עבודת עבודה חלק א נח

אכתי לא הונח בזה דהב"ח שם בסי' קל"ט כתב דהת"ה בעצמו סיים בזה בין לבונה לכומר לדין לפני דלפני משמע דס"ל לחלק כחילוק הב"ת בין ספק לודאי ובאה"ע הובא דעתו בפשיטות דס"ל אלפני דלפני אפילו בודאי לא מפקידינן לכך נראה עיקר ליישב הכל על נכון ואען ואומר דהנה הרמ"א ביו"ד סימן קנ"א הביא שני דיעות בסעיף א' באם יש לו לנכרי כיוצא בזה או שיכול לקנות במקום אחר בענין דלא שייך לפני עור אם יש בזה איסור דרבנן או לא והש"ך תמה עליו דליכא כאן פלוגתא רק בישראל אף היכי דלא שייך לפני עור יש בזה איסור דרבנן עכ"פ דהרי הוא מחויב אפילו להפרישו מן העבירה ומכ"ש שלא לסייע לו ולכך יש בזה איסור דרבנן מכח מסייע ידי עוברי עבירה אבל בנכרי דאינו מצווה להפרישו היכי דליכא לפני עור לח שייך איסור דרבנן עכ"ד הש"ך ולקמן נכתוב בדברי הש"ך נופו ומתחלה אני אומר דאם נאמר דהתוס' ס"ל כדעת הרמ"א לדעת האוסרין דאף בנכרי שייך איסור דרבנן אף היכי דלא שייך לפני עור הוי אפשר להחזיק סברת הב"ח לחלק בין ספק לודאי ולא תקשה עליו מה שעמדנו לעיל דהרי מלשון הש"ס משמע דאלפני דלפני לא מפקידינן כלל והוא די"ל דודאי אם הוי איסור תורה בלפני דלפני בודאי אף בספק הוי אסור דכל ספק תורה לחומרא רק דכיון דמן התורה ליכא איסור כלל בלפני דלפני אך נהו דאיסור תורה ליכא איסור דרבנן איכא מכח מסייע ידי עוברי עבירה דמה לי הנכרי דיכול לקנות בלא"ה דלא שייך לפני עור ויש איסור דרבנן ומה לי בלפני דלפני דליכא איסור תורה ויש איסור דרבנן ולכך בזה הוי שפיר חילוק בין ספק לודאי דבספק הוי ספק דרבנן ולהקל ובודאי יש איסור דרבנן עכ"פ וזה שכתב הש"ס אלפני דלפני לא מפקידינן וליכא בזה איסור תורה רק איסור דרבנן ושוב כיון דהוי ספק אם ימכרנו לאחר הוי ספק דרבנן ולהקל אבל התוספות כתבו דבודאי ימכרנו לכומר והוי איסור דרבנן עכ"פ כן הי' אפשר לפרש סברת הב"ח אך הרי התוס' כתבו הובא במג"א סימן שמ"ז והש"ך ביו"ד הנ"ל דבנכרי לא שייך איסור דרבנן דאין מצווה להפרישו אך נראה דצדקו דברי הרמ"א שעשה מזה פלוגתא דודאי יש לחלק בין ע"ז לשאר איסורין דגבי שאר איסורין שפיר כתבו התוס' והפוסקים דלא שייך איסור דרבנן בנכרי דאינו מצווה להפרישו וגוף העברה כמי אין חויב לבטלו אבל בע"ז כיון דמצווה לבער ע"ז ולשרש אחרי' כמ"ש ביו"ד סימן קמ"ו ואף רוצה בקיומו אסור אף בע"ז של עכו"ם שהרי אסור לקבל שכר משמירת יי"נ של נכרי או ע"ז דרוצה בקיומו א"כ אם רוצה בקיומו אסור אף בע"ז של נכרי מכ"ש דאסור להיות מסייע בקיומו וכמ"ש ביו"ד שם דמצוה לבער ע"ז ומשמשי' א"כ נהי דמצד הנכרי העובד אין מצוה להפרישו מכר גוף ע"ז מצוה להפרישו שלא יהי' נעשה עבודת עבודה זה והוי בזה כמו ישראל בשאר עברות ובזה שייך איסור דרבנן אף היכי דלא שיך לפני עור ושפיר כתב הרמ"א בזה ב' דעות דלא כש"ך ובזה א"ש מאוד דברי הת"ה והרמ"א דבאה"ע דמיירי בשאר עבירות כגון בסרסור שפיר כתב בפשיטות דלפני דלפני מותר אף ודאי ואיסור דרבנן לא שייך בזה דבנכרי לא שייך איסור דרבנן דאין מצווה להפרישי אבל ביו"ד שפיר הביא דעת האוסרין דבע"ז י"ל שפיר אף היכי דלא שייך לפני עור איסור דרבנן עכ"פ איכא מלהיות מסייע בעבודת ע"ז מצר עצם הע"ז ולכך אף בלפני דלפני יש איסור דרבנן וא"ש דברי התוס' והרמ"א והב"ח על נכון בעז"ה ודו"ק היטב ועיימ"ש לקמן בש"ס דף ט"ו ע"ב

תוס' בד"ה מקום שנהגו שלא למכור וכו' וקשה לי עכ"פ מהו פריך הש"ס ממשנה דאין מעמידין בהמה בפונדקאות מה קושיא דלמא התם מיירי דלית ליה בהמה לדידי' לכך בזה בכל מקום חיישינן לרביעה אבל המשנה מיירי דאית ליה בהמה לדידי' לכך תליא מלתא במנהגא וצ"ע

בא''ד הכא לא מפליג בין אית לי' בהמה אחריתי וכו' יש לדייק למה נקטו בלשונם נמי הך משנה דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של ככרים למה גם שם לא מפליג בין אית ליה בהמה וכך הו"ל לומר הכא ובמשנה דאין מעמידין וכו' לא מפליג ונראה ליישב כונתם דהנה לכאורה קשה לי מה קושיא מהקרבה דמותר באית ליה בהמה הרי שאני ושאני דהתם לא גזרו שום גזרה רק מה דאסר מדינא לכך אמרינן היכי דאית ליה בהמה לא שייך לפני עור אבל כאן הרי אף בלית ליה בהמה ליכא חשש עברה דנכרי חס על בהמתו ובע"כ מה דאסרו למכור בהמה דקה הוי רק מכח גזרה או דגזרינן דקה אטו גסה כמ"ש הש"ך בשם הפוסקים או דגזרינן מכירה אטו יחוד כמ"ש הר"ן וא"כ כיון דבלא"ה ליכא איסור רק מכח גזרה י"ל כמו כן דגזרינן אית ליה בהמה אטו לית ליה ומה קושיא וצריך לומר דקושייתם הוי דהוי גזרה לגזרה כיון דאף בלית ליה מותר מדינא דנכרי חס על בהמתו רק מכח גזרה אסיר אטו יחוד א"כ אם נגזור עוד אית ליה אטו לית ליה הוי גזרה לגזרה וא"כ א"ש תינח כאן במכירה דהוא גופי' אף בלית לי' לא נאסר רק מכח גזרה לכך הקשו שפיר דא"ל דגזרינן אית ליה אטו לית לי' דהוי גזרה לגזרה אבל התם באין מעמידין דיחוד מדינא אסור מכח בפני עור שפיר י"ל דגזרינן בזה אית לי' אטו לית לי' כמו דגזרינן כאן מכירה אטו יחיד דחד גזרה חזינן דגזרי בזה א"כ כמו כן גזרו ביחוד ולכך לא הקשו רק מ"ט הכא לא מפליג בין אית לי' או לא אבל על התם מעיקרא לק"מ ודו"ק

גמרא והתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים יש לדייק דהמעיין בש"ס לקמן דף כ"ב פריך סם הש"ס המשניות אהדדי הך דאין מעמידין והמשנה דלוקחין מהם בהמה ומתרץ שם ר' פדת הא ר"א דחייש נרביעה הא רבנן דלא חיישו לרביעה והתוס' כתבו שם בר"פ אין מעמידין דקיימ"ל כר"פ וא"כ מה פריך כאן נימא כמי דהך משנה דמקום שנהגו דתליא במנהגא אתיא כרבנן דלא חיישי לרביעה לכך תליא במנהגא וברייתא דאין מעמידין אתיא כר"א דחייש לרביעה לכך הוא אסור בכל מקום מיהו י"ל דהוי קשה לו אם לרבנן נמי תליא במנהגא א"כ קשה למה גם שם במשנה דלוקחין מהם בהמה למה אינו מחלק בין מקום שנהגו או לא ומדאינו מחלק שם מוכח דלוקחין מהם בכל מקום ובע"כ לרבנן לא תליא מלתא במנהגא כלל ובע"כ הך משנה דמקום שנהגו אתיא כרב"א וא"כ מוכח דאף לר"א יש חילוק בין מקים שנהגו או לא לכך פריך דר"א אדר"א וק"ל והנה הט"ז בסימן קנ"ב הביא בס"ק א' דעת מי שרוצה לאסור בהמה נרבעת אפי' באכילה להדיוט והט"ז השיג עליו והוכיח שמותר באכילה ונראה דיש להוכיח מזה כדעת הט"ז דאם נאמר דאסור באכילה קשה לי מהו פריך הש"ס ממה דתנן אין מעמידין נימא דלעולם לרביעה לא חיישינן דרוב נכרים אין חשודין על הרביעה ולכך אזלינן בתר רובא אך היינו דוקא היכא דליכא חזקת איסור אבל אם יש חזקת איסור אז חיישינן אף למיעוטא מכח דסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ואז חיישינן שפיר למיעוטא ולפ"ז כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וא"כ לא מבעיא לשיטת רש"י דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור דקשה כן אף גם להסוברים והכי קיימ"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ היכי דנולד ריעותא מחיים דעת כמה אחרונים דחיישינן לחזקת איסור אבר מן החי ומחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ מה קושיא הכא מיירי לענין לאו דלפני עור בזה לא שייך חזקת איסור ולכך אזלינן בתר רובא ולא חיישינן לרביעה בסתמא רק במקום שנהגו אך הך משנה דאין מעמידין מיירי בבהמה טהורה דבעינן לה לאכילה לכך הכוונה כך דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם מפני שחשודין על הרביעה ותהי' נאסרת באכילה ובאכילה שפיר חיישינן אף למיעוטא כיון דמולד ריעותא מחיים ובהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לכך אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ובפרט דסתם מתניתין ר"מ דס"ל כן לכך אסור להתייחד עמו ומהו פריך וא"ל דהוי דוחק לפרש הך דאין מעמידין דוקא בבהמה טהורה דהרי כיוצא בזה פרש"י לקמן גבי והא זבן פרה לנכרים דמשנה דידן מיירי בבהמה טמאה וא"כ אפשר לפרש נמי להיפך דמשנה דאין מעמידין מיירי בטהורה ולא קשיא מידי ובע"כ מוכח כדעת הט"ז דאף כשנרבע מותר באכילה ובע"כ הך דאין מעמידין הוי רק מכח לפני עור ופריך שפיר אהדדי ודו"ק

גמרא והתנן אין מעמידין הנה המשל"מ בהלכות מלוה ולוה נסתפק היכי דשייך לפני עור רק שיודע שאם הוא לא ילווה לו בריבית וכדומה יש אחר החשוד לכך וימכור השני לו או ילוה לו אם שייך בזה לפני עור או לא ייע"ש ונראה דיש להוכיח זה מכאן דלכאורה קשה מהו פריך הש"ס למימרא במנהגא תליא מלתא וכו' מה קושיא הרי בע"כ מה דנקט במשנה מקום שנהגו למכור מוכרין ומה רבותא הוא בזה דלכאורה פשיטא הוא כיון דנהגו למכור ובע"כ דקמ"ל דהוי ס"ד דהוי מנהג גרוע ולא אזלינן בתריה לכך קמ"ל דהוי מנהג טוב ואזלינן בתרי' וא"כ מה קושיא דלמא לעולם איסורא הוא והכונה כך דמקום שנהגו למכור אף דהוי מנהג גרוע מ"מ שוב מותר אפילו ישראל כשר למכור כיון שאם הוא לא ימכור יעבור השני הלאו דלפני עור ולכך לא שייך לפני עור ומוכרין אבל במקום שלא נהגו למכור ולא יעבור השני בלאו דלפני עור לכך אין מוכרין ולעולם איסורא הוי וא"ל דאכתי קשה למה גבי באין מעמידין אינו מחלק בין מקום שנהגו או לא אך ז"א דהרי התוס' הקשו למה אינו מחלק כאן באית לי' בהמה או לא ותרצו דרביעה שאני דמתאוה לכל בהמה ובהמה ולפ"ז תינח היכי דיש לו כמה בהמות מכבר או היכי דחזינן שרוצה לקנות עכשיו בהמה זו רק דנימא אף שקנה לא ירבעה כיון דיש לו מכבר בזה אמרינן כיון דמתאוה לכל בהמה ובהמה יש לחוש לכולם אבל היכי דלא חזינן שרוצה לקנות רק אחת ודאי אין לחוש שיקנה זו וגם עוד אחרת דודאי לא יפזר ממון הרבה לקנות כל הבהמות וכל היכי דלא חזינן שדעתו לעשות כן לא חיישינן ותדע דאל"כ גם בנידון המל"מ מה מהני שיש ישראל אחר שילוה לו או בהראי' שהביא שם מהתוס' שיש אחר שילמדנו ניחוש דלמא ילוה מזה ומזה וילמוד מזה ומזה ובע"כ דלמעשה חדש לא חיישינן רק לאותה מעשה שחזינן שרוצה לעשות אבל ליחוש למעשה חדש לא חיישינן סתמא א"כ ה"נ בשלמא במכירה אמרינן ממ"נ בהמה זו שרוצה עתה לקנות בזה לא שייך לפני עור דהרי הוי מקום שנהגו למכור ואם לא ימכור הוא ימכור אחר ויעבור השני בלאו דלפני עור לכך מותר גם הוא למכור וליחוש שמא יקנה זו וגם אחרות בזה אין לחוש למעשים חדשים כנ"ל אבל ביחוד שפיר יש לחוש נהי שגם אחרים מייחדין שם בהמות מ"מ בזה יש לחוש שירבע לכולם כיון דמתאוה לכל בהמה ובהמה ומה קושיא ומזה מוכח דהיכי דיש אחר שיעבור בלפני עור כמי עוברין בלפני עור וזה ראי' ברורה ודו"ק היטב

תוס' בד"ה מקום שנהגו שלא למכור אימר לשחיטה זבני וכו' דבריהם אין מובנין לי דודאי היכי דקנאו לשחוטה מ"מ יש נמי חשש לרביעה דאפשר שירבענה ואח"כ ישחטנה ולכך אינו דומה להתם דהתם מיירי במקום שנוהגין למכור ולא חיישינן לרביעה רק בבהמה גסה ואסור מכח מלאכה ולכך היכי דאפשר שקנאה לשחיטה ולא למלאכה אין בזה חשש ואף אם אפשר שיעשה