עבודת הגרשוני קכח

לפייסה בממון וכו' ואפי' התנה שאם תסרב שיפייסה כדאמרינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן ליה ולא תשיבני שה"ל להתנות כו' אונסא דלא שכיח הוא ואפי' שכיח ולא שכיח כגון מת או חולה לית לי' לאתנויי ויש טענת אונס כו' ע"כ הרי מבואר שבנ"ד פטור חנוך מן החיוב שהתחייב את עצמו להשתדל לאחותו שטר ירושה כיון שנאנס שמת אביו כיון שלא התחייב א"ע כי אם להשתדל ולא התחייב בממון וק"ל אמנם מצד אחר נלע"ד לזכות את החתן שהיורשים בכלל מחוייבי' לקיים ולאשר כל פרטי התנאים בכלל הן התחייבות שהתחייב חנוך הן בחצי חלק זכר מכח פרנסה שחייבים ליתן להבת אף על פי שהפרטים הנ"ל יעלו לסך גדול יותר מעישור נכסי מכל מקום מחויבים ליתן לה הכל הגם דהוה פלוגתא של הגאונים אם אמרינן להוסיף על עישור נכסי אם לא להכריע הר"אש שאין מוציאין ממון מן האחים מספק מ"מ נלע"ד היינו דוקא באומד דעת האב כגון שהשיאה את עצמה לאחד בלי רשות האב אבל בנ"ד שגיל' הא בדעתו בהא ברת' ולהתחתן זה מחויב' הבני' ליתן כל מה שהי' חנוך מחייב את עצמו ואין זה דומה לשאר אומדנא וכ"כ מהרר"מ מינץ בתשוב' סי' מ"ז וז"ל ש"מ שמצווה לבניו וציוה לתת לבתו ל' זהובי' בזה יש לחלק וליפות כח הבת דתנן בפ' מציאת האשה דאמרינן דאזלינן בתר אומד' א"כ עובדא דידן דאמר האב ליתן לבתו ל' זהובי' אף שציואתו בטלה מאחר שעמד (מאותו חולי) מ"מ לא יגרע לה מה שאמר ליתן לה ל' זהו' אף ששני דעות יש אי אזלינן בתר אומדנא אפי' להוסיף על עישור נכסי' כדאית' באלפס מ"מ מצינו למימר הכא בעובדא דידן דאמר האב בפי' לתת לבתו ל' זהו' כ"ע מודה דיהבינן לה אותו ל' זהו' וגם אם עלה אותן ל' זהובי' יותר מעישור נכסי' כיון שאמר בפירוש לתת לה וכן משמע במרדכי כו' ע"ש תראה דש"מ דמיירי דוקא היכא דבעי אמידא אבל היכא דאמר בפי' י"ל דעדיף מאמידא כו' ע"ש הרי להדי' כמ"ש שאם גילה דעתו בפי' נותני' להבת כל מה שגילה דעתו אפילו להוסיף על עישור נכסי' ולעד"נ נדון דידן עדיף מנדון של מה"רר מ"מ כיון שכבר פסק לברתא דא ולחתן זה וק"ל' והנה לא נעלם מעיני מ"ש בתשו' מהר"ר יוסף כ"ץ נקר' שארית יוסף בסי' ב' בנדון דומה ממ"ש כנ"ד ופסק שם שאין הבני' מחויבי' לקיים התנאי' ע"ש שהאריך ונסתייע מתשו' מהרי"ו הנה רואה אני את נגעי עצמי שאינני כדאי ואינני בהשג יד להשיג עליו ח"ו מ"מ הרשו' נתונה לי לומר שאין ראיותיו מכרעת כלל כי בכל מקום שכתב מהרר"יו במעשה שבא לפניו לא הי' שייך לומר פרנסה שמין באב משא"כ בנדון שלו ועיין בדברי מהרר"יו בסי' ק"ד ובסי' מ"ב ותמצא שכן הוא כאשר דברתי שאין ראי' מדברי מהרר"יו לנדון שלנו וניכרים דברי אמת שמהרר"יך לא ירד לחלק לחילוק הנ"ל שכתבנו בשם מהרר"מ מינץ בין שארי אומדנו' ובין היכא שאמר האב בפי' ואם כן היא שיש מחלוקו' בין מהרר"מ ור"י כ"ץ יש לנו לטפוס עיקור דברי מהרר"ממ שהוא קודם לו בזמן ואפשר גם במעלה כי אם ראשוני' בני אדם כו' ואין שייך לומר שהלכתא כבתראי מן אביי ורבא ואילך כיון שאין תשו' מהררמ"מ היו מפורסמו' ונדפסי' בימי מהרר"יך איכא למימר אלו ראה מהרר"יך דברי מהרר"ממ היה מודה לו ועיין בש"ך ח"מ סי' כ"ה וכך נראי' הדברים שלא ראה מהרר"יך תשו' מהררמ"מ דאלו ראה אותה ולא ישרו דבריו בעיניו עיני פקיחי ה"ל לאתויי אות' ולהשיג על דבריו כדרך האחרוני' כשחולקי' על הראשוני' כללא דמלת' שלעד"נ שהבנים זכרי' מחויבי' לאשר ולקיים כל דברי התנאי' הנ"ל ולא יפול מהם לא דבר ולא חצי דבר מחמת פרנסה ששמין באב אפי' להוסיף על עישור נכסי' כמו בנ"ד שכ"ע מודי' מפני שהאב אמר בפי' ליתן לה כל מה שמבואר בהתנאי' כנ"ל ואין משגיחי' בדברי מהרר"יך הנ"ל מטעם הנ"ל ואפשר נמי לומר שגם מהרר"יך מודה בנ"ד ונדון דידיה היה במקום שאין להבת פרנסה מחמת איזה סבה (אבל פשטי דבריו לא משמע כן ותו לא מידי ואלהי הצבאו' יראנו מתורתו נפלאו' ויצלנו משגיאו' כ"ד הטרוד גרשון אשכנזי.