עבודת עבודה חלק א עד

שפירוש בש"ס הכונה ואם ישונו לא ישיגו ארחות חיים אך לא ע"ד מה שמפרש בש"ס דכל דפריש ממינות מיית רק הכונה ע"ד מה שכתוב הבינה לעתים דרוש א' בעת קץ גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם והקשה דהרי כל מצוה מארכת ימיו ושנותיו של אדם ופירש הוא ע"ד מ"ש במדרש קהלת בפסוק יש רשע מאריך ברעתו בשם שמואל הקטן דהקב"א מאריך אף לרשע ומאריך ימיו כי אולי ישוב בתשובה אך אם מתאבד תקותו ייע"ש וז"ש גדולה תשובה שאארכת ימיו ושנותיו כי הקב"ה מאריך ימיו ושנותיו לרשע כדי שאולי ישוב בתשובה ייע"ש והנה בזה נבין הביאור כאן מה שהקב"ה מקוה לרשע ומאריך לו ימים פן ישוב אף דלפניו ית' הכל גלוי אם ישוב או לא אך כבר הדבר אמור בכל הספרים דהידיעה שלו ית' אינו מכחיש הבחירה אך הקב"ה מסלק בזה הידיעה ממנו ומניחו על הבחירה אך לפ"ז אם הקב"ה מסלק ממנו הידיעה א"כ שוב הולך אחר הרוב כמו בכל מקום דאזלינן בתר רובא ולכך באלו העברות דשכיח שישוב בתשובה בזה הקב"ה מאריך לו ימיו פן ישוב אבל באלו שאין התשובה שכיח בהו בזה אין מאריכין לו ימיו כיון דעכ"פ הרוג לא ישוב וז"ש כאן דהנה המרש"א כתב והבאתיו לעיל דלפי המסקנא מ"ש כל בואי' לא ישובון היינו דאין רגילים לשוב קשה הוא להם התשובה ייע"ש וז"ש הכתוב כל בואי' לא ישובון אין דרכם לשוב וכיון דאין דרכם לשוב דאעפ"כ אפשר הוא ע"ד המיעוט שישובו מ"מ שוב עכ"פ לא ישיגו אורחת חיים להאריך ימיהם פן ישובו כי לא יאריכו ימיהם מכח תקוה זו דאזלינן בתר רובא דעכ"פ הרוב לא ישובו וא"ש והנה ע"פ דברי הש"ס הנ"ל י"ל מ"ש נתן לדוד אחר אמרו חטאתי גם ה' העביר חטאתך לא תמות ומה ענין לשון העביר חטאתך ועיין בינה לעתים מ"ש בזה ולדעתי י"ל כך ויתיישב נמי בזה משחז"ל לעיל דלא הוי דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה והקשו המפרשים דהרי כבר עשה אדם הראשון תשובה וכן ראובן וכן יהודא ולמ"ל ללמוד מדוד אך לדעתי י"ל כך ע"פ המבואר כאן דהיכי דאביק בה אף דעושה תשובה מיית והנה באה"ע סי' כ"א כתב שם הש"ע דמאוד מאוד צריך להתרחק מן הערוה וכתב שם הב"ש דאף דאמרי' מיעוטן בעריות מ"מ אם כבר הורגל בו קשה לפרוש יותר משאר עברות ייע"ש א"כ משמע דיש חילוק בין עריות לשאר דברים דאף דבשאר דברים אם עשה כזה אינו קשה לו לפרוש מ"מ בעריות כה"ג קשה לפרוש ובהיות כן דקשה לפרוש מעריות מה שאינו כן בשאר עבירות וכיון דמפורש כאן דהיכי דמביק אביק בה היכי דעשה תשובה מיית א"כ הי' נראה בעריות כמי דקשה ממנו לפרוש נמי אם עשה תשובה מיית אף אם דבשאר ענינים כה"ג לא נחשב מביק אביק בי' מ"מ בעריות כה"ג נחשב מביק אביק בי' ומיית ולכך א"ש דודאי גוף התשובה לענין שמועיל תשובה ודאי כבר נלמוד מאדם הראשון ודומה לו אך אי מהם הוי ס"ד דהיינו דוקא בשאר עבירות דלא אביק בהו בזה ודאי מהני תשובה ולא מיית כיון דלא אביק בהו כולי האי אבל בעון עריות דקשה לפרוש ממנו א"כ הוי מביק אביק בהו א"כ הוי ס"ד אף אם שב בתשובה מ"מ ימות כיון דמיבק אביק בי' לכך ילפינן מדוד דאף בעריות מהני תשובה ונשאר בחיים וז"ש הכתוב דהנה אם הוי ענין העריות דבוק בדוד לא הוי מועיל לו תשובה והי' מוכרח למות כמו כל עברות היכי דמיבק אביק בי' אך אם הקב"ה העביר ממנו החטא דעכ"פ לא יהי' אביק בי' כולי האי וממילא שוב לא ימות אחר עשותו תשובה וא"ש

גמרא כיון דמיבק אביק בה וכו' הנה במס' סוטה פ"ק איתא בש"ס מ"ד אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אמר הקב"ה מעולם לא הפתי לאומה ושניתי לה ואתם בני יעקב לא כליתם חצי כלים והם אינם כלים ועיין בחידושינו מכבר מה שעמדנו בזה דבמה התפאר הקב"ה אם האומה לא נתחייבה להכותם שנית מה רבותא הוא זה דפשיטא וכי חשוד קב"ה דעביד דינא בלא דינא ואם הם מחויבין שני עונשין למה יוותר להם וגם מה שייכות לזה מה שסיים חצי כלים והם אינן כלים וכו' ועיין שם מ"ש בזה וכעת נראה כך דהנה הטעם מה דפירש ממינות או משאר עברה דמיבק אביק דמיית פרשנו לעיל מכח דהתשובה קשה להם ומרחם הקב"ה עליו כדי שלא יצטער ייע"ש שכן מוכח בפרש"י ולפ"ז כראה דהנה אחז"ל ביונה דלכך ביקש לברוח מכח שאמר שהגוים הללו קרובי תשובה הם ויומשך מזה קטרוג על ישראל ולכך נראה דבכלל זה דכל דפריש ממינות מיית לא נאמר רק בישראל שקשה להם שוב בתשובה מיית כדי להקל עליו צערו אך גבי אומ"ה כיון שהם קרובי תשובה א"כ להם אין התשובה צער אם שבין לא מתים וקצת ראי' לדברינו ממה שאמרו חז"ל אין מינין באומות והרי אמרו חז"ל כל דפריש ממינות מיית והרי אין מינין באומות לכך לא לא עליהם נאמר כלל זה וזה שאמרו חז"ל מעולם לא הכיתי לאומה ושניתי לה דהיינו אם מכה אותם פעם ראשון הם שבין בתשובה וכיון ששבין בתשובה ממילא אין מכה אותם פעם שנית לומר כיון דמיבק אביק בה מיית דבנכרי לא שייך כלל כן אבל ואתם בני יעקב אף שאתם קשה התשובה א"כ בכם אם אתם חוזרין בתשובה הוי ראוי לומר לכם כל דפריש ממינות מיית אעפ"כ לא אעשה כן לכולם כי לצבור לא נאמר כן כמ"ש לעיל ולכך חצי כלים והם אינן כלים וצבור לא מיית וא"ש ודו"ק: גמ'. בכה רבי וכו' ולא עוד אלא שקורין אותו רבי הנה טעם קראו רבי הוא כי המלמד דעת לאדם נקרא בלשון רבי ולכך כיון דהשב בתשובה מלמד את אחרים לעשות כמוהו כמ"ש דוד אלמדה פושעים דרכיך וכמ"ש חז"ל לא הו' דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה א"כ אם מדוד נלמוד תשובה לכל העולם נקרא דוד רבי לכל העולם ולפ"ז נהי דכבר ידענו מדוד שתשובה מהני אך זה לא ידענו אם יכול לקנות בשעה אחת או אפשר דבעינן הרבה שעות וכמו שבכה יש קונה עולמו בשעה אחת משמע דעתה נתחדש לו כן ועד עתה לא ידע מזה וא"כ באופן זה הוי ר"א בן דורדייא רבי לכל העולם שלימד דעת לכל העולם דיש קונה עולמו בשעה אחת ולשם כך נקרא רבי וא"ש

דש"י בד"ה ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזרת מלך עליהם כוונת רש"י בזה דהוי קשה לו מ"ש כל בואי' כא ישובון דבשלמא אם הכונה דלא ישובון כלל איצטריך לאשמועינן שפיר דע"ד המיעוט הוי ס"ד דאפשר שימצא אחד בסוף העולם שיעשה תשובה לכך קמ"ל דשום אחד מהם לא ישובון אבל לפי מה דמפרש הש"ס דאם ישובון לא ישיגו אורחת חיים א"כ משמע דיש להם תקנה בתשובה א"כ בע"כ מ"ש כל בואי' לא ישובון היינו דלא שכיח שישובו כיון כיון דתשובתם קשה וכמ"ש המרש"א בח"א כן ולפ"ז לא הוי צריך להשמיענו דפוק חזו מה עמא דבר ולומר דלא הו"ל מלתא דשכיחא זה נדע מעצמנו וא"צ קרא לכך לזה מפרש רש"י דטעמא הוא דקיהיב למלתא דלכך לא ישיגו אורחת חיים מכח דכל בואי' לא ישובון א"כ הוי תשובתם קשה וצער גדול ממילא אם שב בתשובה חס עליו הכתיב שימות מהרה כדי שלא יסבול הצער הגדול וטוב להם המיתה כדי שלא יסבלו בעוה"ז צער גדול וק"ל

תוס' בד"ה מהו לעשות בה"כ לכהן גדול נראה דלאו מדאורייתא קבעי דפשיטא דשרי דהא אפי' רקועי' דבית קדשי קדשים הוי שרי אי לאו רבויא דקרא וכו' הנה לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהרי זה שאל המין ודלמא באמת לכך חשבוהו הש"ס לדברי מינות מכח דלדידן יש רבויא דקרא על קדשי קדשים משמע הא לא"ה אף קדשי קדשים הוי מותר א"כ בבד"ה דליכא יתורא דקרא פשיטא דמותר אך המין דלא ס"ל מדרש חכמים ומלעיג על דברי חכמים לכך ס"ל דחף בדק הבית אסור לעשות בהם ולזה מבעיא לי' רק בבה"כ וזה הוי גופו צערו דר"א מה שלא השיב לו דלדידן אין זה ספק וזה עצמו כוונת הש"ס מה דפריך ורבנן הך קרא כי מאתנן זונה קבצה והכונה כיון דרבנן ס"ל רבויא לקדשי קדשים א"כ א"צ קרא להתיר בזה לכך למ"ל קרא כי מאתנן קבצה ואין התחלה לקושייתם כלל וצ"ע ועוד קשה לי לו יהא כדבריהם דהמין דינא בעי מה קושיא הרי מצינו בש"ס פ"ח דפסחים וז"ל מאי רבי דתנן אם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה מכדי ולא מכדי מקח רבי אומר אף מכדי מקח וכו' רבה ור"ז ח"א בעצים לצלייתן כ"ע לא פליגו כיון דתקנהא דפסח הוא כגופא דפסח דמי כי פליגו במצה ומרור רבנן סברי הא אכילה אחריתי הוא ור' סבר כיון דהכשרו דפסח הוא כגופו דפסח דמי וח"א במצה ומרו' נמי לא פליגו כיון דכתי' על מצו' ומרורים יאכלהו וכיון דמכשירין דפסח הוא כגופא דפסח דמי א"כ חזינן דלחד מ"ד לכ"ע מכשירי דפסח כפסח דמי ולחד מ"ד עכ"פ פליגו בהך סברא רבי ורבנן א"כ מה קושיא נהי דבשאר בדק הבית מותר לעשות בהם היינו כיון דאין בהם צורך קדשי קדשים אבל בזה כיון דהפרשת כה ג קודם יוה"כ הוי כדי שיכנס לפני ולפנים ביוה"כ א"כ הוי זה צורך פנים י"ל שפיר כיון דקדשי קדשים אסור מאתנן עכ"פ מיתורא דקרא א"כ שוב אף הבה"כ לצורך הפרשת כה"ג קודם יוה"כ כיון דצורך פנים הוא י"ל דהוי כלפנים וכן מפורש ביומא בכמה דוכתא דצורך פנים הוי כפנים וא"כ י"ל דזה הוי איבעיא שלו בכאן ומה הוקשו וצע"ג:

תוס' בד"ה ופליגא דר' פדת וכו' נראה לפע"ד דרש"י יישב קושייתם במתק לשונו במ"ש ופליגא דר' פדת הני ד' אמות דר"ח והכה שאלני אחד מתלמידי דלמה פרש"י הכי ד"א דר"ח גוף הא"ד דדרשו אל תקרב אל פתח ביתה זו זונה דזה גופא פליגא דר' פדת ויפה הרגיש ונראה לפע"ד דרש"י כיון בזה ליישב קושיית התוס' גם יסבור רש"י כדעת הסוברים דכל דהאיסור קל צריך הרחקה יותר עיין כתובות רפ"ק ובב"ש אה"ע סימן ו' שהרגיש בזה גבי כהן שגירש אשתו ובסימן קי"ז הביא שם שני שיטות בזה אם איסור קל צריך הרחקה יותר ייע"ש וי"ל דרש"י ס"ל כמי כן כשיטה זו דכל שאיסור קל צריך הרחקה יותר והוי קשה לרש"י א"כ מנ"ל דפליגא אר"פ דלמא לא פליגו ור"פ איירי באיסור עריות ממש בזה אין כריך הרחקה יתירא כיון דהאיסור חמור לכך בזה לא אמרה התורה רק קריבה של ג"ע אבל ר"ח מיירי בזונה פנוי' ואיסור קל בזה הוצרך הרחקה יותר ומנ"ל דפליגו אך נראה דכוונת הש"ס דהוי קשה לו מנ"ל לר"ח דהוי ד"א דלמא הכוונה אל פתח ביתה ממש ובע"כ דהוי קשה לו אם אל פתח ביתה ממש לא צריך קרא דדבר זה מוכח מן התורה כיון דכתיב לא תקרב לגלות ערוה מוכח דאסור קריבה לזונה וא"כ אם מן התורה אסיר למ"ל קרא דד"ק אל פתח ביתה ובע"כ מוכח דשיעור הרחקה דד"ק הוי ד"א וזה לא הוי מן התורה באיסור ערוה החמורה דבזה די להרחיק מפתח ביתה ממש ולכך הוצרך קרא דד"ק לאסור בזונה הקלה לאסור אף ד' אמות ולכך מוכח דר"ח פליג ק וס"ל דלא