עבודת עבודה חלק א נ

דלמא הוי בשר נבלה דשדי הנכרי בקדרה ואת"ל דלא הוי בשר נבלה דלמא הוי בשולי נכרים וא"כ גם שם איכא ס"ס לאיסורא ואעפ"כ לא מחזיקינן איסורא וא"כ ה"נ אף דהוי ס''ס דלמא הוי דמי ע"ז ואת"ל לא הוי יום אידו דמ"מ לא מחזיקינן איסורא ושפיר מודה רבא דמיירי אף בסתמא שאין ידוע אם הוי המעות מביתו כן י"ל לולי דברי קדשו של רש"י ז"ל ודו"ק

גמ' ישב לו קוץ בפני ע"ז וכו' הנה לפרש"י דמפרש אם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום היינו משם למקום אחר א"כ מוכח דהוי עיקר איסורו מכח חשד שיאמרו שהולך לשם לעבוד לכך שייך הך דינא אל הקודם אבל לפירוש הרמב"ם שמפרש אם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום היינו אם יש דרך אחר שלא דרך אותה העיר א"כ בע"כ הוי טעמא שלא יהי' נהנה מאותה העיר כמ"ש הב"י וכ"מ והת"ח א"כ אין לו שייכות לדינים הללו אל הקודם ולדידי' צריך לומר עבור דברי ר"מ נקטו דר"מ דאוסר בכל ענין בע"כ הוי טעמא מכח חשדא ולדידיה שייך כאן הך סיפא דישב לו קוץ וכו' וק"ל

גמרא. מאי אינו כראה אלימא דלא מתחזי והאמר רבי יהודה וכו' הנה לפי מה דס"ד דהכוונה אם אינו מתחזי קשה לי למה פריך מעלמא מדברי ר"י אמר רב ולא פריך מגופי' דברייתא דא"כ מ"ט לא מחלק גם ברישא כן גבי ההולך לעיר שיש בה ע"ז מ"ט לא מחלק שם דאם אינו נראה מותר לילך שמה ואם ברישא אסור אף דלא מתחזי למה בסיפא מותר בלא מתחזי והול"ל רישא וסיפא אהדדי וצ"ע ואפשר דהיכי דשכיח יותר רואים מאינו רואים ידע הש"ס דאסור אף בחדרי חדרים ולכן בעיר דשכיח רואים ידע דאסורא אף בחדרי חדרים אבל לפני ע"ז דשכיח בשוה רואים ואינו רואים הוי ס"ל דמותר במקום דליכא רואים ולכך פריך רק מרב דאמר בדיוק כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין משמע אף במקום דרואים ואינו רואים שוין כמי אסור בחדרי חדרים לכך פריך שפיר ודו"ק היטב ומה דפריך הש"ס ור"י אמר רב קשה לי לפמ"ש הפוסקים באה"ע בסימן ס"ט וכמה דוכתא שחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"כ ה"נ מה קושיא דלמא ר"י אמר רב אומר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין בזה שפיר אסור אפילו בחדרי חדרים שחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הך מראית עין דכאן בע"ז י"ל דאסורין מן התורה לכך בשל תורה לא עשו חיזוק ומותר בחדרי חדרים ואין לומר דהיכן מצינו מראית עין מן התורה י"ל כיון דמצינו שאמרה התורה בחוקותיהם לא תלכו וזה נראה דעיקר איסורו רק מכח מראית עין שנראה כאלו עושה כמעשיהם אף דלפי האמת אינו מכוין לכונתם א"כ חזינן דבע"ז הקפידה התורה למראית עין מן התורה א"כ י"ל דגם הך דינא דישב לו קוץ ואינך הוי מן התורה ובזה לא עשו חזוק ומותר במקום שאינו נראה וצ"ע קצת

גמרא. מהו אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר ר"י וכו' כל מקום שאסרו חכמים וכו' קשה לי מהו פריך הרי י"ל דשאני ושאני דבשלמא מראת עין הוא בדבר שאין להרואה הרגיש שמכוין לשם היתר דהרי באם אפשר שהרואה ירגיש דמכוין לד"א באמת מותר כדאמרינן בחולין דהרואה אומר לנקר חצרו הוא צריך ודומה כזה במס' ביצה דף י"ב דאמרינן שובכו מוכי עליו וא"כ מוכח דאיסור חשש מראית עין הוי דוקא בענין שלא יעלה על דעת הרואה ההיתר ולא ירגיש בו ולכך בכה"ג חמור איסור דמראית עין ואסרוהו אף בחדרי חדרים אך כאן הרי באמת ישב לו קוץ ברגלו וא"כ כל רואיו יראה שהוא ממשמש ברגלו וכן בנתפזרו מעותיו הכל רואים שליקט מעותיו או שותה מן המעיין וא"כ הוי ראוי שלא לחוש בזה כלל למראית עין דדומה ממש להתם שאמרינן לנקר חצרו הוא צריך והוי ראוי להתיר לגמרי רק בע"כ מכח חומרא דע"ז החמירה יותר ואסרו אף בזה ולכך כיון דהוא גופו חומרא בעלמא לכך התירו בחדרי חדרי' ולא החמירו בזה לאסו' אף בחדרי חדרי' וע"ק יותר לפמ"ש הר"ן פ"ק דביצה לחלק דהיכי דגוף הענין היתר רק דיש חשש שיחשידוהו שמכוין איסורא בזה אם נתיר לו בחדרי חדרים יבואו לעשות כן בפרהסיא לכך אסרוהו לגמרי אבל בדבר דגוף המעשה אסרוהו חכמים והתירוהו בצנעה בזה אין לחוש שיעשה כן בפרהסיא כיון שהוא גופו אסור לא יעשה כן בפרהסיא ייע"ש עכת"ד וא"כ קשה מהו פריך כאן נימא דבכל מראית עין הוי גופו היתר ולא אסרוהו רק מכח מראית עין מפני הרואים שיחשדוהו בכך ולכך כל דהוי רק מכח חשדא מפני הרואים לכך אסרוהו אף בחדרי חדרים אבל כאן דחשדא ליכא בזה דהרואה ירגיש שעשה כן בשביל הקוץ ובפרט בנתפזרו מעותיו ומעיין ההרגש ניכר בפנ' כל ומה"ת ניחוש בזה לחשדא ובע"כ דאין כוונת התנא מה שכתב מפני שנראה היינו מפני הרואים שיחשדוהו בכך רק אף שהרואים ידעו שכוונתו לד"א הוא דבר איסור דרבנן ולא מכח חשדא לאחרים רק גוף השתחוואה דכל שנראה כמשתחוה לע"ז אסרו כפופה זו וכיון דגוף המעשה אסור לכך שוב התירוהו בחדרי חדרים דלא יעשה כן ברבים כיון דגוף המעשה אסור ואף לפי משמעות סוף דברי הר"ן שם דתרתי בעינן שלא יהי' אפשר בענין אחר וגם הוי גופו איסור נמי קשה דגם כאן י"ל כיון דישב לו קוץ והוי צערא ובממון כיון שנתפזר מעותיו והוי הפסד ממון ובפרט במעיין דהוי סכנה ולכך כיון דלא אפשר והוא גופו אסור לכך התירו בחדרי חדרים ומהו פריך וצ"ע ועיימ"ש בק"א בזה ובישוב שיטת הרמב"ם שם

גמ' ואי תנא הני תרתי משום דאיכא סכנה אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית הנה מכאן מוכח דאף בשביל חשש מראית עין כבדו נמי מחויב למסור נפשו מכח דבע"ז יהרג ואל יעבור וקשה לי על הפוסקים והובא ברמ"א יו"ד קנ"ז דכל דבר של ע"ז וג"ע וש"ד אפילו אינו רק לאו בעלמא יהרג ואל יעבור והביאו על זה ראיות מרחוק ולמה לא הביאו ראי' מכאן דמשמע אפילו מכח דרבנן דהרי חשש מראית עין דרבנן נמי יהרג ואל יעבור וגם הו"ל לאשמעינן רבותא זו דאפילו אם רק מראית עין דרבנן יהרג ואל יעבור וצ"ע והנה לכאורה הי' נראה לי דנהו דמוכח בש"ס דאף במראית עין ואיכא סכנה יהרג ואל יעבור מ"מ היינו דוקא במעיין דנראה כמשתחוה אבל בפרצופות דלא כראה כמשתחוה רק כמנשק וזה אינו אסור כל כך וכמ"ש התוס' זה אינו אסור רק שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר באמת ובהכי הוי מיושב קושיות המרש"א שהרגיש כיון דכבר קמ"ל פרצופות למ"ל מעיין די"ל אי מפרצופות לא הוי נשמע רק דשלא במקום סכנה אסור אבל במקום סכנה הוי ס"ד שמותר דומיא דפרצופ' לכך קמ"ל מעיין דזה אסור אפילו במקום סכנה אך מדברי הש"ס דפריך למ"ל פרצופות והתוספות הרגישו דהרי פרצופות הוי איסור קל ותרצו דאעפ"כ הוי שמעינן מלעיל כיון שגם הוא איסור תורה מזה משמע דס"ל דפרצופות נמי אסור אף במקום סכנה דאל"כ מהו פריך כיון דיש חילוק בין פרצופות למעיין בדין אם יש סכנה בדבר א"כ כמו כן י"ל דאף שלא במקום סכנה יש חילוק ביניהם למעיין לכך קמ"ל דאף שבמקום סכנה בפרצופות מ"מ אם ליכא סכנה אסור וטובא קמ"ל ומדלא משני כן מוכח דס"ל דאף בפרצופות אסור אף במקום סכנה ומוכח דאף במנשק לע"ז דהוי רק לאו בעלמא וגם אינו עושה איסור ממש רק מראית עין שנראה כעובר בלאי נמי מחויב למסור נפשו ותימא על הפוסקים שלא ביארו כן ולא הביאו ראי' מזה דאף לאו בעלמא ומראית עין כמי יהרג ואל יעבור וצ"ע בזה כעת ועיין בהר"ן מ"ש בזה ועיין ביו"ד סימן ק"נ בהג"ה ומ"ש שם

תוס' ד"ה דלמא מהדר ישראל אפי' ושדי הנכרי נבלה וא"ת מ"ש משאר איסורין דשרינן ביוצא ונכנס ונלפע"ד ליישב קושייתם דהנה הב"י ביו"ד סי ס"ט באם עכו"ם משמש בבית ישראל והניח בשר בקדרה וא"י אסהדיא הדחה אחרונ' הבי' שם הב"י שני דעו' אם מהני מירתת דלדע' הסמ"ק מהני מרת ולהריב"א לא מהני מרת' והקש הב"י מ"ש מהמניח ככרי בחנותו דמהני מרת' הב"י מתרץ שם די"ל בין איכא למיקם עלה דמלתא או לא ולפע"ד י"ל עפמ"ש הש"ך בסימן צ"ח ליישב מה שהקשו הכל דלמה נאמן מסלפ"ת התם הרי אין מסלפ"ת נאמן אלא בעדות אשה ותרצו דכלל זה לא נאמר רק היכי דאיתחזיק איסורא אבל בלא איתחזיק איסורא מסלפ"ת נאמן מן התורה בכל דבר ייע"ש ולפ"ז י"ל כיון דמסלפ"ת ומרתת שקולים הם א"כ ה"נ טעם דמרתת לא מהני רק היכי דלא איתחזק איסורא כגון בהמניח נכרי בחנותו דהתם לא איתחזק איסורא אדרבא היין בחזקת היתר לכך מהני מרתת אבל בבשר שנמלח ולא הודח דאיתחזק איסורא וספק אם הותר אין מרתת מוציאו מחזקתו מאיסור להיתר זה דעת ריב"א ולפ"ז י"ל דכוונת הסוגיא הוי כאן כך דהנה התוס' הקשו מ"ש אביי דלא חיישינן לדמי ע"ז בידו דהרי דמי ע"ז ביד נכרי מותרין ומתרץ הבעל המאור דאסור מדרבנן עכ"פ ולפ"ז א"ש דהנה מוכח בכמה מקומות דהיכי דהוי חתיכה משני חתיכות נחשב איתחזק איסורא והכי מוכח במס' כריתות באשם תלוי ולפ"ז הנה פשוט דספק דרבנן להקל וא"כ הי' ראוי להתיר כל חוצה לה מכח ספק דרבנן ולהקל רק מה דשאל ה"ד חוצה לה ואטו לא ידע מהו נקרא חוצה לה כל דאינו בתוכה הוי חוצה לה אך הכונה הוי כן היינו דאם הוי סמוך ממש א"כ הוי כמו איתחזק איסורא כיון דתוכה לה אסור בודאי וא"כ הוי כחתיכה משני חתיכות דהוי איתחזק איסורא ובאיתחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן להקל כמ"ש הש"ך בסימן ק"י ולכך הוי ס"ד דבעינן שיהי' הסמוך לה רחוק ממש בענין דלא נחשב במקום זה איתחזק איסורא רק נדין זה השוק לדון בפ"ע ובפ"ע הוי ספק דרבנן להקל ולכך הוי ס"ד דבעינן שלא יהי' סמוך ממש כי היכי דלא להוי אתחזק איסורא ולכך שאלו עטלוזא של עזה מאי והשיב לו ר"ח דאף אם הוי סמוך ממש אין זה איתחזק איסורא דהרי לא הלכת לצור מימיך וראית שישראל ונכרי שופתין ב' קדרות ולא חשו להם חכמים ובע"כ הטעם משום יוצא ונכנס בע"כ דזה לא נחשב איתחזק איסורא דדוקא בחד בחד שנתערבו הוי איתחזק איסורא אבל היכי דכל א' ניכר בפ"ע ואין הספק בגופו רק כל א' על מקומו עדיין רק דיש לחוש שנתערב מזה לזה אין זה איתחזק איסורא אף דהקדרות סמוכין ביותר יחד זה אצל זה זה נבלה וזה כשר מוכח דאף סמוכין יחד לא נחשב איחחזק איסורא א"כ ה"נ אף דסמוך תוכה ממש לא הוי אתחזק איסורא וכיון דלא הוי איתחזק איסורא ממילא לא חיישינן לדמי ע"ז ביד נכרי דכללא בידינו דספק דרבנן להקל ועיקר ראייתן הוי רק אף דהוי סמוכין לא נחשב איתחזק איסורא בזה וא"ש ודו"ק כנלפע"ד נכון בעז"ה ועיין מ"ש בדברי ריב"א וב"י בזה בסימן ס"ט לקמן דף ל"ט ע"ב מ"ש שם לתמוה על הב"י וריב"א בחילוק של הב"י וגם חילוק הנ"ל דחיתי ייע"ש

תוס' ד"ה ושדי נכרי נבלה בקדרה פר"י וכו' קשה לי לפירושו ווה מייתי ראי' הש"ס לנידון דידן כיון דחזקה דכאן נמנא כאן הי' היי חזקה אלמתא בכמה דוכתא א"כ ה"נ בשלמא כאן לא שייך להתיר מכח חזקה דכנכ"ה דהרי סוף סוף בא לידו המעות בין אם הוי דמי ע"ז אי דור שאר חפצים סוף סוף בא לידו בשוה ולא שייך בזה חזקה דכאן נמצא כאן הי' לכך י"ל דחיישינן מספק אבל התם בנבילה אם ניחוש לאיסורא יצטרך לחוש שחתיכה