עבודת עבודה חלק א עו

עמו גמילות חסדים זה ישלם לו שמשלם לו הקב"ה גמולו אבל אינו זוכה להיות נקרא מלוה ה' בכך ועל זה לא נאמר עבד לוה לאיש מלוה ולכך א"ש דברי הש"ס כאן דהתם בבבא בתרא מיירי לענין גוף מצות הג"ח בזה קאמר שפיר דג"ח גדולה מן הצדקה דהוי בין לעניים בין לעשירים אבל כאן דמיירי לענין אם יהי' הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו או ע"י שליח ולמה תלוי דוקא בג"ח ולא במצוה אחרת ובע"כ הטעם מכח דעבד לוה לאיש מלוה שפיר למד בק"ו מה בג"ח שהוי בין לעניים בין לעשירים ולא שייך בי' מלוה ה' חונן דל הוי הוא יה' מנהיגו בעצמו מכ"ש בצדקה ממש דודאי הוי עבד לוה לאיש מלוה דזוכה לכך ובזה פריך והוא לא עביד ולענין מעלה זו אדרבא גרע מה דג"ח הוי בין לעניים בין לעשירים דמה דהוי גם לעשירים לא שייך בי' מלוה ה' אבל מה דשייך רק לעניים שייך לומר בי' מלוה ה' חונן דל ואדרבא מכח קושיות התוס' פריך הש"ס כאן מכח כ"ש ודו"ק היטב

גמרא אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא ומדהא ליתא הא כמי ליתא ועיין בת"ח מה שפירש דכוונתו הוי למ"ש במדרש פ' בחקותי והוא במדרש ראה ג"כ דהסייף והספר ירדו כרוכין מן השמים ייע"ש ואני מוסיף על דבריו דלדבריו לא הונח מ"ש אי סייפא לא ספרא דאין הסייף מעכב על הספר דבשלמא להיפך אי ספרא לא סייפא א"ש דהספר מעכב על הסייף אבל אין הסייף מעכב על הספר ולדבריו צריך לומר שיהי' בזה כוונת חלוקות אי סייפא לא ספרא היינו שזה הוי הוכחה מדהוי סייפא מוכח דלא ספרא ולהיפך אם ספרא לא סייפא הוי עתידות דהספר מגין על הסייף והוא דוחק אך לדעתי י"ל הכונה עפמ"ש בחידושינו מכבר דמ"ש במדרש הנ"ל דהסייף והספר ירדו כרוכים היינו עשו ויעקב דיעקב הוי הספר ועשו הוי הסייף דהרי נתברך בחרב וכיון דיעקב ועשו נולדו תאומים לכך אמר הסייף והספר ירדו כרוכין מן השמים ייע"ש והנה אמרו חז"ל בפ"ק דמגילה דצור וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין ישבו שתיהן אל תאמין חרבה ירושלים ונתמלא צור תאמין חרבה צור וכנתלאה ירושלים תאמין דכתיב ולאום מלאום יאמץ ייע"ש וז"ש כאן אי סייפא אם הסייף הוא המושל בעולם אז לא ספרא אין הספר דהיינו יעקב מושל בעולם ואי ספרא אם הספר מושל בעולם אז לא סייפא אין הסייף מושל בעולם כן י"ל לפי דרך הת"ח אך גם בזה לא הונח דאכתי מה שסיים ומדהא ליתא הא כמי ליתא לא שייך כלל לפירוש הזה ולכך נראה הכונה עפמ"ש בחבורי ס' החיים הלכו' ת"ב סימן תקנ"א ובארנו שם מאמר הש"ס במס' תענית דיום ט"ו באב קרו לי' יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יסיף והעולה משם בקיצור כך הוא דים זמן השייך ליעקב שיכול לפעול קולו קול יעקב ויש זמן השייך לעשו שמזל עשו גובר בעולם ושולט כח החרב ואז בזמן ששולט כח החרב של עשו אין כח בקולו של יעקב לשבור החרב אז ולכך צריכין ישראל להשתדל ולפעול פעולות ומצות בגוף החרב של עשו להפכו לטובה ומני' ובי' אבא ליזיל בי' כרגא ולכך הי' כורתין עצים למערכה בברזל כדי לתקן בזה כח החרב של עשו אבל מט"ו באב תשש כחה של חמה ונחלש כח עשו ומתחיל להתגבר כח יעקב אז אין צורך לפעול פעולת בחרב רק אז מתחיל קול. יעקב לכך מכאן ואילך דמוסיף יסיף ובארנו בזה מ"ש הכתוב הקול קול יעקב והידים ידי עשו דים זמן ששולט קולו של יעקב ויש זמן ששולט כחו של עשו וידיו ייע"ש וז"ש כאן אי סייפא לא ספרא בזמן שהסייף מזל עשו גובר בעולם אז לא ספרא אין כח בספר לשברו אז נצרך לבקש השתדלות אחרות בעצם החרב ואי ספרא בזמן ההוא שהספר שולט בעולם כחו של יעקב אז לא סייפא אין כחו של עשו שולט בעולם כי לכל אחד יש זמן מיוחד אך מדהא ליסא מזמן שאין קולו של. יעקב בזמנו אז נחרב הבית בעון הזה וגרם מכח זה שאין לכו לעשות מצות בחרב בזמנו של עשו להפכו לטובה ח"ש מדהא ליתא אם הספר ליתא בזמנו לכך גם הא ליתא אין כח הסייף לנו בזמנו וכמ"ש במדרש מצינו שוויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא וויתר על עון ביטול תורה שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' א"כ מוכח דעיקר חורבן הבית נמשך מביטול תורה לכך אמר מדהא ליתא אם הספר ליתא בזמנו אין הסייף בזמנו ונתבטל כח ישראל שהי' עושין בחרב בבהמ"ק ומחלישין כח עשו וא"ש ייע"ש והבן

רש"י בד''ה תשמור עליך התורה וכו' ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה הנה מה שדייק רש"י כן ולא פירש בפשיטות שהרי כל אומנתם הוי בעסק התורה ונראה דהוי קשה לרש"י דהרי מסקינן במס' סוטה דתורה בעידנא דעסיק בה אגוני מגרי ואצולי מצלי בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני ואצולי לא מצלי א"כ איך קאמר כאן שהתורה שמרה אותם בעת הלוכם בדרך מן החטא הרי בעידנא דלא עסיק בה אצולי לא מצלי מן החטא לזה פירש כיון שהי' הולכין ודוברים ד"ת א"כ הוי בעידנא דעסיק בה לכך הצילתם מן החטא וא"ש

תוס' בד"ה אזיל אפתחא דזונות מכאן יש ללמוד וכו' דבריהם תמוהין מאוד בזה חדא דמה ראיה מכאן הרי בפירוש אמר דנלך כדי שנכוף ליצרא ונקבל אגרא וראיתי במהרש"א שתמה כן ותירץ בדוחק גדול והשנית הוא מה שהביאו הך קרא דאל תקרב אל פתח ביתה ובאמת זה לא מדריש לעיל על ע"ז וכן תמה בזה המהרש"א ומהר"מ ולא מצאו מעכה ולדעתי כראה לולי דמסתפינא הייתי אומר שט"ס הוא בדבריהם וכך צ"ל דמכאן כראה שצריך להרחיק מפתח ביתה כל מה שיוכל שנאמר הרחק מעלי' דרכך ומוקמי לעיל בעכו"ם שהרי הי' רוצה לילך על פתחי דזונות והרי כתיב אל תקרב אל פתח ביתה וכוונתם נראה דהנה מגוף הקרא דהרחק מעלי' דרכך משמע הרחקה מעלי' ממש אבל לא מפתח ביתה אבל מכאן משמע דצריך להרחיק אף מפתח ביתה דהרי כאן אמר דהוי שני שבילין חד פצי אפתחא דעכו"ם משמע שלא היתה ע"ז בחוץ רק פתח בית עכו"ם וא"כ קשה אם נאמר דעל פתח ביתה מותר קשה איך אמר חד דניזיל אפתחא דזונות דנכיף ליצרא ונקבל אגרא ואיך עובר על הך קרא דאל תבוא אל פתח ביתה ודרשו לעיל דזה זונה א"כ אוסר הכתוב ללכת על פתח זונה ולא ס"ל הך סברא דראוי לילך אל פתח ביתה בשביל לקבל אגרא ואיך אמר הוא לילך אל פתח ביתה ונקבל שכר ובע"כ הכתוב מיירי היכי דאיכא דרכא אחריני דרך היתר לכך אסור לילך על פתח ביתה אף כדי לקבל שכר אבל כאן כיון דליכא דרך אחר רק או פתח עכו"ם או זונה וסוף סוף יהי' מוכרח לעבור על ראש הפסוק או על הסוף לכך טפי עדיף לעבור דרך זונה כדי לקבל שכר א"כ מזה מוכח דאסור לעבור אף על פתח בית עכו"ם דאם נאמר דעל פתח בית עכו"ם ליכא איסור רק לפני' ממש א"כ הוי לו דרך אחר בהיתר ולעבור דרך ע"ז וא"כ שוב איך עבר על איסור הקרא דאל תעבור דרך ביתה ולפי דרך הנ"ל י"ל הגרסא כמו שהוא לפנינו ג"כ והוא דודאי מכאן מוכח דאסור לעבור אף על פתח בית עכו"ם דאם מותר איך עבר כאן על פתח זונה לקבל שכר ועבר על איסור דאל תקרב אל פתח ביתה ובע"כ דאם הי' הולך דרך אחר נמי הי' עובר ומוכח דגם על פתח ביתה יש איסור אך הוי קשה להתוס' על הך מ"ד גופו מנ"ל דאסור אף על פתח בית עכו"ם דהרי בקרא לא כאמר רק הרחק מעלי' דרכך לכך כתבו כיון דבסיפא דהך קרא נאמר ולא תקרב אל פתח ביתה ורישא דקרא איירי בעכו"ם וא"כ משמע דבעכו"ם מסתבר טפי להרחיק מזונה דאז הוי שפיר לא זו אף זו לא מבעיא עכו"ם אף זונה אסורה אבל אם בזונה מסתבר טפי להרחיק הוי זו וא"צ לומר זו ונקט הקרא שלא כסדר ובע"כ מוכח דעכו"ם בעי הרחקה טפי וא"כ אם בזונה כאמר אל תקרב אל פתח ביתה מכ"ש דבעכו"ם נאסר על פתח ביתה וז"ש נראה דצריך להרחיק מפתח ביתה כל מה שיוכל ואין די בהרחקה ממנה רק אף מפתח ביתה והטעם כיון דכתיב ואל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל כלומר רישא דהך קרא מוקמי בעכו"ם א"כ משמע דטפי מסתבר לאסור בעכו"ם מזונה ואם בזונה נאסר על פתח ביתה מכ"ש בעכו"ם וראיה דעל פתח ביתה נמי אסור שהרי כאן רצה לילך על פתח זונה ואיך עבר על הקרא ובע"כ מוכח דגם דרך השני הוי באיסור ומוכח דעל פתח ביתה אסור גם י"ל כוונתם כיון דבע"ז כתיב הרחק מעלי' דרכך ובזונה כתיב רק אל תקרב אל פתח ביתה ובודאי לשון הרחק משמע טפי מלשון אל תקרב וא"כ אם בזונה שנאמר רק אל תקרב אל פתח ביתה נאסר בפירוש על פתח ביתה מכ"ש בעכו"ם דנאמר לשון הרחק דמשמע דבעי הרחקה טפי דנאסר אף על פתח ביתה ואפשר כוונתם עוד דהוי ס"ד דדוקא בזמן שהיצה"ר דע"ז הוי אלים אז בעי הרחקה אבל בזה"ז דנכיס ליצרא א"צ להרחיק לכך כתבו דמוכח כאן דאף בזה"ז צריך להרחיק מדהלך אפתחא אפתחא דזונות ועבר על קרא דאל תקרב אל פתח וגו' ומ"ש התוס' ומוקמי לעיל בעכו"ם ט"ס הוא רק חד תיבה ובמקום עכו"ם צריך להיות זונה דמוקמי לעיל בזונה וא"כ מוכח דאסור לעבור אפתח זונה והרי כאן רצה לעבור כדי לקבל שכר ובע"כ דכאן הוי גם דרך השני באיסור ומוכח דאף בזה"ז צריך להרחיק כל מה שיוכל והמדפיס לא הבין הכוונה ולכך הגיה עכו"ם במקום זונה ובאמת צריך להיות זונה וכוונתם כנ"ל ודו"ק היטב כי הוא נכון בעז"ה

תוס' בד"ה מעות של פורים נתחלף לי במעות של צדקה וכו' הנה לולי דברי קדשם הי' נראה לפרש דמ"ש מעות של פורים היינו כפירש"י דהוי מגביית פורים וזה אסור לשנותו לדבר אחר אך היינו שנשלח לנפשו מעות פורים מה ששלחו כי י"ל שהי' עני ושלחו לו מעות פורים ומעות צדקה ונתחלפו לו ולא ידע מה לעשות בו כי אסור לשנות מעות פורים לדבר אחר לכך לא כהנה ממנו וחלקו לעניים והוי זה עיקר הרבותא דוויתר משלו לעניים עבור ספק זה שמא הוא מעות פורים ואין רשאי לשנותו לדבר אחר והוי זה עיקר הרבותא אך אם נאמר כן דר"ח בעצמו הי' עני איך אמר אח"כ כדבעי למעבד לא עביד דמשמע שהי' עשיר אך נראה לפרש לשון כדבעי למעביד בע"א ומצורף לזה יתבאר למה נזדמן לר"ח הני תרתי יחד שהי נתפס על שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה ולפי האמת מסיק הש"ס דהוי על שהיה הוגה את השם בפרהסיא ומה ענין הזדמן הני תרתי יחד אך נראה עפמ"ש בש"ס מ"ק דף י"ז שפעם א' גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מה דריש חמוקי יריכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר נפיק ר"ח ודריש לשני בניו בחוץ וכו' ופירש"י שם וז"ל דכתיב בסיפא דקרא מעשה ידי אמן דהיינו התורה שכלי אומנתו של הקב"ה היא ייע"ש הרי דעיקר למודו דקאי על דברי תורה ממ"ש מעשה ידי אמן והנה המהרש"א כאן בח"א פירש מה שנזדמן לר"ח הך קרא דהצור תמים פעלו היינו דקאי על השם שהקב"ה בהשם ברא עולמו כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים והוא הי' הוגה בו בחנם ייע"ש מוכח לפ"ז דקרא את השם מעשה אומנתו של הקב"ה שבו ברא עולמו ובזה לא הוי מוכח מהך קרא דחמוקי יריכיך דקאי על דברי תורה שלא לעסוק בפרהסיא דיי'ל