עבודת הגרשוני קטו

שיש לו בביתו חמץ שעבר עליו הפסח באופן דלית ליה מגו והוא אומר הפקרתיו אינו נאמן שאנו חוששים שמא משקר וא"כ הוא אפשר לומר שגם הרקנ"ט ס"ל שלא פלוג רבנן בין יש לו עדים בין אין לו ואין להתיר לו משום טעמו של הר"ן הנ"ל רק בא לאשמעינן הדין שאם הוא בעצמו יודע שהוציאו מלבו לגמרי רק שדעתו עד אחר הפסח אזי מותר לו לחזור ולזכות בו ועיין ס"פ אין בין הנודר בפי' הר"ן ודוק כללא דמילתא לעד"נ מי שיש לו חמץ בבית שעבר עליו הפסח והוא ידוע שבא לשאול אע"פ שיש לו עדים שהפקירו הוה אסור כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה קו בעסק אשה עגונה שנהרג בעלה והעידו ע"ז שני עדים כאשר העתקתי העדות מלה במלה ובקש מאתי לחוות דעי מרחוק אם האשה מותרת להתנסבא ע"פ העדות או לאו. וזהו ההעתק מעדות האשה העגונה: זאת לדעת לכל בר דעת איך שאני מעיד על זאת בתורת עדות כאלו אני עומד בפני ב"ד הגדול שבישראל איך שאני היה בגזירת שולטשין והיה שם משה בר שמואל שמש דק"ק לובמלא עם דגים יבשים ונהרג ב"מ על סף חדר שלו וראיתי בעיני ובגזירה ההיא לא נמלטו רק י"ב אנשים עמי על זאת אני מעיד בתורת עדות ובחומר חרם ובש"ד כאלו אני עומד בפני ב"ד הגדול נעשה היום יום ד' כ"ו מנחם תט"ל על זאת העיד בח"י דלמטה נאם יוסף בלא"א פסח שלי"ט. בפני הודה כמר יוסף הנ"ל שהחתימה הנ"ל הוא ח"י בכן אשרתי' וקיימתיה כדחזי נאם אהרן בלא"א יצחק ז"ל ש"ץ דק"ק סעמיקטין לע"ע. כתב השני הן אמת שאנחנו ח"מ ידענו בבירור גמור וברור לנו כשמש איך שכמר משה בר שמואל הנקרא בפי כל אדם בער מירוואר שהוא שמש בקהלתינו בק"ק לובמלא ונהרג על קדושת השם כשאר קדושים הנהרגים על קדושת השם ומה שידענו בבירור אמת ידענו וכתבנו וחתמנו לעדות ולראיה היום יום וכו' יהודא ליב בן הר"ר משה כ"ץ ש"ץ ז"ל עכ"ל הכתב השני ולא נודע וניכר חתימת זה עד והכתבים יוצאים מיד אחי האשה שהוא גבה העדות לשון הב"ד שהוגבה בק"ק ווענגראווא במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא האשה מרת חנה בת אברהם והגידה בחרם ז"ל פר איין יאר זיין היא לייט גיוועזן פון ק"ק לובמלא אונ איין מאן מיט זיין ווייב זיין בייא אננדר גיזעסין איז צוא ריד גקומן פון דער אשה טעמריל דאס זיא איז איין כלה גוועזן אונ דר שידוך איז אב גגאנגן דאס מען ניט וויישט אויב איר מאן לעבט אבר טוט ער האט דיא זעלביגי אשה גרעט ער איז דאך גהרגת גווארן איר מאן. אונ איר מאן איז דר בייא גוועזן אונ האט נישט גרעט עכ"ל הוגבה כדת וכדין שלא בפני האשה מרת טעמרל בת אהרן מלובמלא היום יום א' כ"ז אייר תיב"ל עכ"ל העדיות מלה במלה. תשובה הנה לענין גוף העדות מיתת בעלה אף שלכאורה היה נראה להתיר אשה זו אף דבעינן במלחמה קברתיו היינו בעד אחד לפי רוב הפוסקים מש"כ הכא דאיכא שני עדי' דהיינו הש"ץ דק"ק סמעריטיץ והשני יהודא ליב ש"ץ שהעידו שמשה שמש בק"ק לובמלא נהרג וא"כ לא שייך בדדמי וא"כ יש להתירה. אכן יש לפקפק אהיתר זה כיון דקאמר בגמרא והא מאה נשים כחד דמי' וכו'. א"כ כל שהעדות פסול אפילו שנים לא הוי אלא כחד לענין בדדמי א"כ ה"ה בנ"ד כיון דהעדות הוא מפי כתבם. ומפי כתבם הוא פסול בשאר עדותן רק בעדות אשה הקילו א"כ לא הוי אלא כחד וא"כ בעינן קברתיו: ואף שיש לחלק דשאני התם דאף הראי' שראו שמתו הוי בפסולים מש"כ הכא בשעת הראייה שראו היו כשרים ז"א כי אף שחילוק ברור הוא מ"מ וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה. וא"כ פשוט גם כן שאין לסמוך על העדות שהעיד ליב ש"ץ שהיה אחר עמו וא"כ הוי שנים. דזה הכל הוא ע"פ עד אחד שאמר שהיה שני עמו. ולכאורה יש לסמוך על עדות האשה חנה שאמרה שנהרג דאף דע"א אינו נאמן במלחמה אשה נאמנת בנ"ד דהוי כמלחמה קטנה דאמרו בגמ' נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנ' כדרב אידי דאשה כלי זיינה עליה. מ"מ אין להתירה מזה הטעם. חדא דהא ידוע לכל שהרגו כמה נשים ג"כ מישראל בעונותינו בעת הרעש וא"כ בודאי לא המתינה לראות עד שמת ממש. וכבר הארכתי בזה התשובה אם בעת הרעש הנ"ל מיקרי מלחמה קטנה. ועו' דיש להסתפק דהא דקאמר בגמ' אשה כלי זיינה עליה. היינו דוקא באשתו דמרחמ' ליה וממתנת עד אם מת ממש אם לאו מש"כ אשה אחרת. ועו' דפשיטא לפי' רש"י בע"ז דף כ"ה דאשה כלי זיינה עליה הטעם הוא דבא עליה ואין הורג אותה. וא"כ פשיטא אשה אחרת מסתמא מתיראה ג"כ מזה שלא יבא עליה. ואפילו לפי' התו' שם דאשה כלי זיינה עליה מפני שאינה בעלת מלחמ' ומרחמי' עליה מ"מ מוכח שם לדברי התו' דלרב אידי עכ"פ איכא חשש נמי שיבוא עליה דהא מטעם זה אסורה להתייחד עם זכרי' וא"כ פשיטא דמתיראה אשה אחרת מזה ואף שכתבו התו' שבו דאפילו לר' ירמי' דלא סבר אשה כלי זיינה עליה מ"מ הכא אשה נאמנת שסומכת על זה שיכולי' להאמין עצמה והמתינה שם כדי שתראה שימות מ"מ פשיטא דאשה אחרת אין לה לעשות כן ע"כ לע"ד נראה דוקא אשתו נאמנת במלחמה קטנה אבל אשה אחרת אינה נאמנת ומ"מ אין להקשות אפי' אי הוי שני עדים לא יהא נאמנים דליחש שמא קרובי' הם דז"א דהא אמרו בגמ' וליחוש דלמא צרה הוי ואמר במקום סכנה כותבין ונותנין כו' אכן יש להתירה אעד הראשון שאמר ונהרג וכו' וראיתי בעיני וכו' מטעם דכתב המרדכי דאפילו עד א' במלחמה שאמר נהרג וראיתיו אח"כ והוכרתיו היטב בט"ע נאמן. והטעם כיון שאמר דבר ברור לא אמרינן דאמר בדדמי וה"נ כיון שאמר ראיתי בעיני הוי כדבר ברור אבל מ"מ יש להסתפק בזה. וכן בעד שני הוי דבר ברור שאמר ידענו בבירור וברור לנו כשמש שנהרג על קדושת השם א"כ פשיטא דלדברי המרדכי הנ"ל הוי דבר ברור. אכן יש קצת לפקפק דשמא הא דאמר וברור לנו כשמש שנהרג על קדושת השם היינו שברור לו שלא יצא מכלל יהידות ולא על עיקר הריגה וכן משמע קצת מלשונו שאמר כשאר קדושים הנהרגים על קדושות השם דמשמע שלא בא אלא להגיד שנהרג על קדושות השם ולא יצא מן הכלל דאל"כ ל"ל לתלות בשאר הרוגים. ע"כ יש לפקפק בהיתר זה אכן אם יסכימו עוד שני בעלי הוראה המפורסמים אבטל דעתי ג"כ אצלם ועל דבר חשש יבום הנה לעד"נ שנאמנת כיון שאינו ידוע שיש לה יבם כי אם על פיה ואין צריך לשאול אחר זה. ומ"ש מע"כת דאין זה דומה לעדים בצד אסתן לא היה למעכ"ת לכתוב כן דאפילו דומה ממש לעדים בצד אסתן חיישינן הכא גבי יבום כדאיתא בגמרא פרק יש נוחלין דף קל"ה ע"א אמר לי אביי אם הקילו בשבויה נקל באשת איש אמר ליה רבא זיל חוש לה וא"כ אנו חוששין אפילו לעדים בצד אסתן' ועוד דאנו עסוקים באותו ענין. והנה יש לתמוה אהתוספת פ"ב דכתובות דף ב' ובקידושין פרק קמא י"ב שדחו פי' רש"י שכתב דשבוי' איסור לאו מש"כ אשת איש מטעם דגבי עידי טומאה נמי איכא איסור באם יהיה לו בן חלל ויעבוד עבודה בשבת עכ"ל ע"ש אמאי לא הוכיחו מגמ' דיש נוחלין דיבמה לשוק לא הוי אלא כאיסור לאו. ומיהו יש לומר דהתוס' רצו להוכיחו דאפי' בסוגי' דקידושין ובפ' ב' דכתובות אין הפשט כן דאל"כ ה"א דבפ' יש נוחלין הפירוש הוא כמו שפירוש הרשב"ם שם. ובכתובו' ובקידושין הפירוש הוא כרש"י לכן הוכיחו מהא דשמא יעבוד בשבת ונחזור לנ"ד א"כ שאנו חוששין לעדים בצד אסתן ניחש שמא יש עדים שיודעים שיש לו אחים אבל ז"א דדוקא התם חיישינן כיון שיצא הקול שיש עדים שיודעים מזה וכמ"ש התו' שם מש"כ היכי דליכא קול לא חיישינן שמא יש עדים שיודעים שיש לו אחים. ויש קצת להביא ראיה ע"ז מהא דאמרו בגמרא פרק יש נוחלין דף קל"ד ע"ב. ובקידושין דף ס"ד ע"א אמתניתין מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים. נאמן ומוקי לה לאביי כשאינו מוחזק לא באחים ולא בבני. ופירוש הרשב"ם וכן רש"י בקידושין דהא דנאמן אפילו אם לא אמר כלום כיון דאיכא ספק ספיקא ספק אם יש לו אחים ואת"ל יש לו אחים שמא יש לו בנים וא"כ יש להתירה מספק ספיקא והא דבעינן שיאמר אין לו אחים היינו להורות שאפי' אם אתי אח לאחר מכאן ואמר אנא אחוה אינו נאמן וא"כ ה"ה בנ"ד דנאמן דסתמא דגמרא משמע דאיירי כיון שאינו ידוע לנו שיש לו אח אפילו אם הוא ממקום קרוב לא בעינן חקירה אחר זה ופשיט' דאין לומר דהא דקאמר בגמרא שאינו מוחזק לן באחים דהיינו החזקה הוא להיפוך דאין לו אחים דז"א כי הלשון אין סובל כן ומוכח מדכתב הרשב"ם לקמן אהא דקאמר בגמרא הנ"ל דף קל"ה ההוא דהוי מוחזק לן דלית ליה אחי וז"ל ואי לא מוחזק לן דלית ליה אחי היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל וכ"כ משום דקש' ליה למה ליה דמוחזק שאין לו אחי אפי' אין אנו יודעים מאח סגי לכך כתוב דה"ל לאוסרה מספק משום דידוע שאין לה ב' ס' כיון דאין לו בנים מש"כ היכי דאיכא ספק אי אית לה ב' ס' אין אנו צריכי' לשום חקירה ועוד יש להביא ראיה מהא דפסק מהרר"אי בפסקיו סי' מ"ז דבספק ספיקא אין צריך בדיקה אף דיש לברר על ידי בדיקה וכן יש להוכיח מהא דפסק בטא"ח סי' תי"ט דאין צריך בדיקה היכא דאיכא ס"ס אפי' לא ביטל דאיכא איסורא דאוריית' ואין להקשות אדברי מהררא"י בפסקיו ולהוכיח איפכא דהיכא דאיכא למיקם אמילתא אפילו בס"ס מבררינין דהא מהררא"י הביא ראיה מדברי ר"ת שהתיר ס"ס גבי ספק דרוסה שנתערב אף דאיכא למיקם עליה ע"י בדיק' וא"כ בזבחי' פ' כל הזבחים דף ע"ה דפריך האי טריפה היכי דמי וכו' ומוקי לה דנתערב בנפולה א"כ תיקשי למה יהא אסור כלל הא הוי ס"ס אלא