עבודת עבודה חלק א פב

הוא דיהיב למלתא דבבתים ליכא תרתי דאף במקום שאמרו וכו' ולפמ"ש י"ל כך דמה דקאמר מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרו אין הכונה על א"י וסוריא רק הכונה מדנקט לא לביה דירה אמרו מכלל דאיכא דוכתא היינו בית הראוי לד רה דלא מוגרו אפילו להכניס בו עצים דאל"כ אלא כל המקומות מותרין להשכיר לעצים רק אם משכיר לשם דירה אסור ולאו במקום תליא מלתא רק בגוף השכירות לשם מה משכירן הו"ל לומר לא לדירה אמרו ומדנקט לבית דירה משמע דבמקום תליא מלתא דאיכא דוכתא דאפילו להכניס עצים אסור והיינו בע"כ מכח גזרה אטו שישכיר לדירה ממש א"כ מוכח דסתמא כר"מ דס"ל חד גזרה גזרו אף במקום דליכא תרתי דאי כר' יוסי בכל דוכתא מוגרו לשם עצים כל שאינו משכירו לדירה דהוא ס"ל דאף חד גזרה לא גזרינן היכי דליכא תרתי ומזה מוכח דאתיא כר"מ ודו"ק היטב

רש"י בד"ה משכירין להם בתים ולא גזרינן אטו מכירה דאי כמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא וכו' תמוה לי שפרש"י הוא לסתור לדברי הש"ס מסיק דס"ל לת"ק דכיבוש יחיד שמי' כיבוש ואיכא במכיר' איסור תורה ואעפ"כ לא גזרו בבתים שכירות אטו מכירה ובשדה דאית בי' תרתי גזרו וכן פרש"י בעצמו בסוגית הש"ס דס"ל דאיכא במכירה איסור תור' ולמה פרש"י להיפך הן אמת דעל הש"ס גופי' קשה מי הכריחו לומר דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש הרי אף אם מסיק כן נמי מוכרח לחדש בין שדה לבתים דבשדה דאית בי' תרתי וכו' וא"כ הי' יכול לתרץ דס"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש דמה דאסרו בשדה שכירות היינו מכח דגזרו בזה גזרה לגזרה ומה דלא גזרו כן בבתים היינו מכח דבשדה אית בי' תרתי והרי לולי הקושיא דבתים הוי ניחא ליה מה דגזרו בשדה שכירות אף דהוי גזרה לגזרה ולא פריך דהרי הו"ל גזרה לגזרה רק עיקר קושייתו אם בבתים לא גזרו גזרה לגזרה למה גזרו בשדה כן והו"ל לתרץ דבשדה דאיכא תרתי גזרו אף גזרה לגזרה משא"כ בבתים ולמה לי' לחדש דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש ואפשר כדי לפרש טעמי' דר' יוסי דס"ל דלא שמי' כיבוש ותליא פלוגתתם בפלוגתא דעלמא משא"כ אם נימא דגם ת"ק ס"ל דלא שמיה כיבוש א"כ מ"ט דר' יוסי שחילק ועכ"פ פירש"י דפירש להיפוך צ"ע ומה שהי' נראה ליישב פרש"י שלא יהי' תמוה כל כך נראה ע"פ דברי התוספות בד"ה מזוזה חובת הדר הוא ועיין בהם היטב ולפ"ז הי' כראה דמה דמשני הש"ס דקסבר כיבוש יחיד שמי' כיבוש ולא משני דלא שמי' כיבוש ובשדה דאית בי' תרתי גזרו גזרה לגזרה ובבתים דליכא תרתי לא גזרו גזרה לגזרה היינו משום כיון דקיי"ל בכל דוכתא דלא גזרינן גזרה לגזרה ולכך לא ניחא ליה לומר דכאן שאני מבעלמא דגזרינן גזרה לגזרה לכך טפי משני דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש וחד גזרה הוא ולפ"ז ס"ל לרש"י דהסוגיא אזלא כמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מדי מעשר ולכך ס"ל דהפקעת המעשר לא הוי רק במה שמפקיען מדין מעשר אף אם יזרע בו ישראל וא"כ זה שייך רק במכירה ולא בשכירות ובע"כ דהגזרה הוי שכירות אטו מכירה ואם נימא דס"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש יהי' גזרה לגזרה לכך מתרץ דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש וחד גזרה הוא אבל רש"י ס"ל להלכה כמ"ד אין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר ולדידי' בע"כ מה דבשדה אית בי' תרתי לאו מכח דמפקיע אף השדה ממעשר רק שהנכרי לא יפרוש ממנו מעשר כפירוש הי"מ ולדידהו אף בשכירות שייך כן כקושיית התוס' וא"כ לדידהו א"צ לומר כיבוש יחיד שמי' כיבוש דלעולם לא שמי' כיבוש ומה דגזרו בשכירות לאו אטו מכירה רק בשכירות גופא איכא תרתי וגזרו בי' רבנן ולכך לא כתב רש"י במשנה בלשונו דגזרו שכירות אטו מכירה רק בקינור דגזרו בי' רבנן היינו בשכירות עצמו כיון דאיכא תרתי ואצ"ל מכח גזרה לגזרה וא"ש ודו"ק

תוס' בד"ה הא אמר רב משרשיא וכו' פירוש וא"כ אין לגזור בהו שכירות אטו מכירה דמכירה לא מפקע לה ממזוזה אבל בשדה מכירה מפקע לה ממעשר הנה מה שהוכרחו לפרש כן ולא פירשו בפשיטות דבבתים בשכירות כמי לא מפקע לה ממזוזה דחובת הדר הוא אבל במעשר בשכירות מפקע לה ממעשר היינו משום דהם אזלי דלא כפירוש הי"מ רק כפי מה שהסכימו בסוף דמ"ש דמפקיע לה ממעשר היינו למ"ד יש קנין לנכרי ומכח דאף אם יזרענה הישראל נמי יפטור וא"כ כל זה לא שייך בשכירות דבזה ודאי אין כאן קנין נכרי להפקיע ממעשר וא"כ בשכירות גם במעשר ליכא הפקעה לכך הוכרחו לפרש דהכוונה דבמזוזה אף אם ימכור אין כאן הפקעה אבל במעשר במכירה איכא הפקעה וזה פשוט

בא"ד ולא נהירא דא"כ מהו קאמר בסמוך לר' יוסי שדה דאית בה תרתי וכו' הנה בעניי לא יכלתי לעמוד על טוב כוונתם מנ"ל דכוונת הש"ס הוי דבמכירה אית בה תרתי דלמא באמת הכונה על שכירות דבשדה דאית בי' תרתי בשכירות גזרו בי' רבנן בתים דלית בי' תרתי בשכירות לא גזרו בי' רבנן ומ"ל לפרש בדרך אחר ולהקשות וצ"ע ומה דבסוריא גזרו במכירה ולא בשכירות היינו דבשכירות הוי גזרה לגזרה ועיין מה שכתבתי ליישב זה

בא"ד אבל בית וכו' ואפילו אם שכרה ישראל אחר ודר בה וכו' הנה לכאורה דבריהם תמוהין מי הכריחם לכך וטפי הו"ל לפרש להיפוך דבשדה אף אם יזרע הישראל פטור ממעשר לכך הוי הפקעה אבל בבית אם ישכור עמנו ישראל חייב במזוזה דחובת הדר הוא לכך אין כאן הפקעת ודוחק לומר מכח דהוי פשוט להו בלא"ה דחיוב השוכר בזה הוי רק מדרבנן ולא מן התורה ולכך הוכרחו לפרש כן דמלשונם משמע דעתה הוא שחדשו כן בשביל פירוש סוגיא זו והרי כאן הוי אפשר לפרש להיפוך וכן הרגיש בני שיחי' אך נראה דא"ש דבריהם שהם הוכרחו לפרש כן דהוי קשה להו דבשלמא לפירוש הי"מ דהכונה דמפקע לה ממעשר היינו שלא יקיים הנכרי מעשר ממילא מה דפריך בית נמי מפקע לה מזוזה היינו שלא יקיים הנכרי מזוזה בזה פריך שפיר המקשן למה דלא ידע מדברי רב משרשיא דחובת הדר הוא והוי ס"ל דחובת בית הוא והוצרך לדברי ר"מ אך לפי מה שפירשו הם דעיקר הפקעת המעשר הוי במכירה מכח יש קנין לנכרי והיינו דאז אף אם יזרענו הישראל פטור ממעשר דוקא מכח זה הוי הפקעה א"כ קשה טובא מהו פריך בית כמי מפקע לה ממזוזה אטו לא ידע הדין דהשוכר בית אחר למד יום חייב במזוזה והרי כן מפורש בברייתא והביאו התוס' כאן א"כ אינו מפקע לה לגמרי דאם ישכרנו הישראל יותר מלמד יום חייב ואף אם המקשן לא ידע מזה התרצן למה לו לדברי רב משרשיא הו"ל לתרץ דבזה אין כאן הפקעה דאם ישכרנו ישראל חייב בה ובע"כ דס"ל להש"ס דזה הוי רק מדרבנן ומן התורה פטור אף בשכרו ישראל לכך פריך שפיר מזוזה נמי מפקע לה ממזוזה דאף אם ישכרנו ישראל פטור מן התורה ולזה מוכרח להביא דברי רב משרשיא דחובת הדר הוא ומן התורה פטור ואין כאן הפקעה וא"ש ודו"ק היטב

בא''ד ולא נהירא וכו' הנה לעיל עמדתי דמנ"ל דכונת הש"ס הוי דבמכירה איכא תרתי דלמא הכונה דבשכירות גופא איכא תרתי ושבתי וראיתי די"ל דהוכחתם הוי ממ"ש בסוריא דמשכירין שדות ולא מוכרין ומפרש הטעם בשדות דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו רבנן והנה בזה ודאי אין הכונה דבמכירה דסוריא איכא תרתי דהרי בזה ליכא תרתי כיון דס"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש א"כ סוריא פטור מן התורה במעשר וליכא תרתי ובע"כ הכונה בשדות דבמכירה דארץ ישראל איכא תרתי גזרו בי' רבנן אף בסוריא וכו' וא"כ כיון דהתם הכונה כך והרי בחד לשנא נקט לתרוייהו ממילא גם בתחלה בארץ ישראל הכונה בשכירות דבמכירה איכא תרתי גזרו כן אף שכירות אטו מכירה ובזה מיושב קושיות המרש"א למה לא הקשו מר"א דגבי דברי ר"א שפיר הי' אפשר לפרש דהכונה באמת בשכירות איכא תרתי אבל מדברי ר' יוסי הקשה שפיר מכח לישנא דקאמר אח"כ בסוריא וכו' וק"ל ועדיין צ"ע

בא"ד מ"מ אין חיוב זה מן התורה וכו' עיין במהרש"א מה שעמד מ"ט לא הביא ראי' מגוף הברייתא דאם הוי מן התורה מה חילוק יש בין א"י לח"ל ובמחכת"ה נעלם ממנו לשעה דברי התוס' אח"כ מ"ש בד"ה אף במקום שאמרו להשכיר וכו' מ"ש בשם הר"א דביתך לא נקרא רק בא"י ולא בח"ל והקשו ממזוזה ייע"ש וא"כ לפ"ז לא הוי מצי התוס' להביא ראי' מגופא דברייתא דמה חילוק יש בין א"י לח"ל די"ל כדעת הר"א דביתך לא נקרא רק בא"י ולא בח"ל ולכך בא"י חייב מן התורה ולא בח"ל וא"ש ודוק

תוס' ד''ה אלפני דלפני לא מפקידינן הנה פירושם דחוק מאוד דמה ענין זה לזה ולדעתי נראה דמזה ראי' לדעת התוס' לעיל דף י"ד ד"ה חצב קשבא שמשמע מדבריהם דמה דאמרינן אלפני דלפני לא מפקידינן היינו רק היכי דהוי ספק אם ימכרנו לאחר או לא אבל היכי דידוע שימכרנו לאחר אסור וא"כ מוכח מזה דמה דאמרינן אלפני דלפני לא מפקידינן אין הכונה דגוף הלאו לא שייך באמצעות אחר דודאי הלאו שייך אף ע"י אחר רק היכי דהוי לפני דלפני תלינן שלא ימכרנו לאחר מספק וא"כ זה דקאמר כאן במהו דפריך וניחוש דלמא מזבין ההוא נכרי לתרי נכרי' לזה משני דהרי חזינן דאלפני דלפני לא מפקידינן ובע"כ הטעם דמספקא לא חיישינן שמא ימכרנו לאחר כן ה"נ בזה לא חיישינן שימכרנו לאחר וא"ש אבל לשיטת הסוברים דאף היכי דודאי ימכרנו לאחר מותר א"כ לדידהו גוף הלאו ליכא בלפני דלפני ולא מכח ספק א"כ אין לו דמיון כלל לכאן והוא תמוה מה שייך זה לכאן ובע"כ כדעת הסוברים דהיכי דידוע אסור למכור ואינו מותר רק מכח ספק לכך מביא זה הש"ס לדמיון וראי' לכאן וזה ראי' ברורה לפע"ד ודו"ק

תוס' בד"ה אף במקום שאמרו להשכיר וכו' וקשו בה טובא חדא כי אין נראה לר"י שיגרע ישראל בח"ל מעכו"ם דאפילו למ"ד אין קנין לנכרים בא"י בח"ל מיהא יש לו קנין וכו' והנה לולי דברי קדשם היה נראה דלק"מ דאין כוונת הר"א דלכך בח"ל לא הוי ביאך דאין קנין בח"ל לישראל דודאי יש לישראל קנין בח"ל רק הכונה להיפוך להיפוך רהרי לכאורה הוי ראוי לומר דנהי שהבית הוי של ישראל כיון דמשכירו לנכרי הוי ביתו של הנכרי וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דכיון שהשאיל ישראל ביתו להמפקיד לשמירת ממונו ביתו דמפקיד קרינן בי' וכן מוכח גם במס' ב"ק גבי ובער בשדה אחר וכו' וא"כ ה"נ נהי דהוי ביתו של ישראל כיון שהשכירו לנכרי הוי ביתו של הנכרי רק בא"י אלים כחו דישראל והורע כח הנכרי דהרי לחד מ"ד ס"ל דאף במכירה ממש אין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר ולכך אף למ"ד יש קנין (נכרי היינו קנין ממש בקנין הגוף אבל בשכירות לבד ודאי לא אלים קנין הנכרי ולכך אף ששכרו הנכרי מ"מ נחשב עדיין ביתך של הישראל שהגוף שלו ולכך אסור להכניס בו ע"ז אבל בח"ל אלים כח הנכרי ככח ישראל ולכך כיון ששכרו הנכרי ממנו הו' ביתו דשוכר ולא הו' ביתך דישראל וכמ"ש הרא"ש בפסחים וא"ש דברי הר"א דאין הכונה מכת דהורע כחו של ישראל בח"ל אך הכונה מכח השוכר