עבודת עבודה חלק א צא

לא ציית בע"כ דס"ל מלאכת חוה"מ הוי מן התורה ומכח מדרש חכמים לכך שייך לומר כותי לא ציית וא"כ כיון דמלאכת חוה"מ מן התורה קשה שפיר תיפוק לי' מכח לפני עור ואין לומר דמיירי ביכול למצוא במקום אחר דאכתי איסור דרבנן איכא גם בזה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דשבת וא"ש ביאור הסוגיא בעז''ה ה ועיימ"ש בה' חוה"מ סי' ת"ק דבלא"ה מוכח מסוגיא זו דמלאכת חוה"מ הוי מן התורה

תוס' ד"ה לא יאמר ישראל לנכרי וכו' ונראה להר"א וכו' ולא דמי לישראל ונכרי שקנו שדה בשותפות וכו' קשה לי הרי בלשון הברייתא שהובא בש"ס נקט ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות א"כ מיירי שאין לנכרי חלק בו רק שקבלו לאריסות ואעפ"כ מותר ואפשר דהר"א לא גריס בש"ס שקבלו רק שלקחו או אפשר דלא קאמר הר"א רק באם הי' לישראל קנין הגוף בו ולא לנכרי בזה אוסר אבל היכי דגם לישראל אין חלק בו רק שניהם הוי באריסות הדר הו"ל כאלו הוי שניהם שותפין בו ממש ומותר וזה כראה עיקר בעיני

בא"ד והר"י בעצמו חזר בו וכו' והביא ראי' לדברי ר"ת הנה הטור בא"ח סי' רמ"ה הביא מעשה זו וכתב עלי' והתירו ר"י והוא תמוה דהרי הר"י עצמו חזר בו לר''ת ועיין בב"י שנדחק בדבר ולפע"ד י"ל דכוונת הטור הוא דאף אם הר"י חזר בו אנן לא מהדרינן בי' והיא דהרי עיקר חזרת הר"י הוי מכח התוספתא שמפורש בי' דאף במרחץ אסור והוא דודאי הנחתו היא אמת דלענין הנאת השכר יש חילוק בין אם חלק ישראל מתרבה באותו מלאכה אז אסור להכות מגוף המלאכה ובין אם אין חלק ישראל מתרבה בזה אז מותר לישראל להנות מאותו מלאכה אך התוספתא כוונתה מכח איסור שליחות ומראית עין דבשלמא שדה כיון דאריס לאריסותי' קעביד וליכא חשש מראית עין ואין האיסור רק מצד הנאת השכר אך במרחץ דבלא הנאת השכר יש איסור מצד שנראה כשלוחו ובשלמא בהתנה תחלה לא נקרא שמו עליו מעולם וליכא חשש מראית עין ואף אם הוי חשש מ"ע אינו מחויב לקנות חלקו מן הנכרי לתקן המראית עין כל עוד שאין הישראל גורם לו במעשיו כן כמ"ש לעיל אבל בלא התנו תחלה שנקרא ע"ש הישראל ומת שמתנין אח"כ הוי כאלו הישראל מחליף עמו בשלו א"כ הוי כמשכיר לו משלו וגורם במעשיו למ"ע לכך אסור ולזה בעינין התנו תחלה אך לפ"ז נראה דלא קיי"ל כהך תוספתא דהנה בחדושינו לעיל הקשינו מ"ט יהי' אסור להשכיר מרחץ לנכרי למה לא נסמוך להתיר מכח דנכרי מפעי פעי כדקיי"ל סי' ס"א במשתתף עם הנכרי וכו' כתבתי לחלק די"ל דוקא ביש להנכרי חלק ממש שייך מפעי פעי אבל באם אינו בידו רק בשכירות לא שייך מפעי פעי ולכך חיישינן למ"ע והנה לעיל כתבנו די"ל הך סברא דנכרי מפעי פעי הוי פלוגתא דרבנן ורשב"ג במס' ב"ע דף ע"א גבי אשה לא תקנה את עבדים והבאתי ראי' לזה מתשובת שב יעקב חלק אה"ע וא"כ לפ"ז א"ש דהתוספתא אזלא כרבנן דלא ס"ל הך סברא דנכרי מפעי פעו ולכך אוסר אף בישראל ונכרי שותפין במרחץ אף דליכא איסור מכח הנאת השכר יש בזה איסור מכח דנראה כשלוחו לכך בעינין התנה תחלה אבל אנן קיי"ל כרשב"ג דאמרינן ככרי מפעי פעי וקיי"ל כן ביו"ד סי' ס"א א"כ ממ"נ מותר במרחץ דמצד הנאת השכר ליכא דאין חלק ישראל מתרבה בכך ומצד דנראה כשלוחו לא שיין דנכרי מפעי פעי ולכך שפיר כתב הטור דעת ר"ת דבשלמא בשכירות אסור במרחץ דלא שייך מפעי פעי אבל באם יש להנכרי חלק בו דשייך מפעי פעי לא שייך נראה כשלוחו והנאת השכר ליכא דאין חלק ישראל מתרבה בכך ובשדה אף דלא שייך חשש נראה כשלוחו אסור מכח הנאת השכר דחלק ישראל מתרבה ולכך הביא הטור דעת הר"י דחזרתו אינו חזרה לדידן וא"ש ודו"ק היטב כן נראה נכון שיטת הטור ועיימ"ש אח"ז עוד בישוב שיטת הטור והנה לפי דעת ר"ת דבתנור נמי אסור קשה לי מהו פריך הש"ס רישא אסיפא דמרישא משמע דסתמא אסור ומסיפא משמע דסתמא מותר ומה קושיא נימא דכוונת הברייתא כך דמתחלה קמ"ל דאם התנו מתחלה מותר אף בשדה אף דחלק ישראל מתרבה בכך הא סתמא אסור היכי דחלק ישראל מתרבה בכך ואח"כ קאמר ואם באו לחשבון אסור אף באין חלק ישראל מתרבה בכך כגון בתנור הא סתמא מותר היכי דאין חלק הישראל מתרבה בכך ונימא דרישא בשדה וסיפא בתנור הנה לעיל הבאתי שיטת הטור שהוא תמוה ומ"ש בישובו וכעת כראה דא"ש יותר דהרי הוי קשה להטור קושייתנו לעיל בש"ס מה דקאמר הש"ס לסיועי סייעיה מה ראי' מהתנו בתחלה ללא התנו דהוי כמחליף וכתבנו דכוונת הש"ס הוי דלדידן דקיי"ל בדרבנן יש ברירה א"כ לענין חשש הנאה אף בהתנו אח"כ הוי כהתנו מעיקרא כיון דיש ברירה ייע"ש ולפ"ז ס"ל להטור דהך חלוקא של הר"י בין אם חלק ישראל מתרבה או לא אזיל לדידן דקיי"ל בדרבנן י"ב וא"כ בזה יש סברא לחלק דבתנור לא נראה כשלוחו כיון דיש ברירה א"כ הוברר הדבר למפרע דבשבת שייך רק לנכרי ובחול לישראל אבל בשדה כיון דחלק ישראל מתרבה ע"י מעשה שבת א"כ לא שייך בכה"ג יש ברירה דהרי סוף סוף חלק ישראל מתרבה בכך אך זה לדידן דמספקא לן אם הלכה כמ"ד י"ב או כמ"ד א"ב ולכך הוי בדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב לכך יש לחלק כה"ג אבל התוספתא אתיא כמ"ד בודאי א"ב ולהך תנא דס"ל בודאי א"ב אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן וא"כ אם בתנור נמי א"ב לא מהני מה שאין חלק ישראל מתרבה בכך ולכך אוסר בכל ענין ולדידן י"ל דנשאר סברת הר"י אמת ויציב ודוק היטב כן נראה נכון בשיטת הטור

בעזר האומר אני ראשון: ובעזר אלהא דאלהין ובעזר הראשון ואין לו שני ובעזר יודע מחשבות ביום דין ואני אחרון נשלם פרק ראשון סיימתי פרק ג' ימים לפני אידיהן יעזרני להתחיל ולסיים פרק שני יעזרני להתחיל ולסיים פ' אין מעמידין פרק שני

במשנה ולא תתייחד אשה עמהם שחשודין על עריות נסתפקתי טעם הדבר בזה אם נימא דהטעם בזה מכח דחיישינן לעברה שלה כמו דאסרינין יחוד ישראל מכח דחיישינן לעברה של עצמו כן ה"נ בזה חיישינן לעברה שתתרצה לו ואף באונס נמי כיון שיש בידה לשמור עצמה מן האונס הוי עברה בידה או באמת על עצמה לא חיישינן דלרצון שלה לא חיישינן כיון דמיירי באופן שהי' בישראל מותר היחוד וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניו' דמיירי בהכי דאל"כ מאי אריא עם הנכרי אפילו עם ישראל כמי לא וכן מפורש לקמן בש"ס דמיירי בכך וא"כ כיון דמיירי ביחוד שמותר עם ישראל רק עם הנכרי אסור כיון דהם חשודים על עריות וא"כ תינח להנכרי יש חשש שיעשה כן אבל האשה שאינה חשודה על עריות א"כ מצדה לא חיישינן לרצון כיון דבכה"ג לא הוי יחוד בישראל ורק עיקר החשש מכח הנכרי שיאנס אותה באונס וי"ל דלדידה לא חיישינן כיון שיהי' רק באונס ועיקר החשש ביחוד עמו הוי מכח לפני עור לא תתן מכשול מכח שהוא מצווה על עריות וי"ל דגם בזה הוי עיקר טעמו מכח לפני עור כמו ברישא בבהמה מיהו אם הוי הכונה מכח לפני עור לא הוי אסור רק אשת איש ולא פני' ולא הו"ל למסתם ולא תתייחד אשה עמו רק הו"ל לפרש אשת איש ובע"כ אף פני' אסורה ולזה בע"כ הטעם מכח דידה כן נלפע"ד בזה

רש"י בד"ה אין מעמידין בהמה בפונדקאות וכו' ומעלין שכר לבעלים אני בעניי לא ידעתי מה בעי רש"י בזה אם מעלין שכר לבעלים או הוי בחנם ועוד קשה למה דמשני הש"ס אח"כ דלכך לוקחין בהמה מרועה שלהם משום דמתייראין להפסיד שכר ופריך א"ה אמאי אין מוסרין בהמה לרועה שלהם נימא דמתייראין להפסד שכר למה לא פריך ממתניתין דאי מעמידין בהמה בפונדקאות נימא דמתזראין להפסד שכר למה דלא ידע החילו' דחד בחברי' ידע ובע"כ דמן המשנה אין ראי' די"ל דמיירי בחנם וא"כ למה פרש"י בשכר דמעלין שכר לבעלים וצ"ע

ותוס' ד''ה אין מעמידין וכו' ובתרי מסכתות לכ"ע אין סדר הכה דבריהם הי' תמוהין בעיני בהשקפה ראשונה דאדרבא אם בתרי מס' לכ"ע אין סדר א"כ אפשר דהוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם אבל אם הוי סדר הוי סתם ואח"כ מחלוקת ושוב ראיתי במהרש"א שהרגיש בזה והניח דבריהם בצ"ע וכדי שלא יהי' דבריהם תמוהין כל כך נראה דט"ס הוא וצ"ל וקשה דבתרי מס' לכ"ע אין סדר או ולא נהירא לי וכדומה והיא ענין השגה וקושיא על מ"ש תחלה דספק דרבנן להקל ע"ז כתבו להשיג כיון דבתרי מס' לכ"ע אין סדר למשנה א"כ קשה דהוי ס"ס לאיסורא חדא דלמא קיי"ל כרבינא ומתניתין לכ"ע הוא ואת"ל כר"פ דלמא נשנית פרה קודם ע"ז הוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ובס"ס אף בדרבנן אזלינן לחומרא ואם לא הוי זה לכ"ע רק הוי חד דעה דאף בתרי מס' יש סדר הוי ס"ס להיפוך דלמא קיי"ל כמ"ד דיש סדר והוי פרה אח"כ ואת"ל כמ"ד אין סדר אכתי דלמא סוף סוף נשנית פרה אח"כ והוי ס"ס גם לקולא וכעין ס"ס כזו מצינו בכמה דוכתא אבל כיון דבתרי מס' לכ"ע אין סדר א"כ הוי ס"ס לאיסורא גם י"ל דס"ל להתוס' דמה דאמרינן בסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם היינו רק היכי דידוע שיש סדר אז שייך לומר דרבי לא חשש לסתום כחד מ"ד כיון דידע שסופו אח"כ להביא מחלוקת והוי כמפורש אומר שמה שסתם תחלה אינו סתם אלא זה דברי פלוני שזה הטעם דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם אבל אם אין סדר למשנה א"כ כיון דעכ"פ אין ידוע וניכר מן הסדר אם הוי סתם ואח"כ מחלוקת או מחלוקת ואח"כ סתם אז אם לא דס"ל לרבי דהלכה כן לא הוי סותם ולסמוך על המחלוקת כיון דאין ניכר מגוף הסדר אם הוי מחלוקת ואח"כ סתם או להיפוך ובזה הוי הלכה כסתם ולכך הקשו על דבריהם הקודמים מ"ש דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דהרי בתרי מס' לכ"ע אין סדר ובזה הוי הלכה כסתם כן כראה לי נכון מיהו המעיין בב"ק דף ק"ב שם משמע להיפוך מסברתינו הנ"ל ולכך דבריהם צ"ע עדיין ועיין בלשון הרא"ש בזה שתמוהין ביותר דהרי בלא"ה פרה הוי אחר ע"ז כידוע גם תימה עליו קושיות המרש"א הנ"ל

ע"כ גמ' ורמינהו לוקחין מהם בהמה וכו' קשה לי מהו פריך הרי לפי הוכחת המקשן דרוצה להוכיח דנכרי לא חשיד ארביעה והיינו אף דבע"כ בידו להרביע ובע"כ הטעם מכח דגם בנכרי שייך חזקת כשרות ולא חשדינן לי' שיעבור על כך וא"כ אם מכח חזקה זו אתינן עלה הרי