עבודת עבודה חלק א ס

וא"כ נהי דאם מכרה תחלה בכסף קונה הנכרי יש לגזור עכ"פ היכי דקיבל הכסף תחלה אטו היכי דלא קבל תחלה הדמים מן הנכרי רק מכרה במשיכה ולמ"ל לתרץ גזרה רחוקה מכירה אטו שאלה ושכירות לתרץ גזרה זו גופו במכירה דגזרינין אם לקח הדמים תחלה אטו היכי דלא לקח הדמים תחלה אך קושיות הש"ס הוא לר' יוחנן דס"ל בישראל כסף קונה וממילא הוי לנכרי משיכה ולדידי' קשה שפיר ממ"נ ליכא חששא דאם לא יקחנה הנכרי לרשותו ליכא חשש מלאכה ואם יקחנה לרשותו כבר עשה בה קנין משיכה ומשיכה בנכרי קונה ולכך מוכרח לתרץ משום שאלה ושכירות אבל לדידן לשיטת רש"י דפוסק כר"ל דבנכרי כסף קונה ולא משיכה א"צ לשאלה ושכירות רק במכירה גופו יש איסור היכי דמשכה הנכרי ולא נתן דמים עדיין דבזה הוי ברשות ישראל עדיין וממילא גזרינן אף בנתן הדמים תחלה אטו היכי דלא נתן הדמים תחלה ואפשר עוד דלשיטת רש"י אפשר דבאמת התנא לא אוסר למכור בהמה גסה רק בלי קבלת הדמים תחלה אבל בקבלת הדמים תחלה מותר באמת והוי א"ש בזה מה דקשה לי על הש"ס דקאמר ר"א שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא וכו' ייע"ש בדף זה וקשה מאי קמ"ל מתניתין הוא כיון שהסמ"ע והש"ך העלו בחו"מ סימן ר"ח דהטעם דמקח הנעשה באיסור המקח קיים היינו רק היכי דאפשר דרך היתר אבל היכי דלא משכחת לה דרך היתר בטל המקח ועיין שם ברמ"א דאף בדרבנן אמרינן כן דבטל המקח וא"כ קשה איך נפרש המשנה דבכורות דקאמר והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי משמע דאע"פ שאינו רשאי אעפ"כ המכירה קיים א"כ מוכח דמקח הנעשה באיסור אף דלא משכחת לה דרך היתר כלל נמי הוי מכירת ובע"כ דגם זה משכחת דרך היתר ע"י סרסור א"כ מוכח דע"י סרסור מותר ועכ"פ לסייע לר"א ממה דקיימ"ל הלכתא כרבא דעביד לא מהני ומוכח דע"י סרסור מותר דאל"כ איך נפרש המשנה דבכורות אך לדברינו א"ש די"ל דלדידן לשיטת רש"י דס"ל בנכרי כסף קונה ולא משיכה א"צ לפרש בשאלה ושכירות רק במכירה גופו יש איסור היכי דמשכו הנכרי ולא נתן הדמים ובזה אוסר התנא למכור לו בהמה גסה אבל היכי דקיבל הדמים תחלה מותר וא"כ שפיר קאמרה המשנה דהמוכר לו אע"פ שאינו רשאי דהיינו אף שמכר לו במשיכה בלי קבלת דמים אף דלא הוי רשאי כה"ג מ"מ מהני כיון דמשכחת לה דרך היתר אם הוי מקבל הכסף תחלה. לכך הוי מכירה מעלייא ואף דמשיכה אינו קונה בנכרי מ"מ לענין בכורה יש לומר דס"ל לרש"י דלענין בכורה מהני דהרי היכי דליכא דמים קונה משיכה וא"כ אם הוי נותן להנכרי במתנה אף אם הוי מתנה על תנאי שיתן לו הנכרי דמים כנגדו במתנה הוי קונה הנכרי במשיכה דכל דליכא דמים בתורת דמי המקח רק דרך תנאי בעלמא לא גרע תנאי זה משאר תנאי וקונה במשיכה וא"כ אף במוכר סתם לנכרי במשיכה אנן סהדי דלאפקועי איסורא מכוין באופן המועיל דהיינו שאינו מוכר לו דרך מכירה רק דרך מתנה והדמים הוי רק בתנאי בעלמא וכעין שכתב הרא"ש גבי שואל טלית מחברו או לקדושין דדעתו אם לא יועיל שאלה דהי' במתנה עמ"ל כן ה"כ יש אומדנא שכיון שאם לא יועיל דרך מכירה יועיל דרך מתנה והדמים יהי' תנאי בעלמא ובזה קונה הנכרי במשיכה אך א"כ יש איסור במכירה זו לגבי שבת ממ"נ דאם מכוין סתם אין משיכה קונה בנכרי ואם מכוין דרך מתנה ותנאי דלמא לא יקיים הנכרי התנאי ועביד למפרע מלאכה בשל ישראל לכך קמ"ל שפיר דאף שמכר לו באופן שאינו רשאי דהיינו במשיכה בלא דמים ואינו רשאי בממ"נ אם כוונתו במכירה ליכא מכירה כלל ואם על תנאי ובאופן המועיל נמי יש איסור אעפ"כ אם יקיים הנכרי התנאי ושילם אח"כ דמים הולד מותר והמכירה חל כיון דאפשר דרך היתר ע"י קבלת הכסף תחלה ואין ראי' דסרסור מותר ולכך לא הביא הש"ס סייעתא מזה ומוכח נחה כדעת רש"י וכפירושינו הגם מדברי הפוסקים משמע דלשיטת רש"י גם בבכור אין משיכה קונה גלא כסף אפשר דהם לכתחלה קאמרי אבל בדעבד י"ל דמודים דמהני גם לרש"י משיכה מטעם הנ"ל דכוונתו באופן המועיל וכמ"ש הרא"ש הנ"ל בשואל מחבירו ייע"ש ואף אם הם לא ס"ל כן מ"מ חלקי אמרה נפשי די"ל כן בשיטת רש"י ובפרט דמפירושו הנ"ל ומתמיהת התוסיו"ט יהי' מוכרח כן ויתפרש כפשוטו דמיירי דמכר במשיכה בלי מעות ויש איסור גמור בזה ויל"כ כנלפע"ד נכון ודוק היטב ועיין בש"ך יו"ד סימן ש"כ ס"ק ז' בשם התוס' פרק בתרא דע"ז כיוצא בזה דלגבי איסורא גמר ומקני ייע"ש הנה מה שעמדתי לעיל למה לא הוכיח הש"ס מזה דע"י סרסור מותר דאל"כ נימא דאי עביד לא מהני ולא יועיל המכירה שבתי וראיתי די"ל דע"כ לא אמרו רבנן היכ' דלא לזבון אי זבין לאו כלום הוא רק בדבר דאם יתבטל המכירה יתקן החשש שלהם בזה אמרו דאי עביד לא מהני אבל בנידון דידן דאיסור מכירה הוי גזרה משום שאלה ושכירות ועביד הנכרי מלאכה בשבת וא"כ אם נימא דהמכירה בטלה מכ"ש שיהי' איסור יותר דהנכרי בשל ישראל ממש עביד מלאכה בשבת ואם יהי' המכירה קיים אין בו רק גזרה משום שאלה וכו' לכך לא בטלו בזה המכירה ואוקמוהו אדין תורה והנה בזה י"ל כוונה רש"י הנ"ל שתמה עליו התויו"ט די"ל כוונת רש"י כך דודאי אם לא הוי גזרה דשאלה ושכירות והוי מדינא מותר המכירה לא הוי בי' חשש כלל ופריך שפיר ולעביד אבל כיון דמשני משום שאלה ושכירות א"כ עכ"פ יש בענין מכירה זו איסור בשביל שאלה ושכירות וא"כ הוי מקח הנעשה באיסור ובטל המקח וס"ל לרש"י דאף היכי דמשכחת לה דרך היתר כיון דהשתא נעשה באיסור בטל המקח וכיון דהמקח בטל הדר הו"ל עשה הנכרי השתא בבהמת ישראל מלאכה ולכך כיון דתקנו מכח חשש שאלה ושכירות שוב הוי במקח גופו איסור ממש דבטל ליה המקח מיהו הייני דוקא בעלמא אבל בבכור כיון דיש בו חשש להיפך דלמא אתי בי' לידי תקלה ומצוה להשתתף עם הנכרי בזמן הזה ואף בזמן הבית י"ל דנהי דלא הוי מצוה עכ"פ הוי כאן חשש תקלה אם יהי' לו דין בכור א"כ כנגד חשש וגזרה דשאלה ושכירות יש כנגדו חשש תקלה בבכור לכך אוקמוהו אדינא דהמכירה קיים ולכך פירש"י דאף דבעלמא אם לא הוי בכור לא הוי רשאי למכרו והוי גוף המכירה בטלה מ"מ גבי בכור לא בטלו המכירה ואוקמוהו אדינא דהמכירה קיים ופטור מבכורה וא"ש ודו"ק היטב

גמרא ושמעה לקלי' ואזלא מחמתי' וניחא ליה דתיזול והוי מחמר אחר בהמתו הנה מה דמסיק הש"ס וניחא לי' דתיזול לכאורה הוא למותר דאף אם לא ניחא לי' מה בכך סוף סוף עשה מלאכה ולכאורה הי' כראה להוכיח מזה כדעת הערוך דס"ל דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר ולכך א"ש די"ל דמה בכך דהוי מחמר הרי לא התכוין לכך להשמיע קול שתלך כדמוכח בש"ס דקאמר ושמעה לקלא ואזלא מחמתי' משמע דממילא תלך מחמתי' אבל הוא אינו מכוין להשמיע הקול שתלך וא"כ אף אם תלך מחמתו הוי דבר שאין מתכוין אך י"ל דהוי פסיק רישא דודאי ע"י שמיעת קול שלו תלך מחמתי' אך אם לא הוי ניחא הוי פסיק רישי' דלא ניחא לי' לכך קאמר וניחא לי' דתיזול מחמתי' והוי פסיק רישי' דניחא לי' כן נלפע"ד נכון

גמרא והו"ל מחמר אחר בהמתו בשבת וכל המחמר אחר בהמתו חייב חטאת וכן פרש"י לשון זה וקשה לי למ"ל חיוב חטאת דנקט תיפוק לי' אפילו אם לא הוי חייב חטאת רק לאו בעלמא כמי שייך למגזר עבורו שהרי תחלה להס"ד דלא ידע הך סברא דשכירות קניי' ניחא לי' בפשיטות דגזרינן אטו שאלה ושכירות ועובר אלאו דלא תעשה כל מלאכה וכו' וכל בהמתך והרי על שביתת בהמתו הוי רק לאו א"כ מוכח דהוי ניחא לי' לגזור אף בשביל לאו רק דפריך שכירות קניי' וא"כ כיון דמשני בשביל מחמר אף אם הוי לאו ראוי לגזור בעבורו והנה התוס' הרגישו בכיוצא בזה דלמ"ל כלל טעם דמחמר תיפוק לי' משום שביתת בהמתו ותרצו דדוקא אם עובד כל היום גזרינן בשביל שביתת בהמתו אבל שעה חדא לא הוי גזרינן רק בשביל לאו דמחמר דחמור טפי והנה בתירוצם לא מתיישב קושייתינו דתינח למנקט רק לאו דשביתת בהמתו י"ל שפיר כיון דהוי רק לשעה לא הוי חיישינן בשביל זה לבד אבל זה קשה כיון דנקט חשש מחמר למה לי עוד למנקט דמחמר חייב חטאת אף אם לא הוי חייב חטאת כיון דיש כאן לאו דמחמר גם לאו דשביתת בהמתו א"כ הוי תרתי לאוין ועבור תרי לאוין ראוי לגזור אף לפי שעה כמו דאמרינן השתא דגזרו בשביל מחמר דחמור דחייב חטאת מכ"ש דראוי לנזיר כן עביד רביי הלאוין ומנא תימרא דרבוי הלאוין חמור מחומר בעונשין הוא מדבדי הר"ן ביומא פ"ח גבי מאכילין אותו הקל שכתב דאם חולה צריך לאכול בשבת ויש לפניו נבלה מוכנת ובהמה חי' שוחטין לו ואין מאכילין אותו נבלה מכח דיעבור בנבלה על כל כזית וכזית ובשחיטה יעשה רק עיקר איסור אחד ייע"ש הרי אף דשחיטה הוי חמור בעונש דהוי בסקילה אעפ"כ רבוי לאוין חמור ממנו א"כ ה"כ אם בעבור מחמר דחמור גזרו אף לפי שעה מכ"ש דראוי לגזור בשביל רבוי האיסורין אף דהוי לפי שעה וא"כ אכתי למ"ל טעמא דהמחמר חייב חטאת הו"ל לומר דיש מחמר וגם שביתת בהמתו ובעבור תרתי יחד גוזרין אף לפי שעה וצ"ע בזה

גמרא ושכירות מי קנייא והתניא אף במקום שאמרו להשכיר וכו' קשה לי מה מדמה הש"ס קרקע למטלטלין הרי בכמה ענינים קנין קרקעות שונים ממטלטלים דהרי לדעת ר"ל כסף אינו קונה במטלטלין כלל ובקרקע כסף קונה לכ"ע ואף לדעת ר"י דמעות קונות מ"מ הרי קרקע נקנה בחזקה ולא במטלטלין וכן בשטר ולהיפך יש קנינם המועילין במטלטלין ולא בקרקעות וא"כ ה"נ נימא דשכירות מטלטלין קונה אבל שכירות קרקע אינו קונה ומה דמיון קרקע למטלטלין וצ"ע

בא"ד והתניא אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו הנה דעת הג"א דשכירות קניא לחומרא ועיין במגן אברהם מה שהקשה עליו מלקמן מכהן ששכר פרה מישראל ותירץ על פי דברי התוס' ייע"ש ולפע"ד קשה יותר מתחלת סוגיא זו ובזה לא שייך תירוץ המג"א והוא דקשה לי מהו פריך הרי בפ"ק דחולין דף ד' בסוגיא דחמצן של עוברי עברה קאמר שם דיקא כמי דלא קתני מפני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין ומה בדרבנן אמרינן לא שביק היתרא ואכיל איסורא מכ"ש בדאורייתא א"כ מוכח דהיכי דנקט לשון כזה משמע ודאי א"כ ה"נ דקאמר מפני שמכניס לתוכו עכו"ם ולא קאמר מפני שמא יכניס לתוכו עכו"ם משמע דודאי הוא ולא ספק וא"כ מה קושיא הרי אם שכירות קניא או לא ספקא הוא א"כ בשלמא בשכירות בתים דהכנסת עכו"ם הוי ודאי ואין ספק רק אם שכירות קניא לכך הוי ספקא דאורייתא ולחומרא משא"כ כאן במכירות בהמה גסה הרי הש"ס קאמר נהי דלרביעה לא חיישינן מעביד בי' מלאכה חיישינן ומדקאמר חיישינן משמע דרק חשש בעלמא הוא לא ודאי והיינו דאפשר שלא קנאה למלאכה או שלא יהי' לו מלאכה ביום השבת ואינו רק חשש בעלמא וא"כ שוב פריך שפיר כיון דאגרא קניא מספק עכ"פ דשכירות קונה לחומרא וא"כ הוי ספק ספקא דלמא לא יעשה בה מלאכה כלל בשבת ואת"ל שיעשה בה מלאכה בשבת אכתי דלמא שכירות קניא ובדידי' קעבד וס"ס