עבודת עבודה חלק א ז

מטעם שהרגישו התוס' שהרי בלקנו' ולמכור ולשאול וכו' לא שייך איבה אך בשניהם יחד א"ש דהנה כלל זה דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו זה לא שייך רק באם לא נתיר יהי' נשאר התקנ' כמו שתיקנוהו מקודם בזה ראוי לומר כיון שנחסר במנין אין בנו כח לבטל תקנתם אף אם באמ' ידעינן דטעמם לא שייך בזה ואם הי' עתה לא הי' מהקנין כן מ"מ כיון דכבר אסרוהו אין בידינו להתיר אך אם עכ"פ הוי ההכרח לבטל איזה דבר מן התקנה ולשנו' מתקנתם א"כ כיון דכבר בלא"ה הורע כח תקנתם במקצ' מצד ההכרח שוב מותר לבטל את השאר מדינא אם טעמם לא שייך עתה ואינו בכלל דבר הנאסר במנין כיון דבלא"ה הורע כח התקנה במקצ' ונשתנה מתקנתם והרי לולא קרא דשובו לכם לאהליכם וקרא דבמשוך היובל לא הוי' ידעינן כלל האי דינא דדבר הנאסר במנין רק מהתם ילפינן האי דינא ואין לך בו אלא חידושו ודומיא דהתם דלולא ההיתר הוי האיסור כמקודם אבל אם השתא בלא"ה נשתנה האיסור במקצ' מותר להתיר המותר ולכך א"ש דודאי להשאילן ולהלוותן ולפורען אינו מותר רק מטעם איבה כמ"ש התוס'. אך כיון דתחל' התקנה הי' לאסור הכל אף להשאילן וכו' וא"כ עתה מכח איבה ההכרח לנו לבטל המקצת להשאילן ולהלוותן וכו' וא"כ בלא"ה בטל התקנה במקצ' וכיון דבלא"ה בטל במקצ' שוב מותר לבטל אף השאר דלא שייך בהו איבה כיון דעתה לא פלחי לע"ז ולא שייך בזה לומר דהוי השתא לע"ז וא"ש ודוק וזה סברא ברור' לפע"ד

בא"ד א"כ דסמיכו על הא דירושלמי דבריהם צ"ע דלפי דרכם לא הוצרכו לכך דהרי השתא דכתבו דאנן סמכינן על האי דירושלמי בע"כ הוי דלא כהלכתא קצת דודאי לפי טעם הש"ס דאזיל ומודי או משום לפני עור מה בכך דאינו אלא כמחניף להם סוף סוף אזיל ומודי (א"ה עיין מהרמ"ל) גם בגוף הדין דמתיר בירושלמי נכרי המכירו ודאי מוכח בש"ס להיפך דהרי לר"י נשיאה דשלח לו המין דינרא מכירו הוי ולמ"ל הטעם דלא פלחו לע"ז תיפוק לי' מטעם דמכירו הוי ובע"כ דלא ס"ל כירושלמי והירושלמי יסבור טעם אחר דלכך אסור ג"י דהוי כשמח עמהם ביום אידן וכמחזיק ידי עוברי עבירה או כמודה ח"ו ולכך מתיר בנכרי המכירו דהוי כמחניף להו אבל לטעם הש"ס דאזיל ומודה או לפני עור ודאי אין לחלק בין מכירו או לא וא"כ אם נאמר דסמכו על הירושלמי הוי דלא כהלכתא דקי"ל בכל דוכתא הלכתא כש"ס דילן נגד הירושלמי ובע"כ דהוי דלא כהלכתא רק דסמכו קצת סמך למנהגינו דלא הוי כטועין לגמרי א"כ לפ"ז לא הי' צריכין להירושלמי דהרי בלא"ה פריך הש"ס לקמן דף ו' בשלמא להלוותן ולפורען אלא לשאול מהן וכו' אמאי ומשני אביי דכולהו גזירה הא אטו הא ורבא משני דכולהו אסור משום דאזיל ומודה וא"כ לפ"ז י"ל דהדרינן לכללא שכתבו תחלה דלכך מותר מכח איבה ומה שהקשו דלשאול מהן וכו' לא שייך איבה נימא דקי"ל כאביי דמדינא נמי אינו אסור לשאול מהסרק מכח גזירה א"כ תינח בזמן המשנ' דהי' אסור להשאילן ולכך גזרו הא אטו הא אבל לדידן דלשואלן ולהלוותן ולפורען מותר מכח איבה א"כ שוב ממילא לא שייך גזירה ומותר לשאול מהם וללוות ולפרוע מדינא ומה קושיא וא"ל דקושייתם הוי דהרי אנן קי"ל כרבא דס"ל דמדינא אסור דאביי ורבא הלכה כרבא ומה קושיא הרי השתא דכתבו דסמכי על הירושלמי הוי דלא כהילכתא תמיד דקי"ל כש"ס דילן נגד הירושלמי וא"כ טפי עדיף לומר דקי"ל כאביי בהא דהרי בכמה מקומו' קי"ל כאביי ממה שנאמר דפוסק כהירושלמי ואפשר דהוי קשה להו מ"ט לא מנה להו הש"ס בהני דקי"ל הלכה כאביי: או אפשר דעיקר קושייתם סמכי על מה דהקשו תחלה אלשאת ולתת עמהם דלא שייך בזה איבה וזה אינו מכח גזירה לכ"ע ולמה מתירין עכשיו. וארווחנא בזה ליישב שיטת ר"ת דמפרש דבתקרובת מיירי והקשה המהרש"א ז"ל אכתי קשה בלהשאילן ולשאל מהם וכו' ולפמ"ש א"ש די"ל דר"ת לא הונח לו לומר דפסקינין כהירושלמי נגד ש"ס דילן דלא מצינו כן בשום מקום ובפרט נגד רבים בש"ס דילן דס"ל להיפך אבל לומר דקי"ל כאביי נגד רבא י"ל שפיר דבכמה מקומו' הוי הלכה כאביי ביע"ל קג"ם רק דאכתי הוי קשה מלשאת ולתת עמהם מ"ט הוי מקילינין עכשיו ולכך מתרץ דלשאת ולתת מיירי בתקרובת וממילא מותר לדידן דאין מקריבין רק מעות במ"ש התוס' בשמו ולהשאילן מותר מכח איבה ושוב מותר אף להשאיל כיון דאינו רק מכח גזירה ועתה לא שייך גזירה זו ודוק

והנה עוד יש ליישב מה שהקשינו דלמה סמכינין אהירושלמי כיון דבש"ס דילן לא משמע כן וי"ל דדבריהם נמשכים לדבריהם הקודמים שהם רצו לפרש תחלה שסמכו דעכו"ם שבח"ל לאו עע"ז הם דמנהג אבותיהם בידיהם ודחו זה דעכ"פ ביום אידו הוי לו לאסור שהרי גם בגולה אינו אסור אלא יום אידו וכו' והנה לפ"ז צריך לפרש מ"ש אח"כ דהגום בזמנינו לא פלחי לע"ז ולכאור' אין הבנה מה בין לא פלחי לע"ז ומה בין מ"ש תחלה דהגוים לא עבדי ע"ז וצ"ל דתחל' מיירי שהן עובדין ע"ז רק שאין להם אמונה בה רק מנהג אבותיהם בידיהם ובזה הוכיחו דעכ"פ ביום אידם אסור ואח"כ חידשו דגוים שבזמנינו לא פלחי לע"ז כלל וכיון שאף במעשה אין עובדין ע"ז ולכך מותר אף ביום אידו ולפ"ז י"ל דמ"ש א"נ דסמכו על האי ירושלמי כוונתם דלא ניחא להו בהאי חילוקא לחלק בין לא עבדי ע"ז ובין לא פלחי לע"ז וס"ל דשוין הם וראוי לאסור עכ"פ ביום אידו ומה שהקשו דשמואל אמר בגולה אינו אסור אלא ביום אידו משמע עכ"פ ביום אידו אסור בזה תירצו דסמכי על האי דירושלמי לחלק בין מכירו לאינו מכירו ולכך שמואל ודאי באינו מכירו אבל במכירו מותר אף ביום אידו כיון דלא עבדי ע"ז. אך אם היו עובדין ע"ז אין חילוק בין מכירו או לא ולא מהני הך דירושלמי אלא לדידן דלא עבדי ע"ז וליום אידו בלבד וא"ש ודו"ק והחילוק בין לא עבדי ע"ז ובין לא פלחי יש ליישב בזה יותר כיון דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו רק היכי דלא שייך הטעם לא אמרינין כן כמ"ש הרא"ש כאן לכך יש לחלק בין אם ניכר במעשה ובין אם אינו ניכר במעש' רק בכוונה ודוק היטב

בא"ד ולפר"ת אין לתמוה על מנהגינו עיין במהרש"א ובמהרמ"ל שתמהו דתינח בלשאת ולתת אבל מה נעשה בלהשאילן דודאי הטעם מכח דאזיל ומודה למה מקילין עכשיו עמש"ל בזה וכעת נרא' די"ל דדבריהם נמשכין למה שרצו לומר תחלה דלכך מקילין עכשיו מכח דנכרים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם רק שהקשו דביום חגו מיהו ליתסר דהרי אמר שמואל דבגולה אינו אסור אלא יום אידו בלבד ולכך מחלק ר"ת עכשיו בין תקרובת לשאר מו"מ ולכך א"ש דס"ל דלכך מקילין מכח דנכרים שבח"ל לאו עע"ז הם ולכך להשאילן מותר מדינא אף ביום אידו ומה דקאמר שמואל דבגולה אינו אסיר רק יום אידו משמע דיום אידו מיהו אסור היינו בלשאת ולתת כיון דמיירי מתקרובת אסור ביום אידו עכ"פ אבל להשאילן מודה שמואל דמותר אף ביום אידו ולכך נהגינין שפיר דלדידן ממ"נ להשאילן מותר כיון דלאו עע"ז הם ומותר מדינא אף ביום אידו ותקרובת אף דאסור מדינא ביום אידו מ"מ עכשיו אין עושין תקרובת רק במעות אבל אם המשנה מיירי בכל מקח וממכר א"כ שמואל דקאמר על המשנ' דבגולה אינו אסור רק יום אידו משמע דביום אידו עכ"פ אסור מיירי בכל מקח וממכר א"כ בזה אין סברא לחלק בין מקח וממכר להשאילן ואם מקח וממכר אסור ביום אידו גם להשאילן אסור וכו' לכך שפיר הקשו על מה סמכו וא"ש כן הי' נראה לכאור' מיהו אכתי לא הונח בזה כמו דאשמועינין שמואל דבגולה אינו אסור רק יום אחד כן הו"ל לאשמועינין דלהשאילן מותר אף ביום אידו. ולהסביר הדבר נראה כך די"ל דהעיקר מה דדחקתו לר"ת הוא כנ"ל דלא ניחא לי' לתרץ כתירוצם מכח דלא פלחי לע"ז דהרי משמע דאף בלא עבדי ע"ז כמי אסור ביום אידו עכ"פ ולחלק בין לא עבדי ובין לא פלחי לי' לא משמע לי' לר"ת ולכך מתרץ כך. דהנה באמת מטעם לא עבדי ע"ז נמי הי' ראוי להתיר אף ביום אידו כיון דאינן אדוקין בע"ז לא אזיל ומודה אך זה בלהשאילן וכו' דליכא בהו טעם אחר רק דאזיל ומודה ולכך עתה דלא פלחי לע"ז ליכא למיחש לכך שמא אזיל ומודה אבל בתקרובת כיון דבלא"ה יש כאן איסור משום לפני עור רק היכי דאיכא בהמה לדידי' לא שייך לפני עור לכך בזה יש לצרף הטעם דיש חשש משום אזיל ומודה ויש לאסור לגמרי ובפרט דהכלל כך הוא דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וכבר הרגיש בזה הרא"ש והפוסקים כאן איך התירו משום דלא פלחי לע"ז הרי הוי דבר הנאסר במנין וכתבו דהיכי דלא שייך הטעם לא הוי דבר הנאסר במנין. אך נרא' דהיינו דוקא היכי דאפשר להתיר לגמרי ולבטל כל התקנה כגון בגילוי וכדומה אז היכי דלא שייך הטעם לא שייך לומר בזה דבר הנאסר במנין אבל אם במקצת התקנה צריך להחזיק אף עתה שוב כיון דנשאר מקצת התקנ' צריך לקיים כולה ואין לנו כח לבטל מקצת ולקיים מקצת ולכך ה"נ להשאילן דליכא בהו טעם רק דאזיל ומודה ממילא היכי דלא עבדי ע"ז ראוי להתיר אבל בלשאת ולתת עמהם כיון דבדליכא בהמה לדידי' אסור מכח לפני עור וכיון דצריך לקיים מקצת התקנה צריך לקיים כולה אף היכי דאית לי' לדידי' ביום אידו ומה"ט גופו אסור להשאילן ג"כ כיון דחד תקנה הוי בלשאת ולתת וכו' עם להשאילן א"כ כיון דלשאת ולתת נשאר התקנה נשאר לגמרי גם בלהשאילן ואף דהתירו בשאר ימים אף דביום אידו נשאר אסור היינו דימים בימים לא מיחלפי ובפרט דג"י לפני אדיהן ליום אידו עצמו לא מחלפי אבל ביום איד עצמו כיון דהתקנה נשאר בלשאת ולתת היכי דל"ל בהמה לדידי' שוב אסרינין הכל הכל כתקנה ראשונ' ובפרט כיון דתחלת התקנ' הי' לאסור הכל אם נראה שעתה התירו לשאל מכח דלא שייך עתה אזיל ומודה ואמרו דהכל הוי טעמא מכח דאזיל ומודה ומותר עתה וימכרו לו אף בלית לי' בהמה לנכרי ולכך מכח זה קיים כל התקנ' ואסרינין הכל אבל לדידן דאין מקריבין בהמות ולא שייך לפני עור א"כ דלא עבדי ע"ז א"כ ראוי באמת להתיר הכל ולכך מותר באמת כיון דלא עבדי ע"ז לא שייך אזיל ומודה ולא הוי דבר הנאסר במנין כיון דבטל הטעם ומותר אף ביום אידו וא"ש ודוק

שם בא"ד אמאי לא קאמר נ"מ במידי דלאו תקרובת וכו' עיין בק"א סימן קמ"ח מה שהקשיתי שם דלכ"ע יקשה שהי' יכול לומר נ"מ אחרת אם יכול למכור לו ע"י נכרי אחר דלפני עור לא שייך בזה ולא ישמע על פיך שייך ייע"ש [א"ה עיין דף י"ד וכולן מוכרין להם חביל' דאלפני דלפני לא מקפידינין ומותר אף לכתחל' ולא שייך לא ישמע גם כן דאל"כ ליפשוט מהכא ודוק ע"כ: גמ'