עבודת עבודה חלק א פז

שייך לפני עור והנה לכאורה יהי' מזה ראי' לסברת הב"ש באה"ע סימן ה' שכתב לענין סירוס דבשלמא לענין הקרבה אמרינן מסתמא אל יקריב כולם אך בסירוס אפשר לומר שיסרס כולם א"כ ה"כ בזה י"ל דיעבוד בזה וזה שייך תמיד לפני עור אך אכתי לא הונח לי דל"ד להתם דשם כיון דבכל זמן שייך לאו דסירוס לכך אף שיש לו הרבה משלו סוף סוף חיישינן באיזה זמן שיפנה יסרס גם זה אבל בשדות אין חשש שיעבוד רק בחוה"מ דבחול אין בו איסור וא"כ הרי אי אפשר שיעבוד חלף שדות באלו הימים רק כשיעור עבודת הימים וא"כ ביש לו בלא"ה הרבה שדות כשיעור עבודת חוה"מ לא שייך בזה לפני עור דמהו אולמא דהך מהך ומה"ת ניחוש לומר שדוקא באותה שדה יעבוד בחוה"מ ואם אעפ"כ חיישינן שיעזוב אחרות ויעבוד אותה גם בהקרבה ניחוש שיעזוב דידי' ויקריב את זו ואם שם לא חיישינן מ"ט ניחוש כאן ואפשר ליישב בזה לשון א"ה דפריך עיין בתוספות והוא די"ל דוקא היכי דלית ליה אחרת לא ציית דלהוט שלא ילך בטל אבל באית לי' אחרות ציית ולכך בלא זה לא הוי קשה די"ל דמיירי ביש לו שרות אחרות אבל כיון דמשני דלא ציית בע"כ דאין לו אחרות דבלא"ה אף הוא ציית וא"כ קשה הא שייך לפני עור ודו"ק כי קצרתי הנה הסוגיא תמוה דמהו א"ה שייך בזה הרי זה קשה בלא זה ונראה לומר כך דהנה התוס' לעיל הקשו דמהו פריך הא שדהו לנכרי שרי דלמא כ"ש לנכרי דאסור ולפע"ד י"ל כוונת הש"ס כך דהנה מה דפריך הש"ס כאן דתיפוק לי' מכח לפני עור הי' אפשר ליישב כך דהרי אמרינן לעיל דאלפני דלפני לא מפקידינן וא"כ י"ל דלכך דלכך בקט רשב"א הטעם מכח דנקראת ע"ש דנ"מ אם מותר להשכיר לנכרי החשוד להשכיר לכותי אם הוי הטעם רק מכח לפני עור לא חיישינן בזה שהרי אינו משכיר לכותי רק לנכרי ואף אם ישכירנו הנכרי לכותי הוי לפני דלפני אבל אם הוי הטעם מכח שנקראת ע"ש ויש חשש מ"ע אסור להשכיר אף לנכרי בענין דיש לחוש שהנכרי ישכירנו לכותי דסוף סוף יש לחוש למראית עין שיאמרו דשלוחו הוא ונראה דכן יהי' פרכת הש"ס דהנה לעיל דף ט"ו ע"ב כתבו התוס' ד"ה לנכרי מזבין לישראל לא מזבין כתבו וז"ל במסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מ"ש מלפני דלפני דלעיל וי"ל דהתם מיירי בנכרי שאינו מוזהר אלפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם הנכרי ימכור לחברו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא לישראל שום תקלה על ידינו וא"כ מוכח מזה דאם כעשה ע"י נכרי הוי לפני דלפני אבל אם נעשה ע"י ישראל הוי רק חד לפני וא"כ מיושב בזה קושיות התוס' הנ"ל דמה הקשו דלמא כ"ש נכרי די"ל קושיית' הוי כך דכבר הרגישו בזה דקשה בלא"ה אסור מכח לפני עור אך ידע דיש לתרץ דב"מ אם מותר להשכיר לאחר החשוד להשכיר לכותי דלפני עור ליכא ומראית עין איכא אך לפ"ז שוב פריך שפיר דממילא מוכח דלנכרי שרי דאם לנכרי כמי אסור א"כ הדרא קושיא לדוכתא למ"ל הטעם דנקראת ע"ש תיפוק לי' מכח לפני עור וא"ל דנ"מ ללפני דלפני דהרי לא משכחת לה דממ"נ ע"י נכרי הרי לו עצמו אסור להשכירו ואם ע"י ישראל הרי שוב חד לפני היא כמ"ש התוס' ובע"כ דלנכרי שרי וא"כ משכחת לה נ"מ ע"י נכרי ולכך הוצרך לטעם דנקראת ע"ש וממילא מוכח דלנכרי שרי דבלא"ה קשה דתיפוק לי' מכח דלפני עור וא"ש ומיושב קושיות התוס' ובזה א"ש לשון א"ה הנ"ל דבלא"ה כבר ידע הש"ס די"ל דכ"מ באם משכירו לנכרי החשוד להשכיר לכותי אך כעת פריך כך דהנה דעת התוס' לעיל דף י"ד ד"ה חצב קשבא שהיכי שבוודאי ימכרנו למומר הוי חד לפני ומזה מוכח דלפני דלפני לא שייך רק היכי דהוי ספק ואפשר הוא שלא יתננו לאחר אבל היכי דידוע שיתננו לאחר הוי חד לפני וא"כ לפ"ז נראה דאף באין ידוע שימכרנו וישכרנו לאחר לא הוי לפני דלפני רק אם נימא דנכרי לא ציית א"כ אם נימא שיתנה עם הנכרי שלא ישכרנו לכותי לא ציית א"כ כיון דתנאי אינו מועיל בזה שוב לא הוי כאלו המשכיר נותן לו רשות להשכירו לכותי ואז אף אם הנכרי ישכירנו אח"כ הוי לפני דלפני אבל אם הנכרי ציית א"כ אם יתנה עם הנכרי שלא ישכירנו לכותי יציית ושוב אם אינו מתנה עם הנכרי הוי כנותן לו רשות להשכירו לכותי ובנתן לו רשות הוי כאלו ידוע שישכירנו לכותי וחד לפני הוא ולכך להס"ד הוי ס"ל דנכרי לא ציית והוי תמיד לפני דלפני לכך משכחת לה נ"מ בע"י אמצעות הנכרי שמשכירו והנכרי לכותי אבל כיון דמסיק הש"ס דנכרי ציית וא"כ כיון דנכרי ציית גם בזה יציית אם יתנה עם הנכרי שלא ישכירנו לכותי ושוב השתא אם לא התנה עמו הוי כנותן לו רשות להשכיר וכל כה"ג אף דהוי באמצעות הנכרי חד לפני הוא וכמו היכי דידוע שימכרנו למומר דהוי חד לפני דכולה חדא טעמא הוא דכל שידוע הוי כנתן לו רשות למכרו לאחר וברשות הוי כחד לפני כן נראה עיקר טעם הסוברים דבידוע אסור דבידוע הוי כנתן לו רשות וברשות חד לפני הוא וא"כ ה"ה אם הנכרי ציית ובידו להתנות שלא ישכרנו לכותי אם אינו מתנה חדא לפני הוא אבל אם הנכרי לא ציית א"כ לא הוי כנתן לו רשות לכך הוי לפני דלפני ולכך כיון דפריך נכרי שרי ומוכרח לומר דנכרי ציית שוב פריך אם ציית בזה גם בזה יציית א"כ קשה א"ה תיפוק לי' מכח לפני עור ואין לומר דנ"מ ע"י נכרי סוף סוף חד לפני הוא דנכרי ציית וא"ש ודו"ק היטב כן נראה עיקר כוונת הש"ס בזה ועוד י"ל בזה דהנה לכאורה קשה מהו פריך הש"ס דעבר משום לפני עור הרי י"ל דמיירי בהי' יכול למצוא במקום אחר והיכי דאפשר למצוא במקום אחר לא שייך לפני עור כמ"ש אחרונים אך נראה בע"כ לא שייך הסברא לומר דכותי לא ציית רק באי אפשר לו למצוא במקום אחר אז הוא חשוד לקנות אף שמתנה עמו המוכר שלא לעשות כך וכך אינו חושש על דבריו ואומר אנא גמירנא טפי מנך אבל היכי דאפשר לו לקנות במקום אחר אינו חשוד לקנות במקום זה ולעבור על תנאי המוכר ואם קונה ומכרם לתנאי המוכר בודאי יציית ולא יעבור דאל"כ מי הכריחו לקנות הרי אפשר לו למצוא במקום אחר ולכך בלא זה לא הוי מצי הש"ס להקשות דקעבר בלפני עור די"ל דמיירי במוצא במקום אחר להשכיר דלא שייך לפני עור אבל כאן דמשני דכותי לא ציית מוכח דמיירי באי אפשר לו למצוא במקום אחר ולכך פריך הא קעברי לפני עור ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א דמהו פריך לעיל הא מרחץ לכותי שרי דלמא מכ"ש דכותי אסור דשייך לפני עור ולפמ"ש א"ש דכאן דמשני דכותי לא ציית ומוכרח דמיירי באי אפשר לו למצוא במקום אחר פריך שפיר דקעבר אלפני עור דאם ביכול למצוא הרי גם כותי ציית אבל לעיל לרשב"ג דאוסר גם לנכרי א"כ ס"ל דלא סמכינן על סברא דציית א"כ גם בכותי אף שיכול למצוא במקום אחר ראוי לאסור ולכך פריך הא לכותי שרי היכי דלא שייך לפני עור כגון ביכול למצוא במקום אחר ויהיה מוכח מזה דהיכי דיכול למצוא במקום אחר לא שייך אף איסור דרבנן עיין בט"א ובהשמטות ובחבור זה דף ד' בש"ס דאל"כ אכתי מאי פריך הרי י"ל מדרבנן אסור עכ"פ לכותי מכח לפני עור או י"ל בדרך הנ"ל די"ל דאדרבא מסוגיא זו יהי' ראי' לדעת הסוברים דאף היכי דיוכל למצוא במקום אחר אכתי שייך לאו דלפני עור מדרבנן עיין בראש פ"ק דשבת ולכך פריך שפיר תיפוק לי' מכח לפני עור ואין לומר דמיירי ביכול למצוא במקום אחר דאכתי מדרבנן יש כאן לפני עור ובזה יהי' א"ש לשון א"ה דהכה ידוע דעת הסמ"ג בשם המכילתא דגוי העושה מלאכה בשל ישראל בשבת אסור מן התורה והנה לדעתו י"ל כי אף אם משכיר לגוי יש איסור תורה כיון דשכירות לא קנייא א"כ י"ל דזה דומה למ"ש הפוסקים בחו''מ סי' קט"ו דהוי כאלו מכרו הלוקח למוכר וחזר ולקחו הימנו ייע"ש וא"כ אם גבי לוקח המשביח הוי כן מכ"ש בשכירות כיון דלא קנייא א"כ כל הפירות דעושה השוכר הוי כאלו עשאו למשכיר ושוב חוזר המשכיר ומוכר להשוכר הפירות נמצא עכ"פ תחלת הפירות עשה השוכר למשכיר ואח"כ חוזר ומכרו לו וא"כ עכ"פ גוף עשיית הפירות שעושה השוכר למשכיר הוא והוי מלאכה של תורה להסמ"ג ולכך א"ש דהנה מה דאמרינין דהנכרי ציית היינו רק בדרבנן אבל בשל תורה ודאי לא סמכינן אנאמנות הנכרי ולכך א"ש דבלא זה לא הוי פריך דקעבר אלפני עור די"ל דמיירי ביוכל למצוא במקום אחר ואף דאכתי אסור י"ל דנקט הטעם שנקראת על שמו לומר דבזה יש בו איסור תורה ולפעמים מצינו שינוי השם קונה ולהיפוך אמרינן במס' ב"ק דף ע"ו דמה דקאמרת מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון אבל מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וא"כ י"ל דזה כוונת הברייתא דאף דראוי לומר שכירות קנייא דשכירות ליומא ממכר הוא מ"מ לכך לא קנייא מכח דבשלמא במכירה הוי מעיקרא בית דראובן והשתא בית דשמעון אבל בשכירות כיון דנקראת ע"ש א"כ גם השתא בית דשמעון קרוי לי' לכך שכירות לא קנייא וי"ל דהוי בזה איסור תורה ושוב לא קשה דתיפוק לי' מלפני עור די"ל ביכול למצוא במקום אחר והוי רק דרבנן והבריית' נקט איסו' תור' נובל כיון דמשני נכרי ציית וא"כ בע"כ דהוי רק איסור דרבנן וא"כ באיסור דרבנן קשה בלא"ה יש כאן איסור דרבנן דלפני עור אף ביוכל למצוא במקום אחר או י"ל עפמ"ש בהשמטות הנ"ל די"ל דנהי דמן התורה שייך לפני עור בכל ענין מ"מ היכי דלא שייך לפני עור מן התורה רק מדרבנן אז יש חילוק בין היכי שאינו מוחזק ברשע אסור לו ליתן מדרבנן אבל היכי שהוא מוחזק לרשע אז אמרינן הלעיטהו לרשע וימות והנה בזה י"ל מה שהקשה המהרש"א הנ"ל דמהו פריך לעיל הא לכותי שרי דלמא מכ"ש לכותי דאסור בלא"ה מכח לפני עור ולפמ"ש י"ל דודאי ידע הש"ס די"ל ביכול למצוא במקום אחר אך עכ"פ הרי אסור מדרבנן אך הרי כותי רשע הוא ונימא הלעיטהו לרשע וימות אך זה הוי פלוגתא דתנאי בש"ס מעשר שני אם אמרינן הלעיטהו לרשע וימות דת"ק ס"ל דלא אמרינן הלעיטהו ורשב"ג ס"ל דאמרינן הלעיטהו עין שם במשנה דכרם רבעי הי' מציינין ובב"ק דף ס"ז ייע"ש ולכך א"ש דלרשב"א פריך הש"ס שפיר ותיפוק לי' מכח לפני עור דעכ"פ מדרבנן איכא לפני עור ואין לומר הלעיטהו לרשע וימות דהרי ת"ק לא ס"ל כן ולא ניחא לאוקמא כתנאי כדמצינו כן בכמה דוכתא ולכך משני טפי דחדא ועוד קאמר אבל לעיל דרשב"ג בעצמו קאמר לי' ורשב"ג ס"ל הלעיטהו לרשע וימות א"כ לדידי' פריך שפיר הא כותי שרי ואין לומר דכותי בלא"ה אסו' מכח לפני עור דהרי משכחת לה ביש לו לקנות במ"א דלא שייך לפני עור ואין לומר דאסור מדרבנן דהרי הוא ס"ל הלעיטהו לרשע וימות ולא שייך בכה"ג לפני עור וא"כ לאשמועינן בכותי וא"ש כן י"ל אך ליישב לשון א"ה הנ"ל י"ל כך דתחלה הוי ס"ל דכותי יודע שישראל יודע יותר ממנו ואעפ"כ הוא מתנהג כדרכיו וא"כ הוי מזיד ושייך בי' הלעיטהו לרשע וימות לכך לא הוי קשה דקעבר אלפני עור די"ל דיכול למצוא במקום אחר וא"ל דאכתי אסור מדרבנן דבכוסי לא שייך דרבנן הלעיטהו לרשע וימות אבל למה דמשני דכותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מנך וא"כ בזה הוי כאנוס ושוגג בדבר והוי כתינוק