עבודת עבודה חלק א פח

כתינוק הנשבה בין העכו"ם ולא שייך הלעיטהו לרשע וימות א"כ קשה ותיפוק לי' מכח לפני עור ואף דיכול לקנות במ"א ואכתי יש איסור דרבנן וא"ש ודו"ק ועיין בתוס' ד"ה תיפוק לי' מכח לפני עור בישוב קושיא הנ"ל על נכון

לדף כ"א ע"ב גמ' אבל שדהו לנכרי שרי הנה המג"א בה' בהמ"ז סי' קפ"ט והב"ש באה"ע סי' קמ"א נסתפקו במומר אם הוי בכלל שליחות אם הוי בכלל בני ברית או לא והנה מכאן יש להוכיח דמומר אינו בכלל בן ברית ושליחות והוא דאם נימא דישנו בכלל שליחות מהו פריך הש"ס הרי בע"כ הך מ"ד ס"ל כמ"ד כותים גירי אמת הן דלמ"ד גירי אריות הם מה קאמר אח"כ דבכותים איכא תרתי איכא לפני עור וכו' הרי אם הוי גרי אריות ליכא לפני עור ובע"כ ס"ל כמ"ד גרי אמת הן וא"כ לפ"ז מה בכך דפקרי כעת אין להם רק דין מומרין וישנן בכלל שליחות א"כ בכותים אם יאמרו ששלוחם הוא יאמרו שעשה איסור תורה דהוי כאלו הוא עשאו לכך אסרו אף להשכיר מכח מראית עין ואף באשלר"ע הרי עכ"פ בדיני שמים חייב ויש שליחות משא"כ בנכרי ודו"ק אבל בנכרי דאין שליחות לנכרי א"כ אף אם יאמרו דשלוחם הוא אין כאן איסור תורה רק מדרבנן לכך לא גזרו למ"ע דהוי גזרה לגזרה ומהו פריך ובע"כ מוכח דמומר אינו בכלל שליחות וה"ה בכותים אף דגרי אמת הן לא שייך שליחות ולכך קשה שפיר מ"ש נכרי מכותי וזה ראי' ברורה לפע"ד וכן מוכח מדלעיל ממה דפריך אבל מרחץ לכותי שרי ומה קושיא דלמא רבותא קמ"ל אפילו ככרי דלא שייך שליחות אסור וכ"ש בכותי דשייך שליחות אלא ודאי דלא שייך שליחות בכותי וה"ה במומר ודו"ק היטב ושוב הגיע לידי ספר ישועות יעקב על א"ח וכוונתי לדבריו בזה ועיין בחו"מ סי' שפ"ח במה דפליגו הפוסקים היכי דהשליח מוחזק בכך אם שייך בי' שלד"ע וי"ל נמי דתליא בפלוגתא דבר חיובא או אי בעי עביד ודו"ק והבן ע"כ

לדף כ"א ע"א תוס' בד"ה כיבוש יחיד שמי' כיבוש הנה לכאורה הדבר תמוה למה עמדו בזה כאן ולא לעיל על גוף המשנה כיון דמפורש במשנה דבסוריא משכירין אבל כא מוכרין הו"ל להקשות דלמה לא מכאן שם ולמה עמדו כאן אך להמעיין שם בגיטין דף ח' א"ש דהנה שם מפרש דמה דתנא בשלשה לא"י לענין מעשרות ושביעית כח"י דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש וכו' ולפ"ז א"ש דעל המשנה לא הוי מצי להקשות דהוי אפשר לומר כפרש"י שהמשנה אתיא כמ"ד כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש ולכך משכירין אבל לא מוכרין הא למ"ד שמי' כיבוש י"ל דאסור לגמרי בין מכירה בין שכירות וא"כ שוב לא הוי מצי למתני שם זה דממ"נ למנות דשוה בזה בחד צד לח"ל אי אפשר דהרי שם אתיא כמ"ד שמי' כיבוש וכולו אסור ולמנותו דשוה רק לא"י בזה הוי ידעו דתנא ושייר ואף דנחית למנינא מ"מ כיון דהני שלשה דשוה לח"ל שפיר נקט מנינא דהרי ליכא יותר לכך נקט נמי בשלשה שוה לא"י אף דבזה איכא יותר דכן דרך הש"ס תמיד למנקט מנין השוה ולא למנקט בשלשה לח"ל ובארבעה כא"י ובזה הוי ידעו דתנא ושייר אבל לפי מה דמשני דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש ואעפ"כ בסוריא משכירין א"כ הקשה שפיר דלתני בארבעה שוה לח"ל ובארבעה כא"י ובזה הוי ס"ד דלא שייך תנא ושייר כיון דנחית למנינא ואין לומר איידי כיון דבשניהם הוי מצי למנקט ד' ולכך ציינו זה הכא וא"ש ודו"ק ע"כ

גמרא איתבי' רבינא לרבא וכו' ואם התנו וכו' קשה לי מהו פריך הרי מפורש בנדרים במשנה דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה דרבנן ס"ל דאסורין לכנוס לחצר וראב"י מתיר דזה לתוך שלו הוא נכנס וזה לתוך שלו הוא נכנס ומפורש בש"ס ב"ק דבברירה פליגו והנה אנן קיי"ל כראב"י דזה לתוך שלו הוא נכנס זה לתוך שלו הוא נכנס ייע"ש וא"כ מה קושיא נימא דהברייתא את א כרבנן דס"ל דאסורין לכנוס לחצר דאין ברירה ולכך בעינן הכא התנו מתחלה דאם לא התנו תחלה הוי שניהם שותפין ביום השבת וא"כ הנכרי שליחותי' קעביד אבל רבא קאמר לדידן דקיי"ל כראב"י דזה לתוך שלו הוא נכנס וזה לתוך שלו הוא נכנס ומכח דיש ברירה כה"ג א"כ ה"נ נהי דלא התנו תחלה כיון דעתה חולקים שזה יעבוד בשבת וזה בחול אמרינין ברירה דהוברר מתחלה דשייך להנכרי השבת ולישראל החול והוי כהתנו מתחלה לכך ומה קושיא ועיין בר"ן בנדרים שם ובש"ס בכמה דוכתא גבי אחין שחלקו לקוחות הם או ביורשין דתליא בדין ברירה או לא ותראה שהוא קושיא חמורה וצ"ע ועיימ"ש בחבורי על התורה פ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה על פירש"י בחבור שנת תקצ"ד ייע"ש ועוד קשה לי לפי הידוע פלוגת' דר"י הסנדלר ורבנן אם מע"ש אסו' או מות' דר"י הסנדלר ס"ל מעשה שבת אסור ורבנן ס"ל מעש' שבת מות' קיי"ל א"כ נימ' דהך בריית' אתי' כר''י הסנדלר דס"ל מעשה שבת אסור ולכך כיון דיש כאן איסור גמור להיות הישראל נהנה ממעשה שבת לכך בעינן התנו תחלה וכל דלא התנו תחלה אסור אבל רבא קאמר לדידן דקיי"ל מעשה שבת מותר ואין איסור רק מכח מראית עין דנראה כשלוחו כל עוד שאומר לו טול אתה בשבת ואני בחול לא נראה כשלוחו ולזה לא בעינן התנו מתחלה ועו"ק לפי מ"ש לעיל בחידושינו דהך סברא דמצינו בש"ס חולין דנכרי מפעי פעי הוא פלוגתא דתנאי רשב"ג ורבנן במס' ע"ז דף ע"א ואנן קיי"ל כרשב"ג דאמרינן נכרי מפעי פעי וא"כ מהו קושיא נימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד דלא אמרינן נכרי מפעי פעי לכך לא מהני התנו אח"כ דסוף סוף השדה נקראת על שם ישראל ולא ידעו שהתנו כן אבל אם התנו מתחלה אז מכירה אית לי' קלא כדקיי"ל המוכר שדהו בעדים וכו' וא"כ יהי' קול גם בזה שקנו ע"ד כן גם בלא"ה אם קנו מתחלה לא נקרא ע"ש ישראל מעולם בשבת ועוד דכל חשש מראית עין הוי שלא יגרום ישראל בעצמו לבא לידי מראית עין אבל אם במעשיו אינו גורם רק ממילא הוי אין הישראל מחויב לפזר ממונו בשביל מראית עין ולכך ה"נ בשלמא אם התנו מתחלה הוי כאלו הוי של הישראל גם בשבת וכשחולקין אח"כ הוי כמוכר לנכרי חלקו בשבת ולמכור ולגרום במעשיו שיהי' מ"ע אסור אבל אם התנו מתחלה א"כ מעולם לא הוי של ישראל ואין הוא המוכר לנכרי על שבת רק דהוי כקנה הנכרי מן המוכר להם ממנו קנה על יום השבת בפ"ע א"כ אף אם יהי' מ"ע מה להשותף בכך אינו מחויב לקנות מן הנכרי לסלק המ"ע ולכך מהני התנו תחלה אבל רבא אזיל לדידן דקיי"ל הנכרי מפעי פעי לכך מהני התנו אח"כ דנכרי מפעי פעי שהתנו כן ולכך די אף בהתנו אח"כ ומהו פריך וצ"ע ועי"ק לי דמהו פריך הרי בש"ס מבעיא לי' אח"כ סתמא מהו ולא אפשיטא וא"כ נימא דמה דקאמר הברייתא דלא יאמר ישראל לנכרי טול אתה בשבת היינו ע"ד לחלק אח"כ סתמא והא קמ"ל דאם רוצים אח"כ לחלוק בסתמא בזה לא מהני מה שאמר לו אח"כ טול אתה בשבת ואני בחול אך בהתנו תחלה אז מותר לחלוק אח"כ אפילו סתמא אבל רבא דהתיר להם היינו שלא לחלק בסתמא רק באמת יטול הנכרי של שבת וישראל של חול לכך בזה מהני אף בהתנו אח"כ והנה מזה הי' נראה סיוע לשיטת הרמב"ם שפסק דסתמא אסר ותמהו עליו כיון דהוי בעיא דלא אפשיטא ובמילי דרבנן ראוי לפסוק להקל ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם מפרש בעיא דסתמא מהו על התנו מתחלה אם מותר סתמא אבל בלא התנו מתחלה ודאי אסור רק על התנו מבעיא לי' ולא כפירוש מהרי"א שהביא הב"י ומה דפשיט לי' הש"ס מאם התנו בתחלה מותר הא סתמא אסור היינו מדלא קמ"ל דמותר אח"כ אפילו בסתמא וקאמר סתם מותר משמע דאינו מותר רק לקיים כפי תנאם ולא בסתמא דאל"כ הו"ל לאשמועינן דסתמא נמי מותר וע"ד מה דפירש המרש"א בדברי התוס' ייע"ש ומהו דפריך אח"כ מאם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר היינו דודאי סתמא בהתנו מעיקרא הוי רבותא טפי מאם באו לחשבון ולא התנו מעיקרא וא"כ פריך למה קמ"ל באם באו לחשבון ולא התנו מעיקרא לאשמעינן טפי בהתנו מעיקרא ואח"כ סתמא דאסור וע"ד מה שפירש המרש"א בדברי התוס' ייע"ש ואדרבא לשיטה זו א"ש יותר כיון דהרמב"ם מפרש דאם באו לחשבון קאי אלא התנו כפרש"י א"כ ודאי התנו ואח"כ סתמא הוי רבותא טפי מלא התנו תחלה ואח"כ באו לחשבון א"כ פריך שפיר ממ"נ אם סמך התנא על הדיוקא מדלא ביאר ההיתר ממילא נדע שאסור ח"כ מהו פריך ואם באו לחשבון ולא התנו מעיקרא ממילא נדע כיון דקאמר אם התנו מותר ידעינן דאם לא התנו אף שבאו לחשבון אסור ואם לא סמך על הדיוק ורצה לפרש האיסור א"כ למה לא קמ"ל גם זה דהתנו תחלה ואח"כ סתמא אסור א"כ משמע דסתמא מותר כן יהי' כוונת הסוגיא לדעת הרמב"ם ולכך בע"כ בעיא זו אזיל לרב גביהה דקאמר דשתילי ערלה הוי ולא איכסוף רבא רק סיוע סייע לכך סייעתא הוי שפיר דעכ"פ מוכח דהיכי דלא שייך שליחות מותר ולכך מבעיא סתמא מהו אבל לל"ק דבשבת הוי ורבינא אותבי' ואכסיף רבא בע"כ מוכח בפשיטות דסתמא אסור אף בהתנו דאם סתמא מותר מהו פריך לרבא נימא דכוונת רבא הוי שלא יחלקו סתמא בזה מהני אף התנו אח"כ והברייתא מיירי לחלוק אח"כ סתמא לכך בעינן התנו החלה ובע"כ מדפריך רבינא ורבא לא השיב לו כן דס"ל לשניהם דסתמא ודאי אסור אף בהתנו תחלה וא"כ כיון דסתם גמרא ס"ל דמעשה דרבא הוי בשבת וסתמא אסור קיי"ל בכל דוכתא כסתם גמרא נגד האמורא וה"ה בזה קיי"ל כסתם גמרא ולא כרב גביהה ומוכח דסתמא אסור ובעיות הש"ס אזיל לרב גביהה ודו"ק היטב ועיימ"ש לקמן עוד ישוב דעת הרמב"ם בזה ועו"ק לי על הש"ס דמהו פריך לרבא הרי בענין שבת יש שני מיני איסורין אחד גוף העברה שעושה הנכרי בשבת והשני מה שישראל נהנה מאותו המלאכה של שבת וא"כ נימא דמה דקאמר רבא דמותר לא מיירי לענין אם מותרין לכתחלה לעשות כה"ב רק מיירי במה שכבר עשה אם מותר להישראל ליטול כנגדו יום החול בזה לענין הנאת השכר כיון דהתנו עכ"פ קודם המלאכה מותר לו ליטול כנגדו יום חול אבל הברייתא לענין להניח הנכרי לכתחלה אם מותר לעשות באופן זה בזה קאמר דלכתחלה אסור לו להניח לנכרי לעשות באופן זה שיאמר לו טול אתה של שבת אבל אם התנו תחלה אז מותר לו לכתחלה להניחו לעשות באופן זה וכן קשה במה דקאמר אח"כ הש"ס לפשוט הבעיא דסתמא מהו ממה דקאמר אבל אם התנו תחלה מותר הא סתמא אסור ומהו פריך דלמא הא דקאמר מותר אין הכונה דהשכר מותר רק הכונה דמותר לכתחלה להניחו לעשות באופן זה דבזה ודאי הא סתמא אסור להניחו לעשות כך אבל בדעבד לענין השכר י"ל שפיר דמותר אף בסתמא הן אמת דבעניי אינני מבין גוף הסוגי' דהרי משמ' לעיל דלכך מות' להשכי' השד' מכח דלאריסותי' קעביד משמ' דאם הוי באמ' באריסו' מכ"ש דשרי והרי מעלת האריס אינו רק שנוטל שלישי ורביע והוי כשות' כמ"ש התוס' לעיל וכאן דהוי כשות' ממש אוס' אם לא התנו תתל' ומכ''ש