עבודת הגרשוני קיח

ע"י הקושיא דידי ופרוקא דידי' ואחר מי רודף מלך ישראל אין בביתי לחם ושמלה החדשה לחדש דברים מה שלא שמע אדוני ומה אדע אשר לא ידע מר מכל מקום אני פי מלך אשמור ויגזור אומר ויקם לו. ואחוה דעתי הקלושה לפענ"ד. מפני שאין מסרבין לגדול כמוה ירבה בישראל. ודרך מצותיך ארוץ לענות גם את חלקי הנה מה שכתב מר דלא אמרינן דמשקר ועביד לאחזוקי שקרא אלא דוקא היכי דמטי לגוי הנאה מדבורו או הנאת ממון או הנאת התפארת כההיא דקטיל לי אספסתא וכו' דפ' בתרא דיבמות או כהאי דגיטין דשמע מקומנטריסין אבל היכי דלא מטי לגוי הנאה מדבור לא תלינן להחמירו ולא נפיק ממסל"ת: תשובה יפה כתב מר אך מ"מ בנ"ד עדין יש לחוש דגם שייכי בה במה שסיפר בגנות היהודים הלא היהודי' נבילות זה עם זה שהניחו הב' הנותרים את השלישי מונח עד שמת וזו היה התפארת שלו שתלה הגנות זו ביהודים דוקא שהם נבילות זה עם זה אבל הגוים אינם עושין כן. והי' כמחזיק יראתם וממילא נשמע ההתפאר' והי' מתכבד בקלון היהודי' וכה"ג י"ל דשייכי בה ועבידי לאחזוקי שקרייהו בהכי והנה הבן ל"ב בח"ב סימן ט"ו חוכך להחמיר אפילו במילתא דלא מוכחא טובא יע"ש אך ראיתי בת"ה סי' רל"ט בסופו וז"ל והכי איתא בתשובת מור"ם וכו' ומסיק שם דה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפארת או למצוא חן קא מתכוין לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אא"כ מוכח עכ"ל ואע"ג דהיכא דשמע מקומנטרסי' של גוים פלוני נהרג חיישינן דמשקר בשביל ההתפארות דהתם שאני דמוכח מילתא טובא כמו שכתוב מור"ם בתשובה הנ"ל וז"ל. ועוד הא אמר בפ' כל הגט שמעו מקומנטריסין איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו וכו' עד דעבידי לאחזוקי שקרייהו משמע דרגילי בהכי הגוי לשק' ועבודי לאחזוקי שקרייהו אבל אי לא רגילו שאר גוים בכך לאחזוקי שקרייהו לא הוי תלינן לומר דלמ' האי גוי דקא מסהי' עביד לאחזוקי אלמא דלא תלינן להחמיר אלא במילת' דמוכחא טובא עכ"ל משם נשמע דאין לבדות מלבנו שום התפארת להוצי' ממסל"ת עד שיהיה ידוע דרגילי בהכי הגוים לשקר ועבידי לאחזוקי שקרייהו אף דלכאורה לפע"ד ריהטא לישנא דתלמוד' משמע בכל מילת' דשייכי בה אמרינן דעבידי לאחזוקי שקרייהו. מדלא קאמר הכי הכא שאני הואיל מילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו מ"מ שפיר שמעינן מיתורא דקאמר בגמרא עבידי כו' דאי בכל מילתא דשייכי בה אחזוקי שקרייהו לישנא עבידי מיותר. אלא עכ"ל יש דברי' די"ל דשייכי ומ"מ הואיל דאינן רגילי' בהכי הגוים לשקר לא נפקי מכלל מסל"ת. והשתא אתי שפיר ההיא דשלהי דיבמות בההוא עובדא דקאמר נכרי לישראל קטול אספתא ושדי לחויאי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפלוני ישראל. והוכרח שם שהוות תלתא ריגלי ולא פשטא ליה מההיא דקומנטריסי' וכו' הואיל דיש לו שייכות מחמת הנאות התפארת אמרינן דמשקר ומחזיק שקרי'. וה"ה היכא דשייכי בה מחמת הנאת ממון אמרינן כן אלא ודאי שהי'סליק אדעתי' לחלק ביניהם דשאני התם דרגילי בהכי הגוים בשייכות דהתפארת דהתם לשקר ואחזוקי שקרייהו אבל שייכות הנאות ממון י"ל דלא רגילי בהכי הגוים לשקר. והשתא דאפשיטי' ההיא דקטול אספסת' וכו'. מהאי מתנית' נכרי שהוא מוכר פירות וכו' דגם בשביל הנאות ממון רגילי בהכי הגוים לשקר וע"כ אתיא לישנא יתיר' עבידי וכו' למעט שאר התפארות דאינו ידוע לנו דרגילי הגוים בהכי אע"ג דיש לדחות דלא אתיא למעוטי מהאי לישנא דעבידי וכו'". אלא כההוא עובדא דמור"ם הנ"ל היכא שלא אמר רק אני הרגתי לאיש פלוני יהודי בכה"ג דלא תלינן להחמיר. מ"מ נשמע מזה דגם בהא בשייכות דהתפארת לא תלינן לחומרא אלא דוקא היכא דמוכחא טובא כמו שכתב ת"ה הנ"ל דומה ממש לההיא דשמע מקומנטריסי' פלוני נהרג על ידם דשבחם בפיהם יאמרו. אבל בנ"ד לא הזכיר בשבחו ובשבח האומות. רק מיד התחיל בגנות ישראל לא מוכחא טובא דלהתפארות אומר כן ולא תלינן לחומרא ולא נפיק ממסל"ת ועוד אם היה דעתו בנ"ד להתפארות הגוים לא הי' להם לגנות ליהודי' כ"כ ולכנות אותם בשם נבילות דאם הגנאי גדול במעשה כזאת. א"כ אין שבח להגוים כ"כ מה שלא יעשו כן ובשביל הנאה כל דהו לא מוכחא טובא דישקר ושפיר הוי מסל"ת ועוד דאם דעתו הי' להתפאר את עצמו ואומתו למה גינה היהודי' שהניחו שנים את השלישי עד שמת. וא"כ אין התפארות להם כ"כ שלא יעשו כן וטפי לומר היה להם שהניחו אותו חולה וזה בעינם לא מעשה נבלה ואפילו דבר זה לא יעשה והוה לו התפארות טפי והנה מהר"של ביש"ש דיבמות פרק האשה בתרא סי' י"ז פסק דיהודי שהולך עם הגוי בדרך והגוי מסל"ת דרך סיפו' דברי' אני הרגתי את פלוני לא אמרינן להטיל אימ' קא מתכוין ואף שמעובד' דמהר"ם לא מיירי בהולך עמו בדרך דאיכא למימר ביותר שבא להטיל אימה אמנם רוב ראייתו מספיקי' לנו דלא אמרינן מן הסתם קא מכווין לא בגילוי דברים וגם יפה כתב מר דאע"ג דבנ"ד לא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ באשר דידוע לנו דהנהו תרי אחים וגיסו המה היו בכרכום אחד וזולתם משם לא הלכו לכרכום וזה האח הא' הי' חתנו של שחור מרא"בין שטיין וכולי האי לא חיישינן שיש עוד עיירות ששמם מנדינג ורא"בן שטיין ותרי אחים וגיסו ואח א' הוא חתן השחור מרא"בן שטיין וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג וז"ל שאעפ"י שאמרו בתוספת אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו. לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומדן דעתו של אמתלאות וכו' שמצויי' בהרבה בני אדם אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר את שמו ע"כ ונ"ד דנמי יש אומדנות בריאות וחזקות וא"א לספק באחר הואיל דלא הוחזקו שם בכרכום אחרים בכה"ג שיהיו ב' אחי' וגיסו ואח א' יהי' חתן של שחור מכאב"ן שטיין וגיסו יהי' ממאנ"דינג אמרינן דכאן נמצא וכאן הי' כמו שכתוב הנ"י על עובדא דיצחק ר"ג ונ"ד עדיף טפי דשם לא אמר רק דהי' בר אחתי' דרב ביבי ולא הזכיר שם עירו דרב ביבי אבל בנ"ד הזכיר שם עירו של חמיו כי אמר חתן השחור מראבין שטיין. ועוד מלישנא דמר שכתו' וזולתם משם לא הלכו לכרכום ולא אחרים משמע דידוע למכת"ר עפ"י האח וגיסו שלא הי' בכרכום שום יהודי' אחרים רק הם פשיטא דאין לחוש דלמא אחר נסיעת האח וגיסו באו אנשים אחרים בכה"ג וזה מת וגם יש ראי' לנ"ד מעובדא דאיתא במרדכי שלהי יבמות בגוי שאמר וכו' פעם א' הרגתי יהודי בין ניקולי לאוריוק שהיה מוליך ו' לטרי' ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירו אשתו וכו' ובנ"ד אין לך מעיד בדבר ברור יותר מזה. ויפה כתב מר דעדיפי הני אומדנא מאומדנ' דמוכח דהביא מהרי"ק (עיין בתשובה (נ"ט) שמדבר ג"כ בענין זה והשואל ההוא כתב אלי שנית בכן השבתי לו שנית זה התשובה באריכו') אך מה שכתב מר ואעפ"י דקי"ל דשחור או חיוור לא הוי סי' וכו' דהיינו שלא להשיאו את אשתו כשאמר העד שראה איש שחור מת שחיישינן שמא אחר הי' אבל כאן העיד שרא' שמת חתן השחו' החי מראבין שטיין ואין עוד אחר שם כמוהו עכ"ל. הואיל ודקדק לכתוב בחילוק שמחלק מר הני תרי תיבות מת והחי. גילה דעתו לומר אף שיאמר שחור מעיר זאת מת היכא דנקרא בשם שחור בעירו. מ"מ עדין יש לחוש שמא אחר הי' וזה שנקרא בשם זה אזיל לעלמא וטעמו ונימוקו עמו דהואיל דשם זה אינו אלא שם התואר דעל שחרותו כן נקרא יש לחוש דלא הכירו בשאר ט"ע רק מחמת סימן שחרות שראה בו הוא אומר כן דזה הוא השחור מעיר הזאת ויש ראיה לדבריו מת"ה סי' רל"ט שהביא דברי רבינו שמחה ור' נתן דאין מסל"ת נאמן אלא כשאמר שנהרג או מת משום דלא צריך ט"ע. אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימני' היכא דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צריך עיון וט"ע זה דמסל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאמר אותו ממילא לא סמכינן עלה ע"כ. וגם הוא הסכים על ידם היכא שהגוי הכיר אותו כבר בחייו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וט"ע. ולכך לא מהני משום כיון דאינו מכווין להעיד אמרינן דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה ואפשר כשראה הדומה לאותו סימנים היה סבור בוודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסימנים הדומים לאלו. אף דלכאורה נראה לפי עניות דעתי לדחות דהתם שאני דניכר מדברי הגוי דנסתפק מדאמר דהכירו ע"י סימני' וט"ע אבל נדון הנ"ל אין שום הוכח' לומר דנסתפק כלל אם יאמר כן שהשחור מעיר פלוני מצאתי מת הואיל ונקרא כן בעירו אך מנדון דמהרי"בל ח"א סי' ו' דלא אמר הגוי מסל"ת רק אוי ליוסף שראיתיו הרוג וכו' מ"מ כתו' שיש להסתפק לשריותא מההיא דת"ה סי' רל"ט הנ"ל ש"מ דאין לחלק כמו שחלקתי ובאמת לישנא דר"ש ור' נתן הכי דייקא דאמרי' דאין מסל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע משמע דאינו נאמן אלא דוקא כשאומר שמת או נהרג לפניו וכה"ג א"צ שום ט"ע אבל כשאומר שמצא הרוג דלעולם צריך ט"ע אינו נאמן אף דמוכח מנ"ד דדעתו דמר מסכמת לדברי מהרי"בל שפסק כר' מנחם וכר' קלונימוס וכמהרא"ם דאין לחוש לדברי מהר"ש והר"ן הנ"ל דאל"כ נפל ההתירא דנ"ד בבירא דנ"ד נמי לא אמר רק שמצא אותו מת מ"מ י"ל דיודה בנדון כזה היכא דאומר דמצא שחור מעיר פלוני מת הואיל דלא הזכירו רק בשם התואר הואיל דמסל"ת הוא י"ל אומר בדדמי דהוא זה ואינו אלא אחר אך לפ"ז מוכרח לומר דגם אם ישראל יאמר כן דיש לחוש לזה דדעתו של מהרי"בל דאין לחלק בין גוי ובין ישראל וזה דוחק בעיני אך י"ל דמר לרווחא דמילתא כ"כ דנ"ד עדיף במה שאומר שמת חתן השחור החי מראבין שטיין וכו' דשוב ליכא למיחש למידי. מה שכתב מר שדברי מהריב"ל צריכי' יישוב דסותרין דבריו זה את זה שכתב בח"א סי' ז' היכא דלא ידענא אי תוך ג' או לאחר ג' בעד השומע תלינן להקל משום דהוי כעין ס"ס ובח"ב סי' י"ג כתב דלמעשה ראוי להחמיר בס"ס נלע"ד דעוד יש לתמוה עליו דאין זה ס"ס כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ט' פ"א בד"ה ואיבעית אימא באשת ישראל דקביל וכו' וא"ת אכתי איכא ס"ס וכו' די"ל דשם אונס חד הוא והוי כחד ספיקא וכן הסכים הרב המגיד והשיג שם