עבודת הגרשוני קכג

בעוף כי שיטפא דרישא נקט אבל אי גם הרישא איירי בעוף לא א"ש וק"ל ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה רש"א אמאי קא משני לעיל דהך ברייתא דבכל שוחטין בין בצור דמכשיר לכתחלה אתי' כר"ח הא כר' נמי מצי אתי' ושאני עוף דקלול כי א"א לומר שאתי' כר' כי ר' ס"ל בבריית' שאפי' סכין למעלה וצואר בהמה למטה דיעבד אין לכתחלה לא וברייתא דבכל שוחטין כו' משמע שאפי' בהמה יש לשחוט לכתחלה אם סכין למעלה כו' וק"ל. ומה שהקשה עוד אמאי קמשני מכח הך ברייתא דר"ח מכשיר לכתחלה במחובר ומתני' לא אתי כותי' אימא ר"ח נמי לא מכשיר אלא בדיעבד ומשום שמא ידרוס ומתני' אתי' כוותי' והכי שאני עופות דקליל נלע"ד דל"ק מידי דבכל מקום שנקט השוחט סתמא היינו כדרך השחיטה הסכין למעל' ואפ"ה קתני במתני' דיעבד ור"ח ס"ל גבי סכין למעלה כו' שאפי' לכתחלה שוחטין וק"ל ומה שתירץ הוא לא נהירא לע"ד גרשון אשכנזי: שאלה קט"ז ממרא טבא צפרא. טבא. לאהו' מחותני הגאון המופלא והמופלג כמהר"ר שבתי הכהן פאר נר"ו אהו' ידידי ידיד נפשי באשר שדברי דודי' דברי מכ"ת חביבי' עלי ביותר לא נחתי ולא שקטתי עד אשר שמתי עין עיוני על דברי התו' פ' כ"ה (דף קי"ב) ד"ה הלכתא וכו' ולשפוט צדק אם דברי התוספ' ודברי הרשב"א הם מתנגדי' הגם שהעיון קשה עלי קצת שקלני מראשי מן עת אשר פניתי ממכ"ת ללכת לביתי מ"מ אין חשק כחשק התורה ע"כ אזרתי כגבר חלצי ועיינתי ומצאתי שדברי הרשב"א ודברי התוספ' אינם סותרי' זא"ז כלל כי עד כאן לא כתבו התוספ' התם (וז"ל ומיהו ע"כ אין ראי' משם דהא אפי' וכו' וע"כ התם הוה טעמא משום דמין במינו מדאוריית' בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוהו אדאורייתא עכ"ל) היינו דוקא לענין זה שאין אנו חוששין למה שנתערב טעם בשר חטאת בבשר שלמים ונתמעט אכילתו שאסור לזרים ולנשים. אבל לענין אסור נותר דהיינו שהכלי נאסר כבר בנותר בזה אין אנו אומרים חד בתרי בטל ונחזור ונבשל באותו הכלי שכבר נאסר ומוכרחי' אנו לומר כן דאל"כ הוה קשה ל"ל להגמרא לתרץ (בפ"ב דע"ז) כדרב נחמן דאמר כל יום נעשה געול ולמה לא מתרץ בפשיטות שאני התם בקדשים שאקמוהו אדאורייתא. אלא עכ"ל שמעולם לא עלה על דעת התוספת לומר חלוק זה אלא לענין מעוט באכילתו אבל לא לענין הכלי שכבר נאסר בנותר וא"כ דברי הרשב"א שרירין וקיימין כי ראייתו היא ממ"ש התם שלא חל שם נותר על הכלי אם תוך זמן היתירו בשלו בו והיינו משום שנקלש האיסור אבל לא משום שבכלי מקדש אוקמוהו אדאוריית' דאי לא הוה נקלש הטעם רק היה נותר ממש לא היינו מתירין לחזור ולבשל באותו הכלי שכבר נאסר בנותר וק"ל. ולענ"ד כוונתי לדעת גדולי' דעת מכ"ת ודעת הגאון מהרר"י ואם יש למכ"ת דרך אחרת בזה יודעני ולע"ד דברי נכוני' בטעמי ונימוקי רק שאינני אוכל לכוין דעתי בכתב. ושלום ואורך ימים בימינה אלו הלומדים לשמה כ"ד הטרוד גרשון אשכנזי: העיקור שכחתי ומ"ש הרשב"א וכענין שאמרו לענין בשר בחלב בדגים שעלה וכו' אין רצונו להביא ראי' מוחלטת משם שאיירי בבשול כי איכא למימר אעפ"י שהתם לא שרי כי אם עלו דוקא מ"מ כאן שרי בנ"ד כי הטעם שנשאר בהכלי כבר נקלש וע"ז מביא ראי' שיש חלוק בין טעם מועט וטעם מרובה ודוק. לאחר כתיבתי זאת עיינתי בחידושי הלכות של מהרר"ם מלובלין ומצאתי שכתב וז"ל בא"ד ומיהו ע"כ אין כאן ראי' משם וכו' אלא שיש לעיין א"כ דזה מותר אפילו לכתחלה מן התורה מטעם מין במינו בטל מדאוריית' א"כ לא משכחת נותר מדאוריית' בכלי הנבלע מבשר קדשים ולמה באה המצוה בתורה וכל כלי נחושת אשר יבושל בו ומורק ושוטף במים וצ"ע שם בתוספ' בזבחים עכ"ל והנייא לימאד כי מתוך דברים אלו מוכח שיפה כוונתי ומה שהניח הוא בצ"ע לא קשה ולא מידי כי מעולם לא עלה על דעת התוספת להתיר כלי שכבר נאסר משום שבטל ברוב ומדאוריית' מין במינו בטל ברוב כי גזרות המלך הוא ודוק משא"כ לענין זה שיהא הבשר נאכל בזמנו וכדינו אעפ"י שמעורב בו טעם חטאת שיש לו זמן אחר ודין אחר בענין זה לא מצינו גזירות המלך ע"כ יש לנו לומר שאוקמוה אדאוריית' וק"ל נ"ל גרשון אשכנזי. שאלה קי"ז אהו' ידיד נפשי מה שהקשית לשאול מ"ש הטור בסימן מ' בשם הרמב"ם כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פ שאין שם עדים כו' אעפ"י ששניהם מודים שלא היה לו אצלו כלום שכבר שיעבד עצמו כמו שנשתעבד הערב עכ"ל משמע שהטעם שהוא חייב הוא משום דהוה דומי' דערב שמשעבד נפשו בשטר בלא עדים דהיינו לאחר חיתום שטרות דליכא שם למימר אגב דהימני' דאיירי אף לאחר מתן מעות א"כ קשה הלא הרמב"ם גופי' ס"ל דלא משתעבד הערב אפי' קודם חיתום שטרות אם הוא לאחר מתן מעות כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט משמו א"כ דבריו סותרים זה את זה (ומה שרצית לומר שאלו הם דברי הטור ולא דברי הרמב"ם ליתא כי בהרמב"ם שלפני איתא כן הגם שראיתי בב"ח שכתב שאלו הם דברי הטור ושמא גרסא אחרת נזדמנה לפניו) זהו תורף קושיתך בטור: תשובה אתה מוסיף מיא ואני אוסיף קמחא לפי דעתך שיהיה הטעם שמחויב מכח שטר זה מידי דהוה אערב שיוצא לאחר ח"ש קשה הלא אין הנדון דומה לראיה מה לערב שמשעבד נפשי' משום דהאי דקא קני חסיר ממונא משא"כ הכא וכיוצא בזו מקשינן בפ"ק דקדושין גבי האומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לו הרי זו מקודשת משום וכו' ע"ש בדף ז'. ועוד קשה לי התינח אם כתוב בשטר אני חייב לך מנה הרי משתעבד נפשי' כמו שנשתעבד הערב אבל גבי דין הראשון שכתב הרמב"ם דהיינו אם אמר לעדים אתם עדי שמשעבד נפשי' מה טעם יש לו כי ודאי ערב שלא בשעת מתן מעות אינו משועבד לשום פוסק בעולם אף אם אמר אתם עדי שאני ערב אלא ודאי ברור כשמש בצהרים שאין דעת הרמב"ם להביא ראי' מדין זה אגוף הדין כי פשיטא ליה אילו אמר אתם עדי שמשעבד כמ"ש אם הודה ואמר אתם עדי שאינו יוכל לומר משטה הייתי בך או שלא להשביע כו' ה"ה שיוכל לחייב נפשי'. אלא שמביא ראי' שיוכל אדם לחייב את עצמו אעפ"י שאינו חייב כלום דל"ת שלא מצינו בשום מקום שיוכל אדם לחייב את עצמו בדבר שאינו חייב כי אם בקנין ועל זה מביא ראיה מערב בשעת מתן מעות שמחייב נפשי' אף בלא קנין הגם שהתם יש לו טעם אחר שמשעבד נפשי' אגב דמהימנ' מ"מ מביא ראי' שיוכל אדם לשעבד נפשי' אף בלא קנין וא"כ מ"ש הראב"ד דהוי כמו מנה אני חייב לך בשטר היינו שדין זה מוסכם אליבא דכ"ע ומ"ש בסוף דבריך וז"ל כיון שכן הוא שכתב הראב"ד דדומה וכו' ה"ה גבי ערב נמי חייב אפי' בלא קנין אם כתב בשטר ופלוני ערב בוי"ו. במחילה מכבודך טעית כי הראב"ד איירי בערב לאחר חיתום שטרות. ולאחר חיתום שטרות אין חילוק בין ופלוני ערב ובין פלוני ערב ומה גם שלא שייך כלל האי לישנא הן פלוני או ופלוני גבי ערב לאחר חיתום שטרות כי הוא בעצמו כתב ואני ערב ודו"ק: והואיל דאתי לידי דברי הסמ"ע בסי' זה נימא בו מילתא מה שקשה לי ותיוהא חזינא הכא מ"ש בס"ק א' וז"ל ועיין בדרישה שם כתבתי מאין יצא להרמב"ם דין זה וכו' וגם הטור שהעתיק לשון הרמב"ם השמיט דין זה שכתב הרמב"ם בראש דבריו משום דלא ס"ל כוותי' בהאי וא"כ מן התימא וכו' עכ"ל ואני בעניי עני בדעת דעת לא אוכל אם לא ראה או לא ידע בעל הסמ"ע מ"ש הטור בסי' ס' ס"ט וז"ל לפיכך אם לא קנו מידו ולא חייב עצמו בשטר גובה מבני חורין כו' עכ"ל הרי לפניך דס"ל לטור שיוכל לחייב את עצמו בדברי' כשאמר אתם עדי אף שאינו חייב עד עכשיו כלום. וא"ל שהטור לא ס"ל הכי אלא שכתב לשון הרמב"ן זה אינו כי אדרבא שהרמב"ן לא ס"ל הכי שהוא סבר שאינו יכול לחייב את עצמו כי אם בשטר כמ"ש הרב ב"י ומו"ח בב"ח ע"ש וא"כ הוא אזלא לי' תמיה' הסמ"ע כי הרמב"ם והרמ"ה ס"ל בהדיא שיוכל להתחייב בדבור גם הטור ס"ל הכי וגם הרי"ף ס"ל הכי לדעת מקצת המפרשים דהיינו הר"ן וה"ה וא"כ אזל הב"י בתר כללי' שכלל היכא שמסכימי' הרי"ף והרמב"ם הלכת' כוותייתו וצ"ע גדול גרשון אשכנזי: שאלה קיח אהו' ידידי ידיד נפשי הגאון המופלא והמופלג כמוהר"ר שבתי יכהן פאר נר"ו יאיר כאור הבהיר מנדע למכ"ת להוי שבא לידי מ"ש מכ"ת לק"ק המבורג לחמיו הקצין יצ"ו שיראה להחכמים השלמי' הגאוני' כמהר"ר יצחק ישורון וכמהר"ר משה ישראל דבר מה שנתחדש לו בבית מדרשו הגדול ונתגלה לו מן השמים דבר נפל' ובדעתו כיון האמת כי הרא"ש והר"ן לא ירדו לסוף דעת הרמב"ם והוא זה שכתב בפ"ז מהל' אישות וז"ל הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים אפילו הם מאה על הסדר הזה קידושי כולן תופסי' בה וצריכה גט מכל א' מפני שהיא ספק מקודשת לכולן עכ"ל ותמהו עליו כל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' דלכאורה פסק דלא כמאן דאי ס"ל דהלכתא כרב א"כ מראשון ומאחרון צריכה גט ומן האמצעי אינה צריכה גט כמ"ש אביי אליבא דרב וליכא מאן דפליג עלי' ואם ס"ל דהלכתא כר"י א"כ ה"ל לכולהו ודאי קידושין בה דשיורי שייר בקידושי' כמ"ש עולא זה הוא תמצית ותורף תמיהתם על הרמב"ם. וע"ז כתב מכ"ת שלדעתו ברור ופשוט שהרמב"ם פוסק כר"י דכל א' וא' שיורי שיירי בקידושי' והא דלא פסק נמי כר"י בהא דלהוי ודאי קידושין. היינו משום דהרמב"ם אזל לשטתו שפסק גבי שיור בקידושין ספק מקודשת כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני א"נ אפשר לומר שאפילו ר' יוחנן גופי' מסופק במקדש ושייר אי קדושין תופסין או לא והא דקאמר ר"י אפי' מאה תופסים בה