עבודת עבודה חלק א פד

באריסותו דלא שכיח א"כ מה בכך שהוי באמת באריסות ואפשר דס"ל להרמב"ם דלא גזרה חז"ל רק בשכירות דלפי האמת הוי של ישראל וס"ל כדעת הסמ"ג שהביא ב''י ס"ס רמ"ד דאם מוסר לו בשבת אסור מן התורה ולכך אף במשכיר לו בחול אף דבזה אין כאן איסור תורה מ"מ חיישינן שיאמרו שמסר לו כן בשבת ואם הוי כן הוי מזה איסור תורה אבל היכי דהוי באריסות ס"ל להרמב"ם כדעת הר"מ שכתבו התוס' בסוגין דס"ל דהוי כשותף ויש להסביר טעם הדבר דהרי איכא חד מ"ד דס"ל קה"פ כקהג"ד ולכך אף למ"ד דלאו כקהג"ד מ"מ היינו רק בדבר דאין דרכו בכך ואינו לטובת השדה אבל בחלק האריס כיון דשדה עביד לאריסותי' והוי לטובת השדה בזה יש לו קנין הגוף וא"כ אף במוכר לו בשבת ליכא איסור דאורייתא ולכך לא גזרינן בזה למ"ע כן צריך לומר בשיטת הרמב"ם והנה באמת יש להביא ראי' לדבריו במה שאני מסתפק דאם מותר למכור לנכרי המרחץ לזמן דהנה בין שכירות למכירה לזמן יש חילוק וכמ"ש בחו"מ סי' רי"ב וא"כ יש להסתפק אם מותר למכור לו על זמן מה או לא אי נימא כיון דסופו לחזור כקרא נמי ע"ש ישראל ואסור או דלמא רק בשכירות גזרו אבל במכירה. לא גזרו והנה מלשון המשנה דנקט לא ישכיר לו את המרחץ ולא נקט רבותא יתירא דלא ימכור לו את המרחץ לזמן וממילא נדע מכ"ש שכירות דאסור מזה נראה דמכירה לזמן מותר אף דנקרא ע"ש ישראל מוכח דכל דהוי במכירה לא גזרינן גזרינן אףד דנקרא שם ישראל עליו עדיין והן אמת דלפי זה הוי קשה לי מהו פריך הש"ס הא שדהו לנכרי שרי ולמ"ל הטעם דלאריסותי' קעביד הרי י"ל בלא"ה דהרי איכא תנא דס"ל קה"פ כקהג"ד אך הנה בדין זה עצמו נראה לחלק דע"כ לא שייך לומר קה"פ כקהג"ד רק בפירות דאתי מגופו כגון שדה אבל בפירות דאתי מעלמא כגון מרחץ ודאי לא שייך לומר דהוי כקנין הגוף וכה"ג מחלקינן בכמה דוכתא בין פירות דאתי מגופה לפירי דאתי מעלמא ודאי דבדין קה"פ כקהג"ד יש לחלק בין אם הפירי דאתי מגופה ובין אם אתי מעלמא וא"כ מהו פריך נימא דבשדה דהוי פירי דאתי מגופה בזה שכירות קנייא או אריסות והוי קה"פ כקהג"ד לכך מותר ולא גזרו בזה אבל במרחץ דלא הוי פירות דאתי מגופה ולא הוי כקהג"ד ולכך כיון דשל ישראל הוא לכך אסרו להשכירו ואין לומר דאין חילו' בין אם הוי של הגוי בין אם הוי של ישראל רק כל שנקרא שם ישראל עליו אסור דא"כ למה נקט לא ישכיר ולא קמ"ל דלא ימכור לו לזמן ואפשר דלעולם אף מכירה לזמן אסור ומה דנקט לא ישכיר היינו לדיוקא דשדה מותר אף בשכירות ומיושב מה שעמדנו לעיל דעהו פריך שדהו לנכרי שרי דלמא רבותא קמ"ל דאפילו במרחץ דבידו להפקירו בשבת אסור מכ"ש שדה דאין בידו להפקירו בשבת דאסור ולפמ"ש מוכיח דבע"כ שדה מותר ולכך נקטו לא ישכיר לדיוקא דשדה אף בשכירות מותר מיהו גם בזה לא הונח דאכתי מנ"ל דשדה מותר דלמא נקט לא ישכיר לדיוקא דכותי דהא כותי אפילו בשכירות מותר והנה בהיותי בזה עלה בדעתי לפרש פירוש חדש בסוגייא אשר בזה יתיישבו כמה קושיות והוא מה דקאמר הש"ס הא לכותי שרי אינו דרך קושיא רק אדרבא בניחותא והוא דעיקר כוונת הש"ס הוי על הסוף שהש"ס רוצה להוכיח דשדהו לנכרי שרי ואך י"ל דנקט מרחץ לרבותא ומכ"ש שדהו אך עיקר דיוק שלו הוי מדנקט לא ישכיר ולא נקט לא ימכור לזמן מוכח דלדיוקא דשדה נקט אך הרי י"ל דנקט לדיוקא דהא לכותי שרי ולכך מתחיל הש"ס מתחלה לפלפל במה דנקט לא ישכיר ולא נקט לא ימכור לזמן מוכח לכאורה דנקט לדיוקא הא לכותי שרי והיינו אף דכותי עביד בחוש"מ מ"מ מותר כיון דמלאכת חוה"מ דרבנן לא גזרינן בזה וכדעת ר"ת לקמן דמלאכת חוה"מ דרבנן ושוב פריך הש"ס דאי אפשר לומר דנקט לדיוקא דכותי דזה פשיטא דשרי דלמהו ניחוש לה בשבת ויו"ט כותי נמי לא עביד ובחוה"מ במרחץ אנן כמי עבדינן וא"כ פשיטא דשרי ולא איצטריך לדיוקא דכותי וא"כ קשה למה נקט לא ישכיר ולא נקט לא ימכור לזמן בע"כ לדיוקא דשדהו הא שדהו לנכרי שרי אף בשכירות ובע"כ מטעם דאריס אריסותי' קעביד וא"ש ודו"ק כן כראה פירוש הסוגיא והוא נכון בעז"ה ויתישבו בו כמה דקדוקים והנה ע"פ סברתינו הנ"ל דיש לחלק בין שדה לבית לענין קה"פ כקהג"ד קשה לי מהו פריך הש"ס לעיל ע"א גבי אין משכירין להם בתים ואצ"ל שדות דמהו אצ"ל שדות ומה קושיא הרי י"ל בפשיטות דלא מבעיא שדות דהפירות הוי מגופי' ושייך לומר דכקהג"ד דהוי חני' אלא אף בתים דלא הוי הפירות מגופן ולא הוי כקהג"ד ולא הוי חני' מ"מ אסור להשכיר להם ואפשר כיון דלפי האמת ס"ל להך תנא דמתניתין דקה"פ לאו כקהג"ד דאל"כ לא הוי צריך לומר דאיסור השכירות הוי מכח גזרה דמכירה ואם באמת אינו דרך גזרה למה מחלק בין שכירות למכירה ובע"כ דס"ל התם דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי וכמ"ש שם בסוגיא הקודמת ובע"כ דס"ל להך תנא כמ"ד קה"פ לאו כקנין הגוף דמי ולמ"ד דלאו כקהג"ד אין סברא לחלק בין שדה לבית ואין בזה צד רבותא ובע"כ הוצרך לומר שם רבותא אחרת אבל כאן הקשינו שפיר דקשה דנימא דרשב"ג ס"ל דקנין הפירות כקהג"ד ולדידי' שפיר יש לחלק בין בית לשדה כנ"ל לענין קנין הפירות כקהג"ד ודו"ק היטב בכל זה

גמרא. אבל שדהו לנכרי מאי שרי קשה לי מהו פריך הרי עיקר האיסור בזה הוי מכח מראית עין שיאמרו שהוא שלוחו והרי קיי"ל ביו"ד סי' ס"א במשתתף עם ישראל צריך שירשום מכח דחיישינן למראית עין והמשתתף עם הנכרי אין צריך שירשום מכח דנכרי מפעי פעי ומוכח דבנכרי לא חיישינן למראית עין וכן מוכח בש"ס ופוסקים בערובין והובא במג"א סי' שפ"ב ס"ק י"ג דבנכרי אמרינן אם איתא ששכר הו"ל קלא דנכרי מפעי פעי וכן יש סברא דנכרי מפעי פעי בכ"מ פ' איזהו נשך דף ע"א גבי אשה לא תקנה עבדים וכו' ייע"ש א"כ ה"כ נימא דבנכרי לא חיישינן למ"ע דמפעי פעי ויאמר האמת ששכרו ואינו שכיר יום והו"ל קלא והיכי דמפורסם הדבר כתבו הפוסקים שמותר אבל בכותי לא שייך מפעי פעי לכך חיישינן למ"ע ומהו פריך וצ"ע הנה ליישב קושיא הנ"ל דמהו פריך נימא דשאני נכרי דמפני פעי אבל בכותי לא שייך מפעי פעי כראה דזה אינו דומה לנדון המבואר בש"ס ויו"ד סי' ס"א דהתם אין החשש מ"ע רק שיאמרו שהוא של ישראל לגמרי ואם הוי יודעים שיש לנכרי חלק בו אין בו חשש מ"ע לכך אמרינן דנכרי מפעי פעי שיש לו חלק בו וליכא חשש מ"ע משא"כ בנ"ד הנה בזה יש לחוש לתרתי אחד שיאמרו שהוא שלוחו ובזה אף אם עשאו בחול אסור והשני אף אם השכירו לו אם עשאו כן בשבת אסור ואין בו היתר רק בהשכרה ובחול ולפ"ז נהי דלחדא לא חיישינן רק בצירוף הני תרתי חיישינן מ"מ שוב לא מהני נכרי מפעי פעי דנהי דפעי שיש לו זכות בשכירות מ"מ אינו פעי אם עשאו בחול או בשבת ולכך כיון דמה דנכרי מפעי פעי נמי אינו בבירור רק תלי' בעלמא ולכך תינח היכי דע"י זה יתוקן הדבר לגמרי אבל אם אף יהי' כן אינו מתוקן לגמרי ועדיין לא יצאנו מחשש חשדא וכיון דזה עצמו כמי אינו היתר ברור לא סמכינן על מפעי פעי בזה אבל אין לתרץ דנכרי לא פעי רק במכירה ולא בשכירות דהמעיין במס' ערובין ובמג"א סימן שפ"ב מוכח דאף בשכירות בנכרי שייך מפעי פעי מיהו לפמ"ש בהשמטות לא"ח סי' רמ"ד דמערובין אין ראי' די"ל דוקא לחומרא אמרינן מפעי פעי ולא לקולא א"כ י"ל דלקולא לא אמרינן מפעי פעי רק במכירה ולא בשכירות ובערובין שאני דהוי לחומרא ובזה י"ל שיטת הרמב"ם הנ"ל שהבאתי דמשמע מדבריו דס"ל דבאם באמת הוי לאריסות מותר ולכאורה מה טעם הוי בזה ועיימ"ש לעיל בזה וכעת כראה לי דבשכירות דלא שייך מפעי פעי לכך אסרו במרחץ אבל באריסו' דהוי כשותף כמו שכתבו התוס' בשם הר''ן י''ל דאף בזה הוי כשות' והנכרי עצמו מחזי' עצמו בזה כשותף ומפעי פעי לכך מותר אף במרחץ ובשדה אף בשכירות אף דבזה לא פעי כיון כיון דהרואים יתלו בשכירות מותר ובמכירה כזמן דבזה שייך מפעי פעי מותר בכל ענין וא"ש דברינו הנ"ל ועיין לקמן בש"ס דף ך"ב בסוגיא דהתנו מ"ש בזה לשם ועיין בחידושי לא"ח סי' רמ"ג מ"ש עוד בסוגיא זו

גמרא. אבל שדהו לנכרי שרי עיין במהרש"א מה שעמד דלמה לא פריך על גוף המשנה כן ועיין לעיל בחידושי מ"ש בזה וכעת נראה כך דהנה מפורש בש"ס בחולין וקיי"ל כן ביו"ד סי' ס"א דהמשתתף עם הנכרי א"צ שירשום משום דנכרי מפעי פעי ומוכח דלא חיישינן בזה למראית עין ולפ"ז קשה לכאורה למה כאן אוסר להשכיר מרחץ לנכרי הרי נכרי מפעי פעי ונדע דאינו שלוחו וצריך לומר דאין כל איסורין שוין דדוקא בביטול מתנות כהונה דליכא איסור גדול רק ביטול עשה בזה סמכינן אנכרי מפעי ולא יחשדוהו שהנכרי משקר אבל באיסור שבת ויו"ט דחמור לא סמכינן אנכרי מפעי פעי רק יחשדוהו שהנכרי בעצמו משקר ולפ"ז הנה נראה דהך סברא דנכרי מפעי פעי תליא בפלוגתא דת"ק ורשב"ג בפ"ה דב"מ דף ע"א גבי אשה לא תקנה את העבד רשב"ג אומר אשה קונה את העבד ופריך שם הש"ס דרשב"ג ארשב"ג ומשני כאן בעבד עברי כאן בעבד כנעני ומוכח מפרש"י שם דהטעם דעבד כנעני מותר מכח דנכרי מפעי פעי ומתפאר בכך ומתייראת ממנו ייע"ש וכן מפרש בתשובת שב יעקב חלק אה"ע ס"י דהכונה בזה מכח דנכרי מפעי פעי ומדמהו לאינך נכרי מפעי פעי ואנן דקיי"ל כרשב"ג לכך גם בחולין אמרינן דנכרי מפעי פעי ולפ"ז א"ש דודאי על המשנה לא מצי הש"ס להקשות מ"ש שדה ומ"ש מרחץ די"ל המשנה אתיא כת"ק דס"ל דלא אמרינן נכרי מפעי פעי ולזה בסתמא ודאי ידע הש"ס לחלק דבשדה דרכו לאריסות יתלו באריסות אבל מרחץ אין דרכו בכך ולא בשכירות רק להשכיר לשכיר יום ויחשדוהו אבל לרשב"ג דס"ל בב"מ סברת נכרי מפעי פעי וא"כ למה כאן אוסר ולא סמך על נכרי מפעי פעי היינו דחושש שיאמרו דהנכרי משקר והנה באמת ע"פ הרוב אין דרכו של נכרי לשקר במה שאין לו ריוח והרי אף בעדות אשה האמינוהו במסל"ת ומוכח דס"ל דהוי דרך סיפור דברים לא הוי דרכו לשקר א"כ פריך שפיר ממ"נ אם לא יחושו למיעוטא גבי שדה רק ילכו על פי הרוב דדרכו באריסות א"כ גם במרחץ כיון דנכרי מפעי פעי וע"פ רוב אין דרכו לשקר א"כ ישמעו דהוי בשכירות ואם נימא דהם יחושו למיעוטא דהנכרי משקר א"כ גם בשדה יחושו למיעוטא דאינו באריסות רק דרך שכיר יום ויש להמתיק הדבר דרך סברא דנכרי מפעי פעי לא שייך רק גבי מרחץ או התם בחולין דיתיב אמסחתא דשם כיון שבא אצל הנכרי ועוסק עמו מהני נכרי מפעי פעי אבל בעובד בשדה והישראל הולך למרחוק ורואה ואין לו עסק עם הנכרי בזה לא מהני נכרי מפעי פעי ולכך פריך כמו דבשדה תלינן דאריס וכו' אף דלא שייך נכרי מפעי פעי סמכינן על זה לבדו דדרכו בכך א"כ ה"נ במרחץ אף דאין דרכו בכך כיון דבזה שייך לומר הנכרי מפעי פעי ואין דרכו של נכרי לשקר דאין לחוש שיחשדוהו למשקר ולמיעוטא ולכך פריך שפיר ממ"נ ואפשר דזה כוונת הש"ס דפריך מרחץ נמי אמרו אריס וכו' דאין הכוונה שהעולם יאמרו כן רק הכונה על הנכרים השוכרים שהם יאמרו דאריס אריסותי' קעביד דנכרי מפעי פעי ובפשיטות נמי נותן הסברא כן דבשלמא בסתמא י"ל דבמרחץ כיון דלא עביד לאריסות