עבודת עבודה חלק א ע

דנימא דאעפ"כ זכות התורה יגין עלי' דאף בהיות החטא בידה תנצל בזה בעינן זכות רב וכיון דלא מפקדא אינו מגין אבל אם חוזרת מעונה לעשות תשובה ועוסקת בתורה לכפר עלי' מהני לה תקנת התורה אף דלא מפקדא הלכך אם הוי הך כ"א בתורת ה' חפצו תקין על הראשון שייך גם באשה אך אם כוונתו דתולה בו עון ביטול תורה זה לא שייך באשה דאם אינה עוסקת אין בידה חטא דלא מפקדא ודו"ק

ע"כ גמרא על פלגי מים א"ר תנחום לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' יש לדייק דתמיד מיעוט רבים הוי שנים ואיך דריש כאן מלשון פלגי מים דהוי שלשה ונראה הכוונה דהנה המקרא והמשנה זה הוי הקרן דהמקרא הוי קרן שבכתב והמשנה הוי קרן לתורה שבע"פ והתלמוד הוי פרי שלהם דהוא הוי פירי מן המקרא ומן המשנה ולכך אמר והי' כעץ שתול על פלגי מים דפלגי משמע תרי והיינו מקרא ומשנה ואח"כ אמר אשר פריו יתן בעתו היינו התלמוד ולכך אמר בעתו ואימתי הוי בעתו דהיינו דתחלה ילמוד מקרא ומשנה ואח"כ גמרא ולכך שפיר למדו חז"ל דישלש אדם שנותיו דלשון פלגי מים משמע תרי ואח"כ אמר אשר פריו יתן בעתו היינו התלמוד או דעץ שתול הוי התלמוד דמזה למדו חז"ל דאין ראוי ללמוד מרב אחד והרי בגמרא עדיף טפי ללמוד מרב אחד רק בסברא צריך ללמוד מהרבה וא"כ בע"כ קרא דעץ שתול ולא נטוע היינו במילי דסברא ומילי דסברא היינו התלמוד ולכך אמר והי' כעץ שתול על פלגי מים דפלגי הוי תרי היינו מקרא ומשכה ועץ שתול יהי' על פלגי מים היינו התלמוד ובזה א"ש סמיכות המאמרים אהדדי דאם לא הוי מקדים דברי רבא דלגמרא רב אחד עדיף לא הוי אפשר ללמוד מפלגי מים לשלש שנותיו דהרי פלגי משמע רק תרי ואי מעץ שתול דלמא עץ שתול היינו מקרא ומשנה בעצמו ומנ"ל שלשה אך כיון דהקדים דגמרא עדיף מרב אחד ובע"כ מ"ש כעץ שתול היינו סברא וא"כ היינו התלמוד ולכך מוכח מזה שלשתן שיהי' העץ שתול על פלגי מים היינו המקרא והמשנה וא"ש ודו"ק

גמ' ועליהו לא יבול וכו' שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד וכו' לולי פרש"י נראה הכונה כתיב מגיד לאדם מה שיחו והקב"ה מדקדק עם האדם אפילו על שיחה קלה אך עם סתם בני אדם אין מדקדקין כל כך שבלא"ה לא הי' לומד ואין לו רק חטא אחד מה שמדבר שיחה בטלה אבל הת"ח המדבר שירה בטלה עונו יותר ישיבו ב' עונות אחד גוף השיחה בטלה והשני מה שבמקום הזה הי' יכול לדבר בדברי תורה גם מצד מעלת הת"ח וגדלו מדקדקין עמו יותר וזה יהי' כוונת החכם בקהלת כי אלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהי' דבריך מעטים והכונה ע"ד מ"ש במדרש פ' וישלח שהקב"ה קרא ליעקב אל שאמר לו אני אלהי בעליונים ואתה אלהי בתחתונים וכן מצינו בכמה דוכתי ולכך ה"נ י"ל כוונת המשורר שאמר כי אלהים בשמים הקב"ה הוי אלהי' בשמים ואתה הוי אלהים בארץ דאתה אלהי בתחתונים ולכך לפי ערך גדלך כן ידקדקו עמך יותר אפילו על שיחה קלה לכך על כן יהי' דבריך מעטים וזה שאמר דועלהו לא יבול דזה הוי דרך אזהרה שכל כך גדול הת"ח שאפילו על שיחה קלה מדקדקין אחריו לכך ממילא צריך ליזהר להיות עליהו לא יבול וז"ש דאפילו שיחות חולין של ת"ח צריכין ליעוד כלומר שהת"ח עצמן צריכין שילמדו איך לדבר שלא יהי' נתפסין בלשונם וצריכין לימוד איך לדבר ואיך להתנהג בהם ודו"ק

גמ' מן התורה ומן הנביאים וכו' דכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו עיין במהרש"א שהקשה דהרי כמה עוסקי בתורה שאין מצליחין בנכסיהן ואני מוסיף להקשות למ"ל תיבת לו והי' די לומר נכסיו מצליחין אך נראה הכונה דהנה דרך צדיקים ות"ח מקבלים הכל באהבה ולומר על רע טוב כדרך שהי' אומר נחום איש גם זו וכמ"ש המהרש"א בח"א בברכות גבי הלל שאמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ייע"ש והנה זה גורם דרך התורה להיות הרעה נדמה לו לטובה וזה יהי' כונת התנא באבות מ"ש כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחי' ובתורה אתה עמל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ונראה הכונה ע"ד הנ"ל דדרכה של תורה הוי מעלתה כך דאף אם סובל כל היסורין מ"מ אם עמל בתורה נחשב לו הכל לטובה וכמו שהי' מתנהג ר"ח ב"ד דדי לו בקב חרובין ולא הי' מבקש יותר וז"ש אם אתה עושה כן שאתה עמל בתורה אשריך בעוה"ז שידמה כך הכל לטובה וטוב לך בעוה"ב ובעוה"ב יהי' באמת הכל טוב לך ולא לפי דעתך וז"ש כאן דכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו דייקא אף דלגבי אחרים לא נראה כהצלחה מ"מ לו נראה הכל כהצלחה כי כל מה שעושין לו נראה כהצלחה לו וזה שהביא רחי' מקרא של תורה שאמר למען השכילו את כל אשר תעשון שכל מה שתעשה יהי' דומה לך להצלחה וכן מקרא דכתובים וכל אשר יעשה יצליח שכל מה שיעשה ידמה לו להצלחה אם טוב אם רע כי כך דרכה של תורה להיות הבעלים קונה דעת לקבל הכל לטובה וכדרך נחום איש גם זו וזה נכון בעז"ה ויש להסביר הדבר עוד יותר די"ל דלפי האמת הוי לו הצלחה בכל ענין דהנה ידוע דנסיון העוני קשה כשמחז"ל עניות מעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו ונסיון עושר קשה יותר כמ"ש האלשיך שמקרא מפורש הוא במשלי ריש ועושר אל תתן לי וכו' ופן אשבע וכחשתי וכו' אין אלהי אך זה באדם דעלמא הוי עניות קשה לו ועושר גדול נמי קשה לו אבל העוסק בתורה כיון שהתורה משמרתו מן החטא אז הוי להיפך שכ"א יש בו מעלה אם נעשה עני חשש חטא אין לו דהתורה משמרתו והוי מעלה כי אם הי' לו עושר הי' הטרדא מבטלתו מן הלימוד וכעת ילמוד יותר ויותר ואם נעשה עושר גדול יש לו מעלה כי אז ילמוד מתוך הרחבה ויהי' דעתו צלולה עליו ללבן שמעתא אליבא דהלכתא ולכך אמר כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו שכל מה שעושין נכסיו אם להרע או להיטב הכל נקרא הצלחה לו כן נראה לפע"ד נכון בזה

גמ' פשיטא משמשי עכו"ם הוא וקשה מה קושיא דנהי דמצד דמי ע"ז לא מתירה דלא הוי ס"ד דמטעם קנס אסור דהרי אף בנושא ונותן ג' ימים לפני אידיהן הוי ס"ד שם דנשא ונתן אסור ואף דאנן קיימ"ל נשא ונתן מותר היינו רק לפני אידיהן אבל ביום אידיהן מפורש לעיל דף וי"ו עמוד ב' בברייתא דאסור והרי שם הוי רק מטעם קנס וא"כ י"ל ה"כ הוי ס"ד דקניס בזה לכך קמ"ל דשכרו מותר ואף מכח קנס לא מתיר ומהו פריך וצ"ע

גמ' אלא למ"ד של עכו"ם אסורה מיד מאי איכא למימר קשה לי מאי פריך דלמא ס"ל כמ"ד אומן קונה בשבח כלי וא"כ הוי עדיין של ישראל לכך לא נאסרה עד אחר קבלת ממון וע"ז של עכו"ם דאסורה מיד היינו אם כבר קנה העכו"ם אז נאסר מיד אבל כאן כיון דאומן קונה בשבח כלי א"כ לא זכה בו העכו"ם עד אחר הפרעון ולכך קודם הפרעון לא נאסר ואין לומר דלא רצה לאוקמא כתנאי דהרי גם עתה מוקי לה כתנאי דהרי קאמר דס"ל כמ"ד ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף א"כ כיון דסוף סוף מוקי לה כתנאי א"כ נימא דס"ל כמ"ד אומן קונה בשבח כלי ולכאורה הי' מוכח דס"ל דאומן קונה בשבח כלי לא שייך רק במטלטלין אבל במחובר לקרקע אף למ"ד דמחובר לקרקע לאו כקרקע דמי ונ"מ לא שייך לומר אומן קונה בשבח כלי בזה. ובזה יש ליישב גרסא הישינה שכתבו התוס' דגרסי אין עושין תכשיטין לעכו', וקמ"ל דבדעבד שכרן מותר ומה שהקשו התוס' דא"כ היינו ר"א ופירש המהרש"א דא"כ קשה פשיטא דהרי משמשי עכו"ם הוא ייע"ש ולפמ"ש יש לומר כך דלכאורה לא פריך הש"ס מידי די"ל דנהי דמשמשי עכו"ם מותר היינו במשמשי ע"ז של עכו"ם אך במשמשי ע"ז של ישראל מבעיא לקמן בש"ס דף נ"א למ"ד דאסורה מיד אם גם משמשי' אסור מיד או לא א"כ י"ל דר' יוחנן ור"א כאן ס"ל דאומן קונה בשבח כלי ולכך הוי ס"ד דהוי משמשין של ישראל והוי ס"ד דאסורין מיד לכך קמ"ל דגם זה לא נאסר עד שתעבד או מטעם דזה לא נחשב של ישראל כיון דעשאו לצורך עכו"ם כמ"ש לעיל או מטעם דמשמשי ע"ז של ישראל נמי אין אסורין עד שתעבד ומהו פריך אך י"ל דגם זה פשיטא דבמחובר לקרקע לא שייך כלל אומן קונה בשבח כלי ולכך פריך פשיטא וא"כ תינח בזה אבל במשנה דאין עושין קטבלאות י"ל שפיר דקמ"ל דשכרן מותר ואף דמשמשי עכו"ם מותר הוי ס"ד דזה גרע דאומן קונה בשבח כלי והוי של ישראל והוי ס"ד דאסור לכך קמ"ל דזה לא נחשב משמשי עכו"ם של ישראל או דקמ"ל דאף משמשין של ישראל מותרין וא"ש ודו"ק אך בדרך אחר נראה ליישב קושייתנו די"ל דלעולם אף במחובר לקרקע שייך אומן קונה בשבח כלי ומה דלא משני דס"ל כמ"ד אומן קונה היינו דרוצה לאוקמא ככ"ע ומה דמשני ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף זה לא יהי' כתנאי רק יהי' הכוונה כך דהנה קיימ"ל דזה וזה גורם מותר ואף בע"ז הוי כן כמו בגנתא דאזרבל בזבל של ע"ז וא"כ ה"נ הוי אפשר לומר דאף אם אין לשכירו' אלא בסוף מ"מ הרי ודאי דע"ז לא נעשה רק ע"י מכוש אחרון והרי בעד מכוש האחרון לא הוי נותן לו כל כך דמים רק במה שבנה גם תחל' א"כ סוף סוף גם ההיתר גורם לו לשכר בזה וא"כ נהי דאין לשכירות אלא בסוף מותר כאן דהוי עכ"פ זה וזה גורם ולמה הוצרך לומר דס"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף אך נראה דמה דקאמר אלמא קסבר ישנו לשכירות לא קאי על ר' יוחנן דס"ל כן רק הכוונה על רבה דמשני דמכוש אחרון לית בי' שוה פרוטה ואם הוי ס"ל דאין לשכירות אלא בסיף א"כ הוי זה וזה גורם ואף אם הוי במכוש אחרון שוה פרוטה אין בו חשש איסור כיון דאין לשכירו' אלא בגמר כל הענין והוי זה וזה גורם ובע"כ הוא סובר דישנו לשכירות ותחלה ועד סוף ואז כל פרוטה נעשה חוב בפ"ע ואם כן אם הוי במכוש אחרון שוה פרוטה הוי הוא נאסר בפ"ע והוי כאן פרוטה איסור מעורב בשכרו והוי כולו איסור כקושיות התוס' לכך הוצרך לומר דמכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה והוי הנכרי משלם לו אף בלעדו ולכך אין כאן תערובת איסור כלל כתירוץ התוס' ולכך ממה שהוא משני דמכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה מוכח דס"ל דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף והוי חשש איסור מכח פרוטה אחרונה דהוי כולו באיסור אבל אם הוי אין לשכירות אלא בסוף לא הוי חשש אף אם הי' בי' שוה פרוטה כיון דהוי זה וזה גורם וא"כ לפ"ז מיישב רבה דברי ר"י לכ"ע אף למ"ד ישנו וכו' ולמ"ד אין לשכירות פשיטא דא"ש טפי אבל כתנאי לא רצה לאוקמא והנה ע"פ דברינו הנ"ל יש ליישב קושיית התוס' שהקשו דהרי עכ"פ הוי כאן איסור משהו בשכרו ויתיישב בזה שיטת הרי"ף שלא העתיק דין זה דאם בנה שכרו מותר בעכו"ם עצמה עיין בט"ז וש"ך יו"ד סימן קמ"ג ולפמ"ש יש לומר כך דהנה י"ל שמה שהוצרך לומר דס"ל כמ"ד ישנו לשכירות וכו' ולא קאמר דמתיר מטעם זה וזה גורם היינו דכלל דזוז"ב מותר לא שייך רק בדבר דלא הוי דמי ע"ז ולא חלופי ע"ז רק דיש בו איסור נהנה מע"ז אם אין הנאתו רק דרך זה וזה גורם מותר אבל קי דהוי