עבודת עבודה חלק א נב

תחלה דזה הוי סימן שמע"ז הם ואם נאמר דזה עצמו כוונת רש"י דלכך הוי סימן שהם מע"ז מכח דאלו דרכן בכך הו"ל לפרש פירוש זה דדרכן בכך מיד בד"ה וורד והדס הו"ל גומר דרכן לשוטחן לפני ע"ז והוי סימן שהם של ע"ז ומדלא פירש כן רק אחר כן בד"ה דקמתהני מריחא וסיים שאסורין מכח תקרובת של ע"ז משמע להדיא שרוצה לומר דאלו שאין דרכן בכך לא הו' תקרובת ע"ז א"כ למה הוצרך לומר תחלה דזה הוי לסימן תיפוק לי' בלא"ה דאלו שאינן מעוטרת בוורד והדס לאו תקרובת ע"ז הוא ומכ"ש באינן מעוטרת כלל דליכא ריח דאין בהו חשש איסור לר"ל דעיקר איסורו משום ריחא אף אם הוי של ע"ז ולדעת ר"י דמהנה נמי אסור ס"ל לדידי' שפיר צריך לומר דאינן מעוטרת הוי לסימן שאינן של ע"ז אבל בדברי ר"ל הוי זה למותר ולכך פרש"י הללו לא זכיתי להבינם ונעלמו מאיש כמוני

תוס' בד"ה אלא שמעוטרת בוורד והדס דקמתהני מריחא הקשה ר"ת מ"ש מבת תיהא הנה לולי דבריהם הי' נראה ליישב קושייתם בע"א דהרי באמת אף במעוטרת הוא מהנה לע"ז שנותן מכס רק דס"ל לר"ל מהנה שרי והיינו דוקא אם אינו מכוין להיות מהנה אז שלא בכונה אין איסור במהנה אבל אם מכוין להיות מהנה לע"ז ודאי אסור ולכך י"ל במעוטרת בפירות אין מקום לחשדו שעושה כן כדי להיות מהנה לע"ז דכולי האי לא חשדינן לי' שיהי' מכוין להנות לע"ז בחנם בלי שיומשך לו הנאה אבל במעוטרת בורד והדס כיון דקמתהני מריחא אפשר לחשדו דמכוין בכונה להיות מהנה לע"ז בשביל שנהנה מן הריח ולכך אסור מכח מראית עין דנראה כמהנה לע"ז בנתינת המכס כדי שיהי' נהנה מן הריח ועוד י"ל דהנה לכאורה קשה מ"ט יהי' מותר לקנות ממנו דבר המתקיים נהי דאין בזה הנאה למוכר כיון דעכ"פ הוי הכאה ללוקח שהרי מה"ט אסור למכור לו המתקיים מכח דנהנה ואזיל ומודה וא"כ מה"ט יהי' אסור לקנות ממנו ג"כ שהרי בלשאול מהם פריך הש"ס לעיל מ"ט יהי' אסור הרי לא מהנהו ומשני רבא כולהו משום דאזיל ומודה נינהו ופירש רש"י דאזיל ומודה שישראל צריך לו וא"כ מה"ט יהי' אסור לקנות ממנו דבר המתקיים שיהי' אזיל ומודה על הכאת הלוקח שישראל צריך לו כמו בלשאול ממנו והרי גם על הנאת קנין דבר המתקיים שייך אזיל ומודה כמו דאסור נמכור דבר המתקיים וצריך לומר דלכך פרש"י דסתם מוכר עצב הוא ולא פירש כפשוטו דדבר המתקיים אין שמחה למוכר כיון שיכול למכרו למחר וליומא איחרא אך הוי קשה לרש"י קושייתינו דנהי דאין שמחה כנכרי לא גרע מלשאול ממנו שאין הנאה למשאיל ואעפ"כ יש חשש אזיל ומודה בשביל הנאת הלוקח לכך פרש"י דסתם מוכר עצב הוא לכך שני ושני בשאלה נהי דשמחה חין לו מ"מ גם עצבות אין לו ולכך יש חשש דאזיל ומודה בשביל הנאת השואל אבל במוכר דעצב הוא לכך לא יהי' אזיל ומודה בשביל הנאת הלוקח דיצא שכרו בהפסדו ולפ"ז נראה דזה דוקא לגבי הנאה מועטת של הלוקח כגון בסתם קונה דבר המתקיים דהנאה מועטת הוא לכך נהי דגם עבור זה אזיל ומודה מ"מ היכי דיש לו עצבות יצא זה בזה ולא יודה אבל בהנאה מרובה כגון בחנות המעוטרת בוורד והדס ויש הנאה ללוקח דמתהני מריחא ונהי דלאו מלתא הוא סוף סוף הכאה הוי ולכך כיון דיש ללוקח הנאה מרובה הנאת הריח וקניות דבר המתקיים בזה לא ישגיח הנכרי על הצער שלו שסתם מוכר עצב הוא ויהי' אזיל ומודה על שישראל נהנה ממנו כל כך ויש חשש אזיל ומודה עבור הנאת ישראל כמו בלשאול ממנו ויש להסביר הדבר עוד דבשלמא במעוטרת בפירות דלא מהנה ללוקח בענין אחר כ"א בקניית הסחורה לבד בזה חזינן דעקר כוונת המוכר למכור ולכך הוי עצב ולא שייך אזיל ומודה בשביל הנאת לוקח אבל במעוטרת בוורד והדס חזינן שכוונתם להיות מהנה מריח א"כ אמרינן דאין כוונתן במכירת החפצים לכוונת מכירה רק כוונתם להיות נהנה הלוקח מן הריח ואם לא הי' מוכר לא הי' באים הקונים לקנות ולא הי' מריחים לכך הם מוכרים כדי שיבואו לקנות ויהנו מריח א"כ בזה אין המוכר עצב דאין כוונתו להכרח מכירה רק להיות מהנה הלוקח מריחו וכיון דאינו עצב שוב שייך אזיל ומודה מכח הכאת הלוקח שצריך לו וקונה ממנו דבר המתקיים כמו בלשאול ממנו וז"ש הש"ס לא שנו אלא במעוטרת בוורד והדס דקמתהני מריח בזה אמרינן דאין כוונתו למכור רק להיות מהנה מריח לכך יש חשש אזיל ומודה כמו בלשאול ממנו אבל במעוטרת בפירות דליכא ריח חזינן דכוונתו למכור ממש וא"כ הוי המוכר עצב ובזה לא שייך עוד חשש אזיל ומודה ויש להסביר הדבר יותר דהנה באמת בבת תיהא יש פלוגתא דאביי ס"ל ריחא מלתא ורבא ס"ל ריחא לאו מלתא ולכך באמת דבריהם תמוהין מה הקשו כאן מבת תיהא הרי כאן הוי פלוגתא דר"ל ור"י וא"כ י"ל דר"ל ס"ל כאביי התם דריחא מלתא הוא ורבא דס"ל התם ריחא לאו מלתא י"ל דס"ל כר' יוחנן כאן דהטעם דאסור מכח מהנה ומהו קושיא וצ"ע בזה ועכ"פ לפ"ז א"ש דברינו הנ"ל יותר דהנה אביי קאמר לעיל דגזרה לשאול אטו להשאיל ולא ס"ל בהנאת שכנגדו אזיל ומודה ורבא ס"ל דכולהו משום דאזיל ומודה וא"כ י"ל כאן הוי דברי ר"ל ככ"ע ממ"נ לאביי דס"ל דלא שייך אזיל ומורה בשביל הנאת שכנגדו לדידי' ס"ל ריחא מלתא ולכך מעוטרת בוורד והדס אסור מכח הנאתו דקמתהני מריחא ולרבא דס"ל ריחא לאו מלתא הוא ס"ל דכולהו משום דאזיל ומודה ולכך הוי בזה כמי הטעם מכח דאזיל ומודה וכמ"ש לעיל בישובו ודוק ועיימ"ש בש"ס דף י"ג ליישב מה שתמהתי עליהם דמה הקשה ר"ת דלמא ר"ל וכו' והנה הש"ך ביו"ד סי' ק"ח הביא לשון המרדכי וז"ל אבל בדבר שאין עיקרו עומד להריח בהא קאמר רבא ריחא לאו מלתא הוא וראי' מהדס ואתרוג במס' סוכה עכ"ל והש"ך תמה עליו דאין זה ראי' ואדרבא משמע איפכא דדוקא בדבר שנאסר רק מכח מוקצה מדעת בזה יש לחלק בין דבר דעומד להריח או לו אבל בדבר שאינו מכח מוקצה אין לחלק בין עומד להריח או לא ייע"ש ולפע"ד כוונת המרדכי כך דהנה לכאורה מגוף הסוגיא דידן מוכח כן מדמחלק בין מעוטרת בורד והדס למעוטר' בשאר פירו' משמע דמעוטר בשאר פירו' אף אם הם מריחין מות' דאל"כ כך הול"ל ל"ש אלא במעוטר' בפירו' המריחים אבל בפירות שאינן מריחים מותר אלא ודאי דבשאר פירות אף שהם מריחים מותר כיון דאין עומדין להריח אך ומה לבד לא הוי ראי' די"ל שאין חילוק כלל בין עומדין להריח או לא ולכך נקט וורד והדס מלתא דשכיחי דדרך כל הרוצה להריח להיות מעטר בהסוכן מפרש רש"י כאן בד"ה דקמתהני מריח' דורד והדס דרך לשטחן לפני ע"ז משמע דהדרך הוא בכך וה"ה בכל דבר המריח בכלל לכך כתב המרדכי דהרי עכ"פ מוכח התם בהדס ואתרוג דיש חילוק בין עומד להריח או לא וא"כ כיון דבעלמא יש חילוק בזה אם איתא דכאן אין חילוק ובכל ענין אסור הו"ל לפרש רבותא זו דאפילו מעוטרת בשאר פירות המריחין אסור ומדנקט רק ורד והדס דעומדין להריח מוכח דגם בזה אינו אסור רק בעומד להריח כן נראה לפרש כוונת המרדכי ובר מן דין דברי הש"ך בתמו' זו תמהינן דוכי לא שאני לי' בין כדרך הנאתן או שלא כדרך הנאתן ולכך ס"ל להמרדכי דנהי דמוכח כאן בש"ס דכדרך הנאתן אסור הריח מ"מ שלא כד"ה מי שמעת לי' לכך הדרינן לכללא בזה דריחא לאו מלתא רק זה גופא מנ"ל דבוורד והדס הוי הריח כדרך הנאתן ובשאר פירות הוי שלא כדרך הנאתן ומנ"ל דהדס עומד רק להריח משא"כ בשאר פירות לכך מביא רק לראי' מסוכה דשם משמע דיש פירות אשר אין עומדין להריח ויש הדס שעומד רק לריח לכך ממילא אין ראי' מכדרך הנאתן על שלא כדרך הנאתן וא"ש וז"פ בכווכת המרדכי

תוס' בד"ה אלא בורד והדס וכו' ותירץ דשאני ורד והדס דעיקרייהו לריח וכו' קשה לי לפי משמעות דבריהם דיש לחלק בין דברים העומדים להריח דהוי כדרך הנאתן ובין דברים דאין עומדין להריח דהוי שלא כדרך הנאתן א"כ מה מביא ראי' סייעתא לדבריו לקמן דף ס"ו בבת תיהא דריחא לאו מלתא הוא מכמון של תרומה וכו' ומה ראי' הרי שאני ושאני דבתרומה כתוב בי' אכילה וממילא שלא כדרך הנאתן מותר לכך הוי ריחא לאו מלתא אבל ביי"נ דהחמירו בו כמו בע"ז כמ"ש התוס' כאן לכך אסור בהו אף שלא כדרך הנאתן בזה הוי ריחא מלתא ומה קושיא ואם נאמר דכמון של תרומה הוי כדרך הנאתן דכמון עומד לריח א"כ שוב יהי' מוכח דאף דבר דעומד לריח ס"ל לרבא דריחא לאו מלתא א"כ נשאר קושייתם בדוכתא ומה הועילו בתירוצם דעיקרייהו לריח וצ"ע בזה

תוס' ד"ה אבל מעוטרת בפירות וכו' ואמאי הו"ל למתלי וכו' הנה קושייתם אינו רק לשיטתם דלעיל דמפרשי דלא כפרש"י ומיירי שלא ביום איד ומאלו שאינן מעוטרת מותר הן דבר המתקיים או אינו מתקיים בזה שפיר הקשו אך לפרש"י דמפרש דמיירי ביום איד וא"כ לפ"ז אף במעוטרת בפירות אינו מותר רק לקנות מהם דבר המתקיים ולמכור להם דבר שאינו מתקיים אבל למכור להם דבר המתקיים אסור א"כ לק"מ דבשלמא באימור חמרא זבין אימא גלימא זבין דהוי רק חד ספקא אם מכר ע"ז או מכר ד"א ומותר לכך בחד ספקא תלינן לקולא ובפרט להסוברים דדמי ע"ז אינו רק מדרבנן והוי ספק דרבנן אבל בזה דאין מקום לתלות רק בחניות שאינן מעוטרת ובזה למכור להם דבר המתקיים אסור ואין היתר רק למכור דבר שאינו מתקיים א"כ בזה הוי ס"ס לאיסורא דלמא מכר ע"ז ממש ואת"ל שלא מכר ע"ז דלמא מכר דבר המתקיים ובס"ס אף באיסור דרבנן אזלינן לחומרא לכך לא תלינן באינן מעוטרת וא"ש וק"ל

בא"ד אבל מעוטרת בפירות וכו' ואמאי הו"ל למתני וכו' יש ט"ס תיבת למתני וצ"ל למתלי בלמד כלומר דהו"ל למתלי שהולך לעשות באלו שאינן מעוטרת

דה י"ג ע"א גמ' והאיכא צב"ח קשה לי מה קושיא הרי התוס' לעיל דף י"א ע"א גבי עוקרין על המלכים הקשו שם מ"ט לא פריך שם הרי הוי צב"ח ותרצו דמשום כבוד המלך דהוי כבוד כל ישראל התירו וא"כ קשה מהו פריך כאן הרי בסוטה דף מ"א ע"ב איתא שם באגרופס המלך שקרא מעומד ושבחוהו חכמים ופריך והא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומשני מצוה שאני וכתבו שם התוס' לחלק בין כבוד הקב"ה בעצמו לכבוד הת"ח דבכבוד הת"ח הוי כבוד המלך קודם אבל כבוד המקום עדיף מכבוד המלך וא"כ אם לכבוד המלך התירו צב"ח מכ"ש בנושא ונותן בע"ז דהוי כבוד המקום דראוי להתיר צב"ח עבורו ומה פריך והאיכא צב"ח דהרי מוכח בסוטה דמצוה עדיף מכבוד המלך ייע"ש וצ"ע בזה כעת ועיימ"ש בתוס' ד"ה ואת סוסיהם תעקר ייע"ש

גמ' אמר מר איזהו עיקור כל שעוקר פרסותי' מן הארכובה ולמטה והתני אין מקדישין ואין מעריכין וכו' ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאלי' קשה לי לווה המתין להקשות ממ"ש איזהו עיקור פרסותי' הו"ל לי' להקשות תחלה תיכף כשאמר בהמה תעקר הו"ל לי' להקשות והתני וע"כ צריך לומר דמלשון העקר לא היי קשיא רי"ל דבאמת הכונה דנועל דלת בפני' והיא מתה מאלי' וכדמשמע מאידך לשון דברייתא דקאמר תחלה סתם בהמה תעקר