עבודת עבודה חלק א נד

תוס' ד"ה אין מקדישין וכו' עד נמצא שר"א ב"ע לא הוי בר מצוה בשעת החורבן בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דלפי חשבונם עדיין אפשר שהי' ראב"ע בן ט"ו שנים בזמן החורבן ומנ"ל דלא הוי אז בן י"ג והנה עיינתי ביומא דף ס"ו שם כתבו בהדיא שהי' אז בן ט"ו רק דהקשו דא"כ לא הוי מעשר רק ב' שנים קודם החורבן ולא שייך לשון הש"ס דקאמר לכל שתא ושתא אך כאן שכתבו דלא הוי בר מצוה בשעת החורבן דבריהם קשה להולמן וסתרו דבריהם לדיומא וצ"ע ובעיקר קושייתם הי' נראה דזה תליא בדין אם צב"ח דאורייתא או לא דהנה כמה פעמים חזינן שלא העמידו דבריהם במקום מצוה וכמה פעמים חזינן שהעמידו דבריהם במקום מצוה ושורש הכלל כך הוא דהיכי דהוי תקנתם מחשש שלא יבוא לידי איסור מרובה ואיסור תורה בזה העמידו דבריהם במקום מצוה אבל היכי דלא הוי תקנתם גדר וסייג שלא יבא לידי איסור חמור רק שנראה להם דראוי לאסור הדבר מצד עצמו בזה לא העמידו דבריהם במקום מצוה וא"כ לפ"ז א"ש די"ל אנן לדידן דקימ"ל אין מקדישין ואין מעשרין מעשר בהמה בזמה"ז היינו דס"ל התם בבכורות כמ"ד צב"ח דאורייתא וא"כ נהי דמעשר בהמה דאורייתא מ"מ מה בכך הרי אם יעשר ויעקרנו יעשה להיפך איסור תורה בצב"ח והא דאורייתא והא דאורייתא ולומר שיעשר ולא יעקרנו יש חשש תקלה והיכי דיש חשש איסור תורה העמידו דבריהם אף במקום מצוה לכך שוא"ת עדיף ותקנו טפי שלא לעשר והעמידו דבריהם לבטל ד"ת בשב וא"ת אבל ראב"ע יסבור כר' יוסי הגלילי דס"ל בפ"ב דב"מ דצב"ח לאו דאורייתא א"כ כיון דצב"ח גופו דרבנן וזה אינו סייג לאיסור תורה רק איסור דרבנן בפ"ע לכך בזה לא העמידו דבריהם במקום מצוה וכיון שאפשר לעקרם ולעשר ולא יהי' חשש תקלה רק חשש צב"ח וזה הוי רק דרבנן ושבות זה לא העמידו במקום מצוה של תורה ולכך אוקמוהו אדינא דמעשרין ולחשש תקלה באמת הי' עוקר אותם וכיון שמצינו בכמה שבותים העמידו דבריהם במקום מצוה וכמה שבותים לא העמידו דבריהם א"כ ה"נ י"ל בשבות דחשש תקלה העמידו דבריהם במקום מצוה אבל בשבות דצב"ח לא העמידו דבריהם דצב"ח אינו אלא דרבנן ולכך למ"ד צב"ח דרבנן מעשרין אף בזמה"ז וזה דעת ר' יוסי הגלילי וראב"ע והש"ס דבכורות דקאמר אין מעשרין בזה"ז אזיל למ"ד דאורייתא וא"ש ודוק

תוס' בד"ה ואם הקדיש והחרים וכו' ויכול להיות שאף להמטלטלין עלתה חקנה לפי שהוקדשו עם הקרקעות קשה לי לפי דבריהם אם לקולא משוינן יחד מה שהוקדש ביחד מכ"ש דלחומרא ראוי להשוותם יחד רק דהתם אי אפשר כומר כמו שהמטלטלים ילכו לים המלח כן הקרקעות נמי דהרי הקרקעות אי אפשר לאבדם לכך כיון דאי אפשר להקיש אותם לכך מקשינן לקולא אבל היכי דאפשר להקיש לקולא ולחומרא ודאי לחומרא מקשינן וא"כ מהו פריך הש"ס מברייתא דאם הקדיש והעריך וכו' איזה עיקור נועל דלת בפני' והוא מתה מאלי' ופירוש הת"ח דהקושיא הוי למה כאן בע"ז די בעוקר מארכובה ולמטה ולא אמרינן דנועל דלת בפני' והיא מתה מאליה ויע"ש ומה קושיא הרי י"ל דהך ברייתא דהקדיש והעריך איירי שהקדיש ביחד פירות כסות וכלים ומעות ובזה כיון דבהו הוי הדין לאבדם מן העולם לגמרי לכך גם בהמה תעקר לגמרי ומכלין אותה מן העולם אבל ברייתא דידן דע"ז מיירי או זה או זה ומיירי שקנה בהמה לבד ובבהמה לבד די בעוקר פרסותי' מן הארכובה ולמטה ומהו קושיא וצ"ע

ע"ב גמ' איזה עוקר נועל דלת בפני' והיא מתה מאלי' הנה קושית הש"ס י"ל בשני אופנים אחד דהש"ס פריך למה גבי מקדיש אמרינן דנועל דלת בפני' ולא עוקר פרסותי' או י"ל דהש"ס פריך למה גבי ע"ז עוקר פרסותי' ולא אמרינן דנועל דלת בפני' אבל הנ"ב בתשובה, מה"ק חיו"ד הן השואל הן המשיב נראה שמסכימין לד"א ומפרשים כפשוטו דהכונה בהקדש למה אינו עוקר וכן נראה מפרש"י בד"ה התם וכן מפרש הת"ח כפירוש הזה והנה לפי פירוש הנ"ב קשה לי טובא מה קושיא הרי חזינן שגבי ל"ת מלקין ארבעים ובעשה מכין אותו בלי שיעור עד שתצא נפשו וא"כ מוכח דעשה חמור מלא העשה ובאמת בעשה שכבר עבר ואין בידו לתקן פטור מכלום ובל"ת יש מלקות ארבעים א"כ מוכח דל"ת חמור ובע"כ היכי דאי אפשר לתקן עוד מה שעבר אין הוי ל"ת חמור והיכי דבידו לתקן האיסור ואינו רוצה בזה הוי עשה חמור מל"ת דל"ת כבר עבר ואין בידו לתקן והעשה עדיין בידו לתקן לכך כופין אותו יותר וא"כ ה"נ בשלמא בהלך ליריד של עכו"ם ונשא ונתן דמה שעבר אין בידו לתקן אין לחייבו רק מכח מה שכבר עבר לזה די בעוקר פרסותי' מן הארכובה ולמטה אבל בהקדש בזה"ז דבידו לתקן לשאול עליו וכמ"ש הג"א בזה דיכול לשאול עליו ומכ"ש לשיטת הרי"ף דבידו לפדותו בש"פ וא"כ כיון דבידו לתקן התקלה ואינו רוצה לכך קנסינן לי' טפי ונועל דלת בפני' והיא מתה ואם נפרש כפירוש השני דהקושיא למה בע"ז אינו נועל דלת קשה להיפך מה רומיא הרי חזינן גבי מבטל איסור או מבשל בשבת קנסינן לאסרו למי שנתבשל בשבילו והיינו כדי שלא יתקיים מחשבתו וא"כ ה"כ בשלמא בנשא ונתן בע"ז דבזה אין הקנס על הבהמה דמצדה אין מכשול כלל ועיקר הקנס עליו שהוא נשא ונתן בע"ז וכיון דשם הוי דעתו להנות ממנה ולהשתמש בה לכך קנסינן לי' ולעקור פרסותי' ולא יתקיים מחשבתו ודי בכך אבל בהקדיש והעריך דשם לא הוי דעתו להשתמש בו בלא"ה שהרי הקדישו א"כ בלא"ה רצה לסלק הנאתו ממנה וגם בזה עיקר החשש הוי על הבהמה דיש בה חשש תקלה וכיון דבזה עיקר החשש על הבהמה לכך תקנו עליו להיות נועל דלת בפני' והיא מתה מאליה ומהו קושיא וצ"ע להבין דברי חכמים וחידותם בזה והנה אם נפרש כפירוש השני דהקושיא הוי למה בע"ז אינו נועל דלת בפני' דהוי רק בשב וא"ת לא יתיישב מה שמתרץ התם משום בזיון קדשים מזה נראה בעליל דהקושיא הוי על ברייתא דאין מקדישין למה אינו עוקר פרסותי' וכנראה מפרש"י וא"כ קשה קושיא הראשונה וצ"ע הנה לעיל הבאתי מה שהר"ן תמה על הרי"ף שכתב ואם פריק לי' בש"פ ש"ד דהרי בש"ס אמרינן דבעינן ד' זוזי לפרסומי דמלתא והנה שבתי וראיתי שדברי הר"ן תמוהים למעיין בש"ס ערכין כ"ט דקאמר שם כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מכה שחיללו על ש"פ מחולל ופריך אימור דאמר שמואל בדעבד לכתחילה מי אמר ומשני ה"מ בזמן שב"ה קיים אבל בזה"ז אפילו לכתחילה ופריך למ"ל ד' זוזי בפרוטה סגי ומשני לפרסומי מלתא ולפ"ז נראה דכוונת הש"ס כך כיון דבזמן הבית הוי צריך לפדותו בשויו ממש ולא הי' מהני כל דהוא אפילו בדיעבד לכך נהי דבזה"ז אפילו לכתחילה לא בעינן בשוי' בעינן עכ"פ ד' זוזי לפרסומי מלתא והיינו רק לכתחלה אבל בדעבד ודאי כיון דבזמן הבית הי' די בשוה פרוטה מכ"ש בזה"ז ולכך הרי"ף מיירי בדעבד שהרי כתב ואי פריק לי' בשוה פרוטה ש"ד ולא כתב דמותר לו לכתחילה לפרקו רק כתב דאי פריק ליה שפיר דמי ובדעבד ודאי די בשוה פרוטה ובזה נסתר כמי מה שעשה הר"ן פלוגתא בין הרי"ף והתוספות דלהרי"ף יכול לפרקו ולהתוספות לא מהני פדיון ולפי עניות דעתי נראה דלא פליגי דהתוס' מיירי מלכתחלה ובזה סבירא ליה דאסור לפדותו ומה שהותר ר"י בערכין אפילו לכתחלה היינו בקרקעות והרי"ף מיירי רק בדעבד אם עבר ופדאו בזה ס"ל דבכל דבר אם פדאו מהני דבדעבד אוקמוהו אדינא דהקדש שחללו על שוה פרוטה מהני וא"ש ודו"ק

גמ' ונשחטי' משחיט וכו' ולשוי' גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וכו' לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו' קשה לי ממ"נ אם הוי נועל דלת בפניה צב"ח יותר מגיסטרא מהו משני אמר קרא וכו' הרי צב"ח כמי דאורייתא ואעפ"כ עקרוהו רבנן כיון שנראה להם טעם בדבר א"כ לעקרי הך לאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם מכח הך טעמא גופ' ומהו אולמא דהך מהך ואדרבא הוי יותר ראוי לדחות לאו דלא תעשון כן דהוי לאו שאינו שוה בכל ממה שידחו לאו דצער ב"ח השוה בנל אף בחולין משא"כ לאו דלא תעשון כן דאינו שייך רק בקדשים ואכתי חשה דלשוי' גיסטרא ואם בגיסטרא הוי טפי צב"ח מנועל דלת בפני' א"כ מה התחיל כלל להקשות לשוי' גיסטרא כיון דאפשר בצער מיעוט למה נרבה לה צעו יותר וצריך לומר דודאי בגיסטרא כמי איכא צב"ח רק דאין כל כך כמו בנועל דלת לכך משני כיון דאיכא עוד איסורא דלא תעשון וכו' אם ישימה גיסטרא עבור אתרתי אצער ב"ח וגם על לאו דלא תעשון כן לה' אלה כם אבל אם נועל דלת לא עבר רק אחדא דצב"ח לחוד לכך עדיף טפי לעקור חדו מקמי תרתי ודו"ק

גמ' בעל מום נהי דלא חזי לגופו לדמי זזי וכו' הנה הרמב"ם פסק דמן התורה אסור להטיל מום בקדשים בזה"ז ותמהו עליו דכאן משמע דהוי רק דרבנן ולפע"ד כראה ליישבו בפשטות די"ל דזה תלי בפלוגתא אם נדחין בע"ח או לא דהנה אנן קיימ"ל דבע"ח אין נדחין אפילו בנראה ונדחין ומכ"ש לכתחילה אבל ר' יוחנן ס"ל דאפילו דחוי מעיקרא הוי דחוי בבע"ח עיין ביומא פ' שני שעירים וכמה דוכתי וא"כ אם הקדיש בזמן הזה ומהרה יבנה בהמ"ק אם ראוי אותו בהמה להקרבה או אתליא בהך פלוגתא דאם יש דחוי בבע"ח נפסל מהקרבה כיון שלא הי' ראוי שעת הקדשו אבל למ"ד בע"ח אן נדחין א"כ ראוי להקרבה מיד ולכך י"ל סוגיא דילן אזיל למ"ד נדחין ולכך שפיר קאמר דבעל מום נהי דלא חזי לגוי' חזי לדמי אבל בזה"ז לא חזי לגופו ולא לדמי ואין לומר דמהרה יבנה בהמ"ק ויהי' חזי לגופי' ז"א כיון דנדחה נדחה ולעולם לא יהי' חזי אבל רמב"ם דפוסק כמ"ד דבע"ח אין נדחין א"כ יש מעלה כנגדו דנהי דהשתא לא חזי כלל לא לגופי' ולא לדמי אבל עכ"פ כשיבנה בהמ"ק יהי' חזי לגופי א"כ כמו דבעל מום יש לו מעלה דחזי לדמי אך יש לו ריעותא דלא חזי ליפי' לעולם אבל בזה"ז נהי דהשתא לא חזי אף לדמי יש לו מעלה דעכ"פ כשינה בהמ"ק יהי' חזי לגופי' א"כ שוה בזה"ז כמו בעל מום בזמן הבית עכ"פ הוי מטיל מום בקדשים בעלי מומין לכך ס"ל דהוי איסור תורה וא"ש לדון ועיימ"ש לקמן עוד בזה

גמ'. ולהוי כמטיל מום בבע''מ ע'ב פרש''י אסור להטיל מום בבע"מ לרבא פריך והנה לכאורה הי' bראה דלכ"ע פריך לפימ"ש במשנה בכורות דף מ"א דעל אלו אין שוחטין עליהם במקדש ולא במדינה וכו' וא"כ כיון דיש מומין דלא הוי מום במדינה ובמקדש הוי מום א"כ י"ל דמה דפליגי רבנן אר"מ וס"ל דמותר להטיל מום בבע"מ הוי רק בב''מ גמור דהוי מום אפילו במדינה אבל בעלי מומין דלא הוי מום רק במקד ולא במדינה לכ"ע אסור להטיל בו מום ממש וא"כ י"ל דדבר זה מה שבהוש בזה"ז דלא חזי להקרבה דהש"ס מדמה אותו לבעל מום רק בעל מום נקדש אבל במדינה לא הוי בי' מום דבאמת אין בו מום רק כיון דלא חזי לקרבה הוי כבע"מ והוי רק כבע"מ במקדש ולא במדינה, ובזה לכ"ע אסור הטיל בו מום ממש ולפרוך לכ"ט מיהו רש"י הוכרח' לכך דהוי קשה לו וו פריך הש"ס שם בבכורות לרבנן כל מום