עבודת עבודה חלק א עג

דמשרבטי נפשייהו הוי שנים שעשאוהו ובע"כ מוכח דבשבית' בהמתו לא שייך שנים שעשאוהו ולכך א"ש תינח בשביתת בהמתו דהוי רק לאו אבל במחמר דהוי חיוב חטאת שפיר פטור דהו"ל שנים שעשאוהו ונהי דבו חייב דהתורה גלתה כן דאתה ובהמתך מלאכה הנעשה על ידך ובהמתך כפרש''י שם דף קנ"ד מ"מ היינו דוקא בסתם משוי אבל במשוי עופת דהוי בלעדו שנים שעשאוהו בזה לא גלה קרא והדרינן לדינא דשנים שעשאוהו פטורין וא"כ בעופת ליכא חשש נסיוני אף דחשש שאלה ושכירות איכא וא"ש ודו"ק היטב ועיין שם מ"ש ראי' לזה והנה באמת על לשון הברייתא דקאמר ר"י מתיר בסוס שאין עושין בה מלאכה שחייבין עלי' חטאת וקשה לי חטאת מאן דכר שמי' והרי על שביתת בהמתו ליכא חיוב חטאת ואין לומר דקאי על מחמר דמה יעשה הך מ"ד בשבת דף קנ"ד דס"ל דליכא חטאת במחמר וכן להס"ד דש"ס דס"ל דהחשש הוי רק מכח שאלה ושכירות ולא ידע מנסיוני וא"כ קשה איך קאמר כאן שאין עושין בה מלאכה שחייבין עלי' חטאת בלא"ה על שביתת בהמתו ליכא חטאת ואין לומר דהכונה שאין עושין בה מלאכה באופן שאם היה האדם עושה לא הוי חיוב חטאת וכל שהוא פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה דאכתי למ"ל חיוב חטאת בקיצור הו"ל לומר דאין עושין בה מלאכה שחייבין עלי' לו יהא חטאת או לא ולמ"ל חטאת דנקט וצ"ע והנה מזה נראה ראי' לדברינו שכתבנו דאף למ"ד דאין חי נושא את עצמו בעופת היינו רק ללאו ולא לחטאת מלשון הזה דקאמר ריב"ב מתיר בסוס שאין עושין בה מלאכה שחייבין עלי' חטאת והנה בשבת דף קנ"ד ע"ב פריך שם ועוד תנן המחלל שבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה הרי דדייק מלשון המחלל שבת בדבר שחייבין חטאת מזה מוכח דאיכא חילול בדבר שאין חייבין חטאת א"כ ה"נ דקאמר דלא נעשה בה מלאכה שחייבין עלי' חטאת מכלל דאיכא מלאכה שחין חייבין עלי' חטאת וקשה מזה למ"ד מחמר אחר בהמתו פטור ואין לומר כדמתרץ שם דמיירי בתחומין ואליבא דר"ע דתינח שם דמיירי באדם עצמו אבל כאן דמיירי בבהמה א"כ תינח להפוסקים שהביא המג"א בסי' ש"ה ס"ק י' דשייך תחומין גם בבהמה למ"ד תחומין ד"ת אבל להתוס' והרא"ש דבבהמה לא שייך איסור תחומין ולא שייך בזה שביתת בהיותו א"כ איך משכחת לה מלאכה שחין חייבין עלי' חטאת ובע"כ דאתיא כרבנן דס"ל דלא אמרינן חי נושא א"ע בעופת ולכך לאו משכחת לה בסוס המיוחד לעופת מיהו אין עושין בו מלאכה שם יבין עלי' חטאת דחטאת ליכא בזה דבזה הוי שנים שעשאוהו וא"ש ודו"ק מיהו לפמ"ש די"ל דמ"ש שאין חייבין עלי' חטאת היינו על האדם שאם הי' הוא עושהו לא הי' חיוב חטאת א"כ בזה י"ל שפיר דהכונה בתחומין ואליבא דר"ע ואין ראי' לזה וק"ל

ותוס' ד"ה אבל האי דאי משהו לי' אתו לכלל מלאכה וכו' הנה מלשונם נראה שמפרשים מה דקאמר שור של פטם היינו שקנאו להיות עומד לפיטום וכן כתב המר"מ אך הוא דייק מתחלת לשונם שכתבו דאי משהו לי' לפיטום ובאמת זה אינו הכרח כל כך דאפשר שט"ש הוא בתוס' וצ"ל לפטם והכונה דמשהו לי' לשור של פטם אך ממ"ש בתירוצם וז"ל אבל בזמן מיעוט דפיטום לית לן למיגזר וכו' מזה נראה בעליל שהם מפרשים דהכונה שהוא יהי' משהא אותו שיפטמנו ולכך תרצו כיון דזה לא יאריך רק זמן מיעוט עד שיתפטם לא חיישינן למראית עין וכו' אך א"כ קשה לי מהו פשיט הש"ס משל בית רבי שהי' מקריבין שור של פטם ומה קושיא נימא דהתם מיירי בשור שכבר מפוטם לכך שפיר חיישינן לשהי' דהוי זמן מיעוטא אבל הבעיא דהוי בשור שקנאו כחוש רק כדי לפטמו דבזה הוי שהי' מרובה לחוש שישהנו לפטמו ואח"כ ישהנו להכחישו בזה לא חיישינן ובפרט לומר שיפסיד מעותיו יטרח ובכונה י"ל דלזה לא חיישינן ודוקא היכי דקנאו מפוטם בזה דלא טרח בו חיישינן שישהנו כדי להכחישו אבל באם קנאו כחיש שהוא יפטמנו ויטריח בו ואח"כ יכחישנו י"ל דבזה לא חיישינן ומהו פריך וצ"ע

ע"ב גמ' תניא כשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חי' גסה אפילו במקום שמוכרין בהמה דקה אין מוכרין חי' גסה הנה הך ואפילו במקום שמוכרין בהמה דקה שפת יתר הוא דהרי כבר אומר כשם שאין מוכרין בהמה גסה וכו' ונראה דמזה יהי' ראי' לדעת רש"י ורע"ב והעט"ז שהביא הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דהטעם דאסור בבהמה דקה גזרה אטו גסה ייע"ש וא"כ י"ל דכונת התנא דמרישא אין ראי' די"ל דמיירי במקום שאין מוכרין בהמה דקה רק דהוי ס"ד דדוקא דקה אטו גסה דחד מינא הוא בזה גזרינן דקה אטו גסה דמחליף אבל חי' גסה אטו בהמה גסה לא מחליף לכך קמ"ל דכשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חי' גסה דגם זה מחליף אבל במקום דלא גזרינן דקה אטו גסה גם חי' גסה אטו דקה לא מחליף לכך קמ"ל דאפילו במקום שמוכרין דקה מ"מ אין מוכרין חי' גסה ומדינא אסור חי' גסה ולא מגזרה וא"ש וזה כוונת רש"י בד"ה ה"ג ואפילו במקום וכו' ש''מ וכו' כלומר דוקא מזה שמעינן דחי' גסה אינו כבהמה דקה אבל מרישא לא נשמע מידי ולשיטתו אזיל דמפרש בפסחים דגזרינן דקה אטו גסה וק"ל

גמ' באו תלמידיו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין הנה ענין מה שלא קיבל תנחומין י"ל בשני אופנים אם הכונה שלא קיבל תנחומין במה שנזדמן לו להיות נתפס למינות כלל או הכונה מה שנזדמן לו להיות אומר בלשון הזה נאמן עלי הדיין שנמשך מזה מזה שיטע' ההגמון לומר שהדיין קאי עליו ומוד' לו שהתורה הוי דברי' בטלי' ואם הוי הכונ' כפשוטו שנצטער על שנתפ' הוי תשוב' ר"ע כפשוטו דעבור שדברי מינות בא לידו ונהנה לכך נתפס למינות ואם הכונה שנצטער על מה שאמר לשון כזה י"ל דהשיב לו דהוי מדה כנגד מדה די"ל דמה שאמר לו ההגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו ניבא ואינו יודע מה ניבא ומן השמים נתנו כן בפיו והכונה על דברי המינות ששמע ונהנה הוי כונתו שזקן שכמותו יעסוק בדברי מינות ועל זה נענש והשיב לו ר"א שפיר נאמן עלי הדיין שהמינות הוי דברים בטלים ואין ראוי לזקן כמותו שיעסוק בהם והנה באמת מפורש במס' נדרים ובש"ך יו"ד סי' קנ"ז שמותר לומר לישנא דמשתמע תרי אפי כגון עבדא דנורא אנא וכו' וא"כ נראה דמדינא הי' מותר לר"א לומר נאמן עלי הדיין אף שיטעה ההגמון לומר שעליו הוא מכוין וא"כ נהי שר"א י"ל דממדת חסידות רצה להחמיר על עצמו מ"מ אם נזדמן כך בדעבד ודאי לא הי' לו להצטער על זה כיון דמדינא מותר ולכך הי' נראה דעיקר צערו הוי על מה שנתפס מתחלה ועדיין צ"ע בזה

רש"י בד"ה דלמא אריא חי' דקה הוא וכו' דלמא ההוא ארי' חי' דקה הנה לשון האי ארי' כוונתו דודאי ארי' גדול הוי חי' גסה רק דמנ"ל מה שהמשנה מתרת באריות הוי בארי גדול דהוי חי' גסה דלמא מיירי בארי קטן דהוי רק חי' דקה ובזה מחלוקת בין יש בו נזק לרבים או לא מיהו זה קשה לי למה כל הש"ס נקט בלשונו ארי ועזב את הדוב והרי דובין נקט תחלה במשנה ולמה עזב הדובין ונקט בלשונו רק ארי הרי גם מדוב קשה כן וצ"ע ועיין בק"א השייך עוד לסוגיא זו

דף י"ז ע"א גמרא דא"ר חסדא כל זונה שנשכרת לסוף היא שוכרת שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך ותהי להיפך כוונת הש"ס בלימוד זה דהכתוב מתמה דאם הי' ניתן אתנן לך תחלה לא הוי חידוש מה שאח"כ אתה נותן אתנן דזה דרך הטבע דכל הזונות הנשכרת תחלה לסוף נותנת אבל זה הוי החידוש מה שאתה נתת אתנן ולך לא ניתן בתחלה וז"ש ואתנן לא ניתן לך כלומר תחלה זה שפיר הוי חידוש ותהי להיפוך ייע"ש מה דבסוף שוכרת היא כיון דכתיב רועה זונת יאבד הון ואחז"ל כל הנכשל באשה זונה סופו בא עד ככר לחם וכו' וא"כ תינח בו שהוא נותן אתנן לכך סופו בא עד ככר לחם אבל הזונה שמקבלת האתנן א"כ מרווחת ממון עוד והוי חוטא נשכר ולכך מגלגל עלי' הקב"ה שבסוף תהא שוכרת ותתן אתנן ותאבד ההון שאספה תחלה

גמ' שאני התם דאביק אביק בה כמינות דמי הנה עפ"ז נראה לפרש מ"ש התורה פ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך וכו' השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי והנה המשך המאמר הזה אין לו הבנה כלל ומה ראי' הוי זע"ז ומצורף לזה יתבאר משאחז"ל בפסוק אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו ודרשו דקאי על מי שעבר עברה ושנה בה דאמר רב הונא העובר עברה ושנה בה נעשה לו כהיתר ולכאורה הוא תמוה על המשך המאמר בזה אך לפי הנ"ל א"ש דהנה במי שעבר עברה ולא שנה בה דלא נעשה לו כהיתר ממילא נקל הוא לשוב בתשובה לכך אפשר לו להיות שב בתשובה ומ"מ יהי' בחיים אך מי שעבר עברה ושנה בה כיון דנעשה לו כהיתר א"כ הוי כמביק אביק בה וא"כ אי אפשר לו לזכות לתרתי יחד להיות שב בתשובה וגם יחי' אחר כן רק אם חיים בעוה"ז לא ישוב ואם ישוב אין לו חיים וז"ש בכו בכה להולך דהיינו למי שעבר עברה ושנה בה דנעשה לו כהיתר אז ממילא כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו דאי אפשר בידו להיות כבי תרי להיות שב בתשובה וג רואה ארץ מולדתו וזה אמר כי לא ישוב עוד דאין לו תקנה עוד בתשובה שישוב וגם אח"כ יראה ארץ מולדתו ולא ימות זה נמנע רק אם ישוב לא יראה ארץ מולדתו ואם רואה ארץ מולדתו לא ישוב מיהו נראה דכל זה לא כאמר רק ביחיד אבל בציבור אף דפרושים ממינות או מעבירות דאביקו בה מ"מ אין מתים רק חיים כי תשובת הציבור גדול יותר וכמ"ש בש"ס לעיל דף ה' דשאני צבור דנפישי רחמייהו ייע"ש ח"ש הכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו והיינו אף שתשוב בתשובה לא תאמר הועיל ופריש מעברה דאביק בה מיית לא כן הוא רק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אף שתשוב בתשובה והחטא כבר הוי מימים רבים אעפ"כ לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם ולא תאמר כיון דדרך הטבע הוי דכל דפריש ממינות או מעברה דאביק בה מייתי איך אתה אומר שנחי' אף שנשוב בתשובה לכך אמר לא תתמה על כך כי כל ימיך הוי שלא כדרך הטבע כי שאל נא לימים הראשונים וכו' השמע עם קול אלהים וכו' כאשר שמעת אתה ויחי א"כ אם אז הי' חיים שלא כדרך הטבע כמו כן לע"ל אף דתהי' אביק בעברה ותשוב מ"מ לא תמות רק תחי' וא"ש והנה בגוף כוונת המקרא מ"ש כל בואי' לא ישובין ולא ישיגו ארחות חיים ליישב קושית הש"ס בזה כיון דלא ישובין איך ישיגו ארחות חיים י"ל ע"ד מה שפירוש