עבודת עבודה חלק א סא

ס"ס הוי לקולא בכל דוכתא ומהו פריך והוא קושיא גדולה לכאורה לדעת הג"א ונראה דהג"א יסבור כדעת התוס' לקמן דף כ"א והבאתיו לעיל דהך איסורא שמכניס לתוכו ע"ז הוי רק דרבנן ולכך פריך שפיר אי ס"ד דעכ"פ ספקא הוי אי שכירות קניא ראוי נמי לומר בדידי' קמעייל דספק דרבנן ולהקל ובע"כ דבודאי לא קניא מיהו לפ"ז יהי' מוכח סוף סוף דלאו ספקא דאל"כ למה באמת לא אמרינן בדידי' קמעייל ספקא דרבנן לקולא ואפשר דזה כונת הש"ס דמשני עכו"ם דחמירא דכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך וכבר עמדנו על לשון דכתיב שהוא למותר והרי זה ידע תחלה ולפמ"ש י"ל דהנה הש"ך ס"ל בסי' ק"י דבספק דרבנן באיתחזק איסורא לחומרא והפר"ח חולק בשם הרמב"ם בין דבר שיש לו עיקר מן התורה או לא דבדבר שיש לו עיקר מן התורה הוי ספק דרבנן להחמיר ובאין לו עיקר מן התורה הוי להקל והנה זה הוי איתחזק איסורא שקודם השכירות הי' אסור להכניס ע"ז בביתו וספק אם הותר אח"כ ודו"ק ולפ"ז יהי' כוונת הש"ס כך דאין כוונתו דשאני עכו"ם דחמירא היינו דחמור משאר איסורי תורה רק כוונתו דלעולם בשאר ספק דרבנן אמרינין ספק דרבנן ולקולא ושכירות קניא אבל שאני עכו"ם דחמירא משאר ספק דרבנן מכח דכתיב לא תביא תועבה אל ביתך ומה דפריך אח"כ מכרשיני תרומה היינו דתרומת פירות דרבנן או הנאה של כלוי הוי רק דרבנן וא"כ אם מספקא הוי נימא ספק דרבנן להקל ובע"כ דבודאי לא קנייא ודו"ק כיון דהוי ברשותו א"כ נהי דלא נאסר מן התורה רק באם הוא כמי דר שם מ"מ שוב הוי ספק דרבנן ביש לו עיקר מן התורה והוי ספק דרבנן להחמיר וא"ש והנה ע"פ דברי הג"א י"ל פרש"י מ"ש ד"ה שאלה קניא להתחייב באונסין ותמהתי לעיל דלמה לי מה שחייב באונסין הרי שכירות קניא אף שאינו מחויב באונסין מכח הנאת השימוש א"כ מכ"ש דבשאלה דכל הנאה שלו ראוי לומר כן והנה לכאורה הי' נראה לפרש דהוי קשה לרש"י מה דפריך הש"ס בכפל לשון שאלה קנייא שכירות קנייא והו"ל לומר בקיצור שאלה ושכירות קנייא גם הוי קשה לרש"י למה קאמר הש"ס גזרה משום שאלה ומשום שכירות בחדא סגי והו"ל לומר גזרה משום שאלה לבד או משום שכירות לבד ולזה מפרש רש"י דודאי למגזר מכירה אטו שכירות לא מחליף כיון דהוי רחוק ממנו הרבה ששכירות הוי רק קנין פירות ומכירה הוי קנין הגוף גם מכירה הוי באחריותו גם לאונסין ושכירות אינו באחריותו לאונסין לכך אין לשכירות דמיון עם מכירה כלל ולא מחליף רק בשאלה ומכירה יש חשש אחלופי כיון דגם בשואל חייב באונסין כמכירה לכך הוי שאלה דמיון בחד גווני עם מכירה ובחד ענין דומה שאלה לשכירות דגם בשואל אין לו קנין הגוף רק קנין הפירות כשכירות ולכך שאלה מחליף עם מכירה ומחליף עם שכירות לכך גזרינן מכירה אטו שאלה ואף דבשאלה נמי קניי' מ"מ שוב גזרינן שאלה אטו שכירות ואף דהוי גזרה לגזרה מ"מ כמה פעמים גזרינן גזרה לגזרה כמ"ש התוס' בכמה דוכתא ולכך פרש"י דלמה עדיף שאלה משכירות ולזה פרש"י מכח חיוב אונסין ורש"י לשיטתו דגם במלוה על המשכון פירש כן דמכח חיוב אונסין הוי שלו ייע"ש ולכך פריך הש"ס ממ"נ אם כוונתך מה דקאמרת גזרה משום שאלה ומשום שכירות הוי או הא או הא בזה קשה דשאלה פשיטא דקניא ואם כוונתך לחדא דגזרינן מכירה אטו שאלה ושאלה אטו שכירות הרי גם באגרא קניי' ולכך לפי האמת דמסיק הש"ס דשכירות לא קנייא מסיק דגזרה משום שכירות ומשום שאלה היינו דבאמת שאלה קנייא דגזרינן מכירה אטו שאלה ושאלה אטו שכירות ושאלה באמת קניי' כן הי' כראה ליישב קצת שיטת רש"י אך העיקר נראה דרש"י יסבור כדעת הג"א הנ"ל שכירות קנייא לחומרא מספקא וס''ל לרש"י דהספק הוי די"ל שאלה קני' בודאי אך הספק הוא מ"ט קנייא אי נימא דהקנין הוי מכח דחייב באונסין וממילא שכירות לא קנייא דליכא חיוב אונסין או הטעם דשאלה מכח הנאת השימוש וממילא גם שכירות קנייא וזה הוי הספק בשכירות ולכך הוי קשה לרש"י מ"ש לעיל. דלמה האריך הש"ס שאלה קניי' שכירות קנייא הו"ל לומר בקיצור שאלה ושכירות קנייא ולזה מפרש רש"י דשאני דין שאלה מדין שכירות דשאלה קנייא בודאי ושכירות רק מספק ולכך פריך שאלה קנייא בודאי שכירות נהי דלא קנייא בודאי עכ"פ מספק קניא וא"כ הוי נמי ס"ס להיתרא ולכך הוי קשה לרש"י מ"ט יהי' שאלה ודאי ושכירות מספק לכך מפרש מכח דבשאלה איכא עוד מעלה דחייב באונסין וא"כ פרכת הש"ס יהי' כך דשכירות מיקנייא אפינו בספק דהרי אין משכירין להם בתים וכו' והרי זה הוי רק איסור דרבנן ונימא ספק דרבנן להקל וכן פריך אח"כ מכרשיני תרומה כיון דתרומת פירות דרבנן או הנאה של כלוי הוי רק דרבנן כמ"ש המשל"מ בהלכות תרומת והרי להאכיל לבהמה אינו אסור רק מכח הנאה של כלוי והוי רק דרבנן ונימא ספק דרבנן להקל ובע"כ מסיק דשכירות לא קנייא אפילו בספק ואם ספק בשכירות ליכא ממילא גם בשאלה לא קנייא דאם הוי בשאלה ודאי קנין ראוי להיות בשכירות ספק וזה תלוי בזה ואם בשכירות ליכא ספק ממילא גם שאלה לא קנייא ולכך מסיק דגזרה משום שכירות ומשום שאלה ובהנ"ל מיושב מה שהקשו התוס' דלמה לא מוכיח מרישא דישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה ולפמ"ש א"ש דמרישא י"ל דלעולם ספק הוי וספק דרבנן לקולא ולכך היכי דהוי קולא לומר דלא קנייא תלינן דלא קנייא משא"כ בשבת הוי ספק ספקא ולכך פריך מסיפא דמוכח דאפילו ספק ליכא ודו"ק והיותר כראה בשיטת רש"י ע"פ דעת הב"ח הובא בחו"מ סי' שי"ג בש"ך דשכירות לא קנייא מן התורה, רק מדרבנן והנה ראיות הב"ח הוי כמ"ש בתשובתו הובא בספר ישועת יעקב סי' רמ"ו דהוא מכח קושיית התוס' דהרי אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא ולא ניחא לי' בתירוצם דהוי רק לענין אונאה ולכך מפרש דהיינו מדרבנן גם מלשון הש"ס בב"ק כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו בשומרין וכדרך שקרקע נקנית בכסף וכו' כך נקנה בשכירות וס"ל דלשון שתקנו קאי גם על שכירות שתקנו דהוי שלו מדרבנן ולפ"ז י"ל דזה יהי' פלפול הש"ס דהנה בפ"ק דב"מ בסוגיא דהילך מסיק הש"ס בשלמא אי אמרת הילך חייב מתקני רבנן שבועה דאיתא כוותי' בשל תורה אלא אי אמרת הילך פטור מתקני רבנן שבועה דליתי' כוותי' בשל תורה א"כ מוכח דתקון רבנן הוי רק באיתא כוותי' אבל בליתי' כוותי' לא תקנו ולכך ה"נ אם שאלה קניא מן תתורה ראוי להיות שכירות קונה, מדרבנן דהוי כעין שאלה אבל אם שאלה לא קניא מן התורה שכירות לא קניא אפילו מדרבנן ולכך הוי קשה לרש"י אריכות הלשון שאלה קניי' שכירות קניא וכנ"ל וס"ל לרש"י ליישב זה דמה דקאמר הש"ס גזרה משום שאלה ומשום שכירות היינו דתרתי בעינן דודאי מכח חדא לבד לא הוי גזרינן דלא שכיחא הוא ועבור מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן רק מכח הצטרף תרויייהו יחד גזרינן דמכח תרווייהו נעשה מלתא דשכיחא ולכך פריך הש"ס כך איך גזרינן מכח שאלה הרי שאלה קניא מן התורה וראי' דהרי חזינין דשכירות קנייא מדרבנן כדקאמרינן בעלמא שכירות ליומא ממכר הוא ולא ניחא להמקשן כתירץ התוס' דדוק' לענין אונאה הוי כן רק דס"ל כדעת הב"ח דהוי מדרבנן וא"כ מוכח דשאלה הוי מן התורה דבלא"ה איך תקנו מלתא דליתי' כוותי' בשל תורה וא"כ לא שייך גזרה דשאלה עכ"פ עבור שכירות לבד קאמרת דלא תקנו ולזה פריך ושכירות מי קנייא אפילו מדרבנן והרי תנן וכו' לא לבית דירה אמרו וכו' ואם איתא דעכ"פ מדרבנן קנייא לביתו דנפשי' קמעייל כיון דזה הוי רק איסור דרבנן כמ"ש לעיל בשם התוס' דמן התורה אפילו לא קנייא ליכא איסור רק מדרבנן הוי עיקר איסורו ומדרבנן הרי לביתי' קמעייל ולכך משני שאני עכו"ם דחמיר ושוב פריך מכהן ששכר פרה מישראל כיון דזה הוי נמי רק חיסור דרבנן דתרומת פירות דרבנן או הנאה של כלוי דרבנן א"כ ראוי לומר בי' שכירות קניא ובזה מיושב מה שהקשו התוס' למה לא פריך מרישא דברישא י"ל להיפך כיון דמן התורה שכירות לא קנייא א"כ כיון דזה הוי רק איסור דרבנן הם אמרו והם אמרו ובאיסור דדבריהם אוקמוהו אשל תורה דשכירות לא קנייא והתירו לאכילה תרומה דרבנן ולכך פריך רק מסיפא דמוכח דאף מדרבנן לא קנייא ומסיק באמת דלא קנה אף מדרבנן ומה דאמרינן שכירות ליומא ממכר הוא היינו רק לענין אונאה כתירוץ התוס' ומחולקין המקשן והתרצן בפלוגתת התוס' והב"ח לענין מהו אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא והנה עפ"י פירושינו הנ"ל הי' נראה עוד ליישב לשון הש"ס דקאמר והשתא דאמרת שכירות לא קנייא גזרה משום שכירות וגזרה משום שאלה וגזרה משום נסיוני וקשה ממ"נ אם ניחא לי' בגזרה זו למ"ל גזרת שכירות ושאלה ואם ניחא לי' בגזרת שאלה ושכירות למ"ל גזרת נסיוני ותרתי למ"ל וגם יש לדייק דתחלה אמר בקיצור גזרה משום שאלה ומשום שכירות ואח"כ אמר באריכות גזרה משום שכירות וגזרה משום שאלה אך נראה הכונה דמשום נסיוני לבד לא הוי ניחא להש"ס דא"כ נצטרך לומר כמ"ד דמחמר חייב חטאת דבשביל לאו לבד לא תקון אבל השתא לא ניחא לי' לאוקמא כתנאי לכך מוקי לה ככ"ע לכך מחזיק בטעם שאלה ושכירות מיהו לעיל דלא ידע הטעם דנסיוני הוצרך לומר לומר דהגזרה הוי בתרווייהו משום שאלה ושכירות דמשום חד לבדו לא היי מתקנין דלא שכיח ולכך מוכרח הי' לומר דגם שאלה לא קנייא כמו שכירות אבל כאן מחדש הש"ס כך דהנה י"ל דלעולם שאלה קניי' ומה דתקנו הוי רק עבור שכירות אף דלא שכיח מ"מ בהצטרף חשש נסיוני בתרווייהו יחד חיישינן אף ללאו דמחמר ואם שאלה לא קנייא הוי משום שכירות ומשום שאלה ואם שאלה קנייא הוי משום שכירות ומשום נסיוני וע"ד שס"ל להג"א בשכירות י"ל לדידן בשאלה וא"ש עוד דקדוק אחד למה תחלה הקדים משום שאלה ומשום שכירות וכאן הקדים שכירות לשאלה אך לפי הנ"ל א"ש כיון דבשכירות ודאי לא קנייא ובשאלה ספק וא"כ משום שכירות הוי ודאי הגזרה ובשאלה הוי ספק אם הטעם משום שאלה בצירוף שכירות או נסיוני בצירוף שכירות לכך קאמר והשתא דאמרת שכירות לא קנייא גזרה משום שכירות ואף דשכירות לא שכיח מ"מ הוי ממ"נ אם שאלה לא קנייא הוי הגזרה משום שאלה בצירוף שכירות ואם שאלה קנייא הוי גזרה משום נסיוני בצירוף שכירות וא"ש ודו"ק גם י"ל לפי דברי הר"ן שכתב דלכך לא נקט הטעם דשביתת בהמתו בנסיוני מכח דבקנין מקח אף שמחזירו אח"כ הרי הוא באחריותו ייע"ש ולפ"ז תינח במכירה ממש אבל בשאלה ושכירות דלא קנייא שייך חשש נסיוני אף בלא טעם דמחמר רק מכח שביתת בהמתו ולכך א"ש הכל דס"ד דש"ס דלא ידע מהך חששא דנסיוני הוכרח לחדש דהגזרה הוי מכח תרוייהו שאלה ושכירות דשכירות לבד לא שכיח והיינו אף דשכירות לבדו נחשב שכיח מ"מ לחוש לשכירות ולשמא יזדמן לעשות בו מלאכה בשבת תרתי יחד לא שכיח לכך מוכרח לחדש מכח שאלה ושכירו' יחד אבל השת' דמחדש טעם נסיוני תחלה למה דלא ידע מחשש שאלה ושכירות הוכרח לומר דאתיא רק כמ"ד מחמר חייב חטאת ומשום מחמר אבל השתא דמסיק שכירות לא קנייא מסיק הש"ס דמעתה א"צ לחשש מחמר רק מכח שביתת בהמתו והחשש דנסיוני אינו מכח חשש קני' רק מכח חשש שאלה ושכירות דכל עת שאלה ושכירות יבא לנסותה ואז יעבור על שביתת בהמתו ושוב א"צ לומר לשאלה ושכירות יחד רק בחדא סגי דנסיוני