עבודת עבודה חלק א נא

שחתיכת ההיתר נטלה ונתנה במקומו חתיכות איסור א"כ חתיכה זו הנמצאת עתה ראוי לומר בי' חזקה דכאן נמצא כאן הי' מתחלתו וזו הוא החתיכה שהי' כאן מתחלה וכדאמרינן בפ"ק דפסחים גבי קבר זה שנמצא וכן בחמץ שנטלה עכבר עיין בש"ס ובא"ח תל"ט וא"כ י"ל ה"נ ראוי לומר דזה חתיכה הנמצאת היא היא שהיתה תחלה אבל בדמים שביד עכו"ם דלא שייך חזקה זו י"ל חיישינן שפיר אבל אם נפרש כפשוטו דחיישינן שכיון להכשיל א"כ בזה אין אנו מסופקים על זו החתיכה שלפנינו די"ל דנהי דהיא היא מ"מ חיישינן ששם גם נבלה כאן ונשארה גם היא או לקחה אח"כ א"כ בזה לא שייך חזקה דכנכ"ה ולכך שפיר מדמה לה הכא ולפר"י צ"ע טובא

תוס' ד"ה דכוותא ה"כ לא חשו לדמי ע"ז וכו' וקשה דלקמן וכו' הנה לכאורה הי' אפשר ליישב קושייתם לפמ"ש הפוסקים ביו"ד סימן קל"ב ובסימן קמ"ד די"א דהיכי דמשך הנכרי היין או הע"ז תחלה לביתו ואח"כ נתן הדמים לא הוי דמי ע"ז וא"כ י"ל מה דמבעיא הש"ס אם דמי ע"ז שביד נכרי אסורין היינו באם לקח הנכרי ע"ז תחלה ואח"כ נתן הדמים בזה מבעיא לי' אם מותרים הדמים או לא ופשיט מברייתא דתנא נכרי שמכר ע"ז לישראל שמותרין הדמים והיינו כמי דמיירי בע"כ כה"ג שמשך הנכרי תחלה הע"ז ואח"כ נתן הדמים דבלא"ה ודאי דהוי חלופי ע"ז ואסורין ובע"כ מיירי שמשך הע"ז הנכרי תחלה לכך מותרים הדמים אבל אם לא ידעינן אם משך הנכרי ע"ז תחלה או נתן הדמים תחלה אסור מספק ולכך קאמר בפ' אין מעמידין גבי הולכין לתרפות דאימור חמרא זבין וכו' והיינו דבזה הוי ס"ס דלמא חמרא זבין וכו' ואת"ל דע"ז זבין דלמא משך הע"ז תחלה ולכך מותר מכח ס"ס ובזה י"ל דברי הג"א הבאתי לעיל דס"ל אם ידוע שהיפך הישראל פניו אסור א"כ מה ראי' הוא זה להכא התם הוי ס"ס משא"כ בנ"ד ליכא ס"ס ייע"ש אך לפמ"ש י"ל דעכ"פ הג"א ס"ל כפירושינו, א"כ גם כאן הוי ס"ס ולכך מוכיח שפיר דכמו דהתם לא חיישינן לשמא החזיר פניו הישראל מכח ס"ס ותרתי לריעותא מחזיקינן כן ה"כ לא חיישינן לדמי ע"ז ביד נכרי מכח דהוי נמי ס"ס דלמא הוי דמי חמרא ואת"ל דהוי דמי ע"ז דלמא משך הע"ז תחילה ואח"כ נתן הדמים וא"ש דברי הג"א על נכון ובזה י"ל מה שהקשו התוס' עוד דא"כ תוכה נמי מותר די"ל דבזה לא הוי ס"ס מעלייא דתיכף יש לדון אם הוי זה דין חלופי ע"ז או לא אך בנכרי דהוי חוצה לה כיון דאינו במקום ע"ז ממש ג"כ דומה לספק על ספק לא על שכ' הש"ך דהוי ס"ס דצריכין אנו לדין תחלה אם על או לא ייע"ש א"כ ה"נ בחוצה לה כיון דלא נמצא במקום ע"ז צריכין אנו לדון תחילה אם הוי במקום ע"ז או לא ולכך תחלה צריכין אנו לדון אם הוי כלל דמי ע"ז או לא ואח"כ ספק השני אם משך הע"ז תחלה או אח"כ אבל בנכרי שבתוכה כיון דהוי ביום השוק של ע"ז ממש א"כ כיון דנמצא במקום ע"ז תיכף יש לספק אם הוי דמים הללו חלופי ע"ז או לא לכך אין לו דין ס"ס וא"ש ודו"ק

בא"ד דכוותא לא חשו חכמים לדמי ע"ז שביד הנכרי וכו' ובפרק אין מעמידין מיירי שהעכו"ם הקצה אותן הדמים לקנות בהם ע"ז אחרת לכך אסורין הדמים והנה אין הבנה לסברתם דמ"ט יהי' חילוק ביניהם ממ"נ אם מפני שהקצהו לע"ז הרי בעבור זה אינו נאסר דאטו אם הקצה מעות לע"ז נאסרו המעות זה ודאי אינו וא"כ מ"ט יאסרו אלו הדמים ואם הוי אסור בעבור שכבר באו מע"ז א"כ אף בלא הקצהו לע"ז כמי ואם בלא הקצהו לע"ז מותרין ולא הוי חלופי ע"ז למה נאסרו כשהקצהו לע"ז וגם קשה מה שהקשו התוס' כאן ובפ' אין מעמידין דף מ"ד דלמה בע"ז של ישראל אסורין הדמים ובנכרי מותרים הדמים ומה שתרצו התוס' הוא דחוק אך נראה טעם הדבר כיון דקיי"ל דע"ז של ישראל אין לה ביטול של נכרי יש לה ביטול גם קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ו דע"ז שהניחוהו עובדי' והלכו להם נחשב ביטול וא"כ מוכח דאף שלא ביטול במעשה יש לה ביטול רק במחשבה והוכח הדעת נמי הוי ביטול וא"כ כיון דעיקר חלופי ע"ז מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהי' ממנו הרי הוא כמוהו א"כ עכ"פ לא עדיף ממנה וכיון דלה יש ביטול ואם הי' רק מסיח דעת מלעובדה הי' בטלה וא"כ במעות ה"כ הוי כן דלא עדיף ממנה וכיון שמוכר הע"ז להשתמש במעות לצרכו א"כ אין דעתו לעבוד לע"ז אותם וא"כ מה בכך דחלופי ע"ז נעשה כמוה לו יהא שהוי המעות עצמו ע"ז אם הי' אח"כ מסיח דעת ממנה מלעובדה היתה בטילה א"כ ה"נ כיון שמכרה ע"ד להשתמש במעות ולא להחזיק בהם לשם ע"ז בטלה ומהני מטעם ביטול ולכך תינח אם אינו מחזיק אותם לקנות ע"ז אחרת מהני טעם ביטול אך אם מחזיק אותם לקנות ע"ז אחרת א"כ עכ"פ ביטול ליכא ושוב שפיר נשארו באיסורן דבא מתחלופי ע"ז הרי הוא כמוהו ולכך א"ש תינח בנכרי דמהני בע"ז שלו ביטול לכך אף דמי' מותרין אם דעתו להשתמש בהם לצרכו מטעם ביטול אך בישראל דלא מהני לע"ז שלו ביטול א"כ לדמיו ג"כ כיון דנעשה כמוהו לא מהני ביטול כלל א"כ נשארו באיסורן כיון דכל מה שאתה מהי' ממנו הרי הוא כמוהו וא"ש ודו"ק כן נראה לפע"ד ברור ונכון בסברא ת"ל והיותר לסוגיא הנ"ל עיין בחידושי ליו"ד סי' ק"א וסי' קמ"ט

ע"כ גמ' פרצופות למ"ל וכו' משום דקבעי למיתני כיוצא בו וכו' סוגיות הש"ס אין לו הבנה דבשלמא אם הי' הדין הזה דלא יניח פיו ע"ג סילון שייך לכאן שפיר אז הוי מתרץ שפיר כיון דבעי למתני דין זה נקט נמי' אגבי' פרצופות אך הרי באמת כיון דדין זה דלא יניח פיו ע"ג סילון ודאי אין לו שייכות כאן רק אגב דדין פרצופות נקט נמי זה א"כ אדרבא אם לא הוי תנא פרצופות לא הוי תנא כאן דין זה דסילון וא"כ לא לתני פרצופות ולא יצטרך למתני כאן סילון והמבין יראה שהוא דקדוק חמור אך נראה דמזה יהי' ראי' למ"ש לעיל דגבי מעיין אסור אף במקום סכנה ממש כפשט לשון הש"ס ולא כדעת הר"ן אבל בפרצופות דאין איסורן רק מכא מנשק לע"ז בזה מותר במקום סכנה אך א"כ הוי קשה מה פריך הש"ס פרצופות למ"ל למתני הרי טובא איצטרך למתני דאם הוי נלמד מדין מעיין הוי ס"ד דדינו כמוהו ממש ואסור אף במקום סכנה לכך נקיט ולדון בפ"ע לומר דשלא במקום סכנה אסור ובמקום סכנה מותר וצריך לומר מה דלא משני הש"ס כן היינו דאם נימא כן הוי העיקר חסר מן הספר דא"כ הברייתא היתרא אתי לאשמועינן והברייתא נקטה איסורא ולא היתרא ולכך פריך דלענין איסורא פרצופות למ"ל ואין לומר דאשמעינן היתרא דזה לא נשמע כלל מהברייתא לכך משני הש"ס כך דהנה גבי סילון ודאי דמותר במקום סכנה כיון דעיקר איסור שתייתו הוי רק מכח סכנה ובזה אם להיפך יש לו סכנה במניעת השתי' ודאי דמותר לו לשתות ואין ספק מוציא מידי ודאי וחשש סכנה דעלוקה הוי חששא רחוקה ובמניעת שתייתו אם יש סכנה הוי סכנה ודאית ולכך ודאי דמותר לו לשתות במקום סכנה וא"כ כיון דנקט פרצופות דומיא דסילון דסילון אמר מפורש מפני הסכנה ומוכח דביש סכנה עכשיו מותר וא"כ הו"ל דומיא דידיה בפרצופות מותר ביש סכנה לכך שפיר נקט פרצופות לאשמעינן דהוי דומיא דסילון דבמקום סכנה מותר וזה שאמר הש"ס דלכך נקט פרצופות משום דבעי למתני כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה ושם מותר במקום סכנה לכך קמ"ל פרצופת דגם בהו מותר במקום סכנה וא"ש ודו"ק ועיימ"ש לקמן בש"ס דף י"ח ראי' לדין הנ"ל אם בזה מותר בסכנה או לא

במתני' עיר שיש בה ע"ז וכו' מעוטר' פירש"י מפרש בגמ"יש לדייק דפרש"י סתרי אהדדי דכאן משמע דלא נחית רש"י לפרש אליבא דחד מ"ד כיון דפליגי בש"ס אם הוי מעוטרת בוורד והדס או בפירות ולא רצה רש"י לפרש כחד מניהו ואלו תיכף בדבור הסמוך בד"ה שאינן מעוטרת מותרין פרש"י דבאותן שאינן מעוטרת לא שקל מינייהו לע"ז מכסי ולא מטו הנאה לע"ז א"כ מפרש בהדיא כר' יוחנן דס"ל דמהנה נמי אסור וא"כ הו"ל לרש"י לפרש ברישא נמי כר' יוחנן ומעוטרת היינו אף בפירות וצ"ע

פרש"י ד"ה שאינן מעוטרת וכו' הנה לכאורה הי' אפשר לפרש כוונת המשנה בע"א דהרי במשנה הקודמת תנא דהי' תוכה לה ע"ז חוצה לה מותר א"כ מוכח דהני שאין עובדין לע"ז מותר לשאת ולתת עמהם א"כ נהי דגבי תוכה לה ממש לא מחלקינן בין אם עובדין לה או לא מכח דמאן מפיס וחיישינן. לאחלופי דבשלמא בתוכה וחוצה לה ניכר ההפרש לכל צד מקומן אבל בתוכה לה ממש אין ניכר בין זה לזה לכך אסירי כולהו אך באם הי' בה חניות מעוטרת ושאין מעוטרת א"כ י"ל דאלו שמעוטרת ניכר שהם עובדין לע"ז זו ואלו שאין מעוטרת אין עובדין לע"ז זו ובזה ניכר הדבר היטב מצד מקום והוי כמתוכה וחוצה לה ולכך המעוטרת אסורו' כמו תוכה לה אסור ושאין מעוטרת מותרת כמו חוצה לה מותר והוי א"ש בזה הסמיכות המשנה אל הקודמת דתחילה אמר חוצה לה מותר ושוב הביא שגם בתוכה לה יש חילוק בין מעוטרת ואין מעוטרת ולכאורה צ"ע על פרש"י שלא פירוש כן והנה הן אמת דרש"י הוכיח כן מלשון הש"ס דמפרש במעוטרת מכח דמתהני מריחא ואינו מעוטרת מכח דמהרה מותר א"כ משמע שאינו מפרש כפירושינו אך על הש"ס גופו קשה מ"ט לא מפרש כן המשנה וצ"ע

ברש"י ד"ה בוורד והדס של תקרובת ע"ז והוא סימן להם שחניות הללו של ע"ז הם הנה לא יכולתי לעמוד על כוונתו מה בעי בזה במ"ש והוא סימן שחניות הללו של ע"ז הם אם כוונתו על גוף ענין מעוטרת שהעיטור גופו הוי סימן שהם של ע"ז לא הוי ציין זה בד"ה וורד והדס ועל דברי ר"ל ובמשנה גופה הוי לי' לפרש כן בין מעוטרת לאין מעוטרת דמעוטרת הוי סימן של ע"ז הם ואם נאמר כוונתו דוורד והדס הוי סימן של ע"ז הם ולפ"ז הי' נראה דרש"י ס"ל דלא כדעת התוס' דיש חילוק בין אה הם עשוין להריח או לא הוי ריחא מלתא ולכך הוי קשה לו מדמחלק בין וורד והדס לשאר פירות משמע דבשאר פירות אף שמריחין מותר דאל"כ הוי לי' לחלק בסתם בין אם מעוטרת בפירות המריחין או לא ובע"כ דבשאר פירות אף אם מריחין מותר והוי קשה לרש"י מ"ש כיון דסוף סוף מתהני מריחא ולכך מפרש דזה הוי החילוק דבוורד והדס ניכר שהם של ע"ז משא"כ בשאר פירות מוכח דאינן של ע"ז אך גם בזה לא הונח שהרי רש"י פירוש אח"כ ד"ה דקא מתהני מריחא וורד והדס דרך לשוטחן לפני ע"ז ואסורין משום תקרובת ע"ז משמע דכוונתו דדרך בכך נחשבו תקרובת ע"ז אבל אם לא הוי דרכן בכך אף שהוא הקריבו לא הוי תקרובת ע"ז כיון דאין עבודתה בכך א"כ אכתי קשה למ"ל לרש"י לפרש תחלה דהוורד והדס הוי סימן של ע"ז הם ולמה לא פירוש טפי דהוורד והדס הוי דרכן בכך לכך הוי תקרובת ע"ז אבל שאר פירות אין דרכן בכך ולזה אף אם עשאן לא הוי תקרובת ע"ז לכך מותרין בהנאה ולמ"ל לפרש תחלה