עבודת הגרשוני קה

גזירה י"ט כו' וז"ל וא"ת בכל השמני' שאין מדליקין בשבת נגזור בי"ט אטו שבת ובמתנית' תנא אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב משמע דבשאר שמנים מדליקין כו' והקשה מכ"ת מה מקשין התוס' דילמא באמת בכל השמנים גזרו והא דנקט התנא שמן שריפ' כדי לאשמעינן שאין שורפים קדשים בי"ט ונלע"ד ליישב שהתוס' צדקו שמיאנו בתירוצו דמר כי אליבא דפירושו של הרשב"א שהביאו התוס' בסוף דבריהם אין תירוצו של מכ"ת נכון והוא זה כי אני צריך להסביר קצת תירוצו דמר (כי מכ"ת קיצר בדבריו) שכוונתו הוא מה מקשין התוס' אליבא דרבה דילמא רבה ס"ל תרתי ס"ל שגזרו י"ט אטו שבת גם אין שורפי' קדשים ביום טוב וממילא ליכא לאקשויי אם טעם דאין מדליקי' בשמן שרפה ביום טוב הוא משום דאש"ק ביום טוב מה שייכו' יש לשנותו כאן דכיון דאית ביה טעמא אחרינא דאיכא למימר ששנאו כאן משום דאית ביה נמי טעמא דגזרו י"ט אטו שבת רק מדנקט שמן שריפה יותר משאר שמנים להורות שבשמן שריפה יש עוד ט"א דהיינו אש"ק ביום טוב וא"כ הוא כוונתו דמר (ומוכרחין אנו לומר שכך כוונתו דאל"כ הוה קשה לפי דברי קדשו א"א לומר שכך כוונתו התנא לאשמעינן שאש"ק ביום טוב שאין כאן הכרעה כלל דאיכא למימר שהטעם הוא משום גזירה אלא עכ"ל שמוכרע הוא מאחר ששבק שארי שמני' ונקט שמן שריפה וכמ"ש) א"כ לפי פירושו של הרשב"א אין כאן מקום לתירוצו דמר דא"כ הוה קשה מה מקשה אביי לרבה אלא מעתה בי"ט כו' דילמא לעולם טעמא דשבת דאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שמתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה ומיום טוב מ"ט משום שאין שורפין קדשים כו' וא"ת מה שייכות יש לשנותו כאן כיון שלכל א' וא' יש לו טעם בפני עצמו אין זה קושיא משום דאי ל"ק אין מדליקין בש"ש ביום טוב לא הוה מבינין הטעם ל"ל מדליקין בש"ש בשבת לכן קתני אין מדליקין בש"ש ביום טוב שר"ל אין שורפי' קדשי' בי"ט דהיינו תרומה שנטמאת וקשה מהי תיתי שיהיה היתר לשריפה ביום טוב אלא עכ"ל דה"א שתיתי העשה באש תשרופו ותדחי לא תעשה די"ט ע"כ צריך למתני דלא היא דלא אתיא עשה ודחי ל"ת ועשה כדמסיק בגמרא וע"ש בפירש"י ד"ה ואין עשה כו') ממילא מהא אשמעינן שיש מצוה בשריפה תרומה טמאה א"כ א"ש שיש לגזור בשבת שמא יטה מה שאין כן בלאו הכי לא הוה ידעינן שיש מצוה לשרוף תרומה טמאה אלא עכ"ל דסברת אביי הוא שע"כ רבה ל"ל אין שורפין תרומה טמאה ביום טוב דאם לא כן למה דחק עצמו ליתן טעם משום שמא יטה שהוא דוחק כמ"ש התוס' באמת שטעם זה אינו פשוט ולעולם ה"ל לומר הטעם משום שאין שקבי"ט ולוקמי ביום טוב שחל בע"ש כדאוקמי רב חסדא אלא ודאי רבה ל"ל א"ש תרומה טמאה ביום טוב ואין ללמוד תרומה מקדשי' כמ"ש התוס' וא"כ הוא אין תירוצו של מכ"ת עול' יפה כי הוא מוכרח לומר שרבה תרתי ס"ל וק"ל וכיון שלפי פירושו של הרשב"א אין תירוצו עולה יפה ע"כ מאנו לתרץ קושייתם כן אעפ"י שלפי פי' הא' שכתבו התוס' י"ל כן. וע"ד מה שהקשה מכ"ת על המדרש שהביאו התוס' בפ' י"נ שצלפחד לש"ש נתכוין והקשה מר א"כ למה נהרג הלא אמרינן גדולה עבירה לשמה כו' נלע"ד במחילה מכבודו אין כאן קושיא כלל כי כל מחשבתו היה שידונו אותו הב"ד כדי שיתקדש השם על ידו ואם הצילו השם לא אתעבידא מחשבתו כלל ויש לנו במדרש הנ"ל דברים הרבה רק אין כאן מקומם ואין הזמן מכיל. הרי הצגתי לפני הוד מעלתו מה שהשיג מצודת שכלי הקט ברהיטה ונפשי יודעת מאד כי במה נחשב הוא לגבי' דמר שכל רז לא אניס ליה מכל מקום עשיתי רצון מכ"ת ולא אחרתי להשיבו ויהיו לרצון אמרי פי וזאת בקשתי אם לא יכשרו דברי כולן או מקצתן בעיניו עיני פקיחי שיודיעני ויהא לי לנחת רוח ואם אוכל לעשות סניגורי' לדברי ע"פ אמתת הדברי' מוטב ואם לאו אודה ולא אבוש ואם יכתוב לי רום מכ"ת איזה דבר יעתיק במחילה מכ"ת כל דברי כהווייתן כי אין לי העתק מכתבי זה. כן נ"ל גרשון אשכנזי: שאלה צא מגדל דו"ד בנוי לתלפיו' תל שהכל אליו פונים תורה יבקשו מפיהו ויחפשו במטמונים שפתותיו שושנים נוטפות מור ואהלות קציעות בגדיו וחלוקיו חלוקי דרבנים ה"ה אהובי ידיד נפשי החכם השלם בכל חכמה ומדע שמו נודע בונה וסותר בנגלה ונסתר שר בית הזוהר. כשני בני יצהר. כבוד מהר"ר דוד טעבלין נר"ו רופא מומחה רוח המקום ורוח הבריות ממנו נוחה נר"ו ולכל אל"ש עד בלי ירח אורו לעולם יופיע ויזרח אהובי אין אתי לחדש דבר מעתה רק אודיע למכ"ת שש"ב האלוף התורני המופלא כהר"ר אייזק נר"ו הראה לי ג"י דמר אשר ייחד אליו ושם נאמר שישאל את פי לחוות לו דעתי הקלושה בענין המבואר להבא והיה לי לנחת שמצאתי עילה לשקוד על דלתותיו ושעריו שערי בינה לדרוש ולתור בשלומו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף נבחר. והנה ע"ד המעשה שהיה שלבן לוה מן יעקב סך מאתים ר"ט טוב מעות ובאותו מעמד חזר יעקב ונתן ללבן סך חמשי' ר"ט מעות בינוני ולבן יחזור ויתן לי תמורתן טוב מעות ושכח יעקב ליקח החמשים ר"ט ט"מ עד למחרתו תבע יעקב מן לבן החמשים ר"ט ט"מ ולבן משיב כבר נתתים לו אתמול. ויעקב צועק וצווח ככרוכי' שקר אתה דובר לא לקחתי מידך מאומה. ובאשר שלבן זה מוחזק לרמאות ועד א' מעיד עליו שכבר נשבע לשקר עבור חצי ר"ט ע"כ שאלתו דמר אם יש כח ביד הדיין להפך השבועה על יעקב התובע או אם ישבע לבן שבועת היסת ויפטור זה הוא תורף שאלתו דמר: תשובה הנה מה אומר ואדבר מה אדע אשר לא ידע מר אעפ"י כן לעשות רצונו חפצתי ולכאורה נראה שאין ביד הדיין להפך השבועה על התובע שישבע ויטול. כי מאיזה צד אנו באים על הלוה לגרע כחו אי משום שע"א מעיד עליו שהוא נחשד על השבועה הא ודאי לאו מילתא דאפי' שני עדים מעידי' עליו שהוא חשוד לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל אלא בשבועת התורה אבל לא בשבועת היסת כמבואר בש"ע סי' צ"ב סעיף י"א והוא פשוט ומה שאמרינן בפ' הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתת' דאתחייבה שבועה בב"ד דרבא אמרה ליה בת ר"ח ידענא בה דחשודא אשבועה אפכה רבא לשבועה אשכנגדה כו' היינו שאתחייבה שבועה דאוריית' כגון מודה מקצת או ע"פ ע"א (אעפ"י שרש"י קיצר בפירושו) וק"ל ואם באנו להפך דינו משום דהוחזק לבן לרמאי גם משום הא לא ארי' אע"גב דאיכא לדמוייה להא דאמרינן בפ' אלו נערות (דף ל"ו ע"ב אר"פ) האי שטר ריעא לא מגבינן ביה ומסקינן דאתו ביה תרי אמרי לדידהו אמר להו זייפא לי וכיון דמהדר אזיופ' אימר זיופא זייף לכתוב עכ"ל א"כ בנ"ד נמי נימא כיון שהוחזק לרמות אינשי חשדינן ליה נמי ללבן זה שהוא מכחש אם עני אם עשיר אעפ"י שאין הדעת סובלתו מכל מקום נלע"ד שאין הנדון דומה לראיה שהרי גם התם אין מוציאי' ממון מחמת חששא זו ואם תפס ממון שלא בעדים לא מפקינן מיניה דמהימן במגו מכ"ש בנדון דידן שאין מוציאין מן הנתבע ממון שתחת ידו. ולא נעלם מעיני מ"ש הסמ"ע בסי' ס"ג ס"ק ד' שאפילו תפס מפקינן מיניה אמנם נלע"ד היינו דוקא אם תפס בעדים משא"כ גבי סטראי שאפי' תפס בעדי' לא מפקינן מיניה ודו"ק) אבל שלא בעדים ודאי לא מפקינן מיניה כי אין כאן אלא חששא שמא זייף ע"ש בטור ח"מ סי' ס"ג ותמצא עוד חלוקי' בדין זה. כללא דמילתא לכאורה נראה שאין להפסיד ללבן זכותו לא משום שע"א מעידו שנשבע לשקר ולא משום שהוא מוחזק לרמאי. אמנם נלע"ד אם יש לדיין אומדנא מוכחות שלבן משקר ומכחיש ודאי יש בידו להפך השבועה על שכנגדו אע"פ שהגאונים אחזו לנו השער הובא בהרא"ש פ' הכותב וז"ל האידנ' לא אפשר לדיין למימר קים לי בגווה דלא בריר לן קים לי בגווה היכא היא הילכך לית לן לארועי שטרא או לאפוקי שבועה אלא בעדות ברורה אלא דמחמיצין את הדין כו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ש"מ שאסרו לנו ידינו להעמיד דבר על האומדנ' להוציא ממון כי אנו אין בקיאין באומדנ' מכל מקום נראה היינו דוקא לענין זה לומר קים לי בגווה להפך שבועה או לארועי שטרא אבל ע"י אומדנ' דמוכחו' ודאי יש לנו רשות לדון גם בזמן הזה וכן מצינו בכמה תשובות הרא"ש ושאר אחרוני' שיש לנו רשות לדון ע"פ אומדנ' דמוכחות והרוצה לעמוד על עיקרן של דיני' אלו יעיין בתשו' ר"מ אלשיך סימן מ' וימצא נחת ומשה אמת ותורתו אמת אע"פ שיש לי קצת הרהורים דברים על דבריו ע"ש ולכאור' היה נראה להביא ראיה שיוכל הדיין להפך השבוע' על שכנגדו מהא שכתב מהררמ"אי בסי' ט"ו ס"ד וז"ל ויכול אפילו להשביע במקום שאינו חייב שבועה מצד הדין אם עושה כדי לברר האמת עכ"ל אבל במעט עיון נראה שז"א שאין ראי' מין דין להשביע מי שאינו חייב שבועה לדין הפוך שבועה להוציא ממון כי התם איתא בידיה להציל ממוניה בשבועה משא"כ בהיפוך שבועה וק"ל חדא ועוד קאמינא דעל עיקור דינו של מהררמ"אי יש לפקפק כי לשון מהרי"ק בס"ס פ"ו כך הוא הלא כתבת שנבחרת לפסוק ביניהם הן לדין והן לפשרה נגד הדין למה לא תחייב ראובן שבועה מאחר שאתה רשאי לעשות אפילו כנגד הדין ומתוך כך יתבררו הדברים לאמתתם הלא ידוע הוא כי בכל עוז יש לו לדיין להשתדל שיצא הדין לאמתו וינצל עשוק מיד עושקו עכ"ל משמע דוקא משום שנבחר לפסוק הן דין הן פשרה הן כנגד הדין ע"כ היה בידו לחייב לראובן שבועה אבל אם לא נבחר הן נגד הדין לא היה לו לחייב ראובן שבועה נגד הדין וק"ל ואין להביא ראי' ממה שכתב מהרי"ק בס"ס י"ד וזה לשונו ועל אשר לא רצה ליתן זמן בלתי ערבות מה אוכל להשיב בזה הלא אין לתפוס על הדיין אם לא בראיי' ברורה. כי ידעת שביד הדיין לפעמים לעשות דבר יראה נגד הדין היושר אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה ודבר זה תלוי בראות עיני הדיין רק שיעשה לש"ש עד כאן לשונו. כי יש לחלק ולומר דוקא לענין זה שלא יתן זמן בלתי ערבות יש כח ביד הדיין לפי ראות עיניו אבל להשביע מי שאינו חייב שבועה מנ"ל וע"כ יש לחלק ביניהם שהרי מהררמ"אי כותב ויכול אפילו להשביע כו' משמע שהוא חידוש טפי וא"כ