עבודת עבודה חלק א סט

דאסור מדינא ולא ומכח חשד יהי' קיל דמותר בנושא ונותן ורבנן דאסרו מכח חשדא יהי' אסור אף בנושא ונותן ויהי' בחשש חשדא חמור מעיקר הדין יציבא בארעא לכך נראה עיקר כפירוש הת"ח בפירוש לשון התוס'

דף יט גמ' אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה דכתיב הבה נבנה לנו עיר ובדרך חטאים לא עמד בעמידתו של סדום שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים וכו' הנה מה שהמשיל אלו רשעים ואלו לחטאים נראה עפמ"ש בכמה דוכתא שיש שני מיני רשעים אחד שמודה שהוא עברה רק שיצרו ותאוותו תקפו עליו לעבור והשני שכופר ואומר שאין עברה כלל וכופר עיקר הדת והנה זה ודאי שהשני חמור מן הראשון דזה אין לו פשע כל כך דיצרו ותאותו גרם לו כך כי הוא חומר עכור משא"כ השני ולכך החוטא מחמת תאוה נקרא רק חוטא ולא רשע אבל החוטא וכופר בתורה לגמרי זה נקרא רשע והמופת בין שניהם היא שהחוטא מחמת תאוה זה אינו מתאוה להחטיא אחרים דמה לו בחטא אחרים הרי תאות אחרים אינו מרגיש הוא אבל השונא עיקר הדת זה מחטיא אחרים ג"כ לכך בסדום לא מצינו שהסיתו אחרים בחטא רק לנפשייהו חטאו לכך נקראו חטאים אבל אנשי דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לכו עיר והסיתו את אחרים לחטוא לכך נקראו רשעים ולכך אמרו חז"ל אשר לא הלך בעצת רשעים אלו דור הפלגה שנאמר הבה נבנה לנו עיר וחטאים אלו אנשי סדום שהם חטאו רק מחמת תאותם ולכך התפלל אברהם עליהם ולא על דור הפלגה והיינו ע"ד שכתיב יתמו חטאים ואמרו חז"ל יתמו חטאים ולא חוטאים והיינו דוקא בחוטאים ולא ברשעים שעל אלו אין להתפלל עליהם לטובתם ולכך אנשי סדום שנקראו חוטאים התפלל עליהם אברהם אבל דור הפלגה שנקראו רשעים לא התפלל עליהם ומ"ש ובמושב לצים לא ישב אלו פלשתים הנה לפי דרכם שנקראו פלשתים מושב לצים י"ל מ"ש בפ' תולדות ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ופרש"י ארץ קשה ושנה קשה והנה שנה קשה מצינו בקרא שנאמר תחלה ויהי רעב בארץ אבל ארץ חשה לא מצינו בקרא תחלה ואיך אמר הכתיב בארץ ההיא דמשמע הידוע כאלו כבר נודע לנו שהי' ארץ קשה והו"ל לפרש תחלה איזה ארץ שהיא קשה ואח"כ הוי שייך לומר בארץ ההיא אך לפי דבריהם א"ש כיון דכבר זכר שהלך ארץ פלשתים וממה שנאמר תחלה באברהם ויגר בארץ פלשתים ולא נאמר וישב כפירוש המהרש"א בח"א מוכח שלא רצה לעשות ישיבה של קבע שהיו ליצנים וא"כ כיון שאמרו חז"ל דכל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין א"כ שפיר הוי ארץ קשה וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא שהוי ארץ קשה שהי' מושב ליצים ומזונותיו מתמעטין ובצירוף אז שנה קשה שנת רעבון ואעפ"כ ויברכהו ה'

גמ' כי אם בתורת ה' חפצו אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ הנה החילוק בין דברי רבי לדברי רבא עיין במהרש"א ולפע"ד י"ל דרך אחר דהנה רבי אמר אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ זה מורה שהוי דבר המעכב שממקום שאינו חפץ אינו זוכה ללמוד תורה כלל אך רבא אמר בלשון אחר דלעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ זה מורה היכי דיש לפניו שני דרכים אז ראוי שיבחר לו טפי ללמוד במקום שלבו חפץ אבל לעולם אם למד במקום שלא חפץ נמי אפשר שיזכה ללמוד ואינו דוקא רק לדרך עצה טובה קמ"ל ונראה דזה הוי מכח דרבא לשיטתו דהנה מה שהכריח לרבי לומר דזה הוי דוקא ואינו דרך עצה טובה היינו דמלשון כי אם בתורת ה' חפצו משמע כן דמלשון כי אם משמע דאין לו תקנה באופן אחר רק באופן זה ולכך ס"ל דדוקא הוא והיינו לרבי דלא דריש הך סיפא דובתורתו יהגה יומם ולילה כדדריש רבא אבל לרבא דדריש לקמן סמוך לי' דכתיב בתורת ה' חפצו וכתיב ובתורתו דקודם שלמד הוי תורת ה' ולאחר שלמד נחשב תורתו ולכך שוב ס"ל דגוף הדבר מ"ש כי אם בתורת ה' חפצו אינו לעיכוב רק דרך עצה ומ"ש כי אם הוא נמשך למטה דאם לומד במקום שלבו חפץ זוכה כל כך עד שמגיע אח"כ למדרגה זו להיות נקרא אח"כ תורתו אבל אם אינו לומד ממקום שלבו חפץ אז אינו זוכה להיות נקראת אח"כ תורתו ולכך לזה הוי לדיוקא לסיפא דקרא שלא נעשה תורתו רק באופן זה אבל לגוף הלימוד אפשר לו שילמוד אף ממקום שאינו חפץ רק דרך עצה טובה קאמר שלא ילמוד רק ממקום שלבו חפץ ואז יזכה אח"כ להיות נקראת תורתו אבל אם לא ילמוד ממקום שלבו חפץ לא יזכה אח"כ להיות נקראת תורתו וזה החילוק בין רבי לרבא

גמ', אשר לא הלך בעצת רשעים עיימ"ש לעיל בזה ועוד י"ל דהנה עון הגאוה גדול יותר מכל העונות וכמ"ש בספר חובת הלבבות לתלמידיו וכן משמע בש"ס שהפליגו בעון זה דהוי כעובד ע"ז וכאלו בא על כל עריות והנה לפ"ז החוטא בשאר עברות נקרא חוטא אבל מי שיש בידו גאוה נקרא רשע וכמ"ש רשע בגובה אפו בל ידרוש ומזה למדו חז"ל על הגאוה במס' נדרים ולכך הנה דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו' ונעשה לנו שם וכו' הרי שבקשו גאות להיות להם שם לכך נקראו רשעים אבל סדום שהי' בידם שאר עונות לכך נקראו חוטאים

גמ' שם לא יחי' ולא יאריך ימים צייד הרמאי ר"ש אמר צייד הרמאי יחרוך נראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו עפמ"ש הש"ך בחו"מ ס' רצ"ו בפסוק אל יבוזו לגנב כי יגנוב זה הגונב דברי תורה ומעתיקן ויע"ש וא"כ מוכח דהוי מצוה הגונב דבר תורה ומעתיקו ובמג"א בא"ח סי' קנ"ו הביא דהאומר דבר שלא בשם אמרו עובר בלאו והחילוק ביניהם כך הוא דהגונב ד"ת ומעתיקן רק כדי ללמוד ממנו ולא להתפאר בהם לאמרו בשם עצמו זה מצוה קעביד אבל אם אומרו בשמו זה עברה קעביד ולכך תחלה מדבר מן הרמאי שגונב ד"ת ואומרו בשם עצמו זה לא יחי' ולא יאריך ימים צייד הרמאי אם עושה הרמאי כן ואח"כ מדבר מרמאי שגונב ד"ת ומעתיקן רק כדי ללמוד ממנו בזה אמר דאדרבא צייד הרמאי יחרוך ומ"ש לא יחי' ולא יאריך יאריך ימים דהוי כפל לשון י"ל דיש אריכות ימים ויש אריכות שנים ועיין בדברי חז"ל בפסוק וכל ימי הזקנים שהאריכו ימים אחר יהושוע דימים האריכו שנים לא האריכו וכו' וא"כ מזה מוכח דאריכות שנים הוי יותר מימים וז"ש כאן לא יחי' שלא יחי' שנים הרבה ולא די שלא יחי' הרבה שנים רק אף גם לא יאריך ימים צייד הרמאי

רש"י בד"ה רש"א צייד הרמאי יחרוך מלשון אחרוכי מחריך כלומר יש לי עופות לחרוך ולאכול הנה מה דנטה רש"י לפרש כאן בדרך אחר ולא מפרש כמי מלשון חיים ואורך ימים י"ל עפמ"ש לעיל דיחי' הוי לשנים הרבה ויאריך ימים הוי רק אריכות ימים ולא שנים לפ"ז א"ש דברישא דהכוונה בדרך אמת שפיר נקט לא זו אף זו דלא מבעיא דלא יאריך שנים רק אף ימים לא יאריך אבל עתה דמפרש להיפוך דיחרוך רמי' צידו דצייד הרמאי יחרוך הוי זו ואצ"ל זו שאם יאריך שנים ויחי הרבה מכ"ש ימים ולא שייך לשון יחי' ויאריך ימים לכך מפרש לה בלשון זה או י"ל הכונה יותר דלכך הוכרח רש"י לכך דהוי קשה לו ממ"נ לפרש צייד הרמאי היינו כמו שפירש תחלה זה אי אפשר דלא שייך לפ"ז המשל שאח"כ דאם משבר כנפי' של ראשונה דא"כ יהי' מעשה לסתור דאיך אמר שצייד הרמאי יחרוך ומביא משל דבלא"ה אינו מתקיימת בידו ובע"כ דלר"ש הוי הכוונה צייד הרמאי היינו שלומד מעט מעט ורואה להיות בקרבו תחלה לזה שייך שפיר המשל שהביא אך לפ"ז קשה דמהו קמ"ל דיחי' ויאריך ימים פשיטא הוא דזה עיקר הלימוד הוא לכ"ע וזה הטוב שהכל מודים ומה קמ"ל דיחרוך שיחי' ויאריך ימים ועוד אף אם לא הוי שונה אח"כ עוד רק הי' שונה הלכה אחת כל ימיו הי' זוכה לאורך ימים ומה קמ"ל דצייד הרמאי בכה"ג יאריך ימים לכך הוכרח לפרש דודאי לענין חיים ודאי זוכה לחיים כה"ג רק דהוי ס"ד דעכ"פ לתורה הרבה אינו זוכה כה"ג כיון שאינו מרבה ללמוד לכך קמ"ל דאף זה אינו מפסיד רק תורתו מתברכת לכך פירש וכו' אין לצייד הרמאי עופות לחרוך ולאכול בן לזה אף שאינו ממהר ללמוד הרבה סוף סוף יש לו תורה הרבה וא"ש

תוס' בד"ה אשרי איש ולא אשרי אשה הנה לולי דבריהם הי' נרצה לפע"ד דלא קשה מידי דשם מסיים הכתוב כי אם בתורת ה' חפצו והיינו תלמוד תורה וא"כ שם שפיר נקט איש ולא אשה דאשה פטורה מתלמוד תורה משא"כ כאן שאינו מדבר מלימוד תורה רק מיראה פריך שפיר דאיש ואשה שוין ובזה א"ש ווה שסיים הש"ס לעיל בדף הקודם דת"ר ההולך לאיצטדינין וכו' הא למדת שדברים הללו מביאין לידי ביטול תורה ולמה סיים כן אך לפי הנ"ל יהי' הכונה כך דהנה לכאורה הי' אפשר לומר דהך קרא דכי אם בתורת ה' חפצו הוי ענין בפ"ע והיינו בזה הוי תשובה להחוטא באלו דתחלה אמר אשרי האיש אשר לא הלך כלל זה הוי הדרך היותר נכון ומכלל הן נשמע לאו הא אם הלך נענש ולכך אמר דאם לא עשה כן והלך וכו' אין לו תקנה כי אם בתורת ה' חפצו אח"כ אז התורה מכפרת עליו וע"ד אומרם ז"ל בערכין במספרי לה"ר דילך ויעסוק בתורה וכו' כן הי' אפשר לפרש ולא הוי מוכח שהדברים הללו גורמין לידי ביטול תורה אך כיון דאמר תחלה אשרי האיש וקשה ולא אשרי אשה והנה לפי דרשת חז"ל כאן שדרשוהו על אברהם לא הו קשה מ"ש אשרי האיש ולא אשרי האשה כיון דמדבר מאיש פרטי והרי הוא הי' איש ולא אשה לכך נקט האיש אבל אם נאמר דקאי על סתם בני אדם קשה שפיר למה לא נקט אשה ג"כ ולכך כיון דדריש לעיל ועליהן נאמר אשרי האיש אשר לא הלך משמע שאיכו מפרש שקאי על אברהם רק על כל אדם וא"כ קשה אשרי איש ולא אשרי אשה בע"כ מוכח דהך כ"א בתורת ה' שייך לרישא דקרא דדברים הללו גורמין לידי ביטול תורה ולכך כיון דרצה להגדיל העון שיש בזה עון ביטול תורה לא מצי למנקט אשה דבידה לא שייך עון ביטול תורה דלא מפקדא ולכך סיים הא למדת שדברים הללו מביאין לידי ביטול תורה וכיון דרצה לתלות בזה עון ביטול תורה לא מצי למנקט אשה דלא שייך בה עון זה אבל אם הוי הכונה כ"א בתורת ה' דהיינו אם כבר חטא בזה יש לו תקנה גם בתורה הוי מצי למנקט גם אשה דאף שאינה מצווה מ"מ אם עושות מקבלת שכר דאף שאמרו חז"ל במס' סוטה גבי שזכות תולה לה זכות דמהו אי לימא זכות דתורה הא לא מפקדא היינו רק להגין על איסור חמור של אשת איש דהוי מפורש בתורה בזה אינו מגין רק אם מצווה ועושה אבל במושב לצים שאינו מפורש בתורה רק דהוי דרבנן ודברי קבלה בזה גם בעוסק בתורה באינו מצווה מגין דגם על דרבנן אין מצווין מן התורה ושקולים הם גם יש להסביר הענין יותר דמה דפריך התם הא לא מפקדא היינו רק אם אינו עוסק דרך תשובה דעדיין מחזקת בעבירה ולא מהכי תשובה דזה הוי טובל ושרץ בידו וראי' דלא עשתה תשובה דהרי לא הודית והניחה למחוק שמו ית' בחנם וא"כ מוכח דלא עשתה תשובה ועודנה מחזקת בעברה רק דנימא