עבודת עבודה חלק א מט

שפתיים מוקש רשע ויצא מצרה צדיק במרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה ויצא מצרה צדיק ויצא יעקב והוא תמי' וכבר דברו בזה המפרשים ואני בעז"ה וכעת נראה כך דהנה יצחק אמר לעשו שא נא כליך וכו' ועשה לי מטעמים ואוכלה בעבור תברכך נפשי א"כ מוכח שאמר יצחק שלא תחול הברכה רק ע"י קבלת טובה מהמתברך והנאה שנהנה ממנו אבל זולת זה אי אפשר לחול הברכה ולפ"ז הנה כיון שברכות הראשונות הי' מפוקפקות בידו ורצה יצחק לקיימן שנית וברכו שנית א"כ הוצרך נמי להיות בהנה ממנו פעם שנית דבלא"ה איך תחול הברכה והרי באמת לא נהנה יצחק מיעקב פעם ב' אך י"ל כיון דעכ"פ עשה יעקב רצונו ושמע לאביו ואמו והלך לפדן ארם א"כ כיון דעבד ליה נייח נפשי' נחשב לי' נמי הנאה כדמוכח בכמה דוכתי ולכך ה"נ בזה כיון דעבד לי' נייח נפשי' נחשב כאלו האכילו ואלו הברכות השניו' אך הנה זה ידוע דבכל קבלת טובה בעינן שיהי' טובה ממש וקבלת הנאה אבל דבר שהוי רק סלוק הנזק קיי"ל דלא הוי הנאה דהוי מבריח ארי בעלמא ומבריח ארי לא נחשב הכאה ובזה יבואר כאן דהנה בזה עשה הקב"ה טובה ליעקב שהסמיא עיניו של עשו כי הנה עד הנה אף שרצה עשו להרוג את יעקב לא ביקש להרגו מיד רק עד שיקרבו ימי אבל אביו והיינו כיון שסבר עשו שכיון שיעקב נטל הברכו' ברמאות ממילא לא יועיל כלום ולכך סבר שביעק' לא יתקיימו הברכו' ואין השנאה רק על שגרם לו היזק שמנע ממנו הברכו' וזה יוכל לנקום ממנו בכל עת אחר מית' אביו אך בעת שראה עשו שחזר אביו וברכו מדעתו א"כ יתקיימו הברכות ביעקב אם לא יהרגנו מיד הרי יתכן שיהי' ליעקב זרע וזרע זרעו ומה יועיל אם יהרגנו אח"כ סוף סוף יתקיימו הברכות בזרעו לכך רצה עשו להרגו מיד אך בברכות השניות הרי לא נהנה יצחק מיעקב כלום ולא יחולו בו הברכות ושוב א"צ להרגו מיד אך זה הוי קבלת טובה במה ששמע חל אביו ואל אמו והלך לשם א"כ עביד לי' נייח נפשי' והוי כנהנ' ממנו ולכך אם הי' עשו יודע כפי האמת שאין בנות כנען רעות בעיני יצחק אביו ומה ששילח יצחק את יעקב הוי רק כדי שיהי' עושה רצונו ויהי' מקום לחול הברכות מעתה לא הי' ענין לעשו לילך אל ישמעאל ליקח משם אשה בי מה שייכות זה לו הרי ליעקב לא נאמר זה רק בשביל הברכות והרי הוא אינו מתברך כעת ואינו מצוה מפי אביו כן א"כ לא הי' עשו הולך אל ישמעאל אך הי' רודף אחר יעקב להרגו כדי שלא יתקיימו בו הברכות אך הקב"ה שרצה לשמור את יעקב סימא עין עשו כי לפי האמת לא הוי רעות בנות כנען בעיני יצחק ומה שצוה את יעקב לא הוי רק כדי שיציית אותו באיזה מעשה וישרת אותו ובעבור זה תחול הברכות בו כיון דעביד לי' נייח נפשי' אבל לעשו אם הי' נראה כן הי' רודף אחר יעקב להרגו וגם לא הי' הוא הולך אל ישמעאל דמה לו בכך אבל הקב"ה סימא עין עשו ונראה לו כי כונת יצחק בלא"ה כי רעות בכות כנען בעיני יצחק אביו ואז כיון דבלא"ה הוי רעות בעיניו א"כ מה ששמע יעקב אליו לא הוי ענין טובה רק סלוק נזק בעלמא וסלוק נזק לא נחשב קבלת טובה לכך סבר עשו שברכות יעקב מיצחק בחכם הוי ולא יחולו בו הברכות לכך אין בו צורך לרדפו עכשיו רק יהרגו כשיקרבו ימי אבל אביו ולכך לא רדף אחריו ושוב אם רעות בנות כנען בלא"ה אצל יצחק אביו א"כ גם עליו מוטל הדבר ולכך וילך עשו אל ישמעאל והנה אמרו רז"ל כנוס לרשעים רעה להם ורעה לעולם ולכך כנוס זה שנתכנסו ונתחברו עשו עם ישמעאל הוי להם רעה וז"ש התורה דעשו ראה הכל כי בירך יצחק את יעקב ולא הוי בחנם כי ושילח אותו פדנה ארם ויצו עליו לא תקח אשה וכו' וזה הוי הכל בברכו אותו א"כ הוי לו להבין האמת כי אין בנות כנען רעות בעיניו רק זה נעשה הכל להיות הברכה חלה בכך אבל הקב"ה סימא לעיני עשו כי לעשו נדמה כי רעות בכות כנען בעיני יצחק אביו והם רעות בפני עצמן ליצחק ולכך סבר שהוא ענין בפני עצמו ואינו שייך להברכות לכך מעתה הוי הברכות בחכם לכך לא רדף אחר יעקב ואדרבא גם עליו מוטל לעשות כן וילך עשו אל ישמעאל וזה שכתב המדרש ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה והיינו מה שנתחברו בע"ז זה הוי התקלה דכנוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולכך ויצא מצרה צדיק ויצא יעקב מבאר שבע ולא רדפו עשו כלל וא"ש בעז"ה ומעתה כבין ביאור המאמר כאן דהנה לפירוש התוס' קשה לי דהוי כפל לשון בשלמא לפרש"י א"ש דסך קירי פלסתר קאי על הגאולה אחוה דמרא זייפנא הוי לענין הברכות וסבר אפשר לזה בלא זה אבל לפר"ת דקאי על יצחק א"כ מ"ש סך קירי פלסתר הוי על הברכות ואחוה דמרא זייפנא הוי כמי על הברכות ותרתי למ"ל אך לפמ"ש א"ש כיון דשני ברכות ברכו יצחק אחד שלא מדעתו והשנית מדעתו והנה עשו הולך לפי דעתו שסובר דבברכה שני' ליכא קבלת טובה רק סלוק נזק דבלא"ה רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו ולכך אמרו ממ"נ סך קירי היינו ברכות השניות אף שברכו מדעתו מ"מ הוי פלסתר כיון שלא קיבל ממנו כלום הנאה אין להם מקום לחול לכך אלו הברכות הוי פלסתר וברכות הראשונת אעפ"י שקבל ממנו הכאה והאכילו והשקו מ"מ אלו הוי בטעות דאחוה דמרנא זייפנא ויצחק סבר שהוא עשו לכך ממ"נ שניהם אין להם מקום לחול וא"ש ודו"ק גם י"ל בביאור הסוגיא בזה דיש לדייק במ"ש אחוה דמרנא זייפנא דלשון זייף לא שייך רק במזייף איזה כתב אבל בעסק רמאות שהאדם מרמה את חבירו באיזה עסק לא שייך זיוף רק לשון רמאות גם למה תחילה אמרו רק זייפנא ולא אמרו רמאי וזייפנא ואח"כ אמרו כפל מה אהני לי' רמאי ברמיותי' ולזייפנא בזייפותי' ולכך נראה כפר"ת והכונה כך דהנה את יעקב אין מחזיקין בכבוד אבל את יצחק מחזיקין בכבוד כי אביהם שלהם הוא לכך הם מתביישין להחליט הדבר כי בברכת יצחק הבל לכך אומרים ע"ד הספק כך דאם אמת כדברי יעקב הכתוב בתורה שברכו יצחק שנית הוי סך קירי פלסתר מבוטלין או אפשר דברכת יצחק לא הוי לבטלה רק מה שלא נתקיימו ברכות השניות מכח דאחוה דמרנא זייפנא ולא ברכו שנית רק יעקב זייף בתורה וכתב שברכו שנית ולכך הוי או סך קירי פלסתר או אחוה דמרנא זייפנא ולכך מה אהני לרמאי ברמיותי' בברכות הראשונות ולזייפנא בזייפותי' בברכות השניות שזייף אותם וא"ש וק"ל

תוס' בד"ה עטלוזא וכו' וקשה לה"ר אלחנן על הפירושים דאם הנכרי אינו חשוב כמו גלח לא ניחוש לדמי ע"ז ביד נכרי בין שיהי' הנכרי משוק הע"ז בין שאינו משוק הע"ז וכו' כוונתם דלפי פירושם הנ"ל דמיירי שהיום יום איד אבל אין דרך לישא וליתן ביום איד וא"כ בשלמא אם הנכרי איש חשוב כמו הגלחים ויש לחוש שהוי דמי ע"ז שהקריבו הדמים עצמן לע"ז כפירש"י שהביאו התוס' לקמן אבל אם אין הנכרי איש חשוב כגלח א"כ הוא עצמו אינו מקריב לע"ז אף אם הוא משוק של ע"ז אין ראוי לחוש לדמים שבידו דלמהו ניחוש לה לתקרובת ע"ז הרי הוא אינו מקריב לע"ז ולדמי מכירת ע"ז הרי אינו יום השוק וא"כ קשה מה קאמר הש"ס דלא חיישינן לאנשים שחוצה לה לדמי ע"ז מכח דאחזיקו איסור' לא מחזיקינן מזה לזה כמו דמדמ' לה לנכרי וישראל ששופתים קדרות הרי אפי' לנכרי דהוי תוכה ליכא חששא כלל וא"צ לדמיון נכרי וישראל כלל ומשמעות הסוגיא משמע דמיירי בסתם נכרי מדלא פי" דמיירי בנכרי חשוב כמו גלח משמע דבסתם נכרי מבעי' לי' ובזה ל"ש חששא כלל בלא"ה ולזה פרשו דהכונה ביום השוק שמוכרין ע"ז לכך בזה יש לחוש לדמי ע"ז שבידו ושוב כתבו דלפ"ז אין לפרש כפרש"י דתוכה וחוצה לה תליא אם הוא מבני אותה העיר ממש דבשלמא אם מיירי כאן מיום איד ממש בזה לא תליא מלתא במקום שהנכרי עומד השתא רק בתר עיקר מקומו כי מסתמא שומר יום אידו כמנהג מקומו ואף אם הוא כעת חוץ לעיר מ"מ שומר האיד ששומרין אנשי עירו לכך תליא הדבר ביושבי העיר אבל לפירושו שמיירי מיום השוק שמוכרין ע"ז בזה לא תלינן ביושבי העיר או לא רק בתר השתא מה שהוא השתא דאם הוא השתא בעיר יש לחוש שמכר שם ע"ז ויש לחוש לדמים שבידו ואם הוא השתא חוץ לעיר אף שהוא מתושבי העיר כיון דלעת עתה ביום השוק הוי חוצה לה לא מחזיקינן איסורא שהי' בעיר היום ומכר שם ע"ז וא"ש כן נראה ביאור דבריהם

דף י"ב ע"א גמ' אמר אביי לא חשו להם חכמים משום בשר נבלה לא אמרינן דלמא מהדר ישראל אפי' לאחורי' ושדי נכרי נבלה בקדרה וכו' הנה הג"א הביאו בת"ח ג"כ רוצה להוכיח מלשון זה דדוקא לספקא שמא מהדר אפי' הישראל לזה לא חיישינן אבל אם ידעינן שהחזיר ישראל פניו חיישינן שמא נתן הנכרי נבלה בקדרה ייע"ש וקשה לפי דעתו מה דומיא הוי הכא בשלמא התם הוי ספק ספקא דלמא לא מהדר ישראל אפי' ואת"ל החזיר פניו דלמא אעפ"כ לא שם הנכרי שם נבלה כדמשמע מלשון הג"א גופו דאף בהחזיר פניו אינו רק ספקא וא"ב הוי ס"ס לכך מותר אבל כאן דרק חד ספקא הוי אם הוי דמי ע"ז בידו או לא לכך חיישינן שפיר ואף די"ל דאין זה ס"ס ממש די"ל מיד שמא יש בקדרה נבלה או לא מ"מ עכ"פ מעלה הוי דהרי עיקר ראייתו דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וא"כ י"ל בשלמא נבלה שפיר לא מחזיקינן איסורא לומר שהוי כאן שני ריעות לומר שהחזיר פניו ולומר ששם נבלה בקדרה דהרי לפניו ודאי לא נתן נבלה בקדרה וא"כ י"ל להחזיק שני ריעות יחד לא מחזיקינן אבל כאן דליכא רק חד חששא י"ל שפיר חיישינן ומחזיקינן ריעותא וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בתוס' ד"ה לא חיישינן לדמי ע"ז מ"ש ליישב זה

גמ' ולא חיישינן דלמא מהדר ישראל אפי' ושדי נכרי נבלה בקדרה יש לדייק ממ"נ במה מיירי אם מיירי שיש לו ט"ע בקדרה א"כ אם יש לו ט"ע בקדרה יש לו ט"ע גם בבשר וא"כ האיך ניחוש ששדי נבלה בקדרה ואם אין לו ט"ע בבשר אין לו ט"ע בקדר' וא"כ למה מחדש הש"ס ששדי הנכרי נבלה בקדר' ולא קאמר שהחליף לגמרי הקדרה בשלו ונתן קדרת נבלה שלו לישראל ואין לומר שהי' לו ט"ע בקדרה ולא בבשר זה אינו דמה פסקא וצ"ע בזה ולפירוש הר"ן שמפרש שעיקר החשש שמא יטעה הנכרי ששלו הוא א"ש דלהפוך הקדרות לא חיישינן ולא שייך חשש טעות וק"ל אבל לאינך פירושים קשה

רש''י ד"ה רבא אמר וכו' דמסתפי דאי חזי לי' ישראל וכו' הנה אף לפי דרכו הי' אפשר לפרש בלא זה דס"ל לרבא דאין ללמדו מחשש נבלה דבשלמא נבלה דלא הוי רק ספק א' דלמא הוי נבלה לכך ס"ל דלא מחזיקינן איסורא וכדס"ל לאביי אך תינח בספק אחד באמת לא מחזיקינן איסורא אבל כאן הוי ספק ספקא דלמא הוי דמי ע"ז ממש ואת"ל דאינו ע"ז ממש אכתי דלמא הוי לו ג"כ יום אידו וא"כ כיון דהוי ס"ס לאיסורא לכך י"ל דשפיר מחזיקינן איסור לכך מתרץ רבא תירץ אחר דמיירי בידוע שהמעות מביתו והוי רק ספק אחד ולפ"ז י"ל דרבא לא פליג על אביי בגופי' דדינא רק דהוא בא לפרש יותר דהוי קשה לו לפירושא דאביי דמה ראי' מהתם הרי י"ל דהתם ליכא רק חד ספקא וכאן הוי ס"ס לאיסורא לכך מחדש רבא דגם שם איכא ס"ס דלמא