עבודת עבודה חלק א נט

שיעשה בה מלאכה תחלה ג"כ מ"מ כיון דעיקר הגזרה הוי אטו שאלה ושכירות א"כ תינח היכי דקנאה רק למלאכה דשייך כיוצא בזה בשאלה ושכירות לכך גזרינן במכירה אטו שאלה ושכירות אבל היכי דקנאה גם לשחיטה נהי דאפשר שיעשה בה גם מלאכה מ"מ כיון דהוי גם לשחיטה שוב ליכא למגזר בזה אטו שאלה ושכירו' לכך מותר למכור דלא שייך בזה גזרה אטו שאלה ושכירות ובזה הוי א"ש מה דקאמר הש"ס והשתא דאמרת שכירות לא קניא גזרה אטו שאלה ושכירות ונסיוני קשה למה להש"ס לחדש הך גזרה כיון דמשום נסיוני לבד כמי א"ש למ"ל לחדש הך גזרה ולפמ"ש א"ש דנ"מ לדינא דאם הוי הטעם רק מכח נסיוני הוי אסור אף באם אפשר לשחיטה זבנה ולכך מסיק הש"ס דהשתא דאמרת שכירות לא קניא י"ל דלאו משום נסיוני לבד גזרינן רק בצירוף חשש שאלה ושכירו' ולכך נ"מ היכי דאפשר לומר דלשחיטה זבנה ולא שייך בשאלה ושכירות מותר למכור וא"כ לפ"ז במתניתין גבי יחוד דלא הוי גזרה אטו שאלה ושכירות אין לחלק בין אם אפשר לשחיטה זבנה או לא דסוף סוף מכירה הוא ואפשר שירבענה ג"כ וז"פ ונכון לפע"ד

דף ט"ו גמרא ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה מ"ט וכו' קשה לי למ"ל הך טעמא מ"ט לא קאמר דהרי באמת ראוי לאסור בכל מקום כיון דחיישינן לרביעה רק עיקר הטעם דתליא במנהגא מכח דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר לכך לא חיישינן לרביעה וא"כ י"ל תינח בהמה דקה שאין ראוי למלאכה רק לגדל וולדות בזה י"ל דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר לכך לא חיישינן לרביעה אבל בגסה דראוי' למלאכה א"כ י"ל דלא חייש על שתעקר ושוב חיישינן לרביעה בכל מקום ומה קושיא ועוד קשה הא לפי מה דמשני גזרה משום שאלה ושכירות הוי נמי גזרה דלאו בעלמא דלא תעשה כל מלאכה וכו' ובהמתך הוי רק לאו בעלמא וא"כ אם בשביל לאו בלבד גזרינן משום שאלה ושכירות א"כ למ"ל לחדש שאלה אחרת הו"ל לומר מניה ובי' כיון דעיקר הטעם דתליא במנהגא הוי מכח דאדם חס על בהמתו שלא תעקר א"כ תינח מכירה אבל שאלה ודאי חיישינן לרביעה ואסור בכל מקום א"כ שוב י"ל דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות ויעבור אלפני עור ואין לדחות דא"כ אף בדקים כמי דבשלמא אם האיסור בשביל מלאכה דקים לאו בני מלאכה נינהו אבל אם האיסור הוי בשביל שאלה וחשש רביעה גם בדקים נגזר כן אך זה אינו די"ל דגם זה במלאכה תליא דדקים דלאו בני מלאכה נינהו א"כ לא שכיח בהו שאלה ושכירות לכך לא גזרינן בהו אטו שאלה דבמלתא דלא שכיח לא גזרי רבנן אבל בגסים דעבידו למלאכה ושייך בהו שאלה ושכירות לכך גזרו מכירה אטו שאלה ומהו פריך ולכאורה צ"ע בזה והנה לקושיא ראשונה י"ל כיון דש"ס קאמר ברפ"ב דאף בנכרים דליכא חשש עקור מ"מ חייש העכו"ם דלמא מכחיש בבשר י"ל ה"נ מה בכך דעבידו למלאכה מ"מ חייש דלמא מכחיש בבשר ולא יהי' ראוי אף למלאכה ולענין קושיא השני' הי' נראה לולי פירוש הקדמונים ודברי קדשם הי' נראה פירוש חדש בסוגיא די"ל מה דמשני הש"ס נכרי חס על בהמתו שלא תעקר אין הכונה על בהמה זו הקונה עכשיו די"ל דנהי דנכרי יחוש על בהמתו ומוכרח הוא לומר כן כמ"ש בש"ס לקמן רפ"ב ואיך פליג עלה רב בתחלה אך י"ל היינו דוקא אם קונה הבהמה בסתם לצורך ד"א כגון מלאכה וכדומה בזה חייס עלה שלא תעקר ולא רבעה אבל אם מתחלה קנאה רק לרביעה לא חייש עלה כיון דקנאה אדעתא דהכי ודוחק לומר דאין הנכרי מפזר ממון בעבור הנאתו דמה"ת ישתנה מכל הנאות ורועה זונו' יאבד הון כתוב אך י"ל הכונה דהתוס' הרגישו לעיל מ"ט לא מחלק הכא בין אית ליה בהמה לדידי' או לא והקשינו לעיל דמהו פריך הש"ס מאין מעמידין נימא דהתם מיירי בלית לי' לדידי' והכא מיירי באית לי' לדידיה בהמה אחרת ולפ"ז י"ל הכוונה כך די"ל דלכך שאני כאן מחשש הקרבה דשם מותר ביש לו אחרת והכא אסור דשם בהקרבה לא חייש על בהמתו שלו וכשרוצה להקריב מקריב מן המובחר והשמן ולכך אם ירצה להקריב יקריב משלו וזו יחזיקנה לנפשו אבל ברביעה י"ל דמה מהני אית לי' בהמה לדידי' דהרי הנכרי חייש על בהמתו שלא תעקר א"כ י"ל דשלו אינו רוצה לרבעה די"ל דזו שיש לו קנאה לדבר אחר מתחלה וכיון דקנאה לד"א שוב לא ירבעה דחייש על בהמתו שלא תעקר א"כ שוב הוי כלית לי' לדידי' לכך קונה זו עכשיו מתחלה לרבעה וזה יהי' כוונת הש"ס דבלא זה לא הוי מצי לתרץ דכאן באית ליה בהמה לדידי' כאן באית לי' דאי בלית לי' בהמה מ"ט במקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין מ"ש מלהקרבה דבאית לי' לדידי' מותר בכל מקום כקושיו' התוס' מ"ט לא מפליג דכוונתם נמי על מקום שנהגו שלא למכור דבהו מ"ט לא מפליג ולכך לא מצי הש"ס לתרץ כן מכח קושיית התוס' דמ"ש מהקרבה ובע"כ בלית לי' מיירי וקשה מהך דאין מעמידין ולזה משני רב כך דנכרי חס על בהמתו דידי' שלא תעקר ואינו דומה להקרבה דלא חייס עלה ולכך שוב י"ל שפיר כאן בלית לי' בהמה כאן באית לי' בהמה ולא תקשה מ"ט דמקום שנהגו שלא למכור באית לי' בהמה היינו מכח דנכרי חייש על שלו מכבר שלא תעקר ולכך לא מהני אית לי' בהמה אבל מה שקונה עתה לא מהני סברא דנכרי חייש א"כ אין חילוק בזה בין אם הוי עתה דרך מכירה או שכירות ולכך לא מצי לתרץ דהטעם מכח חשש רביעה דא"כ קשיא מ"ש גסה מדקה כיון דאין חילוק בין מכירה לשאלה ושכירות לפ"ז א"ש ודו"ק מיהו לשון הש"ס דקאמר ר"א אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור לא משמע כפירוש זה שכתבנו אך בדברי רב שפיר י"ל כן ודו"ק:

ר. גמרא ונעביד כיון דזבנה קניי' קשה לי מהו פריך הרי ספ"ה דכתובות מפורש שם בש"ס דמשנה אחרונה אמרה אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ומפורש בש"ס הטעם משום סמפון ופריך הש"ס אלא מעתה עבד כהן לא ליכול בתרומה ליחוש לסמפון ומשני שם סמפון בעבדים ליכא אי מאבראי הא חזי לי' אי מגואי מאי איכפת לי' למלאכה הוא דבעי לי' מה אמרת נמצא גנב או קוביוסטוס היגיעו עכ"ד הש"ס והנה בש"ע סימן רפ"ב מפורש שם דבעבדים ליכא טענת מום כלל וגבי בהמה מפורש שם בקנה שור שאין לו טוחנת ומת דמחזיר הדמים ובע"כ מוכח דבבהמה לא הי' אפשר להבחינו לאלתר דאל"כ הוי דינו כעבד דלא שייך בו מום וכן כתב שם בסוף סימן רל"ב במוכר שור ונמצא נגחן דהוי מום ומחזיר הדמים וא"כ מוכח דבבהמה שייך טענת סמפון וא"כ מהו פריך נימא דלכך אסור למכור גסה לעכו"ם מכח דיש לחוש לסמפון ונמצא עשתה הבהמה שלו למפרע מלאכה בשבת ולמה לו לחדש גזרה דשאלה ושכירות דהוי חשש מבחוץ ולמה לא משני טפי דגזרינן משום סמפון כמו דפריך התם בעבד דלא ליכול בתרומה דניחוש לסמפון כן ה"כ נימא דלכך אסרו מכירה דחיישינן לסמפון ואין לומר דהרי המוכר יודע אם יש בה מום או לא דא"כ גם בארוסה בת ישראל או בעבד נאמר דיודע העבד או הארוסה בנפשה אם יש בה סמפון או לא ובע"כ דלא פלוג חז"ל ועשו תקנה לכל העולם בשביל פעם אחת שמא ימצא בהם סמפון א"כ ה"נ נימא כן ומה קושיא וצ"ע והנה לכאורה הי' נראה ליישב בזה מה שהקשו התוס' לעיל דלמה במקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין אימר לשחיטה זבנה כדקאמר אח"כ דר"פ שרי למזבן פרה לנכרי מכח אימר לשחיטה זבין וכו' ולפמ"ש יש לומר כך די"ל כוונה חדשה בדר"פ די"ל דהוא ס"ל דאין הטעם מכח חשש שאלה ושכירות ונסיוני רק הטעם מכח סמפון כמ"ש לעיל וחולק על הש"ס בתחלה דקאמר הטעם משום שאלה ושכירות ויותר י"ל דלא פליגו והכוונה לאחדים והוא עפמ"ש הר"ן ליישב מה שהקשו התוס' למה נקט הטעם דמחמר ולא נקט הטעם דשביתות בהמתו וכתב הר"ן דנראה לו דלא שייך בזה חשש שביתת בהמתו כיון דלקחה ע"מ לכסותה הרי היא באחריות הלוקח וכו' וכרב וז"ל ואל תטעה לומר שמתורת שאלה נגעו בה לומר שהרי הוא כשואל בהם כל זמן שלא החזירה שהרי בפ' הספינה וכו' אלא ודאי מתורת מקח נגעו בה וכו' וכוונתו דאם הוי בתורת שואל הרי שאלה לא קניא אבל אם הוי בתורת מקח הוי כשלו אף שמחזירן אח"כ ייע"ש כן מפורש בהר"ן שם ולפ"ז מיושב קושיתינו דלכך לא משני הש"ס משום סמפון דמה בכך הרי עכ"פ עד שמחזירו הרי הוא ברשות לוקח ולא שייך בזה שביתת בהמתו וזה ראיה גדלה לדברי הר"ן מכח קושייתינו הנ"ל אלא ודאי דהיכי דהוי מתורת מקח אך שמחזירה הוי כשלו ועדיף משאלה ושכירות ובזה י"ל מה דמשני הש"ס דגזרינן אטו שאלה ושכירות אין הכונה דמכירה ממש גזרינן אטו שאלה ושכירו' דודאי מכירה בשאלה ושכירות לא מחליף רק הכונה דבאמת חיישינן לסמפון רק דמה בכך הרי הוא באחריות הלוקח אף שנמצא בו מום ולכך מחדש דעכ"פ כה"ג גזרינן אטו שאלה ושכירות דבזה מחליף שפיר אטו שאלה ושכירות כיון דבאמת מחזירו כמו בשאלה והרי הס"ד דהר"ן גופו הוי דיש לדמותו לשאלה רק שמוכיח דלדינא יש עליו תורת לוקח אבל עכ"פ בעין העולם מחליף בשאלה ולכך מחדש הש"ס כך דלא חיישינן לסמפון ובסמפון גזרינן אטו שאלה ושכירות וא"ש ודו"ק ובהיות כן י"ל כוונת הש"ס כך דהנה קיימ"ל בש"ע סימן רל"ב דהמוכר שור ונמצא נגחן אם אפשר לומר דלשחיטה קנאה המקח קיים וא"כ ה"ה במוכר שור שאין לו טוחנת אם אפשר לומר דלשחיטה קנאו א"צ להחזיר הדמים אך היינו דוקא בדעבד אבל לכתחלה אזלינן בתר רובא ובפרט באיסורא ולזה קאמר הש"ס כך דלמכור שור כיון דרובא לרדיא יש לחוש לסמפון או לשמא אין לו טוחנת והוי סמפון ושוב יש לגזור אטו שאלה ושכירות אבל במוכר פרה דליכא רוב ואפשר דלשחיטה זבין וא"כ ליכא חשש סמפון כיון דאף אם ימצא בו מום לא הוי ביטול מקח כיון די"ל לשחיטה זבין א"כ שוב ליכא למגזר ביה אטו שחלה ושכירות וא"ש דתינח בהמה גסה אבל בהמה דקה מה בכך דלשחיטה זבין סוף סוף יש לחוש לרביעה ג"כ וא"ש ודו"ק היטב ועיין בתויו"ט ריש בכורות מה שתמה על פירש"י ורע"ב שם הנה נראה עוד נוסף על דברי הר"ן הנ"ל ולדברינו ממה דקשה לי מה דפריך הש"ס שם בכתובות אלא מעתה עבד כהן לא ליכול בתרומה ליחוש לסמפון ומשני הש"ס סמפון בעבדים ליכא וקשה הרי בבהמות איכא סמפון כמ"ש לעיל כי כן מוכח בכמה דוכתא א"כ קשה בהמת כהן לא ליכול בתרומה ניחוש לסמפון אך לפי דברי הר"ן א"ש דבבהמה כיון דהוי באחריות ישראל ולקחה ע"ד לקנאה נחשבת כשלו ומותרת לאכול בתרומה אבל בעבדים דלא שייך אחריות רק דעיקר ההיתר דהוי קנין כספו וממילא אם מוצא סמפון דבטל הקנין למפרע אסור לאכול בתרומה וא"ש דלא פריך בבהמה רק בעבדים וא"ש ודו"ק היטב

בא"ד ולעבוד כיון דזבני' קניי' הנה התויו"ט בבכורות בר"פ שם תמה על פרש"י בד"ה והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי שפירש משום דעביד בה מלאכה בשבת ותמה התויו"ט שהרי הש"ס פריך כאן כיון דזבנה קניי' ייע"ש שהניח בצ"ע ולפע"ד א"ש די"ל דרש"י לשטתו פירש שפיר דהנה ידוע הפלוגתא בין רש"י לר"ת ולשיטת רש"י בנכרי כסף קונה ולא משיכה ולפ"ז קשה מהו פריך הש"ס ולעביד כיון דזבנה קניי' הרי דאם מסרה לנכרי במשיכה ועדיין לא קבל הדמים לא קנאה הנכרי ובשל ישראל עביד מלאכה וא"כ