עבודת הגרשוני קח

כאלו היא חרשת או אלמת שחיישינן שמא לפסול נבעלה ואפילו נישאת תצא כמ"ש הש"ע בסימן ו' סעיף י"ח ע"ש) אם לא שהיו שני רובים כשרים ע"ש ע"כ ימחול מכ"ת ויחקור את הכל אם הבעלה מאמינה לית דין צריך בשש שאסורה לו אבל מ"מ אין כופין להוציאה ואם אינו מאמינה ובמקום שנבעלה היה שני רובים פשיטא שהיא וולד' מותרין ואם לא היה כ"א רוב א' כשרים בהא צריכין אנו לעיין קצת ע"כ יחקור מכ"ת את כל ויודיעני ואשיב לו כאשר יורוני מן השמים אי"ה באריכות על כל פרטי הדברים אשר קצרתיו מאפס הפנאי:. וע"ד מה ששאל מכ"ת מאתי לחוות לו דעי מרחוק אם הוא צריך להוציאה מביתו נלע"ד שאין צריך להוציאה מביתו מכמה טעמים חדא כיון שבני בית והמשרתת אינם זזים ממנה וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשוב' סימן א' רמ"ג חדא ועוד קאמינא דאיתא בתשובת הרשב"א סי' תת"לו והב"י מביאה בסימן קי"ז וז"ל ואעג"ב דבריש זבחים גבי אשה לאו לגרושין עומדת כתב ר"י דאפילו זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה בעלמא שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה כיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו עכ"ל הרי משמע היכא שזינת' ליכא למיחש לשמא יבא עליה כולי האי כי מאסה בעיניו'. הן אמת שיש לחלק ולומר דוקא היכא שזינתה תחתיו מאוסה היא בעיניו ושנאה אבל לא זינתה קודם שנישאה אבל לעד"נ שאין לחלק והכי דייק לישנא של ר"י שכתב בסתם זינתה משמע שאין לחלק בין תחתיו או קודם שנשאת (מלבד מה שיש לדקדק כן בדבריו בדקדוק נכון דהך פלפולא רק עת לקצר) ועיין בגיטין פרק הזורק דף ע"ט ע"ב בתוספת ד"ה ב"ש סברי וכו' ודוק גם משם יש להוכיח שאין לחלק בכך ולא נעלם מעיני מ"ש הרא"ש בתשובות כלל ל"ב והש"ע מביאו בסימן י"א ס"ז וז"ל אותם שאמרו חכמים לא יכנוס אפילו באותו מבוי לא תדור וכו' שלא תשמשנו עכ"ל הרי משמע שאסורה לשמשנו מ"מ נלע"ד כדי שלא להרבות במחלוקת שהרא"ש מיירי כגון הנטען משפחה ונכרית וכיוצא באלו אבל באשה שזינתה יכול ורשאי לקיימה אצלו לשמשנו כי מאוסה היא בעיניו ולא יבא עליה וק"ל. זה הוא דעתי הקלושה בקצרה בתחילת הבטה ראשונה ועדין לא חפשתי באמתחת הפוסקים האחרונים בתשובותיהם כי אין הזמן מסכים עמדי כי דברי קדשיך הגיעוני אתמול כי עבר לאחר חצות היום אך באשר שפשוט בעיני קצרתי גרשון אשכזי שאלה צד ע"ד שאלתו שאלת חכם ותשובתו בצידה שם שם לו חוק ומשפט צדק מכון כסאו כבודו כשמש נגדי מסונק כגדי בענין ראובן קנה קערה של כסף במר דבדיל ומכרה כך לשמעון גם שמעון לא היכיר בה ומכרה ללוי במר דבדיל ואח"כ ביד לוי נודע שהקערה היא של כסף ובא שמעון בטענה שנתאנה ורוצה לחזור בו וכן ראובן רוצה לחזור במכירתו לשמעון זהו תורף השאלה, ומכ"ת פלפל בחכמ' וחתך הדין שזכה לוי במקחו ואין לו לשמעון ולא לראובן דין עליו: תשובה הנה מר אמת ותורתו אמת ודינו דין אמת יפה זיכה ויפה חייב אמנם כדי שלא יאמר מר וכי עד האידנא לא ידענא ששפיר קאמרי אטייל אתו עמו קצת והוא זה ודאי אין להרהר ואין לפקפק כלל אחר דברי קדשו שהביא ראיה מן המרדכי ושארי פוסקים שאין אומרים בכיוצא בזה שדהו של אדם קונה לו שלא מדעתו וא"כ הוא ממילא לא היה לו לראובן ולא לשמעון שום זכי' בהקערה מעולם כי ראובן לא הקנה לו כסף גם שמעון לא עלה על לבו לקנות הכסף וא"כ במה יזכה בהכסף ואינו דומה לירוש' כי ירושה שמן השמים זיכו לו וקמי שמיא גליא שהיא של כסף משא"כ בנ"ד (ואין אנו צריכים כלל למה שכתב מר משום דהוה כח כחו דנכרי גם לא למה שכתב מכ"ת משום דמה מכר ראשון כו'.) אמנם מצד א' יש לפקפק ולחלק בין נ"ד ובין הנדון שהביא המרדכי והג"א כי בנדון שהביא המרדכי והג"א הי' כסף מבפנים ומבחוץ היה מצופה בבדיל כמבואר שם ובנ"ד היה הכלי תוכו כברו הכל כסף רק שהקונים והמוכרים לא היו מבחיני' ומבינים שהוא כסף והנה נלע"ד שלכל הטעמי' הנאמרים באמת בנדון של המרדכי לא שייכי כולי האי בנ"ד התו' כתבו בפ' א"מ דף כ"ו ע"א ד"ה דשתיך כו' וז"ל וא"ת וליקני ליה חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל וי"ל דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם כמו הכא שהוא מוצנע בעובי הכותל וכן מוכח לקמן דתנן מצא בחנות כו' לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו הוה לימצא כו' עכ"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל שם בתירוצא קמא הרי התוס' והרא"ש חלקו בין דבר שסופו הוה לימצא ובין דבר שאין סופו הוה לימצא והמרדכי כתב וז"ל וכגון דשתיך טפי פי' חלודה ולא שייך בכה"ג למימר חצירו של אדם קונ' לו שלא מדעתו וזכו בו הראשונים שקנו הכותל והגל דכיון שאין דבר ההווה כמו שאר מציאות שפעמים הוים לבוא (אבל זה אינו שכיח כלל) לא זכה בו כי כשקנאה לא העלה על לב לקנות המטמון הלכך לא זכה אלא בדבר שירצה לקנות כו' אבל בדבר שלא הי' דעת המוכר למכור ולא דעת הקונה לקנות לא קנה וכו' וה"ה ה"נ אפי' הקונה אינו מעלה על לבו לקנות המטמונות כו' הלכך חצירו נמי לא זכי ליה כו' ע"ש כי האריך ונלע"ד שיש נ"מ לדינא בין תירוצי' של התוספת והרא"ש ותירוצו של המרדכי כגון גל העומד לפנותו שלפי תירוצן של התוספת קנתה לו חצירו ולפי תירוצו של המרדכי וסייעתו לא קנתה לו חצירו אע"פ שהגל עומד לפנותו כיון שאין שכיח והווה למצו' מטמונו' בגל לא עלה על לבו לקנות מטמונות וק"ל והנה לפי תירוצו של התוס' והרא"ש ודאי יש לחלק בין הנדון של המרדכי ובין נ"ד כי פשוט הוא שיותר עומד הכלי להבחינו באבן הבוחן ממה שהוא עומד להישבר ולראות מה בתוכו. וק"ל ואפי' לפי תירוצו של המרדכי וסייעתו יש לומר אע"פ שהלוקח קנה אותו במר שהוא בדיל יש סברא לומר שלא הפליג מדעתו שאם יהיה כסף לא יקנה אותו וביותר אם לא אמר המוכר בפי' שבדיל מוכר לו וק"ל משא"כ כשהוא באמת בדיל מבחוץ ודאי מעולם לא עלה על לבו אם יהיה כסף או זהב בפנים שיקנ' אותו וק"ל ממילא אין הנדון דומה לראיה ובדבר הזה הייתי מסתפק כמה שנים עד שמצאתי להגאון מהר"מ יפה שכתב בס"ס רל"ג וז"ל אבל הקונה כלי מהנכרי בתורת בדיל ומכרו הוא לישראל ג"כ בתורת בדיל ומצאו בו אח"כ שהוא חלול בפנים והוא מלא כסף או אפי' עצמו כסף כו' עכ"ל הרי שהגאון פסק להדיא שאפי' הוא עצמו כסף מ"מ לא זכה בו הלוקח מן הנכרי כיון שלא ידע ולא נתכוין לקנותו אע"פ שמתוך לשונו משמע שגם הוא הרגיש שיש סברא יותר לומר שקנה הלוקח כשהכלי עצמו נמצא כסף משנמצא בתוכו כסף ולכן כתב או אפילו עצמו כסף אפי' דייק מ"מ ס"ל שלענין דינא אין חלוק (הן אמת שלא הביא ראי' לדבריו) וא"כ מי יבוא אחר המלך הדור בלבושו לחלוק עליו מסברא ומה גם שמהרו"ך בסמ"ע לא השיג עליו כדרכו להשיג כל מקום דאיכ' מקום להשיג כידוע ש"מ שתיקה כהודאה דמיא ממילא פסקו דמר נכון ויפה זיכה ויפה חייב נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה צה כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות הכל אליו פונים ה"ה אהו' גיסי הרב הגדול המופלא כמהר"ר דוד נר"ו ע"ד שאלתו שאלת חכם וז"ל. ילמדינו רבינו נמצא בס"ת בפרשת בראשית שהיה צריך הסופר לכתוב ויקח ה' אלקי' את האדם. טעה וכתב ויקח ה' אלקיכם את האדם מהו תיקונו הגם שמבואר בי"ד סי' רע"ו שאסור למחוק אפילו אות אחת מן ז' שמות שאינו נמחקי' ולא מן הנטפלים אחריהם כגון כ"ם מאלקיכם שכבר קידשו השם יש לומר ה"מ כשנכתב השם כדין דאז יש לומר שמקדשו השם שהמזבח מקדש את הראוי לו להיות קודש אבל זה השם לא נכתב כדין שהיה לו לכתוב אלקים אע"פ שהוא שם קודש במקום אחר מ"מ י"ל מוטב שימחק צד ימינו של המ"ם סתומה ולמשוך הגג של הכף כפופה אל הגג של המ"ם וזה יותר טוב מאלו ידקור האזכרה או לסלק כל היריעה ואין לי להאריך בראיו' כי מה אכתוב למכ"ת אשר הכל גלוי וידוע לו הנסתרות והנגלות ואל יעשה מכ"ת שהיה בדבר כי אסור לשהות ספר שאינו מוגה עכ"ל. תשובה אהו' גיסי אין הזמן מסכים עמדי כלל מחמת כמה טרדות ובפרט להפיק רצון הלומדים המחודדים בעצי שטים עלי עומדים כדרך גדו"לתם מ"מ באשר שחביבים עלי דבריו דברי דודי' ומה גם שאסור לשהות ס' שאינו מוגה ע"כ אמרתי אפנה ואשנה להשיב כאשר הוריני מן השמים אמנם בקצרה ולכאור' נראה ששאלה זו במחלוקת שנויה דאית' בתשו' מ"ב ס"ס נ"ז בשם הגאון מהרר"מ מלובלין בענין אם דילג הסופר אות יוד מן אלקינו שיש למחוק נ"ו ויחזור ויכתוב נ"ו ולא חש שכבר קידשו השם אלה שהוא שם במקום אחר דהיינו בניקוד הלמ"ד בחולם והה"א בפתח כי מצינו כמה שמות אלה בניקוד הנ"ל חסר ו' מהא ש"מ דאין לומר שכבר קידשו השם כיון ששם זה אין כאן מקומו ובעל ט"ז בסי' רע"ו חולק עליו וס"ל שכבר קידשו השם של אלה שהוא שם קודש למה לא יקדש ג"כ הנטפל לו ממילא שאלתו דמר לכאורה תלי' בפלוגתא הנ"ל אבל לעד"נ דגם מהר"רמ הנ"ל ס"ל בנ"ד שאין למחוק כ"ם כי כבר קדשו אלקי שהוא שם קודש במקו' אחר וכ"ף מ"ם נטפל לו ונקרא עמו היטיב אעפ"י שאין כאן מקומו של שם אלקי והא דס"ל שיש למחוק נ"ו אם דילג היוד היינו טעמו משום שאין נ"ו נקרא עם שם אלק' כשנקרא הלמ"ד בחולם וה' הא בפתח וה"ל כאלו כתב שם של שדי או א"ל להוסיף עליו נ"ו שודאי לא אמרנו בזה כבר קידשו השם (ותמהני על בעל ט"ז שלא הרגיש בחילוק זה שהוא חלוקא דרבנן ואמת ויציב) ממילא בנ"ד נראה שאין היתר למחוק כ"ם ומה שדעת מכ"ת נוטה לגרור צד ימיני של המ"ם וימשוך גגו של הכף עד גגו של המ"ם לע"ד גם תיקון זה אינו נכון כי מה לי קטלא כולא ומה לי קטלא פלגא דכיון שנתקלקל צורת הכף עד שלא נקרא כף ה"ל כאילו נגררה כולה וגדולה מזו כתב מהרר"מע בתשו' סי' ל"ו שאסור לגרור בשום