עבודת עבודה חלק א פו

לחלק בין עביד לכך או לא וא"ש ובפשיטו' י"ל קושיות המהרש"א די"ל דעיקר פרכת הש"ס הא שדהו לנכרי שרי אין הכונה מדלא נקט שדהו דודאי מזה אין ראי' די"ל חדא נקט אך עיקר קושייתו הוי דבאמת במרחץ אף באריסו' אסור וא"כ קשה למה קמ"ל דלא ישכיר אדם מרחץ לנכרי לאשמוענין רבותא טפי דאפילו אם מבטיח לו לשליש ולרביע נמי אסור ובע"כ לדיוקא נקט להיתרא דהא שדהו לנכרי מותר אף בשכירות אף שלא באריסו' ומזה עצמו מוכח דשדהו לנכרי שרי ולכך א"ש דתינח בברייתא דייק שפיר מדלא קמ"ל רבותא דאפילו באריסות אסור במרחץ אבל במשנה דמיירי הכל בשכירו' י"ל דאגב דמיירי הכל בשכירות לכך נקט גם בזה דלא ישכיר לו מרחץ ובאמת ה"ה שדה אסור וחדא מנייהו נקט ויש להסביר זה יותר דהרי דעת הב"ח דהא דתוך ג"י לא הוי הפקר היינו רק בקרקע אבל לא במטלטלין והטעם דעיקר תקנה זו הוי מפני הרמאין שהי' מפקירין שדותיהם מפני המעשרות ובמטלטלין דלא שייך מעשרות הוי הפקר ייע"ש ולפ"ז לפי דעתו י"ל אף בקרקע דוקא היכי דשייך מעשרו' כגון בשדות שייך דין זה אבל היכי דלא שייך מעשרו' הוי דינו כמטלטלין והוי הפקר מיד ואף אם נימא דלא פליג רבנן בקרקעו' עכ"פ צד רבותא הוי בבית יותר מבשדה וא"כ קשה מהו פריך הא שדהו לנכרי שרי הרי י"ל רבותא נקט מרחץ דלא מבעי' שדה דודאי אסור להשכיר לכותי שמא יעשה בו מלאכה דאין לו תקנה שיפקירנה ביום השבת דהרי הפקר תוך ג"י לא הוי הפקר וכן כל שאינו בפני ג' לא הוי הפקר אבל במרחץ הוי ס"ד כיון דבי' לא שייך מעשרות א"ב הוי הפקר מיד ואף בינו לב"ע א"כ הוי ס"ד שישכירנו וביום השבת יפקירנו לכך קמ"ל דגם זה אסור ומה קושיא דלמא נקט מרחץ ולא שדה לרבותא אך י"ל דעיקר קושייתו הוי למה קמ"ל שכירות הו"ל לאשמועינין אפילו אריסות אסור במרחץ דעדיף טפי דהוי כשותף ואסור במרחץ ובע"כ לדיוקא להיתרא דבשדה אפילו בשכירות מותר מיהו יש לדחות די"ל דנקט כן לדיוקא דכותי דשרי ואפילו בשכירות א"כ מוכח דשדהו לנכרי מותר וא"כ תינח בברייתא אבל במשנה דמיירי הכל בשכירות י"ל דנקט שכירות כיון דמיירי משכירות ומרחץ נקט לרבותא דאף מרחץ אסור ואף דגם בשדה מיירי המשנה מ"מ י"ל כיון דסוף יצטרך לשנות חד לרבותא מה אולמא דזה מזה ורבותא רצה להשמיענו לכך נקט מרחץ ולא ישכיר אבל בברייתא קשה שפיר דלא שמעינין שניהם לרבותא מרחץ באריסות ובע"כ לדיוקא נקט לאשמועינין דבשדה מותר אף בשכירות וא"ש ודו"ק ומה יומתק לדרכינו הנ"ל לשון הש"ס דפריך מרחץ כמי אמרי אריס אריסותי' וכו' כלומר כיון דאין בזה האיסור רק מכח מראית עין א"כ יאמרו דאריס אריסותי' קעביד וזה ראי' שכתבתי ייע"ש

גמרא כותי נמי קעביד בי' מלאכה בחוה"מ קשה לי מה איריא בחוה"מ תיפוק לי' ביו"ט עצמו כיון דכותי לא ציית למדרש חכמים וא"כ הרי עיקר איסור רחיצה ביו"ט דאסור נלמד מאך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש וכן מה דאסור לעשות לנכרים הוי מלכם ולא לנכרים וא"כ כותי דלא דריש מדרש חכמים יש לחוש שיעשה ביו"ט במרחץ או לנכרים ולמ"ל חוה"מ דנקט ואפשר דמזה לא מצי פריך די"ל דנהי דלא כתיבא אעפ"כ אחזוק ורשב"ג לטעמי' דס"ל בחולין באחזוק ולא כתיבא סמכינן עליה ואת"ל דלא סמכינן עליה היינו בשל תורה אבל באיסור דרבנן סמכינן עליה בודאי וא"כ לא מצי פריך מיו"ט די"ל אחזוק הוי עכ"פ ולכך פריך מחוה"מ דבזה ידע הש"ס דלא אחזוק ועושין בחוה"מ ולכך פריך מחוה"מ וא"ש

תוס' בד"ה אבל נכרי מאי שרי וכו' ומכ"ש כותי דאית בי' תרתי וכו' ועיין במהרש"א מ"ש להקשות דא"כ מהו פריך לעיל הא מרחץ לכותי שרי דלמא כ"ש כותי דאסיר דאית בי' תרתי וכתב וי"ל ודו"ק וכונת דבריו עפמ"ש לעיל דמה דלא פריך הש"ס מגוף המשנה למה אוסר במרחץ ולא בשדה היינו מכח דאפשר לומר דכוונת המשנה מכח דמכניס לתוכו ע"ז וכן כתב בת"ח וצריך לפרש דבריו שלא תקשה א"כ מה ענין שנקראת ע"ש דנקט אך כוונתו עפ"י דברי התוס' לעיל דדוקא בא"י אסרו להשכיר דירה לנכרי מכח דמכניס לתוכו ע"ז אבל בח"ל לא גזרו ייע"ש וי"ל דהיינו דוקא היכי דאינה נקראת ע"ש אבל היכי דנקראת ע"ש אף בח"ל אסרו ולכך תנא במשנה ובכל מקום אסרו להשכיר את המרחץ והיינו אף בח"ל מכח שנקראת ע"ש ובזה ודאי חיישינן לשמא יכניס שם ע"ז וא"כ בהיות כן א"ש דנהי דלפי האמת אי אפשר לפרש כוונתם מכח חשש הכנסת ע"ז דהרי בברייתא מוכח דאינו אסור רק מכח חשש שבת ויו"ט הא לא"ה שרי מ"מ י"ל דעכ"פ בנכרי כמי איכא תרתי דהוי חשש מראית עין שיאמרו שלוחו הוא וגם חשש שמכניס לתוכו ע"ז אבל בכותי ליכא חשש הכנסת ע"ז אך בו איכא חשש דלפני עור א"כ בין בנכרי בין בכותי הוי תרתי ולכך פריך שפיר למה לא נקט כותי אבל אח"כ בברייתא דלא ישכיר שדהו לכותי דמיירי בשדה ובו ליכא חשש הכנסת ע"ז לכך הוי בנכרי חדא ובכותי תרתי ושפיר כתבו התוס' כן הוי כוונת המהרש"א ושוב ראיתי בספר הוראת שעה פירש כן וכוונתי לדעתו בזה וע"ל בחדושי ליישב קושיות המרש"א בע"א והנה עוד קשה לי על דבריהם א"כ מהו פריך הש"ס מ"ש כותי מ"ש נכרי הו"ל לומר דדוקא כותי דאית בי' תרתי גזרו אבל נכרי דליכא תרתי לא גזרו ואין לומר דבע"כ מה דנקט מפני שנקראת ע"ש היינו דמכח זה לבדו ראוי לאסור דאם מכח זה לבדו אין ראוי לאסור רק בצירוף לפני עור א"כ למ''ל טעמא מפני שנקראת ע"ש ממ"נ לטעם לפני עור לבדו ראוי לאסור א"כ למ"ל עוד לטעם שנקראת ע"ש הרי טעם זה אינו מספיק לאסור וטעם לפני עור בעצמו מספיק ל אסור א"כ למ"ל טעם השני אך א"כ דכוונת הברייתא דמשום שנקראת ע"ש לבדו ראוי לאסור הדרא קושיות התוס' לדוכתא מהו פריך הא נכרי שרי דלמא כ"ש נכרי דאסור ואין לתרץ כתרוצם דבכותי איכא תרתי ז"א דהרי התנא קמ"ל דאף בכותי אסור מכח דנקראת על שמו לבד מכ"ש נכרי דאסור בשביל זה לבד ובע"כ כוונתם דמכח תרתי יחד אסרינן א"כ מהו פריך הש"ס נימא דדוקא כותי אסור ולא נכרי דליכא תרתי הן אמת דזה גופו אינו מובן דלמ"ל תרתי ולמה לא יאסור מכח לפני עור לבד ואם יש סברא דאין לאסור בזה מכח לפני עור א"כ מהו פריך הש"ס תיפוק ליה מלפני עור וצ"ע כעת בזה

תוס' בד"ה אריס אריסותי' קעביד הנה לולי דבריהם הי' נראה דמזה ראי' לדברי הסמ"ג שהביא הב"י סוף סי' רמ"ד במלאכת גוי בשל ישראל אסור מן התורה ונהי דהסמ"ג לא קאמר רק אם מסרו לו ביום השבת עצמו ולא קודם מ"מ היינו מן התורה אבל מדרבנן י"ל דס"ל לרשב"ג דכל שלשה ימים קוד' לשבת דשייך לשבת דומ' כאלו מסר לו בשבת עצמו ואף דקאמר שם במס' שבת דבכלי' צבועי' כיון דנקל לכבסן מותר אף בע"ז היינו דהכלל כך הוא דהיכי דהמעשה אפשר להיות נעשה קודם השבת אז כיון דאפשר שהנכרי לא יעשה כן בשבת כלל לא הוי כמוסר לו בשבת עצמו ולכך מותר אף בע"ז אבל בכלים שאין בידו לכבסן קודם השבת ובזה כיון דהנכרי יעשנו בשבת הוי כאלו מסר לו בשבת עצמו ואם מוסר לו בשבת הוי איסור תורה לכך גזרו בי' אף קודם שבת עד ג' ימים קודם שבת אבל מקודם ג"י אף שהוא הרבה בענין שלא יהי' בידו לגמרו עד השבת מ"מ כיון דהוי קודם ג"י א"כ לא נחשב לפני שבת בזה לא דמיא למסר לו בשבת וכה"ג לא גזרו וא"כ י"ל דהיינו דוקא היכי דהוי הדרך ליתן באריסות או בקבלנות די"ל אריס אריסותי' קעביד וקבלן קבלנותי' קעביד בזה מותר ג"י קודם השבת אבל במרחץ דלא שייך אריסות וגם קבלנות אסור מדינא לדעת מהרי"א בזה אסרו אף מיום א' לשבת וזה כוונת הש"ס דרשב"ג אומר לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי משום שנקרא ע"ש ומשמע דאף ביום א' אוסר להשכיר לנכרי ובזה דייק הא שדהו לנכרי מותר להשכיר ביום א' כיון דאינו סמוך לשבת והיינו מטעמא דאריס אריסותי' קעביד אבל בתוך ג"י סמוך לשבת לא מהני אריס אריסותי' קעביד וכן היכי דלא שייך אריסותי קעביד אף קודם ג"י אסור וא"ש ודו"ק היטב

בא"ד אין הלכה כמותו אלא כרשב"ג דסתם לן תכא כוותי' עיין במהרש"א מה שהרגיש דדלמא טעמא דמתניתין משום דנכרי ציית ומתרץ דא"כ גם במרחץ לשתרי ייע"ש ובאמת אין מזה ראי' די"ל דדוקא בשדה ציית דאין לו פסידא דאם לא יעשה היום יעשה למחר אך במרחץ דמפסיד זה היום לא ציית וכמ"ש המהרש"א בעצמו סברא זו לקמן בד"ה אבל לנכרי מהו שרי ייע"ש ונשאר קושיות המרש"א בדוכתא גם קשה על דברי התוסו' דמה ראי' מדסתם לן תנא כוותי' הרי חזינן דלא פריך הש"ס אמתניתין הא שדהו לנכרי שרי רק אברייתא דרשב"ג ויהי' איך שיהי' כפי תירוץ אחד מן המפ' עכ"פ מוכח מן הש"ס דמן המשנה אין ראי' דשדהו מותר רק מדברי רשב"ג א"כ עכ"פ מוכח מן הש"ס דמן המשנה אין ראי' דס"ל כרשב"ג וא"כ אין ראי' מן המשנה דסתם לן תנא כוותי' וצ"ע ובנידון מה שהקשה המרש"א דלמא טעמא דהמשנה מכח דנכרי ציית הי' אפשר לומר דהרי במשנה לעיל קתני דאף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו ע''ז והנה לדברי רשב"א דנכרי ציית הי' מותר להשכיר לו אף בית דירה ולהתנות עמו שלא יכניס שם ע"ז והרי נכרי ציית ובזה אין לו הפסד ממןן והמשנה דס"ל דאסור להשכיר להכניס בו ע"ז בע"כ דס"ל דנכרי לא ציית ובע"כ דס"ל דלא כרשב"א ואם אעפ"כ מתרת בשדה מוכח כרשב"ג מיהו אין מזה ראי' חדא די"ל דבע"ז דחמירא ודאי לא ציית או י"ל דע"ז דהוי מן התורה לכך לא סמכינן אציית משא"כ במלאכת שבת דהוי רק חשש דרבנן בזה סמכינן אציית והנה בהיותי בזה ראיתי דבזה אפשר לפרש כוונת הירושלמי שהביאו התוס' לעיל דבח"ל מותר להשכיר להם בתים והתוס' נדחקו מה בין א"י לח"ל ולפמ"ש י"ל כיון דקיי"ל דנכרים דבח"ל לאו עובדי ע"ז וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דבא"י נכרים שם בני עובדי ע"ז הם ולכך לא סמכינן שם על תנאי דלא ציית אבל בח"ל דאינן עובדי ע"ז סמכינן על הך סברא דציית ומותר ע"י תנאי ואף לפי הבנת התוס' לעיל דלכך החילוק בין א"י לח"ל דהוי רק דרבנן קשה לי מנ"ל עדיין להלכתא דבח"ל מותר לגמרי דלמא כוונת הירושלמי כך דבח"ל כיון דהוי רק דרבנן סמכינן בזה דנכרי ציית ומהני תנאי אבל בלא תנאי י"ל שפיר דאסור אף בח"ל וצ"ע בכל זה

דה כ"ב ע"א ומרא א"ה תיפוק לי' מכח לפני עור קשה לי מהו פריך הרי לעיל דף ד' מפורש בש"ס דהיכי דאית ליה בהמה לדידי' לא שייך לפני עור א"כ ה"נ מהו פריך נימא דמיירי דאית ליה שדות לדידי' א"כ בלא"ה יכול לעשות בו בחוה"מ ולא שייך