"ד כסף וזהב שהיה לה הידוע לכל הכל שמה לו בנדונייתו. ועל טענה ב' השיב שהכוסות שהיו בעזבון ראובן קנה מן אשתו לאה קודם שנשאה. ועל טענה ג' השיב שמעון שאדרבא הוא מוחזק בבית ובכל אשר בתוכו כי הוא שכר אותו מהם והוא עיקר בבית והם טפלים לו ונגררים אחריו הן הן תורף תביעות של האפטרופסים ותשובת שמעון וכל א' וא' הביא הוכחות ואומדנות לחזק דבריו ובפרט האפטרופסי' טענו הוכחות אלימתות לדבריהם אעפ"י ששמעון השיב עליהם מה שהשיב שערי תירוצים לא ננעלו אבל אינם מתיישבים על לב מבין עוד טענו האפטרופסי' שאף אם נאמר ששמעון נקרא מוחזק בבית עכ"פ לא יפטור בלא שבועה וכיון שעבר על החרם הב"ד שגזרו עליו בפרט גם על חרם כלל שניתן בב"ה הרי הוא פסול לשבועה ואין מוסרין לו שבועה ועוד טענו כיון שיש אומדנות דמוכחות שכל דבריו של שמעון אינם אמתיים יש להדיין לחייבו ולהוציא ממנו ממון ע"פ האומדנות כי אין לך דין מרומה גדול מזה זה הוא תורף השאלה תשובה הנה אנכי מכיר את מך ערכי שאינני כדאי ששלחתם אלי כתב אך ורק אין מסרבין לגדול יחידי ומכ"ש בצרוף שלמים וכן רבים ומה גם שמצוה רבה שבאה לידי לא אעבור עליה ולא אחמיצנה ואחוה דעתי הקלושה כאשר יורוני מן השמים ובאשר שאיננו מכיר א' מן הצדדי' אעפ"י שבתוך השאלה נקובים בשמותם כראובן ושמעון יהיו לי. מ"מ אקוה שאכוין דין צדק בלי בדק והנה באשר שאין הזמן מסכים עמדי אינני אוכל לעייל בארוכות וקצרות ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי דבר רק אבא בקצרה ואחר אחרון אני בא במה דסיים אפתח מה שרצו האפטרופסי' לפסול לשמעון כיון שעבר על החרם ושמעון התנצל ואמר שלא עבר על החרם על דבר זה אינני מכניס ראשי רק הב"ד אשר גזרו החרם המה יכירו וידעו אם עבר אם לאו. רק נאמר לו יהי' כדברי האפטרופסי' ששמעון פסול לשבועה מ"מ לא ירויחו היתומי' בזה כלום אדרבא יפסידו השבועה כי אף אם נחייב שמעון שבועה חמורה ואיומים גדולים משום האומדנ' מ"מ מן התורה אינו חייב שבועה והיכא שחשוד הנתבע ונתחייב שבועת היסת פטור בלא שבועה כמבואר בסי' צ"ב ע"ש (אם לא שהודה שמעון במקצת ולא אמר הילך וזה לא מצאתי בהשאלה) ולעיקרא דדינא אקדמת מילין אטיף מילין ע"י מי מילין ואעבור ראשון ראשון (וכן היא המדה) מ"ש שמעון עצמו או ע"י מורשה שלו להחזיק טענותיו וזכיותיו וחשיב עליהם מה שנראה לע"ד ואח"כ אחוה דעתי והסכמתי לדינא. וזה יצא ראשונה וז"ל ע"ד הטענות שטענו היתומ' שהם היו מוחזיקי' בכל הנכסים שבבית מפני שהבית הוא שלהם כו' כמ"ש רמ"א בסי' קל"ח בשם הריב"ש. ע"ז השיב שמעון הנ"ל דאדרבא הוא הוה עיקר הבית ומקרי מוחזק כדאי' בטח"מ סי' ר"ס ראובן הדר עם שמעון בביתו כו' משמע דוקא מפני שדר שמעון עמו בבית הא אם השוכר לבדו בבית מקרי הוא לבד מוחזק מפני דשכירות ליומא ממכר הוא כו' והא דקאמר לעיל בסי' קל"ח כו' הרי הם בחזקת המוחזק בבית כו' היינו שלקח את חבירו אצלו לדור עמו בחנם בלי שכר כו' עכ"ל וא"כ בנ"ד שמעון הוא השוכר כו' א"כ נקרא הוא מוחזק כו' ונראה לע"ד שכל דברי' אלו של שמעון אינם נכונים א' מ"ש שהוא לבדו נקרא מוחזק מפני דשכירות ליומא ממכר הוא ועפ"ז רוצה לומר שמעון הוא מוחזק בבית ואני אומר אי משום הא לא ארי' דהא דבר זה במחלקות היא שנויה ורבו הדעות דס"ל שלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא לענין אונאה ולא לענין אחר וכן סתם הב"י בש"ע בסי' שי"ג ס"ג וע"ש בסמ"ע ובש"ך ועפ"ז נסתר ג"כ החילוק שהוא מחלק בין בחנם ובין בשכר כי התם משמע שהשוכ' שכרו ואפ"ה הוה הזבל מבהמות דאתא מעלמא לבעל החצר המשכיר חדא ועוד קאמינא שבנ"ד כ"ע ס"ל שאין שכירות זה הוא כממכר משום דאיכא למימר עד כאן לא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא היכא שהקנה המשכיר להשוכר את גוף הבית לדור בו דאז אין המשכיר ולא השוכר יכולים לחזור בהם ואפי' אם מוחל השוכר על השכירות אין מחילתו מחילה עד שיחזור ויקנה להמשכיר כמ"ש הריב"ש בסי' תק"י ע"ש אבל בנ"ד שכתוב בשטר התנאים וז"ל כנגד זה ידור הזוג הנ"ל בבית של היתומים הנ"ל בחנם עכ"ל ואין לשון זה מועיל כלל ויכולים היתומים או האפטרופסי' לחזור בהם אעפ"י שדר בו כמה שנים דהא דאמרינן כשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר כו' כך שכירות קרקע כו' היינו כשהשכיר לו הקרקע בלשון המועיל אבל כשלא אמר אלא לשון ידור פלוני לא מהני שום קנין ויכולי' לחזור בהם ואף אם נאמר שכיון שדר אינן יכולים לחזור בהם מחמת שנעשה בח"ח כו' מ"מ לא אמרינן בזה שכירות ליומא ממכר הוא כי אין לו בגוף הקרקע כלום: ומ"ש עוד וז"ל וא"כ מקרי הוא עיקר הבית שהרי רשאי להשכיר את הבית לאחר כדין שוכר בסי' שט"ז נלע"ד שאין משם ראי' כל כך כי אפשר לומר שאינו רשאי להשכירו ממ"נ אם רוצה להשכירו לאחר שב"ב הוה כמו ב"ב של שמעון והוא יעקור דירתו משם אפשר שהיתומי' כיון שהם דרים אצלו ימחו ודמות ראי' לזה מאלמנה שאומרת אינני זז מבית בעלי כו' (ועיין בתשו' מהרש"ל סי' י"ז שהאריך בענין זה) ואם רוצה להשכירו לאחרים שידורו עמו ג"כ יכלי' למחות שלא ירבה בדיורים. ומ"ש עוד ומביא ראי' מתשובת הרשב"א הובא בב"י סי' רנ"ז גם משם אין ראי' כי י"ל משייר שאני שמשייר לעצמו בעין יפה יותר אפי' ממתנה (איברא מהרש"ל בתשובה הנ"ל כתב ג"כ שיש ללמוד מתשובו' הרשב"א הנ"ל כנ"ל אבל אין דבריו מוכרחי' כלל ועיין בסמ"ע בסי' שט"ז ס"ק ה' שהארי' בענין זה מכל הלין משמע שאין שמעון מוחזק בבית מכח שהשכיר הבית ואם יסוד נופל אין להבנין קיום. ואז הדינים מבוארי' כביעת' בכותח' שהדין עם יתומים וגם פרטי דברי טענתם מבואר הוא וקצרתי מאפס הפנאי רק כתבתי על העיקור אשר העמוד נשען עליו גרשון אשכנזי