עבודת הגרשוני קז

דהוה ראשון בראשון הו' פסולין אבל לא ראשון בשני ולהרי"ף בהלכות פוסל חתן גיסו מאחות אשתו דהוה א' בב' אלא עכ"ל שאין לדקדק מהא דנקט הרי"ף כי היכא דמדכי' בגיסו וחרגו שבא למעט חתן גיסו אלא הה"נ חתן גיסו דהא אידכר נמי בהלכ' בירושלמי דמייתי הרי"ף והא דנקט גיסו וחרגו משום דמדכיר להו בגמ' דילן זהו בלתי ספק כוונת בעל המאור ממילא גם המשך דברי הב"י עולה יפה בענין זה. חדא ועוד קאמינא אף אם נודה שכוונת דברי הרי"ף במ"ש בתשוב' כי היכא דמדכיר גיסו וחרגו בא למעט חתן גיסו מאחות אשתו מ"מ המשך דברי הב"י א"ש כי אין כוונתו לומר שתשוב' הרי"ף מכוונת עם דברי הרי"ף בההלכות לעיקרא דדינא כי בלא"ה יש תשוב' רי"ף אחרת מבוארת דלא כדברי ההלכות הביאה הרמב"ן שהוא נושא כליו ולוחם מלחמותיו מלחמו' מצו' ואעפ"כ לא מצא ידיו רב לו בב"ה ליישבן וכתב שא' מהם חזרה מדעת ההוא אלא כוונת הב"י הוא להביא ראי' לדבריו מ"ש כיון דמתחל' אבעי' לן אי אמרינן בעל כאשתו אפי' חד בעל די לנו שנפסול היכ' דאתמ' בהדי' כו' ודבר זה מפור' באמת בהדי' בתשוב' הרי"ף וק"ל עוד כתב מר וז"ל עוד קשה לי לדעת הרב ב"י שתמה על הטור באבי חמיו וחשיב לי' ראשון בשני ל"ל תמה במוקדם רושם ח' במ"ש הטור אבל בעל אם אמו כשר לו הא הוי נמי שני בראשון ות"ב כו' עכ"ל ולעד"נ מה שלא הקשה הב"י במוקדם טעמו ונימוקו עמו משום שי"ל שהטור ס"ל דלא אמרינן בעל כאשתו בכיוצא בזה אפי' חד בעל כיון דאיתפליג דרא וכ"כ מהרר"של בתשו' הנ"ל אע"פ שהב"י תפס במושלם שאבי חמיו פסולים זה לזה משום דהוה ראשון בשני אע"פ שאיתפליג דרא יש לחלק שאני התם שאבי חמיו יש לו קירוב הדעת מאד עם נכדו שהיא אשתו דע"כ רחמי האב על בנו ע"כ יש לו נמי קירוב הדעת עם אבי חמיו אבל לא מצינו שרחמי הנכד על אבי אביו או אבי אמו על כן אין לבעל קירוב הדעת כל כך עם נכדי אשתו כן יש לחלק לדעת הטור ועל כן לא הקשה הב"י במוקדם וע"פ סברא זו יש לישב מה שהתפלא מהרר"של הפלא ופלא בתשו' הנ"ל על הטור שכתב שלפי דעת ר"ת פסול אדם לבן בן בנו ואינו מחלק בין אתפליג דרא ובין לא אתפליג הלא סברא זו מוכרחת היא אליב' דטור עצמו דהא ס"ל דבעל אם אמו כשר לו וקשה הלא ה"ל א' בב' וחד בעל אלא עכ"ל דכשר משום דאתפליג דרא אם כן לר"ת נמי איכא למימר שמעיד לבן בן בנו (אע"פ שבמקום אחד פוסל א' בשלישי משום דאיתפליג דרא) הן הן תורף דברי מהרר"של ע"ש ועפ"ד לא קשיא ולא מידי כי יש לחלק כמו שכתבנו עוד כתב מכ"ת וז"ל אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מ"ש הטור והרמב"ם בביאור אחי האח באופן שהאחד מהם יש לו עדין אב ואם והשני אין לו אפי' אחד מהם ומשמע דוקא בכה"ג משום דלע"ע אין להם יחס וחבור זה עם זה הן באב הן באם רק ע"י האח הממוצע כו' עכ"ל וע"פ יסוד זה שס"ל למר שהטור בדוקא נקט דמיון זה דקדק דקדוקין הרבה והאריך מאד ולעד"נ הא דנקט הטור והרמב"ם דמיון זה אינו אלא משל והה"נ בדמיון אחר כגון אם ראובן יש לו בן מאשה אחת ונשא את לאה שיש לה בן מאיש אחר ואחר כך ילדה לאה בן לראובן שבן ראובן ובן לאה הראשונים כשרים זה לזה והא דנקטו דמיון הראשון נלע"ד שלרבותא נקטוהו כי בדמיון הב' יש סברא יותר להכשיר' זה לזה כיון שקודם שנשא ראובן את לאה היו שניהם בעולם והיו כשרים זה לזה איכא סברא שלא יפסלו שוב ע"י לידת האח הבא לאחר מכאן משא"כ בדמיון הראשון שביום הוולדו של האח האחרון כבר נולד האמצעי שמחברן ומדבק להו כקבא דקירא ה"א דפסולים זל"ז קמ"ל הטור והרמב"ם שאפ"ה כשרים הם ואם תאמר מנ"ל באמת להטור והרמב"ם רבותא זו דלמא לא היא הא ודאי לאו מילתא היא דא"כ קשה מאי דוחקי' דרב חסדא לאוקמי הא דתנן בעל אמו הוא ובנו וחתנו איירי בבנו וחתנו שיש לו מאמו וקתני אחיו מן האב ואחיו מן האם למה לא מוקמי כסברת ר' ירמי' דס"ל שאין סברא כלל לחלק בין אחיו מן האב לבן אחיו מן האם ומ"ש הוא ובנו וחתנו איירי מאשה אחרת ובאופן הדמיון השני אלא ודאי אליבא דרב חסדא אחי האח בכל ענין כשר (וזהו סתירה גדולה לסברתו דמר שס"ל שהדמיון שנקט הטור והרמב"ם הוא בדוקא) זה מה שנלע"ד לישב דברי הב"י והטור והנה נפשי יודעת מאד שקצתן מן הדברים אינם מוכרחים וביותר שאין עולים לפי דברי הסמ"ע מ"מ באשר שהם אפשריית כתבתים להורותם שלא יהיו דברי הטור והב"י כדברים זרים אשר אין להם שחר כמו שעלה על דעתו דמר כאשר הוא באמת במקצת הדברים אם נתפס במושלם דברי הסמ"ע: ובהיות שאני מחבב דברי מר חיבת קודש נדקדק בהם ב' דברי' אע"פ שאין נ"מ כ"כ חדא מ"ש מר וז"ל אמנם הב"י שפיר דייק וגמר בביאור דברי הטור ומלשונו דא"א לפרש בשום ענין דמ"ש זה האם וזה בת בנה ר"ל ממנו כו' דא"כ הוה א' בב' וחד בעל ואיך אמר דכשר להרא"ש והרי ליכא למ"ד הכי דהיינו אבי חמיו דברושם כ"ג עכ"ל דמר ואני אומר אי משום הא לא אריא אדרב' משם ראיה דס"ל הטור והרא"ש שראשון בשני ות"ב היכא דאיתפליג דרא כשר הן אמת שהב"י לא ס"ל הכי ע"כ כתב ואפשר שהגירסא הי' אבל אחי אבי חמיו כשר לו אבל גם על דא אנו מדיינן מנ"ל להב"י דלדעת הטור אמרינן בעל כאשתו אפי' היכא דאיתפליג דרא בא' בב' ומהרר"של באמת תפס דברי הטור כפשטן בלא תוספת כלל. גם מוח"ז פסק להלכה שאהרן כשר לאשת פנחס ע"ש ע"כ משום הא שפיר היינו יכולים לפרש מ"ש הטור שנים שא' נשא האם וא' נשא בת בנה כו' ר"ל ממנו אמנם מצד הלשון א"א לפרש דבריו בענין זה וק"ל: חדא ועוד קאמינא כתב מר וז"ל וכן מצאתי בהר"ן דתפס בפשיטו' דבעל כאשתו וההפך נאמר בעל חורגתו ואשת חורגו גופייהו ולא על אב ואם דידהו ודוק אף כי לא נתן טעם כלל ולעד"נ מ"ש עכ"ל ולעד"נ שדברי הר"ן דברי טעם הם מצד עצמם ואינם חסרים לא מלח ולא תבלין כי הא דעיקר האיבעיא בגמ' הוא באשת חרגו דוקא היינו משום דתני חרגו לבדו ומבעיא אם בא למעט גם אשתו או אם אשתו כגופו ממילא הא דתני חרגו ה"ל כאלו תני חרגו ואשתו להדיא ממילא לפי מאי דפשיט לי' אשה כבעלה ולא ממעטינן אשת חרגו ממ"ש חרגו לבדו ע"כ צריכין אנו לפרש מ"ש אשה כבעל' קאי אאשת חרגו וכן בבעל חרגתו כמו שפירש הר"ן וק"ל ודי בזה. וע"ד שביקש מר מאתי לשאול ממנו דבר מה שצ"ע אמרתי למלאות בקשתו לשאול ממנו מנא הא מילתא דתנינן בסוף תמורה אלו הן הנשרפין וקחשיב בהדייהו ערלה מנ"ל הא ודברי רש"י ותוס' אין נוחין לי אגב חדא תרתי בלבי כיון שחזינא בג"י דמר שהיה טרוד לסדר גט מצוה אמרתי לשואלו היאך כותבים בגט מעושה כגון גט מומר בדלא אניסנא (לפי הפירוש שפירש בסדר הגט דפדו' בדלא אניסנ' כלומר לא אנסו אותי עד שאמרתי רוצה אני דאם הי' כן היה פסול רק כאותן שאמרו שכופין אותו להוציא) הלא באמת היו כופין אותו בעל כרחו עד שאמר רוצה אני ודוחק לפרש שר"ל בדלא אניסנא שלא כדין דלישנ' לא משמע הכי ותו לא מידי כעת. והש"י ב"ה יזכנו שיהיה מחיצתינו לפנים ויאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כעת' גרשון אשכנזי: שאלה צג אהובי ידידי ידיד ה' לא לחדש דבר מעתה באתי כי טרידנא בכמה טרדות חבילות ואגודו' אך ורק באשר שדבורו חביב עלי אמרתי אפנה ואשנה ואשיב למכ"ת מפני הכבוד. ע"ד השאלה ששאל מכ"ת ובדק אותי במעשה אשר לא יעש' אשר נעשה שאשה אחת נשאת לכהן וקודם שנישאת הרתה לזנונים ולפי דבריה זינתה עם א' מחייבי כריתות אם מחויב בעלה הכהן להוציאה לפי שנעשית זונה בבעילת איסור מחייבי כריתות אם לאו: תשובה הנה באמת קשה עלי מאד להכניס ראשי בענינים כאלו רק ידין אותו מי שלבו שלם בדבר יותר ממני. ומה גם שמכ"ת חכם כמלאך אלהים והוא יודע לעשות כדת של תורה ומה מצאתי בי כי דלקת אחרי וביותר שקשה עלי הדבר באשר שבשנה הזה כתבתי דעתי הקלושה והסכמתי להתיר שומרת יבם ע"י שהיתה גלמודה ועגונה כמה שנים ומתירא אני שיקראו אותי בי דינא דשריא מ"מ לאהבת מכ"ת לא השלכתי דבריו אחר הדלת והמזוזה ואשיב לו בקצרה כעת באשר שעדין אינני יודע גופא דעובדא שפיר כאש' אבאר שמכ"ת סתם ולא בירר דבריו אם הבעל הכהן מאמין לדברי האשה שזינת' עם א' מחייבי כריתות כי לע"ד זה הוא יתד שהכל תלוי בו כי אם אינו מאמינה ואין דעתו סומכת עליה בכל מילי חיישינן שמא עיניה נתנה באחר כמו שפסק הש"ע בסימן ו' סעיף ד' י"ב ומה שרצה מכ"ת לחלק ולומר שלא אמרינן בנדון דידן שמא עיניה נתנה באחר כיון שהיתה מעלמת הדברים עד אחר הדרישה והחקירה והבטחה מבעלה שלא יבגוד בה משא"כ בנדון של הש"ע שהאשה מעצמה אמרה שבא עליה אחר במחילה מכ"ת לא ראה פסקי מהררא"י בסימן רכ"ב שדחה שם סברא זו וכתב שגם בנדון זה חיישינן שמא מתחילה לא רצתה לשקר ולומר דבר שאינו בשביל אחר רק אח"כ יצרה אלבשה וכבשה לתת עין באחר. וכתב עוד שם שחיישינן להערמה וכו' ע"ש ומ"ש מכ"ת עוד שבנ"ד לא אמרינן עיניה נתנה באחר כיון שיש רגלים לדבר שניכר שזינתה שהרי יש לה ולד גמור לה' חדשים ומבואר בסימן קמ"ו סעיף ו' בהג"ה אם יש רגלים לדבר נאמנת גם בזה לע"ד לא כיון מכ"ת יפה כי ודאי אילו היה רגלים לדבר בנ"ד שנתעברה מחייבי כריתות יפה היית אומר אבל הרגלים לדבר בנ"ד אינו כ"א שזינתת ואם זינתה מאחר אינה אסורה לבעלה ע"כ במה שאמרה שנבעלת לפסול לה אם אינה מאמינה אינה נאמנת כי אין כאן רגלים לדבר שנבעלה למי שעשאה זונה וק"ל ע"כ בהא סלקא ובהא נחיתנא שגם בנ"ד איכא למיחוש שמא עיניה נתנה באחר ואם אין הבעל מאמינה וסומך עליה גם בשארי הדברים הוה כאלו לא אמרה לפנינו מעולם ממי נתעברה והוה