עבודת עבודה חלק א סג

בכח שביתת בהמתו וזה אין לחוש רק לזמן מרובה ולכך הוי רובו להיתר דלמא רק לשחיטה ואת"ל למלאכה וגם לשחיטה ושוב לא חיישינן כיון דלא ישהנה הרבה ומזה מוכיח הרמב"ם דלא קיי"ל כטעם נסיוני דאל"כ הוי חשש גם לזמן מועט וליכא ס"ס ואם אעפ"כ מקילינין א"כ גם ברביעה נאמר כן כקושיית התוס' ודו"ק זה נראה סיוע נכונה לשיטת הרמב"ם ודו"ק

גמ' והשתא דאמרת שכירות לא קנייא גזרה משום שכירות וגזירה משום שאלה וגזרה משום נסיוני הנה הרמב"ם בפ"ב משבת העתיק הטעם רק דשאלה ושכירות ולא הטעם דנסיוני ועיין בר"ן מ"ש בזה גם אני לעיל מ"ש בזה וכעת נראה לומר דהרמב"ם מפרש הגמ' כמ"ש לעיל בביאור הסוגיא דלכך מחדש הש"ס תרתי גזרה משום שכירות ושאלה וגם נסיוני היינו דהש"ס ס"ל דנהי דמוכיח דשכירות לא קנייא עדיין נשאר בספק אם שאלה קנייא וכעין דס"ל להג"א בשכירות י"ל בשאלה כן לדידן דהש"ס הוי מסופק אם שאלה קנייא או לא ולכך מסיק הש"ס דמשום שכירות ודאי גזרינן אבל משום שכירות לבד לא הוי גזרינן דלא שכיחא הוא ולכך קאמר ממ"נ אם שאלה לא קנייא גזרה משום שכירות ומשום שאלה ואם שאלה קנייא גזרינן משום שכירות ומשום נסיוני ייע"ש לעיל והבן ולפ"ז א"ש דס"ל דהנה לדידן יהיה מוכח דאין חילוק בין שאלה ושכירות דאל"כ קשה מהו פריך הש"ס בפ"ק דפסחים דף ו' גבי ייחד לו בית אינו זקוק לבער למימרא דשכירות קנייא והתנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו וכו' וקשה מה קושייא נימא דע"ש ייחד לו בית היינו בדרך שאלה ושאלה שפיר קנייא אבל במקום שאמרו להשכיר היינו דרך שכירות ושכירות ודאי כא קנייא הן אמת להסוברים בחו"מ סי' צ"ה דהשואל בית ונשרף פטור דלא שייך דין שומרין בקרקע א"ש דעיקר המעלה הוי מכח חיוב אונסין ובבית ליכא חיוב אונסין ולא שייך לחלק בין שאלה לשכירות אבל להסוברים בחו"מ דגם בביתו שייך דין שומרין ייע"ש קשה מהו פריך דלמא שאלה קנייא ושכירות לא קנייא ומזה מוכח דאין חילוק בין שאלה לשכירות ונראה דכן ס"ל להרמב"ם דגם בבית שייך דין שומרין ולכך ס"ל דהש"ס דכאן דמסיק גזרה משום שאלה וגזרה משום נסיוני הוי מספקא לי' אם שאלה קנייא או לא לכך מוכרח לחדש דאם לא הוי מכח חשש שאלה הוי מכח נסיוני אבל כיון דבש"ס פסחים מוכח דאין חילוק כלל בין שאלה לשכירות וא"כ קיי"ל כש"ס דפסחים ולא שבקינן מה דפשיטא לי' בפסחים בשביל מהו דמספקא כאן וכיון דקיי"ל שאלה לא קנייא די בהך גזרה דשאלה ושכירות וא"צ לחשש נסיוני כן הי' נראה בישוב דברי הרמב"ם מיהו כד דייקינן זה ליתא דהרי שם בנכרי מיירי ובנכרי לא שייך דין שומרין לכך אין לחלק בין שאלה לשכירות אבל בישראל שפיר יש לחלק בין שאלה לשכירות הן אמת דבזה פרש"י תמוה דפירש ד"ה שאלה קניא הואיל והוא חייב באונסין דנהי דשאר שואל חייב באונסין מ"מ כאן בנכרי מיירי ובנכרי לא שייך דין שומרין וא"כ פטור הנכרי מאונסין ומה חילוק יש בין שאלה לשכירות וצ"ע והנה עכ"פ הרווחנו בזה ליישב דעת הרא"ש בפ"ק דפסחים גבי ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו שכתב הרא"ש דכיון שהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממונו דמפקיד ביתו דמפקיד קרינן בי' ותמה עליו הש"א בתשובה דהרי הש"ס מסיק בדף ע' דשכירות לא קנייא ייע"ש ולפמ"ש א"ש די"ל דס"ל להרא"ש דיש חילוק בין שאלה לשכירות כמשמעות פרש"י כאן דנהי דשכירות לא קנייא שאלה קנייא מכח חיוב אונסין ומה דמדמה התם הש"ס שאלה לשכירות היינו רק בנכרי כיון דאין דין שומרין בנכרי אבל בישראל דיש דין שומרין בהי דשכירות לא קנייא שאלה קנייא ולכך דייק הרא"ש כיון שהשאיל ביתו וכן ביתו דמפקיד קרינן בי' ודוקא שאלה וא"ש ודו"ק ושיטת רש"י י"ל דס"ל לרש"י דמה דאין דין שומרין לנכרי הוי רק מישראל לנכרי אינו חייב בשמירתו דלא עדיף מישראל לישראל וק"ו הוא ישראל לישראל חייב נכרי לישראל לא כ"ש ודומה למה דקיימ"ל בנזקין דשל ישראל שנגח של נכרי פטור ושל נכרי שנגח של ישראל משלם נזק שלם וא"כ חמור נכרי מישראל לישראל מכ"ש דשוה נכרי לישראל ודין שומרין דיש לישראל יש לנכרי ודוקא להיפך אם הישראל שומר לנכרי פטרה התורה אותו והקילה עליו אבל לא להחמיר ישראל וכעין דאמרינן בפסחים פ"ב דישראל מישראל קונה משכון מנכרי לא כ"ש ואף רבנן דפליגו התם הוי מטעם אחר דהטעם דקונה משכון הוי מכח צדקה ובזה לא שייך צדקה אבל בעלמא מודים לק"ו הזה וא"כ ה"ה בנכרי הנעשה לישראל שומר דיש ק"ו זה ולכך בנכרי השומר לישראל שייך דין שומרין ושוב דברי הרמב"ם הנ"ל כדברינו הנ"ל והנה ע"פ דברינו הנ"ל הוי א"ש דברי הרוקח שמביא הב"י בא"ח סי' רמ"ו וקשה להב"י ומתוך מ"ש יתבאר לך שמ"ש הרוקח בסי' ש' בהמת ישראל ביד גוי אם הגוי עושה בה מלאכה בשבת מאחר שאין לוקח השכירות מותר ואם ישראל רואה מוחה בידו ע"כ אין לו על מה שיסמוך עכ"ל הב"י ולפמ"ש יש לרוקח עמוד גדול לסמוך עליו דעת הרא"ש הנ"ל דס"ל דשאלה קכ קניא ורש"י דס"ל שאלה עדיף וזה והי' כוונת הרוקח שאם הוי הישראל מקבל שכר אז הוי כשכירות ושכירות לא קנייא ועושה הבהמה מלאכה בשבת אבל כיון שאין הישראל מקבל שכר עבור שבת א"כ הוי בתורת שאלה ביד הנכרי ושאלה קנייא לכך אין חשש שביתת בהמהו בכך פירש הרוקח מה דקאמר הש"ס גזרה משום שאלה ומשום שכירות היינו כדרך אחד שכתבנו בביאור פרש"י מה דנקט שאלה קנייא כיון דחייב באונסין דהיינו דמפרש דמכירה בשכירות לא מחליף כיון דרחוק זה מזה הרבה רק דגזרינן מכירה אטו שאלה דדומה כו במקצת ושאלה גזרינן אטו שכירות דדומה לו במקצת ייע"ש לעיל וא"כ א"ש דתינח כיון דלכתחלה אסרו בשאלה אטו שכירות ומקח אטו שאלה אבל היכי שכבר הוא בידו בדעבד אין חשש כיון דמדין תורה אין בזה איסור כיון דשאלה קנייא וא"ש ומה דאם רוצה מוחה בידו הוי רק מכח מראית עין דבאם שותק נראה כנותן רשות או מסכים ויאמרו מדמסכים עמו הוי בשכירות ועיין בחידושי מחדש והנה ע"פ הנ"ל נראה ליישב דברי הג"א שהביא המג"א סי' רמ"ו שכתב דבישראל ששוכר מתחלה מעכו"ם יש לחוש דשכירות קנייא לחומרא ותמה המג"א דהרי ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה ומוכח דאף מספק שכירות לא קנייא ויע"ש ולפמ"ש י"ל כך דהנה קיי"ל הלוקח מקח לזמן פטור מאונסין וגנבה ואבדה ואינו חייב רק בפשיעה וכן כתב הטור וש"ע סי' שמ"ו דבעל בנכסי אשתו הוי כלוקח לכך פטור מאחריות ייע"ש א"כ מוכח דלוקח עדיף משוכר דלוקח פטור מאחריות ושוכר חייב באחריות וי"ל דמה"ט גופו מוכח דשכירות לא קנייא מדחייבה התורה שוכר באחריות גבבה ואבדה ואם איתא דשכירות קנייא א"כ הוי כמו לוקח לזמן וראוי שיפטור מאחריות גנבה ואבדה עכ"פ ומדחזינן שחייבה התורה את השוכר בגנבה ואבדה מוכח ששכירות לא קנייא ולכך בנכרי השוכר מישראל וכן ישראל מישראל כיון דבזה חייבין באחריות מוכח דלא הוי כמקח דמקח אין בו חיוב אחריות ובזה ודאי דשכירות לא קנייא אבל הג"א מיירי בישראל השוכר מנכרי כיון דישראל לנכרי ליכא חיוב אחריות שוב י"ל דשכירות קנייא דבזה שפיר הוי כמקח ולכך בזה מספקא להג"א אם שכירות קנייא כיון דאין בזה חיוב אחריות או גם בזה לא קנייא וא"ש ודו"ק היטב והנה עוד יש לדבר בסוגיא דשכירות קנייא והוא דיש להעיר הערה אחת בפ"ק דפסחים הנ"ל דקאמר שם למימרא דשכירות קנייא והתניא אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה ע"ז ואי אמרת שכירות קנייא כי קמעייל לביתי' דנפשי' קמעייל וקשה מה קושיא הרי בב"ק פ"ד דף מ' ע"ב פריך שם הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום סיפא רשות משנה רישא רשות אינו משנה ומסיק הש"ס דר"פ אמר מדסיפא רשות משנה רישא כמי רשות משנה ורישא ה"ט משום דכל מקו' שם בעליו עלי' וקשה הרי שם חזינן דרשות השואל נחשב שינוי רשות שהרי בהועד בבית שואל והחזירו חזר לתמותו ואעפ"כ מבית בעלים לבית שואל לא נחשב שינוי רשות מכח דשם בעליו עליו וא"כ ה"נ מה קושיא דלמא לעולם שכירות קנייא ומ"מ אסור להשכיר לבית דירה מכח דעכ"פ שם בעליו עליו ולכך הוי כבית ישראל ולכך תינח גבי ע"ז דאף ע"ז של אחרים אסור להכניס לביתו בזה אין אנן דנין רק על הבית חם הוי שלו והבית אף דהוי של הנכרי דשכירות קנייא מ"מ שם בעליו עליו ואשור אבל בחמץ הרי דעת ר"ת שם דאינו אסור רק בקבל עלי' אחריות אבל בלא קיבל עליו אחריות מותר א"כ מוכת דהיכי דהוי של הנכרי ממש מותר אף אם הכניסו לביתו ואינו אסור רק בקיבל אחריות ואיסור דקבלת אחריות הוי מכח דכדידי' דמיא דגורם לממון כממון דמיא וא"כ בזה י"ל ממ"נ אם כלך בתר גוף הדין דבחמץ הוי גל"מ כמ"ד ונחשב כדידי' הרי שוב אין הבית שלו מכח דשכירות קנייא והוי של הנכרי ואם נאמר כיון דשם בעליו עלי' עדיין לא יצא מרשות בעלים הראשונים א"כ גם בחמץ הוי שם בעליו עליו ושוב הוי של הנכרי עדיין וא"כ בזה י"ל ממ"נ אם כלך בתר גוף הדין דבאחריות הוי כדידי' גם בשכירות הוי כדידי' ואם נלך בתר שמא דשם בעליו עליו גם בחמץ הוי שם הנכרי עלי' וא"כ הוי חמצו של נכרי ולכך ממ"נ פטור ואין לומר דדוקא בשור הוי שמו עליו ולא בקרקע ולא בשאר מטלטלין דהנה דמלבד דזה אינו סברא לחלק בין שור לשאר מטלטלין גם מן הש"ס פ"ב דפסחים גבי כותח וכל מיני כותח אסור למכור בפסח לדעת ב"ש מכח דשמו עליו מכח דאף בשאר מטלטלין הוי שמו עליו ונהי דאנן קיימ"ל כב"ה היינו רק כיון דהוי מכירה ממש אין להשגיח במה דהוי שמו עליו אבל זה מודה דגם במטלטלין הוי שמו עליו דאין סברא לומר שיפלגו במציאות אם הוי שמו עליו או לא וא"כ קשה לשיטת התוס' דס"ל התם דמיירי בקיבל אחריות קשה כנ"ל ולכאורה הוי סייעתא לשיטת רש"י שם שמפרש דאף בלא קבלת אחריות אסור וא"כ לדידיה הוי אתי שפיר מה דפריך שם מאין משכירין בתים דלו יהא דטעמא התם מכח דשם בעליו עליו גם בחמץ נימא כן דמה דגם על החמץ הוי שם בעליו אין בכך כלום דהרי בשל נכרי נמי אסור אבל לדעת ר"ת צ"ע ואם נימא דדוקא גבי שור שייך לומר שם בעליו עליו ולא בדברים אחרים הוי א"ש מה שהקשינו לעיל למה כאן פריך הש"ס גם ממשנה דישראל ששכר פרה מכהו וכהן מישראל ובפסחים פריך רק מאין משכירין בתים ומן המשנה דישראל ששכר פרה לא דבר כלום ולפי הנ"ל א"ש דממשנה דישראל ששכר פרה וכו' לא הוי ראי' די"ל דשאני בהמה דשם בעליו עליו כל מקום שהולך לכך לא קנייא אבל בבית ואינך י"ל שפיר שכירו' קנייא אבל כאן בע"ז דמיירי נמי בבהמה פריך שפיר דתיתי מהי תיתי כיון דעכ"פ מוכח דבבהמה שכירות לא קנייא א"כ ראוי לגזור משום שאלה ושכירות וכו' ואפשר לומר דדוקא במועד יש חילוק בין שמו עליו או לא מכח דבמועד כתיב והועד בבעליו אבל בעלמא אין חילוק בין שם בעליו עליו או לא וצ"ע בכל זה ועיין מ"ש בש"ס דף ט"ז עוד בזה ועיין בב"ק דף מ"ח בפרש"י ר"ה הו"ל שוב חצר הניזק דכיון דנתן לי רשות דוכתא אקני לי' בגוי' והו"ל חצר הניזק מוכח נמי דס"ל שכירות