עבודת עבודה חלק א מח

ובע"כ דעל בעתה אומר בן והנה הכתיב אומר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל והנה בש"ס פירשו חז"ל דלא תוסיף לפול עוד רק אדרבא קום בתולת ישראל דנפלה ולא תוסיף קום מעצמה רק הקב"ה יקימנה ויע"ש והנה באמת שניהם איתנהו דאם יתחילו ישראל ויעשו תשובה ויהי' אחישנה אז נחשבו ישראל הקמים בעצמם ומהם יהי' התעוררת הגאולה אבל אם לא יעשו תשובה ויהי' בעתה אז התעוררת ממנו ית' אז הוא ית' המקים אותנו ולא אנחנו קמין מעצמן ועיין במדרש השיבנו ה' שהקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם וישראל אומרים השיבנו ונשובה ייע"ש ולכך הנה לזה הזמן הגאולה שניבא יעקב שאמר עניו באחרית הימים דהיינו בעתה אף שיהי' לא זכו בזה אומרים סך קירי פלסתר וחם לא יעשו תשובה ולא יקימו מעצמן לא יקימם הקב"ה לעולם ובזה סך קירי פלסתר אך וי לדין כד יקום דין אם יקומו ישראל מעצמן ויעשו תשובה ויהי' אחישנה אז בזה ודאי וי לעשו כד יקום דין מעצמו ויהי' ממנו התעוררת אבל אם לא יקום מעצמו לא יקימנו הקב"ה ובזה אומרים סך קירי פלסתר וא"ש וגם זה נכון בפירוש המאמר בעז"ה ועיין בדף נ"ח השייך לכאן עוד בתוס' גם דף ד"ה עבמ"ש בזה שייך לדעיל ע"א לתוספת ד"ה עוקרין על המלכים הנה כראה עוד ראי' לדברינו דמשום כבוד המלך בזה לא הותר איסור תורה מסוגיא דידן גופא דאל"כ מה פריך ואי ס"ד חוקה הוא אכן היכי שורפין והכתיב בחוקותיהם לא תלכו ומה קושיא הרי עוקרין על המלכים נמי הוי איסורא בלא"ה מכח צב"ח ואעפ"כ הותר משום כבוד המלך א"כ מותר לעבור על איסור בחוקותיהם לא תלכו משום כבוד המלך ומהו אולמא דהך איסורא מהך איסורא ובע"כ צב"ח הוי רק דרבנן לכך הותר משום כבוד המלך אך בחוקותיהם לא תלכו דהוי מן התורה לא הותר משום כבוד הבריות ולכך פריך שפיר וא"ש וא"כ מוכח להדיא דאיסור תורה לא הותר מפני כבוד הבריות ובזה הוי אתי שפיר מה שהקשה התוס' לעיל מפ"ד מיתות דהיכא דכתיבא באורייתא לא גמרינן מנייהו וכתבנו ליישב די"ל דכאן מיירי מאיסור תורה והתם מיירי מאיסור דרבנן ייע"ש וכעת נראה מה שהתוס' לא רצו לתרץ כן דהוי קשה להו דגם שם בע"כ באיסור תורה מיירי דאי מיירי באיסור דרבנן קשה מהו מוכיח משורפין על המלכים דהיכי דכתיבא לא גמרינן מנייהו דלמא אף בזה גמרינן מינייהו ושורפין על המלכים שאני כיון דהוי כבוד הבריות וכבוד המלך לא חיישינין לאיסור דרבנן משא"כ ביחיד י"ל דחיישינן לאיסור דרבנן ואף דכתיבא גמרינן מינייהו ואסור מכח בחוקותיהם וכו' ובע"כ מוכח דהתם מאיסור תורה נמי מיירי ובשל תורה אין לחלק בין כבוד הבריות או לא לכך הקשו שפיר ודו"ק אך בהיות כן קשה קושייתנו ביותר תינח למ"ד צער ב"ח דרבנן חבל למ"ד דאורייתא איך עוקר וכו' ואם גם של תורה מותר מפני כבוד המלך מהו פריך כאן ואי חוקה הוא אנן היכי שורפין וצ"ע גדול והנה י"ל מכחן יהי' מוכח דאף איסור תורה ממש דחינן משום כבוד המלך אף בקום ועשה וצ"ע דזה סותר סוגיא דברכות פ"ג דשם מוכח דלא דחינן איסור תורה משום כבוד המלך ייע"ש ודו"ק וצע"ג ע"כ

גמרא ויום אידם מי אסור והא ר"י שרא כרב ברובא לזבונא חמרא ולר"ג לזבוני חיטי הנה ענין לזבוני י"כ בו שני פירושים אם הכוונה למכור לאחרים או הכוונה שהם יקרו מאחרים ובהיות כן קשה לי לפי דעת הסוברים הובא בהרא"ש רפ"ק דדבר המתקיים מותר לקנות מהם ואסור למכור להם ודבר שאין מתקיים מותר למכור להם ואסור לקנות מהם ייע"ש וא"כ קשה אם הוי חמרא וחיטי דבר המתקיים מהו פריך דלמא הכונה לזבוני היינו שהם יקנו מן הנכרי חמרא וחיטי ובזה מותר אף ביום אידם ואם חמרא וחיטי הוי דבר שאינו מתקיים הוי אפשר לפרש להיפך שהותר להם למכור להם כן וזה מותר אף ביום אידם ומהו פריך ולכאורה צ"ע ואפשר דהש"ס ידע האיך הוי המעשה והוי ידע שהי' בדרך שאסור בשאר יום אידם וצ"ע ואין לתרץ דא"כ מה הוצרך להיתר ר"י הרי ברייתא מפורשת הוא זה דדבר המתקיים אסור ושאין מתקיים מותר די"ל דהיתר ר"י דקמ"ל דחמרא וחיטין הוי דבר המתקיים ומותר לקנות מהם או הוי דבר שאינו מתקיים ומותר למכור להם דהרי י"ל בזה לכאן ולכאן וצ"ע

במשנה עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר הי' חוצה לה ע"ז תוכה מותר לכאורה יש לדייק דהוי זו ואצ"ל זו דהר' חוצה לה הוי טפלה לגוף העיר ואין גוף העיר טפלה לחוצה לה וא"כ אם הוי ע"ז בתוכה חוצה לה מותר ואינו נגרר אחר תוכה מכ"ש אם חוצה לה ע"ז שאין תוכה נגרר אחריו. אך נראה כיון דקיי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכתב הרמב"ן דהיינו דוקא היכי דלא הוי מקומו ממש אבל אם הוי מקומו ממש אזלינן בתר קרוב כההוא חצבא דאשתכח בפרדסא דערלה שהוצרך הרי"ף לטעם דאם איתא דמני' הוי בגוי' לא הוי מצנעי הא בלא"ה הוי אסור והיינו מכח דהוי בתוכו ממש וכן כתב הסמ"ע סברא זו בסימן רנ"ט וא"כ י"ל דהוי ס"ד להיפך דאם הוי תוכה ע"ז אז חוצה לה מותר כיון דחוצה לה אינו מקומו ממש ודאי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכיון דרוב עכו"ם דעלמא אין להם יום איד היום הזה לא אזלינן בתר קרוב דתוכה לה הוי היום יום איד לכך אזלינן בחוצה לה בתר רובא דעלמא אבל להיפך אם הוי חוצה לה ע"ז ולא תוכה א"כ תוכה כיון שכל סביבותי' הוי ע"ז הוי תוכה מקומו ממש ובזה אזלינן בתר קרוב דעדיף מרוב דעלמא והוי ראוי לאסור תוכה מכח דהוי קרוב לחוצה לה ואזלינן בתר קרוב לכך קמ"ל דאף חוצה לה ע"ז תוכה מותר והוי שפיר לא זו אף זו ודוק

רש"י ד"ה עיר שיש בה ע"ז שאין נמשכין אחר אותה ע"ז אין כוונתו שידוע שאין נמשכין אחר ע"ז דח"כ לא הוי צריך לומר שכן המנהג וכו' דהרי בלא"ה ידוע שאין נמשכין אחר הע"ז רק כוונתו בסתמא דאנן תנינן שמסתמא אין נמשכין אחר הע"ז מחמת דשכיח הוא כן שזה המנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו לכך תלינן אף בסתמא כן ודו"ק ועיין לקמן השייך לכאן

גמרא היכי דמי חוצה לה יש לדייק מנ"ל דיש חילוק בין קרוב לרחוק ודלמא כל מה דהוי חוצה לה בכלל ההיתר ומנ"ל דיש לחלק בין קרוב לרחוק עד ששאל ה"ד חוצה לה ודלמא באמת הכל מותר כל מה שנקרא חוצה לה אך נראה לפמ"ש במשנה להקשו' דהוי זו ואצ"ל זו דמה חוצה לה שאינו טפל לתוכה מכ"ש תוכה שאינו טפל לחוצה לה וכתבנו ליישב דקמ"ל דהוי ס"ד דחוצה לה עדיף מכח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ייע"ש. אך זה למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אבל למ"ד דרוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב וקרוב עדיף נשאר קושייתינו במקומה אך י"ל דבאמת יהי' חלוק ביניהם דאם תוכה ע"ז חוצה לה מותר אבל אינו סמוך ממש בעינן עכ"פ הרחוקה כעטלוזא של עזה ואפשר יותר אבל אם חוצה לה ע"ז אז תוכה מותר ממש בני נתינת שיעור כלל רק אף אם הוי סמוך ממש מותר ולכך שאל ה"ד חוצה לה דבע"כ לא הוי סמוך לה ממש דא"כ קשה למ"ל סיפא דחוצה לה ע"ז תוכה מותר ובע"כ דבסיפא לא בעינן שיעורא וברישא בעינן שיעורא לכך שאל שיעורא כמה הוי ובזה י"ל פרפרת אחת מ"ש כאן ר"ח כגון עטלוזא של עזה והיינו דדוקא ר"ח אמר כן דהנה רש"י פי' דעטלוזא הוי סמוכה מאוד משמע דאין סמוך אחר קרוב ממכה וכן מוכח מפירש"י בסמוך דף י"ב כסבר' רבה בר עולא דס"ל דביום איד הוא וסמוכה מאוד ועטלוזא של עזה מיירי בלפני אידו וא"כ מוכח דעטלוזא של עזה הוי סמוך ממש ואין סמוך יותר ממנה ולכך הס"ד הוי ס"ל דרוב וקרוב קרוב עדיף והוי קשה לו דסיפא הוי למותר ובע"כ ס"ל דברישא לא הוי סמוך ממש רק בעינן שיעורא ולכך שאל ה"ד חוצה לה ור"ח לשיטתו אזל דס"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והוא האומר כן שם ולכך שוב ס"ל דאף סמוך ממש מותר ולכך אמר אפילו עטלוזא של עזה כמי מותר ולא קשיא סיפא די"ל כמ"ש לעיל דס"ד דטעמא דרישא מכח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב משא"כ סיפא דהוי מקומה ממש עיין לעיל ודו"ק ולכך ר"ח לשיטתו א"ש ובזה א"ש מ"ש התוספ' פרשב"ם דעטלוזא הוי שם ע"ז וכו' והנה לפירש"י משמע דמפרש דשאלת הש"ס ה"ד חוצה לה הוי על הרישא דתוכה ע"ז חוצה לה מותר אבל לפרשב"ם משמע דמבעיא לי' על הסיפא דחוצה לה ע"ז תוכה מותר וקשה באמת מ"ט לא מבעיא כן על הרישא רק על הסיפא ואם מבעיא לי' ארישא כמה נתן לו סימן בסיפא ולא על הרישא ולפמ"ש י"ל כוונת רשב"ם דברישא פשיטא לנו דלא מהני סמוך ממש דא"כ הוי סיפא למותר ובע"כ דבסיפא מותר יותר סמוך מברישא ולכך שאל על סמוך דבסיפא ה"ד סמוך דבע"כ הוי סמוך יותר מסמוך דרישא ושאל ה"ד והשיב לו דבסיפא אף סמוך ממש כגון עטלוזא של עזה שרי כנלפע"ד בזה

רש"י בד"ה אם יש חוצה לה ע"ז כלומר ע"ז שהיום יום אידם להם לא ידעתי למה ציין רש"י בזה כלומר ולעיל בד"ה הי' תוכה ע"ז לא כתב כלשון הזה וצ"ע

רש"י ד"ה מהו לילך שם הנה מפירושו משמע שהוא ענין בפ"ע ומיירי בעיר שכל יושבי' הוי להם היום יום איד אך לולי דברי קדשו הי' נראה לומר דאדלעיל קאי דהיינו עפמ"ש הט"ז באו"ח סימן רמ"ד שם דלענין מראית עין דוקא היכי דיש שני צדדים להקל וחד להחמיר אז מותר אבל היכי דהצדדים שוין חיישינן לחומרא ייע"ש א"כ י"ל ה"נ ודאי בעיר שכל יושבי' יש להם יום איד אסור אף ביש לה דרך חוצה לה דאכתי הוי ספק, אחד אם הולך לשם או לעיר אחרת ויחשדוהו הרואה שהולך לאותו העיר והמשנה לא מיירי רק בעיר שתוכה אסור וחוצה לה מותר או להיפך בזה קמ"ל דאעפ"כ אם אין הדרך מיוחד רק לזו אסור אף דיש לומר דישא ויתן עם אנשים שחוצה לה מ"מ הוי ספק אחד ואסור אבל אם אין הדרך מיוחד לה רק לעיר אחרת ג"כ אז ליכא חשש מראית עין דהוי הרי ספקי דלמא הולך לעיר אחרת ואת"ל לזו דלמא לאלו המותרים הולך ולכך מותר כן נלפע"ד לולי פירש"י ז"ל

תוס' בד"ה סך קירי פלסתר וכו' לכך ומפרש לה ר"ת על יצחק ואע"ג דגם הוא אמר והי' כאשר תריד וכו' עיין במהר"ם לובלין פירוש דבריהם והנה לפי דרכם של התוס' נראה לפרש בע"א והוא דהנה בפ' תולדות נאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וכו' ויש במדרש לפי שאין קיום השטר אלא בחותמיו לכך לפי שהי' הברכות מפוקפקות בידו לכך חזר וברכו וכו' א"כ מוכח שברכות הראשונות לא הוי להם חיזוק כל כך כיון שהי' בטעו' ולכך הוצרך לקיימן שנית מדעתו והנה בזה נבין מ"ש אח"כ וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען וכו' בברכו אותו וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל וכבר עמדו הכל על כפל הלשון וירא עשו כי רעות בכו כנען בעיני יצחק אביו דהרי כבר אמר וירא עשו וכו' גם יש שם במדרש בפשע שפתיים