עבודת עבודה חלק א עה

דלא תקרב לגלות ערוה הוי אף לפתח ביתה דלר פדס"ל דלא אסרה התורה רק קריבה דג"ע ממש א"כ י"ל דבשאר זונה לא אסר הכתוב רק קרי בה אל פתח ביתה ודי בהרחקה כזו ולא לאסור עוד ד"א ולכך מדאמר ר"ח ד"א מכלל דס"ל דלא כפירש"י ודו"ק

תוס' ד"ה עד שאנו מבקשים עליך רחמים וכו' לא השיבו לו כך וכו' י"ל למה עמדו דבריהם כן על תשובתם ולא על תחלת דבריו שאמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים וכו' ונראה כוונתם דהנה לכל דבר יש פה כמ"ש במדרש דיש פה לארץ כמ"ש ותפתח הארץ את פיה וכן מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' אך החילוק בין האדם שיש לו פה לכל דברים שיש להם פה הוי כך דלאדם נמסר כח הדיבור לדבר כל אשר יחפוץ כיון דלהאדם ניתן הבחירה והרבה מצות תלוין בפה להרע או להיטב לכך נמסר לו כח הדבור לדבר מה שרוצה אך לכל שאר הברואים נתן להם נמי הקב"ה כח הפה והדבור אך לא נתן להם כח הדבו' רק למה שצריכין אבל למה שאין צריכין לא נמס' להם כח הדבור ולכך הנה לבקש רחמים על האדם לזה נמסר להם כח הדבור כיון שחייהם תלוין בחיי אדם וכמ"ש חז"ל דאלולי ישראל לא נתקיימו שמים וארץ וכן מצינו במתן תורה שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בתחלה יראה לבסוף שקטה ובמס' סנהדרין גבי חזקי' שלא אמר שירה על מפלתו של סנחריב שפתחה הארץ את פיה ואמרה שירה ועשאה צביונו של צדיק שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו' א"כ מוכח שדברה הארץ שירה אך לשמים וארץ לא ניתן כח לדבר רק מה ששייך להם והיינו מה שיתפללו על ישראל לזה נמסר להם כח הדבור כיון שכל קיומם תלוי בישראל מסר להם הקב"ה כח הדבור שיתפללו על קיום ישראל כדי שיתקיימו הם כי קיומם תלוי בקיום ישראל אך להיפך שהם ישיבו כי אין רצונם להתפלל על האדם זה אין להם צורך ולזה לא נמסר להם כח הדבור ולכך תחלה שאמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים מזה לא הוי קשה כי לזה ניתן להם כח הדבור והפה שיתפללו עליו וילמדו זכות על ישראל אך אח"כ כשהם השיבו עד שנבקש רחמים עליך וכו' בזה הוי היפך כוונת הבורא להם לא ניתן בזה כח הדבור ולכך הוי קשה להם איך יכול להשיב כן ולכך כתבו התוס' שהם לא השיבו כן וכו' וא"ש ועיין מ"ש בחבורי על התורה שנת תקצ"ז בפ' בראשית בפסוק ארור אתה מן האדמה וכו' ייע"ש דבר נכון בעז"ה

ע"כ גמ' א"ל מנא לך הא א"ל כתיב כי מזימה תשמור עליך וכו' עיין פרש"י ולפע"ד לא נראה כן דאם הוי שאלת מנא לך הא היינו על שא"ל נלך אפתחא דזונות הו"ל לשאול כן תיכף ומיד כשאמר לו כלך אפתחא דזונות ולמה המתין עד עתה שראה שהזונות נכנעין מקמייהו לכך נראה הכונה מ"ש מנא לך הא היינו דמנין לו זכות זה שיהי' הזונות נכנעין ממנו והבין כן השני דודאי בזכות זה שביקש לילך אפתחא דזונות בעשה כן שהוא ע"ד אמרם ז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלו חזי ולכך זה שביקש לילך אפתחא דע"ז בודאי מזלו חזי שבשבילו לא יתבנעו הזונות לכך לא ביקש לילך לשם אך השני לבו חזא שיכנעו הזונות מפניו לכך נתאוה לילך לשם לכך שאלו מכא לך הא באיזה זכות זכה למעלה זו והשיב לו בזכות התורה דכתיב מזימה תשמור עליך ויש להסביר הדבר עוד לפמ"ש הרמב"ם בשמנה פרקים לחלק בין מצות השכליות לשמעיות דבשכליות צריך שלא יתאוה כלל לדבר רע ויותר נכון שלא להתאוות לו כלל כמ"ש נפש רשע אותה רע אבל במצות השמעיות הוי להיפך דראוי להתאוות לה ולכוף את יצרו ייע"ש ולפ"ז הנה עריות הוי מן השכליות שהרי אף באומ"ה הוי כן ובפרט דגם זה שייך בבני כח ומצות ב"נ הוי מן השכליות ובאלו ראוי שלא להתאוות להם כלל וא"כ קשה האיך אמר כאן דנזיל אפתח' דזונ' דניליף ליצר' הרי ראוי יות' שלא להתאוו' להם כלל ולכך נרא' כוונתו ליצה"ר של הזונו' שאם הם ילכו שם יכופו הזונות ליצרם מקמייהו ויקבלו הם שכר עבור שכפו הזונות ליצרם על ידייהו ולכך אמר כי היכי דניכוף ליצר' של הזונות ונקבל אגר' ולכך הנה תחלה סבר השני מה שאומר כי היכי דניכוף ליצרא היינו של עצמו וסבר כי אולי הוא בגדר הפחותים שאין בידו שלא להתאוות כלל לעברה כי האדם יראה לעינים והשם יראה ללבב אך כיון שראה אח"כ שהזונות מתכנעין מקמייהו והבין למפרע שכוונתו הוי לכוף יצרא של הזונות ולכך שאל מנא לך הא וכו' והנה ע"פ דרכנו דשאלת מנא לך הא קאי אזכו' א"ש בזה מה דקשה מה זו שאלה מכא לך הא אטו לא ידע הך קרא דמזימה תשמור עליך אך נראה הכונה דהנה לולי דברי קדשו של רבא דמפרש לקמן מ"ש מזימה היינו מדבר זימה תשמור עליך התורה י"ל בע"א והוא דענין השמירה י"ל בשני אופנים אחד דהזונות יתנהגו כמנהגן והשמירה יהי' עצם התורה והיא השומרת את האדם מן העברה או הכונה דהתורה גורמת כ"כ עד שהזונות שומרות את שומרי התורה מן העברה והזונות הוא עצמו השומר את שומר התורה ובזה פליגי ר"ח ור' יונתן ד מאן דדריש קרא כתיב מזימה תשמור עליך הוא מפרש הקרא כך דאומר מזימה תשמור עליך כלומר מן המזימה עצמה תשמור עליך שהזימה תשמור אותך שלא תגע בהם כמעשה דהני זוכות שהם. נחבאו מקמייהו ולכך אמר קרא כתיב אבל מאן דא"ל מנא לך הא הוא מפרש כדרשת רבא מדבר זימה תשמור עליך התורה וא"כ ס"ל דהתורה היא השומרת ולא הזימה עצמו השומר לכך שאל מנא לך הא וא"ש

גמ' דכתיב כ ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת עיין במהרש"א שעמד דהרי סיים הכתוב וללא תורה ולפע"ד לא קשה מידי דכונת המקרא כך כי ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ולא תאמר בשביל חסרון התורה דומין כאין להם אלהי רק ללא תורה לא בשביל חסרון התורה ידמו ללא אלהי רק בשביל חסרון אחר חסרון ג"ח ולהבין שורש הדבר איך יאמר על מי שהוא עוסק בתורה שדומה כאין לו אלהי יש להסביר עפ"י דברי הנז"הק בפ' ויצא על המדרש מאין יבא עזרי עבד אבא כשהלל לישא לישא אשה כמה חמורים כמה גמלים הי' עמו ואני לא חמור וכו' מאין יבא עזרי חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ביאור הוא הענין עפ"י דברי הזוה"ק שיש שני מיני צדיקים יש שומר המצות ויש עוסק בתורה והחילוק הוא אינו זוכה רק להנהגה ע"י מלאך והוי הנהגתו רק כדרך הטבע אבל העוסק בתורה הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו והוי הנהגתו שלא כדרך הטבע ולכך קודם שהלך יעקב לבית שם ועבר לא הי' לו כח התורה ולא זכה רק לנס כדרך הטבע לכך אמר מאין יבא עזרי אך אח"כ כשחזר מבית שם ועבר הי' לו כח התורה לכך אמר מה אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ייע"ש ולפ"ז כראה דזה כוונת הש"ס כאן דס"ל דעוסק בתורה לבדו נמי אינו זוכה להנהגת הקב"ה בעצמו רק אם יש לו תרתי תורה וג"ח אז זוכה להנהגתו ית' בעצמו ולנס שלא כדרך הטבע ולכך אמר כל העוסק בתורה ואין בו ג"ח דומה כמי שאין לו אלהי דאין הנהגתו על ידו ית' רק ע"י מלאך ואינו זוכה לנס שלא כדרך הטבע רק כדרך הטבע ולכך דומה כמי שאין לו אלהי והנה יש לכוין הזוהר לדברי הש"ס ויתיישב בזה הלשון מ"ש ללא אלהי אמת ודי לומר ללא אלהי אך הכונה דיש חסד ויש אמת והחילוק הוי דחסד נקרא מה שהקב"ה עושה לפנים משורת הדין ואמת נקרא מה שהקב"ה עושה כדין והנה לפ"ז יש שלשה חילוקים בדבר דמי שאין לו כח התורה זה אינו זוכה להנהגת הקב"ה אף דרך מתנת חנם אבל מי שעוסק בתורה ובג"ח זה זוכה להנהגת הקב"ה ונס שלא כדרך הטבע ובזכות עצמו מדינא ולא בחסד אבל מי שעוסק בתורה ולא בג"ח זוכה כמי להנהגת הקב"ה ונס שלא כדרך הטבע אבל לא מדינא רק דרך מתנת חנם וחסד ובזה א"ש מה שסיים יעקב עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ומה ענין תואר שמים וארץ לכאן אך הכונה דיעקב אמר עזרי מעם ה' כיון שיש לו כח התורה ואף דלא עסק בג"ח ואין מגיע לו מן הדין מ"מ הוי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ דשמים וארץ נמי לא ננבראו בזכותם כי מה זכות להם רק דרך מתנת חנם כן יעשה עמי נס בדרך מתנת חנם וז"ש כאן כי ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת דנהי שיעשה עמו נס שלא כדרך הטבע מ"מ לא נקרא אמת רק חסד אבל מי שיש לו כח ג"ח זה זוכה מדינא ולכך הנה מי שיש לו מדינא אין לו להתיירא כלל כי בודאי יתן לו את שלו אבל מי שאין לו מדינא רק מצד החסד הוא מתיירא פן לא יעשה עמו חסד לכך אמר אתה עסקת בתורה וג"ח ומגיע לך מדינא לכך אתה מובטח שאתה ניצול אבל אני לא עסקתי רק בתורה ולכך אין לי מדינא רק מצד החסד ולכך יש לי להתיירא פן לא אזכה לחסד לכך אמר דומה כמי שאין לו אלהי כלומר שאין האלהי שלו רק מצד החסד והבן זה ובזה י"ל מה שהקשו התוס' דמהו פריך הש"ס מצדקה אג"ח הרי במס' בבא בתרא מפורש דצדקה קיל מג"ח ייע"ש והנה חוץ לדרכינו יש לומר כך דודאי הנותן צדקה בעצמו הוי ג"ח עדיף מני' מטעם המפורש בש"ס דצדקה הוי רק לעניים וג"ח בין לעניים בין לעשירים ואין להחשיב נתינת הצדקה לג"ח כיון שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בע"ה כי גמול זה לנפשו הוא עושה ולנפשו לא שייך לחשבו בכלל ג"ח ולכך הוי ג"ח עדיף מן הצדקה אבל הגבאי הממונה על הצדקה הרי הוא עושה טובה לעניים המקבלים ולעשירים הנותנים דהרי יותר ממה שהעני עושה עם בע"ה הבע"ה עושה עם העני א"ב גורם בזה טובה להנותן ולהמקבל והוי זה ג"ח נמי ולכך פריך מר"ח שהי' ממונה על הצדקה זה נחשב בכלל ג"ח א"כ י"ל חוץ לדרכנו אך לדרכנו יאמר כך דלפמ"ש בביאור הענין יש להסביר הדבר בטעמו למה בלא ג"ח דומה כאין לו אלהי וע"י ג"ח דומה כיש לו אלהי והוא עפמ"ש במדרש בהר בפסוק כי ימוך אחיך וז"ל הדא דכתיב מלוה ה' חונן דל וכו' כביכול עבד לוה לאיש מלוה וכו' אמר הקב"ה עלי הי' לפרנס את העני ובא זה וחטף לו את המצוה עלי לשלם לו גמולו ייע"ש א"כ מוכח דבצדקה הוי עבד לוה לאיש מלוה כביכול ממילא הוא נעשה ית' עבד לשמש לו בעת צרכו ולכך הוי הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו ולפ"ז הי' נראה דנתי דלענין שכר גוף המצוה הוי ג"ח עדיף מן הצדקה מכח דצדקה לעניים וג"ח בין לעניים בין לעשירים מ"מ לזכות לזה שיהי' הקב"ה נקרא עבד לוה לאיש מלוה זה לא שייך אלא בצדקה דבזה שייך הטעם של המדרש שאמר הקב"ה עלי הי' לפרנסו בא זה וחטף לו את המצוה לכך נעשה הקב"ה לוה לו שהרי עלי' י"ת הוי כן לעשות ועשאו האדם במקומו אבל בג"ח זה אינו ענין פרנסה ואין החיוב עליו י"ת לעשותו ובפרט דעיקר מעלת הג"ח הוי דהוי אף לעשירים ועל העשיר לא הוי עליו י"ת לעשותו דאינו חביב בעיניו י"ת כל כך כמו העני וכיון דלא הוי עליו י"ת לעשותו לא שייך בזה לומר עבד לוה לאיש מלוה וז"ש הכתוב ומלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו והיא כפל לשון אך לדרכנו יאמר כך שאמר מלוה ה' חונן דל שמי שחונן את הדל ונותן לו צדקה ממש זה הוא מלוה ה' וכביכול עבד לוה לאיש מלוה אבל וגמולו אם אינו חונן לו ממש רק שעושה עמו