עבודת עבודה חלק א נו

למכור לו הרבה ביחד אף דהשחורים אינו קונה להקרבה בע"כ דאמרינן דערומי קמערים א"כ גם בקונה כבונה הרבה נימא ערומי קמערים שידע שמעט לא ימכרו לו והן אמת דמן המשנה לא הוי קשיא כיון דפירש"י בסוגיין דמיירי שהנכרי שואל תרנגול לבן והישראל אומר שלא ימכור לו רק עם שחורים לכך בזה שפיר ראוי לחוש שמאין ברירה עושה הנכרי כן אבל בלבונה שהוא שואל הרבה יחד אין לחוש לערמה והוכרח רש"י לפרש כן ולא פירש כפשוטו שהנכרי שואל הרבה יחד מכח קושיא הנ"ל וגם מכח דהוי קשה לו להיפך מהו פריך הש"ס לקמן אילימא דאמר תרנגול לבן למי מאי טעמא דרני יהודה ומה קושיא הרי חזינן בלבונה בקונה הרבה מותר אף דאפשר שמעט ממנו יקריב מ"מ כיון דהמותר ודאי אינו להקרבה לכך תלינן שהכל אינו להקרבה רק לסחורה א"כ ה"נ כיון דקונה שחורים שאינו להקרבה רק לסחורה או לאכילה לכך גם הלבן אינו להקרבה ולכך פרש"י דבלבונה מיירי שהוא שואל הרבה יחר לכך תלינן כיון דזה לסחורה הוי הכל לסחורה אבל בתרנגול לבן דמיירי שהוא שואל רק לבן רק הישראל אינו מוכר לו רק עם שחורים לכך חיישינן לערמה ובזה פריך הש"ס מ"ט דר"י דמתיר והש"ס מתרץ באמת באומר זה וזה שהנכרי שואל תרוייהו לכך הוי כמו בלבונה דכמו דזה לסחורה כך זה לסחורה ולכך מן המשנה לא הוי קשה למה לא חיישינן בלבונה לאערומי קמערים אך מן האיבעיא קשה שפיר כיון דאפשר לומר התם באומר קטוע אעפ"כ חיישינן לערמה גם בקונה הרבה ניחוש לערמה ואין לומר דהתם פרש"י דקטוע לא שכיח וכו' אך ז"א דבשלמא התם הוצרך רש"י לכך כיון דלפי שאלתו דקטוע אין ראוי לו כלל א"כ אם הוי שכיח קטוע לא הוי שייך חשש ערמה דהרי אפשר שיתנו לו קטוע כפי שאלתו ואין בידו כלום לכך הוצרך לומר דקטוע לא שכיח אבל בלבונה אף אם יתנו לו הרבה עדיין בידו להקטיר ממנו כפי כוונתו א"כ ניחוש דלכך שואל הרבה דערומי קמערים ולכך הי' נראה להוכיח מזה דבלבונה לא בעינן שיאמר זכה ולכך בשלמא בתרנגול כיון דעכ"פ מזכיר הריעותא בפירוש חיישינן לערמה אבל בלבונה דאינו מזכיר הריעותא בפירוש לכך לא חיישינן לערמה בקונה הרבה יחד מיהו העיקר נראה לי דדוקא היכי דאין לו הפסד ממון רב חיישינן לערמה אבל היכי שמוציא הרבה מעות לא חיישינן שיפזר מעותיו בשביל הערמה ובזה נראה לי טעם הברייתא דבעי ג' מנין דודאי בשביל הטעם שיהי' ניכר שהוא לסחורה לא בעינן שיעור גדול כל כך רק כל שאין דרך להקטיר כמוהו בפעם אחת מוכח דה"י רק לסחורה דלכך בעינן ג' מנין דבלא"ה הוי חיישינן לערמה וערומי קמערים לכך בעינן ג' מנין דסך רב כזה שיערו חכמים שאינו מפזר בשביל ערמה ולפ"ז נראה דהטור ס"ל כשיטת רש"י דהאיבעיא בתרנגול לבן קטוע לשיטת ר"י שמתיר בתרנגול לבן בין התרנגולים חבל לרבנן דאסרו מכ"ש בתרנגול קטוע לבן אסור ולפ"ז יהי' מוכח דקיי"ל כר"י מדמבעיא בש"ס אליבי' כמ"ש הפוסקים בכמה דוכתא ולכך יסבור הטור כדעת ר"י דמתיר באומר זה וזה וכן מצאתי שכן כתב הכ"מ בשיטת הרמב"ם ות"ל כוונתי לדעתו בזה וכן ראיתי אח"כ בב"י יש שכתב כן בשיטת הטור וכוונתי לדעתו בזה רק האיבעיא העתיק לחומרא כפירש"י דבזה אפשר חף ר"י אוסר ולכך א"ש דס"ל להטור דהברייתא דבעי ג' מנין אזיל לדעת רבנן דאסרו באומר זה וזה א"כ ס"ל אף היכי שהוא שואל הרבה ודברים שאין שיכין להקרבה אעפ"כ אסור מכח דערומי קמערים לכך לדידהו גם בשואל ל לבונה הרבה יש לחוש לערמה בזה בעינין שיעור ג' מנין דסך רב כזה אינו מוציא בשביל הערמה אך לדידן דקיי"ל כר"י דבאומר זה וזה מותר ח"כ חזינן היכי שהוא שואל דברים שאין שייכין להקרבה לא חיישינן לערמה ודוקא בתרנגול לבן קטוע כיון דקטוע לא שכיח חיישינן לערמה אבל בשואל זה וזה לא חיישיכן לערמה ממילא גם בלבונה לא חיישינן לערמה בשואל הרבה ולענין שיעור סחורה לא בעינן ג' מנין רק כל שאינו דרך להקריב כן בפעם אחד נחשב לסחורה והוי כשואל זה וזה לכך לא העתיק הטור הדין בשואל זה וזה דסמך אמה שפסק כן בלבונה אבל אם הי' פוסק כרבנן הי' לו להעתיק הדין דבאומר זה וזה נמי אסור ואין לומר דמפרש כפירוש התוס' וכיון דפוסק האיבעיא לחומרא מכ"ש דבאומר זה וזה אסור זה אינו דהרי נ"מ בין ספק לודאי והו"ל לפרש דבאומר זה וזה ודאי אסור ובשואל קטוע אינו אסור רק מכח ספק ונ"מ טובא בין ספק לודאי לכך נראה דהטור פוסק כר"י לקולא וכפרש"י וסמך על מ"ש גבי לבונה כן נלע"ד נכון בשיטת הטור בעז"ה ועיימ"ש לקמן בפרש"י בזה

גמ' והתניא נכרי שעשה משתה אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד קשה לי מהו פריך הרי מוכח במס' חולין פ' או"ב וביו"ד סי' ט"ז דבמוכר אחד לחתן וא' לכלב אף במוכר בשני ימים צריך להודיעו וא"כ מוכת דדרך לקנות לנשואין קודם נשואין יום או יומים א"כ מה קושיא הרי אינו אסור אלא אותו היום בלבד אבל קודם אותו יום מותר וא"כ אפשר דמיירי שמוכר כו קודם אותו יום אז חשש אזיל ומודה ליכא כיון דהוי יום קודם ומ"מ לא חיישינן להקרבה דמסתמא קנהו למשתה בנו ואפשר דס"ל להש"ס דמה דאינו אסור אלא באותו יום היינו רק בסתמא דאז ביום איד של רבים מסתמא אינו קונהו רק לצורך האיד אבל באיד של יחיד לא חיישינן קודם אותו היום שקונהו לצורך האיד רק תלינן שקונהו לצורך דבר אחר אבל אם ידעינן שקונהו לצורך המשתה גם ביום הקודם הוי אסור ובזה א"ש דפריך כאן ממ"נ כיון דאין ההיתר רק מכח דתלינן שקנהו למשתה בנו א"כ ממ"נ יהי' אסור גם אינו קונה למשתה בנו יש לחוש שקנהו להקריב ואם קנהו למשתה בנו הדר הו"ל כיום משתה עצמו ושייך בו חשש אזיל ומודה וא"ש ודו"ק

רש"י בד"ה הבמ"ע דאמר זה וזה וכו' כיון דמעיקרא אדכר והשתא שקול לבן מעיקרא נמי ללבן איכוין וההוא דאדכיר שחור אערומי הוא דמערים וכו' ובין ובין התרנגולים מותר דמגו דשחור לאו לע"ז לבן כמי לאו לע"ז וכו' הנה מפרש"י הללו מוכח כהסברא שכתבתי לעיל דהיכי דהוי הפסד ממון לא חיישינן לערומי דבלא"ה אין לפרש"י הבנה דהרי בשקול לבן אף דשאל שחור ואדום לא אמרינן מגו דההוא לאו לע"ז ההוא נמי לאו לע"ז רק אמרינן דערומי קמערים א"כ אף אם שקיל גם שחור ואדום למה אמרינן מגו נימא כמי דערומי מערים דאם ישאל לבן לחודי' לא יתנו לו ובע"כ דדוקא באמירה בלבד חיישינן לערמה אבל בהפסד ממון לא חיישינן שיפזר מעותיו בשביל ערמה ורבנן ס"ל דאף בהפסד ממון חיישינן לערמה ולכך הך ברייתא דבעי ג' מנין אתיא כרבנן ולדידהו בעינן הפסד גדול אבל לר"י אף בהפסד מועט לא חיישינן לערמה ומכ"ש לעיל בישוב שיטת הטור ודו"ק

רש"י ד"ה אבל אמר זה וזה וכו' ומש"ה בפ"ע לא הואיל ואמר לבן ומדר"י נשמע לרבנן לא ידעתי כוונת רש"י בזה אם הכונה בזה דמדר"י דמיירי בזה וזה דגם לרבנן מיירי בזה וזה מי הכריחו לכך הרי באם אמר לבן לא קשיא מעיקרא מרבנן דהרי הם אסרו באמת רק מר"י פריך דאי באומר לבן מ"ט דר"י דמתיר וא"כ שפיר מתרץ דר"י מיירי באמר זה וזה ומייתי סייעתא דמפורש כן בדברי ר"י דמיירי בזה וזה ולמ"ל להוסיף דמדר"י נשמע לרבנן ועוד אם כונת רש"י על זה וזה הו"ל לפרש כן כמי בזה וזה ולא בסוף דבריו דמיירי בלבן בפ"ע ואם כונת רש"י להביא סייעתא לגוף הדין דאינו אסור רק באומר לבן ומפרש רש"י כוונת הש"ס תנ"ה היינו על גוף הדין דבעינן לבן ולכך מפרש רש''י דמדר"י דבעי לבן נשמע לרבנן נמי דבעי לבן דבהא לא פליגי ואם לר"י בעינן גם לרבנן הוי כן והוי סייעתא על גוף הדין א"כ סותר רש"י פירושו שלעיל פירש ד"ה תנ"ה כדתרצא ר"נ דבזה וזה פליגי משמע דהסייעתא הוי רק על תירוץ ר"נ וכאן פירש על גוף הדין וצ"ע ומ"ש רש"י בפתח דבריו אינו מותר למכור אלא שניהם יחד ט"ס הוא תיבת אינו ותיבת אלא וכך צ"ל מותר למכור לו שניהם יחד וק"ל

רש"י בד"ה בטווזיג וכו' דלא חשוב כולי האי שיקריבו לע"ז דודאי עיקר החשש בשביל דאזיל ומודה רק דרש"י לשטתו שפירש לעיל בד"ה אינו אסור וכו' דמחמת דמקריב בו ביום לכך אזיל ומודה וכו' משמע דזה תלוי בזה דעבור שמקריב לכך אזיל ומודה א"כ לכך פירש דבזה דלא חשיב ולא מקריב לכך ממילא לא שייך בזה אזיל ומודה וק"ל

תוס' ד"ה תורניתא וכו' והא תנן אין מוכרין להם במחובר לקרקע וכו' הן אמת דבש"ס לקמן גבי דקל טוב נמי פריך הש"ס כן אבל בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דמה קושיא חדא דהרי דין זה דאין מוכרין להם במחובר לקרקע הוי רק בא"י ולא בחוצה לארץ וא"כ י"ל דאין מוכרין להם דקל טוב וכן תורניתא מיירי בח"ל ולכך אין איסור רק מכח לפני עור היכי דיש חשש תקרובת ע"ז ועוד קשה דהנה נראה דחשש לא תחנם לא תתן להם תני' בקרקע זה לא שייך רק במוכר לו הישראל קרקע שלו אבל אם הי' גוף הקרקע של נכרי ועשה הנכרי את הישראל שליח למכור לו הקרקע מותר הישראל למכור לנכרי דבזה לא שייך לא תחנם לא תתן להם חני' בקרקע דמה לי נכרי זה או זה וכיון שהי' מתחלה נמי של נכרי לא שייך בזה לא תחנם אבל לאו דלפני עור שייך אף היכי דהוי הגוף של הנכרי סוף סוף אם דעת הנכרי המוכר הוי למכור א"כ אין דעתו להקריבו ואם הנכרי השני לא ידע מי המוכר ולא הי' אפשר לו לקנות רק ע"י ישראל זה פשיטא דהישראל עובר אלאו דלפני עור וא"כ מה פריך הש"ס וכן התוס' נימא דמיירי שאין הגוף של ישראל רק של נכרי רק הישראל הוי הסרסור והשליח לכך לא תחנם ליכא ולפני עור איכא ולזה בעינין דוקא דבר דהוי תקרובת ע"ז וצ"ע בזה ובאמת מזה הי' נראה לחדש דין חדש דאף היכי דהוי הגוף של נכרי שייך לא תחנם כיון דסוף סוף השתא נותן הנכרי דעתו למכרו שייך בזה לא תחנם וצ"ע כעת

ע"כ גמרא תרנגול לבן למי הבו לי' שחור ושקול וכו' קשה לי דכאן מספקא לי' אם בכה"ג לא שייך ערומי קמערים ומוותר ולעיל פריך הש"ס בפשיטות אילימא דאמר תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי אפילו בין התרנגולים נמי לא ומה קושיא נימא דמה דקתני במשנה בין התרנגולים היינו דקאמר לבן למי ויהבו לי' שחור ושקיל אדום ושקול וביני ביני מוכר לו לבן בזה מותר כה"ג ומה רומיא ואין לומר דפריך א"כ תפשוט הך בעיא דלקמן ז"א דהרי מגוף המשנה אי אפשר למפשט די"ל דמיירי בלא אמר תרנגול לבן רק מדברי ר"ז דקאמר דאינו אסור רק בתרנגול לבן יהי' מוכח מן המשנה כן ומדבר אמורא אין לפשוט די"ל דר"ז גופיה מבעיא ליה וכדמשני בפ"ג דסוכה לר"פ פשיטא ליה ולאידך מספקא ליה וכן בב"ק ובכמה דוכתא וא"כ ה"נ נתרץ כן ועוד הרי בנדרים בבעיא דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו כתב שם הר"ן והתוס' דרוצה למפשטי' רק ממשנה וברייתא