עבודת עבודה חלק א פג

השוכר דהורע כח השוכר הנכרי בארץ ולא נקרא ביתך בשכירות אבל בח"ל יפה כח הנכרי ג"כ ונקרא ביתך של הנכרי כיון ששכרו הן אמת דאם נאמר כן קשה על הש"ס לעיל דף ט"ז דפריך ושכירות מי קנייא והתנן אף במקום שחמרו להשכיר לח לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו ע"ז ומה קושיא הרי הך משנה רק בא"י מיירי שם ובקרקע לא אלים כח הנכרי להיות זוכה בו בשכירו' אבל בח"ל בקרקע ובא"י במטלטלין י"ל שפיר שכירו' קנייא ומהו פריך ולכך אי אפשר לפרש כוונת הירושלמי מכת הנכרי השוכר דא"כ הוי נגד ש"ס דילן דמוכח התם להיפוך ולא קיי"ל כהירושלמי ובע"כ כוונת הירושלמי והר"א מכח הורע כוחו של ישראל הבעה"ב ולכך הקשה ר"י דאין זה סברא מ''מ קשה דכל זה הו"ל להתוס' להזכיר בפירוש ולא לקצר ועוד י"ל כוונת הר"א לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"א בשם הראב"ן דלכך אנו נוהגין להשכיר להם מכח דיד הנכרי תקיפה בדיניהם ובדיניהם הוי שכירות כמכירה יע"ש וכוונתו אף דבדין תורה לא הוי כמכירה מ"מ קיי"ל דינא דמלכותא דינא ולפ"ז נראה דהטעם דד"מ דינא הוי מכח שיש כח להמלך לגזור שלא ידורו בארצם כ"א בדרך זה כמ"ש כל הפוסקים טעם זה א"כ תינח בח"ל דהוי שלהם שייך כומר דדמ"ד אבל בא"י דהוי שלנו א"כ שם לא שייך דדמ"ד ולכך שפיר קאמר הירושלמי דדוקא בא"י דאף דידם תקיפה מ"מ אזלינן בתר דין תורה ושכירות לא קנייא ולא הוי כמכר ועיין בנדרים דף כ"ח בר"ן דבא"י לא שייך לומר דדמ"ד והוא כתב כן במלכי ישראל ולפמ"ש אף במלכי אומ"ה הוי כן אבל בח"ל אזלינן בתר דיניהם וכיון דבדיניהם שכירות קנייא הוי ביתו דנכרי כן י"ל כוונתו מיהו דבר זה חדש הוא אם נימא דבא"י לא שייך דדמ"ד ויהי' תליא בפלוגתא אם כיבוש מלחמה שמי' כיבוש או לא או י"ל אף אם בעלמא שמי' כיבוש י"ל ארץ ישראל שאני דכתיב כי לי הארץ ויהי' תליא בדין אם יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר או לא דלמ"ד יש קנין לנכרי בא"י ה"ה נמי ע"י כיבוש מלחמה דהוי כקנין הוי שלהם ושייך שם לומר דדמ"ד אבל למ"ד אין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דכתיב כי לי הארץ וא"כ אם מכירה מדעתו לא מהני מכ"ש כיבוש מלחמה ולכך אין הארץ שלהם ושוב לא שייך שם דדמ"ד ואינו דומה לח"ל דשם כיבוש מלחמה שמי' כיבוש והוי שלהם ויתיישב בזה מה דהוי קשה לי דלפי דרכנו מהו פריך הש"ס לעיל דף י"ד ושכירו' מי קנייא והתנן אף במקום שאמרו להשכיר וכו' ומהו פריך הרי י"ל כוונת הש"ס דפריך שכירו' קנייא היינו מכח דיניהם דבדיניהם קנייא ודדמ"ד והיינו רק בח"ל אבל התנא מיירי בא"י כדמפרש בירושלמי כאן והמקשן שם פריך למה אוסר למכור אף בח"ל בהמה לנכרי הרי בח"ל שכירו' קנייא דהרי כחן מותר להשכיר בית דירה בח"ל ואם הש"ס דילן אינו סובר כן הוי הש"ס דילן נגד הירושלמי ולא קיי"ל כירושלמי אך לפי הנ"ל א"ש דהש"ס דפריך ושכירו' מי קנייא היינו רק על המקשן דפריך שם בפשיטות על התרצן דמשני משום שאלה ומשום שכירות פריך שאלה קנייא אגרא קנייא ושפיר מתמה אח"כ ומה זו קושיא הרי י"ל דהך תרצן ס"ל כמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר א"כ לפ"ז אין חילוק בין א"י לח"ל וכיון דמוכח ממשנה זו דשכורו' לא קנייא בא"י ה"ה נמי בח"ל לא קנייא וא"כ לדידי' מוכח דבכל ענין לא קנייא לכך קאמר משום שאלה ושכירו' ומהו פריך בדרך תימה ושכירו' קנייא הרי מוכח דעכ"פ לחד מ"ד דשכירו' לא קנייא אבל לפי האמת לדידן דקיי"ל כרבה בגיטין דאין קנין לנכרי בא"י שפיר קיי"ל כהירושלמי דיש חילוק לענין דדמ"ד בין א"י לח"ל דבא"י לא שייך דדמ"ד ובח"ל שייך דינא דמלכותא דינא ולכך יש חילוק בין א"י לח"ל כן נראה ליישב דעת הר"א בזה

בא"ד יש לפקפק על מה סומכין עתה בני אדם להשכיר ולמכור בתים וכו' עיין במהרש"א מ"ש דתיבת למכור לאו דוקא דמכיר' אין בו חשש כלל ייע"ש ולפע"ד י"ל דוקא ודוקא הוא וכוונתם על מכירה לזמן דס"ל כדעת הפוסקים דכל מכירה לזמן הוי רק קנין הפירו' וקה"פ קיימ"ל דלאו כקהג"ד א"כ הוי ביתך של ישראל וז"ש דעל מה סומכין עתה למכור לזמן או בדרך שכירו' להשכיר בתים וק"ל ומ"ש ואף לבית דירה הנה אין לשונם מדוקדק דהרי עיקר האיסור הוי רק לבית דירה וכל שלא לבית דירה אין בו איסור וא"כ כך הו"ל לומר על מה נהגו עתה למכור ולהשכיר בתים לבית דירה וכו' והנה לולי דמסתפינא הייתי מגי' דתיבת בית הוא מיותר וכך הו"ל לומר ואף לדירה וכוונתם שהם מפרשים לשון המשנה דנקט ולא לבית דירה ולא נקט לא לדירה דקמ"ל דאינו מותר להשכיר רק מקומו' שאין ראוין לדירה כלל אך מקומו' הראוין לדירה אף להכניס בו עבים ואבני' אסור דגזרינן אטו שישכרנו לדירה ממש ולכך תמהו התוס' על מה נהגו עתה למכור בתים ולהשכיר דהרי בתים עשוין לדירה וא"כ אף להכניס בו עצים ראוי לאסור ואף לדירה דהיינו לשם דירה הלא משכירין וזה אסור מן התורה וק"ל

בא"ד וכיון דשכירו' בית דירה אינו אסור אלא מדרבנן אף בארץ א"כ בח''ל הקילו הנה לכאורה אין הבנה לדבריהם דמה ענין ח"ל לארץ בזה כיון דמצוה זו אינה תלוי בארץ מה בין ארץ לח"ל ונראה לפרש כוונתם עפמ"ש הט"ז בא"ח סי' רמ"ד לחלק בין מרחץ לשדה דבשדה דאיכא תרתי לטובותא לא חיישינן למראית עין אבל במרחץ דאיכא רק חד למעליותא חיישינן למראית עין ייע"ש א"כ ה"כ י"ל בזה דמה דאסרו להשכיר בית דירה לנכרי מפני שמכניס לתוכו ע"ז אף דמדינא מותר כיון שאינו דר שם הישראל מ"מ חיישינן למראית עין שיאמרו שהישראל עצמו דר שם ולפ"ז כיון דעיקר האיסור מכח מראית עין א"כ בח"ל כיון דאיכא תרתי להיתרא אחד שמא מכרו לנכרי ואת"ל לא מכרו שמא משכירו לנכרי ולאיסור ליכא רק קרא להיתרא שדר שם גם הישראל ולכך לא חיישינן בזה למראית עין אבל בא''י דמכירה שם אסורה א"כ אם נימא דהוי דרך מכירה עשה איסור ואם הוי דירת ישראל עצמו שם ג"כ אסור ואין היתר רק דרך השכרה וא"כ כיון דהוי תרתי לאיסורא וחד להיתרא חיישינן למראית עין שיאמרו שהוא עצמו דר שם ולכך דהעיקר החילוק דבא"י חיישינין למראית עין ולא בח"ל וא"ש ודו"ק היטב ועיין בחידושי לש"ס לקמן בתוס' ד"ה אריס אריסותי' קעביד מ"ש לפלפל בדברי התוס' הנ''ל

ע"כ גמ' הא לכותי שרי כותי עביד מלאכה בחוה"מ עיימ"ש בזה בחידושי לא"ח סי' תק"כ בה' חוה"מ מ"ש שם בזה ייע"ש ומה דלא פריך דקעביד ביו"ט שני ייע"ש וכאן קשה לי כך לפי דעת המחנה אפרים הובא דבריו בספר שעה"מ הלכות תרומות דאף דאין שליחו' לנכרי היינו בחנם אבל בשכר יש שליחו' לנכרי ייע"ש וכבר הארכנו בזה בכמה דוכתא והנה באין שלד"ע ודאי אף בשכר אין שלד"ע כדמוכח בהכונס גבי השוכר עידי שקר פטור מד"א וחייב בד"ש וא"כ מה קושיא נימא דודאי בשביל איסור דרבנן לא הוי חיישינן למראית עין רק בנכרי יש חשש שיאמרו שהוא שכיר יום לישראל ובזה יש שליחות לנכרי ויש כאן איסור תורה אבל בכותי דהוא בר חיובא א"כ אין שלד"ע לכך אף שהוא שכיר יום לא עשה המשלח איסור תורה לכך אף דיש בזה איסור קל דבד"ש חייב מ"מ בזה י"ל דלא גזרו למראית עין ומהו פריך מיהו י"ל כיון דבדין אין שליח לד"ע יש פלוגתא אם תליא בבר חיובא אי בעי עביד אי בעי לא עביד וא"כ י"ל דלמ"ד אי בעי עביד אי בע' לא עביד אף בנכרי אין שליח לד"ע וא"כ י"ל דקושיו' הש"ס כאן למ"ד דאי בעי עביד תליא מלתא א"כ ממ"נ אם בתורת אין שלד"ע אתי עלה אף בנכרי אשלד"ע וא"כ קשה מ"ש כותי מנכרי ובזה י"ל דברי התוס' לקמן ד"ה אבל שדהו לנכרי שרי שהקשו דלמא כ"ש נכרי ותרצו דאדרבא כותי עדיף דאיכא תרתי והקשה המהרש"א דא"כ מה פריך הש"ס לעיל מרחץ נכרי הא לכותי שרי דלמא כותי הוי ק"ו דהרי איכא תרתי ועיין מ"ש שם בזה ולפמ"ש י"ל כך דפרכת הש"ס לקמן אזיל למ"ד באי בעי עביד ואי בעי לא עביד וא"כ אף בנכרי אין שלד"ע הוי כותי גרע מנכרי דאיכא בי' תרתי ולכך פריך שדהו לכותי אבל לנכרי שרי אבל כאן פריך לאידך מ"ד דס"ל דבבר חיובא ולא בבר חיובא תליא מלתא וא"כ בנכרי יש שליח לד"ע והוי בנכרי כמי תרתי דבנכרי הוי שלוחו ממש כיון דהוי בשכר משא"כ בכותי וא"כ בנכרי בעי איכא תרתי ומה דלא משני כן באמת דיש לומר בכותי מותר כיון דאין שליח לד"ע יש לומר דסבירא ליה להש"ס דשקולים הם כיון דבכותי יש לאו גמור דלפני עור והשני איסור קל דשליחות ומראית עין שיש בזה ובנכרי הוי להיפוך דהוי בו איסור חמור אם הוי שליח בשכר והוי מראית עין חמור וזה שקול כהני תרתי דבכותי לכך שוין הם זה כזה וא"ש ודו"ק ועיין בחבורי לא"ח אשר התחלתי בשנת תר"ד לפ"ק שם הקשיתי בתשובה לק"ק טולטשין בה' שבת סי' רמ"ד הקשיתי שם על הש"ס הנ"ל דהו"ל להקשות דביו"ט כמי עביד בי' מלאכה כיון דכותים לא ס"ל מדרש חכמים

גמ' הא מרחץ לכותי שרי כותי נמי קעביד בי' מלאכה בחוש"מ קשה לי מהו פריך נהי דהמקשן הוי ס"ל מרחץ אסור בחוה"מ או כמ"ש בחידושי לה' חוה"מ סי' תק"ל בפירוש הסוגיא דהוי סובר דמרחץ לנכרים אסור בחוה"מ ולא הותר רק לצורך ישראל כמו ביו"ט דדרשינן לכם ולא לנכרים כן הוי בחוה"מ לענין מרחץ ייע"ש אך עכ"פ זה ודאי ידע המקשן דמלאכת דבר האבוד מותר בחוה"מ אף בכל מלאכות האסורות דבר האבד מותר וא"כ מהו קושיא הרי י"ל דהתנא מיירי בדבר האבד בענין שאם לא ישכיר לנכרי זה לא יוכל למצוא להשכיר לאחר וא"כ לכותי מותר להשכיר דלא גרע השכר הזו מגוף האיסור דמלאכת חוה"מ דמותר בדבר האבד וא"כ אם הי' אירע כן בחוה"מ עצמו היינו מתירין לו לעשות בחוה"מ ממילא מכ"ש דמותר להשכיר בחול היכי דהוי רק חששא שמא יעשה בו הכותי בחוה"מ ולא גרע איסור מראית עין מגוף האיסור דאתי' מני' אבל לנכרי דהוי בו חשש שעושה בו בשבת ויו"ט בהם לא הותר דבר האבד כלל א"כ אם הי' אירע לו מלאכה זו הי' אסור בכל ענין לכך אף להשכיר בחול אסרוהו מכח חשש מ"ע דשבת ויו"ט דעשאוהו כגוף האיסור ולכך לא נקט לכותי רק לנכרי לאשמועינין דאף בדבר האבד לא ישכיר לנכרי וצע"ג בזה

גמרא. מרחץ נמי אריס אריסותי' קעביד מרחץ לאריסותי' לא עבדי אינשי הנה אם באמת נתן המרחץ לשליש או לרביע באריסות נראה מלשון הפוסקים דאסור אך מלשון הרמב"ם נראה להיפוך דזה לשון הרמב"ם בפ"ו משבת הלכה ט"ו ודבר ששם ישראל קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי המקום להשכיר או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שהעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא ע"ש ישראל בעליו עכ"ל והנה פתח בתרתי שאין דרך רוב אנשי אותו מקום להשכירו או ליתנו באריסות וסיים בחדא אסור להשכירו ונוכח מזה דס"ל דדוקא השכרה אסור אבל ליתנו באריסות שרי אך באמת קשה דמ"ש כיון דעיקר החשש מכח מ"ע ולא יתלו באריסות