עבודת עבודה חלק א עב

דהך משנה אתיא דלאו כמ"ד כקנין הגוף דמי והש"ס לעיל דקאמר שכירות קנייא הוי למ"ד קה"פ כקהג"ד מיהו שם לק"מ דעכ"פ קשה מהו פריך הש"ס שאלה קנייא אגרא קנייא הרי י"ל דהמשנה אתיא כמ"ד דלאו כקנין הגוף דמי ובע"כ דלכ"ע משמע לי' דשכירות קנייא ולכך פריך דעכ"פ מוכח דלמ"ד לאו כקהג"ד לא קנייא וא"כ תינח התם אבל כאן מה קושיא נימא דהך מ"ד דס"ל חי' גסה כבהמה גסה אתיא כמ"ד דלאו כקנין הגוף דמי וא"כ שכירות לא קנייא וחיישינן בשביל שאלה ושכירות בזה שייך אף בחי' גסה דמטחינו ברחיים אבל המשנה אתיא כמ"ד דכקהג"ד וא"כ שכירות קנייא וליכא חשש רק נסיוני ובזה לא שייך נסיוני לכך הוי כבהמה דקה למכירה ומה קושיא ועוד הוי קשה לפמ"ש בש"ס פ"ד דב"ק דף מ"א ע"ב דר"פ משני דלעולם סיפא רשות משנה ורישא ה"ט דכל מקום שהולך שם בעליו עליו וקשה לי ממ"נ אם נאמר דשייך בכל דבריו שם בעלי' עליו קשה מה שהקשינו לעיל מפסחים דף ו' לשיטת ר"ת דמהו פריך שם ושכירות קנייא וכו' כמו שהקשינו לעיל בש"ס דף ט"ו ואם נאמר דרק בשור שייך שם בעלי' עליו ולא בשאר דברים קשה מכאן דמהו פריך נימא דהך מ"ד דס"ל בהמה גסה וחי' גסה שוין ס"ל כמ"ד קנין הפירות לאו כקה"ג דמי וא"כ שכירות לא קנייא לכך חי' ובהמה שוין אבל המשנה אתיא כמ"ד כקה"ד רק דמ"מ חיישינן לשאלה ושכירות מכח דשור כל מקום שהולך שם בעליו עליו ועדיין נחשב שלו תה שייך רק בבהמה גסה אבל חי' גסה לא הוי שם בעליו עליו לכך שוב אין חשש שאלה ושכירות בזה כיון דשכירות קנייא ומהו פריך ואם נאמר בכל דבר שם בעליו עליו קשה קושייתנו לעיל לשיטת ר"ת וצ"ע בזה והסברא נותן כן שיהי' הפרש בין שם בעליו לבהמה וחי' דבהמה הוי תמיד להבעלים דהפקר לא שכיח ולכך הוי שם בעליו עליו אבל חי' גסה רובן הפקר לכך לא הוי שם בעליהן עליו ולכך אם בשאר מטלטלין יש חילוק מכ"ש דבזה ראוי לחלק כן ודו"ק

דרש"י בד"ה וכו' וכדי שלא יתפש ישראל שם אסור לבנות עמהם קשה לי מי הכריחו להך טעמא ולמה לא פירוש דאסור מחשש לפני עור לא תתן מכשול כיון דנכרי מצווה על ש"ד א"כ יש לחוש שיהרוג אדם לו יהא נכרי כיון דנכרי מצווה על ש"ד של נכרי אחר א"כ אסור למכור לו מכח חשש לפני עור ואפשר דלכך ציין רש"י בסיפא על אין בונין עמהם ולא פירוש כן ברישא על אין מוכרין להם דובים ואריות דהטעם כדי שלא יהרג ישראל על ידם אך ברישא ודאי אפשר לומר בלא"ה דהטעם משום לפני עור די"ל דמיירי דקאי בתרי עברי דנהרא אבל בסיפא דנקט אין בוכין עמהם משמע שגם הם בוכין וא"כ כיון דיוכל לעשותו בלאו הישראל שוב לא שייך לפני עור לכך הוצרך לפרש מכח דיש חשש שישראל נתפס יהי' עמהם והנה בזה יש להבין עוד מה ששינה המשנה הלשון דתחלה קאמר אין בונין עמהם ואח"כ סיים הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנות ולא נקט אסור לבנות עמהם ולפמ"ש א"ש דברישא בדברים שיש בהן נזק לרבים אף דהנכרי נמי בונה אסור מכח חשש שיומשך בזה נזק לישראל אבל אח"כ בכיפה שמעמידין בה ע"ז דאינו אסור אלא מכח לפני עור בזה דוקא אם אין הנכרי בונה רק הוא אסור לבנות אבל אם גם הנכרי בונה מותר כיון דהי' יכול לעשותו בלא"ה לא שייך לפני עור וא"ש ודו"ק והנה הט"ז אוסר גם בזה כשבונה לבדו אף בבימסאות ובכיפה אסור אף עם הנכרי ייע"ש בסי' קמ"ג והנלפע"ד כתבתי בזה ועיין בק"א סי' קמ"ג מ"ש בזה ייע"ש

תוס' בד"ה אלמא לא מקבלת זכר וכו' וכדמשמע לישנא מדלא קאמר אלמא דלא ילדה וכו' הנה לא זכיתי להבין דבריהם בכאן דסוף סוף אם אינה מקבלת זכר אינה יולדה ואיך ס"ל דטרפה יולדת כיון דאינה מקבלת זכר ואם יש חילוק בין טרפה לשבירה א"כ בלא"ה אין התחלה לקושייתם ואם ס"ל דדוקא ברצון אינה מקבלת אבל בע"כ של הבהמה אפשר שתתעבר ותלד א"כ אכתי קשה דלמא אתי לשהויי כדי לרבעה בעל כרחה ואם ס"ל דרוב פעמים אינה מקבלה זכר אבל ע"ד המיעוט מקבלת זכר ומה דקאמר התם טרפה יולדת היינו ע"ד המיעוט ומ"מ לא חיישינן שישהנה בשביל דבר דלא שכיח ז"א דא"כ למ"ל לחלק בין לשון טרפה יולדת בין לשון מקבלת זכר הו"ל לחלק בין רוב הפעמים בין ע"ד המיעוט וצ"ע ועוד קשה אם בע"כ יכול לרבעה ניחוש שמא ירבענה הוא דהרי עיקר הטעם דלא חיישינן לרביעה דחס על בהמתו שלא תעקר וכאן שרוב הפעמים בלא"ה אינה יולדת א"כ לא קנאה לכך וניחוש לרביעה

בא"ד אלמא לא מקבלת זכר לא זכיתי להבין דבריהם בדרך ממ"נ אם מפרשים בשבירה שנטרפה בכך א"כ אדקשיא להו דר"י אדר"י ליקשי טפי דרבנן אדרבנן איך אמרו והרי מרביעין אותה ויולדת הרי רבנן ודאי ס"ל דטרפה אינה יולדת ואיך אמרו דמרביעין אותה ויולדת ואם מפ' דמיירי בלא נטרפה בשבירה זו א"כ אדמקשי דר"י אדר"י הו"ל להקשות לכ' דהרי שבירה שאינה טרפה ודאי יולדת ואיך אמר כאן לכשתלד דאינה מקבלת זכר הרי אינה טרפה לכ"ע יולדת וא"כ קשה ממ"נ וצ"ע והנה לעיל עמדתי על תירוצם מה שכתבו דלעולם ס"ל טרפה יולדת רק דאינה מקבלת זכר והוא דבר שאין לו הבנה דאם אינה מקבלת זכר איך יולדת וכעת נראה דמזה יש להוכיח מה שנסתפקו האחרונים ובספר מים חיים בטרפה זכר אם מוליד או לא ונראה דמדבריהם יש להוכיח דאם טריפה אינה יולדת גם זכר אינו מוליד ולכך יהי' כוונתם כך דאם הוי אמרינן דטרפה יולדת מצד עצם גוף ההולדה אז גם בזכר לא הוי מוליד אך אם ס"ל דטרפה יולדת רק דהמניעה הוי מצד אחר דאינה מקבלת זכר ממילא בזכר דלא שייך ה"ט אז מוליד שפיר ולכך קאמר בחולין דר"י ס"ל דטרפה יולדת ונהי דבאמת אינה יולדת מ"מ היינו רק מכח דאינה מקבלת זכר ולכך בזכר דלא שייך כה"ג ס"ל דמוליד ומה שר"י מתיר כאן בשבירה היינו רק בנקבה וכן מורה לשונו דנקט לשון נקבה ר"י מתיר בשבירה וכן שאינה יכולה להתרפאות ולחיות מוכח דבנקבה מיירי ובזכר אף הוא אוסר והתוס' לעיל דעמדו מזכר היינו מרבנן דהם אסרו בכל ענין ומשמע דאסרו אף בזכר ולכך הקשו דבזכר לא שייך לידה לכך הוצרכו לטעם דירביענו על כמה נקבות אבל בדברי ר"י שפיר י"כ דאינו מתיר רק בנקבה כפשט לשונו וא"ש ודו"ק גם י"ל בישוב דבריהם הנ"ל דנ"מ לעוף שמטיל ביצים דזה אפשר אף בספנא מארעא ואם טרפה יולדת רק דאינה מקבלת זכר ממילא בעוף להטיל ביצים בספנא מארעא אפשר שתלד שפיר משא"כ אם אינה יולדת מעצמה גם ביצים א"י להוליד וא"ש

תוס' בד"ה אלא תורת בהמה גסה מה היא וכו' קשה נימא דלית לי' חי' נושא א"ע וכו' ולפע"ד דרש"י תירץ זה במתק לשונו בד"ה תורת בהמה גסה מה היא כלומר איסור טעם מכירת בהמה גסה מה היא הא לא עביד בה מלאכה דחייב חטאת דנגזר בי' משום נסיוני עכ"ל הנה הדבר תמוה למה נקט רש"י דוקא הטעם דסיוני ולא אינך נכח שאלה ושכירות ודוחק לומר דחדא מנייהו נקט ועוד דלמה נקט ולא עביד מלאכה דחייב חטאת הו"ל לומר סתם ולא עביד מלאכה דאז שפיר הוי משמע דא"כ שאלה ושכירות לא שייך בזה אבל השתא דנקט דלא עביד מלאכה דחייב חטאת א"כ תינח לחשש נסיוני אבל לחשש שביתת בהמתו דלא בעינן חיוב חטאת אכתי ניחוש לכך כראה דרש"י ז"ל כיון בזה כוונה גדולה והוא דהמעיין במס' שבת דף קכ"ד קאמר שם תחלה אמר רמב"ח המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכו' אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה לע"ז מה ע"ז עד דעביד מעשה בגופי' והכא כמי עד דעביד מעשה בגופי' וכו' והנה אח"כ אמרינן שם דאמר"י המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשה כל התורה לע"א במזיד כמי לא מחייב דתנן המחלל שבת וכו' בלאו כמי לא מחייב דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ולכאורה קשה כיון דקיי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין וא"כ כיון דאמר דבשוגג פטור דבעינין דומיא דע"ז דבעינין מעשה בגופי' א"כ מוכח דמחמר לא עביד מעשה והרי לאו שאין בו מעשה אין לוקין וצריך לומר דשאני לאו מחטאת דבלאו לא בעינן מעשה בגופי' רק כל שנעשה מעשה על ידו חשוב לאו שיש בו מעשה וכמו דס"ל לר' יוחנן בעצמו בחסמה בקול והנהיגה בקול דנחשב לאו שיש בו מעשה כיון דבדבורא עביד מעשה והרי כאן קאמר דבמחמר לא נחשב מעשה ול"ה דומי' דע"ז בע"כ דהכונה דבחטאת בעינן שיהי' מעשה בגופי' דומי' דע"ז וזה לא נחשב מעש' בגופי אבל ללאו לא בעינן מעש' בגופי' רק כל שנעשה מעשה על ידו חייב מלקו' בזה נחשב מחמר יש בו מעש' ולכך הוצרך לטעם דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולפ"ז נראה דהך מ"ד דס"ל דמחמר חייב חטאת ס"ל דזה נחשב מעשה בגופי' כיון דהבהמה הולכת על ידו נחשב מעשה בהמתו כמעשיו והוי מעשה בגופי' דמעשה בהמה נחשב כמעשיו ולכך נראה דהיינו דוקא במשוי דעלמא שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים דחי נושא את עצמו רק בעופת אמרינן בשבת דף צ"ד דשאני עופת דמשרבטי נפשייהו וא"כ המעשה תלוי בהם שהם מכבידין א"ע א"כ זה ודאי לא הוי מעשה בגופי' דנהי שהוא מחמר אחר בהמתו מ"מ מחמתו לא הוי משוי דהרי חי נושא א"ע רק דהם מנפשם משרבטי נפשייהו וזה ודאי לא הוי מעשה בגופי' וליכא חיוב חטאת דלא הוי דומיא דע"ז אבל ללאו דשביתת בהמתו כיון דללאו לא בעינן מעשה בגופי' רק שיהי' נעשה מעשה בזה שפיר נחשב מעשה דעכ"פ ע"י רכיבה זו משרבטו נפשייהו והוי כאן מעשה ולכך ס"ל לרש"י דטעם נסיוני לבד לא מהני וכן טעם שאלה ושכירות לא מהני לבדו רק בצירוף תרוייהו בעינן כמ"ש לעיל בגוף הסוגיא ולכך פרש"י דטעם נסיוני עכ"פ לא שייך בזה ולכך דייק דליכא כאן חיוב חטאת דבזה אף לרבנן אמרינן חי נושא את עצמו אבל לא מצי למנקט הטעם דשאלה ושכירות דבזה נ"ל דס"ל כרבנן ובעופת כקושיות התוס' ודוק היטב ועוד י"ל בדרך הנ"ל ע"פ מה שרוצה לומר בספר מק"ח סי' רס"ו דבמשוי שהי' די בסוס אחד ומשכוהו ב' סוסים הוי כשנים שעשאוהו וכיון דבו הי' פטור בבהמהו מותר לכתחלה ואח"כ דוחה שם זה די"ל דשאני איסור לאו מאיסור חטאת ובאיסור לאו אף שנים שעשאוהו חייבין ובחדושי מכבר הארכתי בזה וכעת כראה דמש"ס דשבת דף צ"ד הנ"ל דקאמר דלכך אסרו רבנן בסוס מכח דבעופות לא שייך לומר חי נושא א"ע דמשרבטי נפשייהו וקשה הרי עכ"פ אם רצו לא הי' משרבטי נפשייהו והוי נושאים א"ע וא"כ הוי זה יכול וזה יכול דהסוס יכול לשאת אותם אף שהם לא ישאו את עצמם והעוף יכול לשאת את עצמו דחי נושא א"ע ולא הוי נחשב מלאכה גבי הסוס וא"כ עכשיו אף דמשרבטי