עבודת הגרשוני קיז

שאלה קט ראובן הלוה לשמעון מנה ושמעון שיעבד לראובן מקום א' שיש לו בב"ה אבל לא התנה עמו שישב עליו בחנם או בשכר מעותיו וראובן ישב על המקום שבב"ה זמן מה בחיי שמעון ואח"כ מת שמעון וישב ראובן על המקום הנ"ל לאחר מותו של שמעון זמן מה ועכשיו בא יורשו של שמעון לסלק ראובן מן המקום הנ"ל ורוצה לנכות לו שכירות מכל השנים שעברו וראובן טוען שישב על המקום בשביל מעותיו שהלוהו ואין בה משום איסור רבית כי מותר להלוות ברבית לדבר מצוה אעפ"י שלא התנה בפי' שישב על המקום בשביל מעותיו מ"מ כך היה דעתו ודעת הלוה והא ראיה שכמה שני' בחיי שמעון ישב הוא על המקום ושמעון עומד על גבו סמוך לו ע"כ תורף הטענות: תשובה בפתח דברינו נאיר אם מותר ללוות על מקומות שבב"ה בלא נכייתא ולפי הנרא' דבר זה מבואר באר היטב במרדכי ס"פ אילו מציאות והרב בהגה' ש"ע מביאו בי"ד סי' קע"ב רק שנדקדק מנין לו לרמ"א שמותר הלא פלוגתא הוא במרדכי שם ורא"בן ס"ל בהדיא אפי' כשהתנה מתחלה ע"מ כן אסור ורא"ביה שחולק שם לא פליג אלא שלא לשווי' שולח יד בפקדון ולפסלו לשבועה כיון שסבר שמצוה קעביד אבל מ"מ באמת אסור לעשות כן לכתחילה וכבר הקשה בעל הסמ"ע קושי' זו בסי' ע"ב. ותירץ שם דראבי"ה מיירי בדלא התנה עמו בתחילה דלשם ודאי אסור להשתמש בו שלא מדעתו ובאמת א"א לפרש דברי הרא"ביה בענין אחר כי אם שלא התנה כן דאילו התנה כן לא שייך לומר שואל שלא מדעת אבל מ"מ קשיא לי מנין לרמ"א לתפוס הספק ולהניח הודאי כי הרא"בן כתב בהדיא שאסור אפי' התנה כן בתחלה והרא"ביה לא גלה דעתו בזה ואדרבא ויותר מסתברא שגם הראב"יה מודה בזה דאסור אלא לא ס"ל לשוויה גזלנא ולפסלו לשבועה כיון שטעה וסבר מצוה קעביד כמ"ש גבי הני קבוראי והנה לפי הנראה בהבטה ראשונה אין בדברי ראובן ממש אף אם נאמר שאין אסור רבי' במקומות שבב"ה כמ"ש הרמ"א בי"ד סי' קע"ב (הגם שיש לאלוה מילין בזה) מ"מ התינח אם התנה כן מתחלה שישב על המקו' הנ"ל בשכר מעותיו אבל ראובן שלא התנה כן בשעת ההלואה אין לו לישב על מקום של שמעון שלא מדעתו ואם ישב הוה ליה כמי שדר בחצר חבירו שלא מדעתו שצריך להעלות לו שכר כמ"ש בפ' הרבי' ובפ"ב דקמא וכ"פ הב"י הובא בש"ע בסי' שס"ג וא"ל דוקא שלא מדעתו הוא דצריך להעלות לו שכר כיון דלא ידע למחול אבל היכא דידע ולא מיחה ודאי מחל זה אינו כמ"ש בת"ה סי' שי"ז ע"ש ולעיקרא דדינא נ"ל פשוט אם הוא גברא דעביד למיגר ומקום דקיים לאגרא פשיטא ופשיטא דצריך ליתן לו שכר ומנכיה ליה ואף אם יהיה רק אבק רבית מנכיני' שפסקינן כרבינו אפרים וכהרא"ש שהסכים עמו ומשום דאית בי' איסורא לא הורע כוחו אע"פי שידע בעל המקו' ושתק לא משמע שיהא דעתו שידור בו בחנם וגדולה מזו אפי' אמר ליה בפירוש לאחר ההלואה דור בחצירי חנם ולא הזכיר לו בשכר הלוואתו מנכינן משום דהוה אבק ריבית ומנכיני' כדעת ר' אפרים כנ"ל כן נ"ל פשוט גרשון אשכנזי: שאלה קי ראובן שבא ממדינת הים ואמר לשמעון שהוא אחיו ורוצה לירש עמו בנכסי אביו ובאמת ידוע הוא שיש לשמעון אח במדינת הים. ושמעון משיב אין אני מכירך והדין עמו שהניחו בלא חתימת זקן ומצאו בחתימת זקן וראובן הביא שני עדי' שאומרי' שמחמת פרצוף פנים של ראובן אינם מכירי' אותו שהוא אחיו של שמעון רק מחמת קולו של ראובן הם מכירי' אותו שהוא אחיו של שמעון. זה הוא תורף השאלה ועתה יורינו רבינו אם עדות זה מספיק להחזיק ראובן שהוא אחיו של שמעון ולירש עמו בנכסי אביו אם לאו: תשובה לכאורה נראה שעדות זה מספיק להחזיק ראובן שהוא אחיו של שמעון אע"פ שאין מכירין אותו ע"י פרצוף פניו וראי' לדבר מהא דאית' בפ' גיד הנשה (דף צ"ו) אמר רבא מרישא ה"א סימני' עדיף מט"ע דהא מהדרנן אבידת' בסימני' ולא מהדרין בט"ע השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא ט"ע עדיפא דאלת"ה האיך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרים בנשותיהן בלילה אלא בט"ע דקלא ה"נ בט"ע דקלא עכ"ל הרי קמן שיש לסמוך אט"ע דקלא לענין אסורא כמו שיש לסמוך אט"ע דפרצוף פנים. ואין להקשות מהא דאית' בפ"ד מיתות תניא ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי מושיבין לו עדי' בבית החיצון כדי שיהי' הם רואין אותו ושומעין את קולו כו' ופירש"י הן רואין אותו לאור הנר שעמו דאי לא מצו חזי ליה לא מצו מסהדי עליה לחיוב' קטלה ואע"ג דשמעינן קליה דמצי למימר לא הואי אנא עכ"ל ומלשון רש"י שכתב ואע"ג דשמעי לקליה כו' משמע שהם מכירין את קולו ואפ"ה אינם יכולין להעיד עליו שהוא הוא א"כ מוכח דלא סמכינן אט"ע דקליה. די"ל דודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא הואי שומעין לו ולא יוכלו לחייביה קטלא אבל היכא דליכא הכחשה בדבר כמו בנדון שבפ' גיד הנשה יש לסמוך על ט"ע דקלא וא"כ בנדון דידן שאין כאן הכחשה ודאי שאינו אחיו של שמעון שפיר סמכינן אט"ע דקלא אבל כד מעיינין שפיר נראה שאין משם ראיה כלל דעד כאן לא אמרינן התם שסומא יוכל לסמוך אט"ע דקלא. וכן בני אדם בלילה אלא משום דליכא ריעותא המגרע כח דט"ע דקלא אבל בנ"ד שהם רואים את ראובן ואינם מכירים אותו בט"ע דצורה פשוט הוא שיש לנו לומר שאין לסמוך אט"ע דקלא וזה נראה לי פשוט כ"ד גרשון אשכנזי. שאלה קיא נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין פנויה אחת הרתה לזנונים וילדה בת ובשעת לידה אמרה האם שלכשר נבעלת והרתה והיא ובתה כשרים וע"פ דבריה היתה הבת בחזקת כשרות והנה כאשר גדלה הבת ועומדת על פרקה פרק בתולה נישאת אמרה האם שהבת אינו ראוי' לבוא בקהל כי נתעברה מן א' מחייבי כריתות והולד ממזר והבת צווחת ככרוכיא ואמרת איני מאמינך ולא מפיך אנו חיי' לפסלני ולגרשוני מלהסתפח בנחלת ה' זהו תורף השאלה והחכם השואל שיחר פני לגלות לו דעתי הקלושה בזה להלכה ולמעשה: תשובה הנה מיראה הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור ומה גם שאני פה האורח נטה ללין לפי שעה וכלי המעשה הגומרים הם הספרי קודש אינם מצויי' בידי ע"כ אמרתי למשוך ידי הסופר ולא אכתוב מאומה אך לאהבת החכם השואל אשר הרבה והפציר בי שלא להוציאו בנייר חלק לא יכולתי לומר נואש לדבריו וכדי למלאות את בקשתו במקצת יקבל החכם את תשובתו בקצרה. ולא כדרכינו להשיב לשואל כעניין מלא דבר ולהראות פני' לכל צד ואופן כמראה האופן ואען ואומר לכאורה נראה שהאם נאמנת לענין זה שהבת הוה ספק ממזרת אע"פ שאינה נאמנות לשווי' ממזרת ודאית להתירה להינשא לממזר ודאי מ"מ מידי ספיקא לא יצאה כמבואר בהרמב"ם ועיין בפסקים. וכתבים של מהר"אי סי' ל"ז שהאריך בה כן נראה לכאורה אבל בתר מעט עיון נראה שאין האם נאמנת כלל לשויי' את הבת אפי' ספק ממזרת בנ"ד באשר שהבת היה לה חזקת כשרות כמה שנים אין האם נאמנת להוציאה מחזקתה אע"פ שחזקתה לא בא לה כ"א ע"פ דברי האם מ"מ אין האם נאמנת לחזור מדבריה ולהוציא את הבת מחזקתה וראיה לדבר ממה שכתב רבינו ירוחם בס' תולדות אדם וחוה נתיב כ"ג וז"ל ונאמן לומר האב זה בני ממזר כו' וכתב הר"מה דוקא דלא ה"ל חזקות כשרות מפומא דאבוה אבל ה"ל ח"כ מפומא דאבוה לא מהימן עליו למפסלי' אלא בסהדי עכ"ל כו' הרי קמן שאפילו האב דאלים כחו אינו נאמן להוציא הבן מן חזקתו שיש לו אע"פ שהחזקה לא בא לו רק ע"פ אביו מכ"ש שאין האם נאמנת להוצי' את הבת מחזקתה הנ"ל. וגדולה מזו נראה לענ"ד אפי' אם האם נותנת אמתלא לדבריה למה אמרה מתחילה לכשר נבעלתי מ"מ אינה נאמנת לפסול הבת וראי' לדברינו ממ"ש הר"ן בשם הרא"ה בפ"ב דכתובות גבי הא דאמרינן התם האשה שאמרה א"א כו' כתב הרא"ה אם אומרת מקודשת אני לפלוני לא מהימנינן לה בשום אמתלא כו' ע"ש כן נלע"ד אבל אינני מחליט הדבר כאשר מדומה לי שראיתי בתשו' ן' לב ח"א שכתב שלא רצה לסמוך אדברי הרמ"ה בזה למעשה גם צ"ע לע"ד בדברי רבינו ירוחם שהביא ראיה לדברי הרמ"ה מהא דאמרינן פ' יש נוחלין האומר זה בני ואח"כ אמר עבדי הוא כו' כללא דמילתא נלע"ד אם הבת צווחת שאינה מאמינה לאמה לפסלה והאם איננה נותנת אמתלא טובה למה אמרה מתחילה לכשר נבעלתי איננה נאמנת לפסול את הבת. והבת שריא להתנסבא לכל גבר כשר די תצביין אמנם אם הבת מאמינ' בלבה לאמה כבי תרי הדבר צ"ע כל זה נלע"ד פשוט אמנם מאחר שהנדון הוא דבר חמור ומה גם שאין מסכים עמדי כעת שס"ק אינם מצויים בידי ע"כ החכם השואל לא יסמוך אהוראתי עד שיסכים עמו עוד מורה צדק אחד מיוחד וה' אחד יצילני משגיאות ויראיני מתורתו נפלאות כ"ד הטרוד מאד גרשון אשכנזי. שאלה קיב הנה תשובתו דמר בא לידי זה שנתים ולא חתים מר בסופו ולא אפקעי' שמיה בהאי דיסקא ומחמת הטירדא הנחתי אותה למשמרת בספר אחד ואמרתי כשאפנה מטרדות הציבור אשנה וביני ביני נתעלמה ממני ונשתכח הדבר עד שהגיע לידי מכתב אדוני ע"י האלוף כה"רר ליפמן כ"ץ אודות זה בהתוועדות עיר ראשקווי סמוך לק"ק קאליש ומיד כשבאתי לביתי חפשתי ומששתי בכל ספרי עד שמצאתי את שאהבה נפשי דבריו דברי אלקים חיים ועריבי' עלי דברי דודים כי כלו מחמדים וה' עמו הלכה כמותו בודאי כל רז לא אנס לי' ועד השתא נמי ידענא דשפיר קאמר מר ולא צריך לגמרא ולסברא דידי רק ענוותנותי' ירביני וחדיא בפלפולא להרוויח שמעת'