עבודת הגרשוני קיב

שדבר זה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד כי אם אחיו הוה כבר הוא מוחזק כן בעיר עכ"ל הרי דברי הרי"ף והריב"ש עולים בחד קנה בלי פקפוק כלל ועוד יש לי לדקדק דברים שלא עלו כהוגן בעיני רק שאין בהם נפקות' כ"כ ומה גם שאין הזמן מסכי' עמדי להאריך ע"כ קצרתי נראה לי גרשון אשכנזי: שאלה קב מעשה שהי' כך היה אלמנה א' היה לה שתי פרות מבכרת ומכרה שתיהן בבת א' לנכרית משרתת המתעסקת בפרות הנ"ל להאכילן ולהשקות ועבדים להון כל צרכיהון. והאלמנה הנ"ל קיבלה בעד שתי הפרות מן הנכרי' סך חצי פ"ג והנכרי' לא משכה הפרו' הנ"ל לרשותה או לסימטא או לצדי ר"ה כדין משיכה רק הפרות נשארו ברשות האלמנה הנ"ל והנה אחת מן הפרות הנ"ל ביכרה וילדה זכר ועתה יוריני מורי מה משפט של הולד הנ"ל וכדי שלא יאמר הוד מכ"ת רבות' למבעי בעי' אמרתי לברר את ספקותי קצת אכן בקצרה כי אין הזמן מסכים להעלות הכל רשום בכתב את אשר אתי בענין זה: תשובה הנה לא נעלמה מעיני פלוגת' של רש"י ור"ת בענין קניי' הנכרי דרש"י ס"ל כל קניינו בכס' דס"ל כר"ל דאמ' משיכה מפורשת מן התורה גבי ישראל. ממילא קניית הנכרי הוא בכסף ור"ת פוסק כר"י דאמר ד"ת מעות קונות גבי ישראל ממילא קניית הנכרי הוא במשיכה ועו' בה שלישי' דעת הרמ"בם דס"ל דקניית הנכרי ע"י שניהם דהיינו או ע"י כסף או ע"י משיכה ולית ליה מדישראל בחדא כו' כמ"ש ה"ה בפ"א מהל' זכיי' ומתנה יעוין שם וכן דעת רבינו חיים בתוס' בפ' הזהב (דף מ"ח ע"ב) שנכרי קונה בכסף וגם ע"י משיכה וכן מוכחת הסוגי' בפ"ב דע"ז לפי חד שנוי' בתוס' (דף ע"א ע"ב ד"ה שקולי זוזי מינייהו) הן כל אלה ראו עיני ת"ל ב"ה גם מ"ש תוס' שם בפ"ב דע"ז והרא"ש בפ"ק דבכורות גבי כלו חיות' דרב מרי ובהמרדכי פ' הזהב וגם הטור בסי' ש"ך כתב כן שכדי לצאת ידי כולם יקנה לנכרי ע"י כסף וגם ע"י משיכה גם נפשי יודעת מאד שכמה וכמה אחרוני' בתשובותיהם כתבו שאף בדיעבד אם לא קנה הנכרי כי אם בכסף לבד הוה הולד ספק בכור (וכן פסק מ"ו בב"ח) ע"כ לא באתי להאריך להסתפק בזה הגם שיש לאלוה מילין בכל א' מפרטי דינים הנ"ל אך ורק א' אשאל אותו אבקש ממכ"ת שיודיעני את דעתו הרמה באשר ששאלתי וחקרתי ודרשתי ומצאתי שבנימוסיהם כסף קונה ואין המוכר או הלוקח יכולים לחזור בהם אעפ"י שלא משך עדין אם נאמ' כיון שבנימוסיה' קנתה הנכרי' הפרות פטורות מן הבכורה או דלמא אין נימוסיהם כדאי להפקיע מידי קדושות בכורה כיון שמדין תורה לא קנתה הנכרי' הפרות והנה לכאורה היה נראה לע"ד הקלושה להביא ראיה שנימוסיהם הם כדאי להפקיע מידי קדושת בכורה ממה ששנינו בפ"ב דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרי ולד' פטורים מן הבכורה והגמרא בפ' הריבית מביא משנה זו ומוקי לה רבא התם היינו טעמא דפטורים מן הבכורה כיון דאי לא יהיב זוזי אתי נכרי תפס לה להבהמה ואי לא אשכח לבהמה תפיס ליה להולדות והוה ליה יד נכרי באמצע כו' ע"כ ופשיטא שאין זה מדינא שיהא הנכרי תופס הולד אם לא יהיב ליה זוזי כי מה זכות יש לו בולדו' שעלו לחלקו של ישראל יותר מבשארי בהמותיו של ישראל ואף אם נאמר שהמקבל צאן ברזל דמיא לעיסקא וגבי עיסקא דינא הכי שכל חליפיו וחליפי חליפיו הם ברשותו של הנותן ולא נעשה מטלטלין אצל בניו (כמ"ש הב"ח בסי' צ"ז ובסי' ק"ח) מ"מ לא דמיא לעיסקא כי מה שבא תמורת העיסקא ממש דין הוא שיהא במעות העיסקא ממש אבל בנ"ד אם מתה הבהמה הראשונה לאחר שילדה או הלכה לאיבוד והולדו' ממנה אינם כי אם ריוח דאתי מעלמא אין שורת הדין שיהא להם דין הבהמ' הראשונ' ועוד אם נאמר דדא ודא חדא היא ודמיא לעיסקא ממש הוה קשיא קושיא עצומה למה אנו מחלקים בין ולדות שלישי' ורביעי' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הלא גבי עיסקא אין חלוק בין חליפיו וחליפי חליפיו עד עולם אלא נ"ל פשוט שאין זה מדין התלמוד שיהא להנכרי זכות זה שיוכל לתפוס הולדות אם לא יהיב ליה זוזי אלא בדיניהם כך הוא שאם לא. יהיב ליה זוזי יוכל לתפוס הולדות או אפשר שאפי' בדיניהם לא כן הוא אלא שהנכרי באלמותו ובגזלנותו מדעתיה דנפשיה הוא עושה כן וכן כתב הת"ה בפסקים סי' ק"ל וז"ל ומקשי שם התוספת ומה שכתב מבהמת ארנונא כו' אבל הכא גוף הבהמה כו' כל כמה דאית ליה לגוי צד זכיה באת"ל בגזל פטור עכ"ל משמע שלאו דינא הוא אלא בגזל בעלמא ואפשר דלישנ' של אתי נכרי משמע מדעתיה דנפשיה ולא מצד דיניהם דאי מצד דיניהם הל"ל דיניה דנכרי דתפיס כו' כמ"ש באותו פרק דיניה דנכרי דאזיל בתר ערב כו' אבל מ"מ לע"ד לא מצאתי כן לשון התוספ' כמ"ש מעתיק אותו (א"ל שנאמר שגירסא אחרת נזדמנה לו (וכן הקשה המ"ב בתשו' סי' ל"ה) והנה לכאורה היה נראה לע"ד להביא ראיה לדבריו שאעג"ב שאין לנכרי וכו' כי אם ע"י גזל ואלמות מ"מ הוה יד גוי באמצע ממ"ש בפ"ק דפסחים אמר רבא לבני מחוזאה בעירו חמירא דבני חילא כיון דאלו מגנב בעיתו שלומי וכו' ופירש הרמב"ם ז"ל שאין הישראל חייב באחריות אלא הנכרי הוא אלם ומכח אלמותו צריך לשלם לו ה"ל חמצו של ישראל והטור מביא דעת הרמב"ם בא"ח סי' ת"מ בלי חולק וא"כ הואיל שמכח אלמות הנכרי שבאלמותו מכריח את הישראל לשלם לו חמצו ה"ל חמצו של ישראל ה"ה אם מכח אלמותו הוא לוקח הבהמה מן הישראל ה"ל יד נכרי באמצע כך הוא לפי הנראה אבל בתר העיון משם ראיה שאינו. כי שאני התם שריבה רחמנא לא ימצא גו' כדמסיק התם משא"כ לענין בכורה שאין לנו שום למוד. כללא דמלתא שדברי הת"ה בזה צ"ע אבל מ"מ נראה פשוט שלאו מדינא דתלמודא הוא רק בדיניהם כך הוא שהוא תופס הולדות וממילא זכינו לדין שכדאי הם נימוסיהם להפקיע מידי בכורה. וכן משמע בתשו' רמ"א סי' פ"ז ובתשו' משאת בנימן סימן ל"ה אמנם בתשו' ר"מ מינץ סי' ה' כתב להדיא שאין מנהג שנהגו תגרי גוי' מועיל להפקיע קדושת בכור דאל"כ למה הצריך מהר"ם כסף ומשיכה לאפוקי נפשיה מפלוגתי' הא מנהג הגוים בכל המקומות מי שנותן אפי' פרוטה על המקח קונה בו אפי' זהוב ולית צריך פני' עכ"ל הרי קמן שס"ל שאין נימוסיהם מועיל להפקי' מידי בכורה. והנה באמת אין ראייתו מכרעת כלל כי הלא במקום שכתב הגאון מהררמ"א בתשו' הנ"ל משמע שלא היו נוהגי' כן מ"מ לא מלאני לבי להכריע ולהכניס ראשי בין הרים גדולים ואפשר הי' לחלק בין מנהג שנהגו התגרים ביניהם ובין מה שנפסק ע"פ דתיהם ונימוסיהם אבל דוחק הוא גם הלשונות של התשו' לא משמע הכי וק"ל. ועוד אפשר לומר שגם המשאת בנימין לא כתב כן אלא אם הבהמה היתה של נכרי ועדיין היא ברשותו אם בדיניהם יוכל לסלק היהודי במעות אמרינן דינא דמלכות' דינא ואינה חייבת בבכורה כי כיון שהבהמה היא של נכרי מתחילה בקל אנו אומרים שלא יצאה מרשותו אבל בנ"ד שהבהמה היתה מתחלה של ישראל אין דינא דמלכות' מפקיעה מרשות ישראל וחלוק זה חלקו התוס' שם פ' א"נ ד"ה ואי לא משכח וכו' זה הוא חדא ספיקא שנסתפקתי אם נימוסיה' כדאי להפקיע מידי קדושות בכור ועוד אפשר לומר שגם בדיניהם לא יפסקו כן אלא במכירה גמורה אבל בנדון דידן שמכרה שתי פרות בעד חצי פ"ג אפשר שגם בדיניהם אינו קונה אע"פ שהתוס' כתבו בפ"ב דע"ז דף ע"א ד"ה ר"א אמר כו') וזה לשונו אמנם אין צריך שיתן הגוי מעות שוה כולי אלא סגי שיקנם בפרוטה כולי עד כאן לשונו היינו דוקא כשאין אנו צריכי' לדיניהם ונימוסיהם אבל כשאנו צריכין לנימוסיה' אפשר שבעינן דוקא שוה כל דמי שיווי הבהמה ודבר זה צריך חקירה גדולה בנימוסיה' ועו' היה אפשר לומר ולצדד להיתר כי הנכרי' הנ"ל הכתה לבהמה הנ"ל במקל ורצו לפניה גם קראה להם והם באו בצדי ר"ה ובסימטא וזה הוא משיכה מעליא כמ"ש הטור בסי' קצ"ז אבל לאחר העיון נראה שאין משיכה זו כלום כיון שלא היתה דעתה של הנכרי' לקנות הפרות במשיכה זו ונראה לי להביא ראי' מפורשת דאין קנין מועיל אם אין דעתו לקנות בקנין זה ממ"ש בפ"ק דב"מ (דף י) מותיב ר"ח ב"י פאה נפל לו עליה כו' וא"א ד' אמות קונות לו נקנו ליה ד"א דידיה כו' כיון דנפל גלי דעתיה דבנפולה ניחא ליה דנקני בד"א לא ניחא ליה ע"כ הרי קמן שאין קנין מועיל בלא כוונה וכן מצאתי בתשו' ר"מ מינץ סי' ה' שכתב כן והרבה להביא ראי' שנכוחי' למבין וכן כתב הב"י בס' בדק הבית סי' קצ"ד והב"ח מביאו שם. א"כ אין משיכה זו של הנכרי' כלום אבל מ"מ יש לע"ד לחלק בין ישראל לנכרי כי אפשר לומר שהנכרי קונה במשיכה אפי' אין בדעתו ומחשבתי לקנות בקנין זה רק שהוא סומך על הנתינת המעו' או כיוצא בזה כי דבר קשה הוא לסמוך אמחשבתו של הנכרי כי נכרי אדעת' דנפשיה קא עביד כדאי' בכמה דוכת' וא"כ הוה הדבר קשה מאד להקנות להנכרי ע"י ממון ומשיכה בזמן הזה כי ודאי אין כוונת הנכרי לקנו' במשיכה זו ואפשר שלזה כיון הטור בסי' ש"כ שכתב וז"ל והמחוור שבכולם שיקנה לו המקו' כו' וקשה למה הוא יותר טוב מן משיכה בעלמא אלא רצונו לומר כי במשיכה איכא מיחוש שמא לא יתכוון הנכרי לקנות הבהמה במשיכה משא"כ ע"י רשותו קנתה לו חצרו שלא מדעתו מ"מ עדין הדבר צ"ע לע"ד גרשון אשכנזי: שאלה קג נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' מילא כריסו בהלכו' ובפוסקים ואח"כ בפרדס מטייל מתון ומסיק שמעתת' אליבא דהלכתא מקשה וחריף בחריפותו פולא בקופא דמחטה מעייל גבור בתורה ואיש חיל ראוי לציית להני כללי דכייל ה"ה האלוף התורני המופל' עושה פלא דיין מצויין כהר"ר נפתלי הירץ נר"ו ולכל המסתופפי' ועומדם צפופים בצלו צל החכמה שלום עד בלי ירח. אהו' ידיד ה' וידידי עדי בשחק נאמן שטרידנא טובא במילי דעלמא ודשמיא ובפרט שהזמן גורם ומוטל עלי להפיק רצון התלמידים מופלגים אשר דרך גדולתם כעצי שטים עלי עומדים ע"כ אינני אוכל להפיק זממי להכביר מילין בענין השאלה שאלת חכם ששאל מכ"ת ממני לחוות לו