עבודת עבודה חלק א מז

שיש גלות השכינה ומה שהוא ית' אינו נוקם נקמת שמו הגדול מהם וא"ש ונכון בעז"ה

גמרא מכלל דרבנן סברי חוקה והתניא שורפין על המלכים וכו' ואי חוקה הוא אנן היכי שורפין והכתיב ובחוקותיהם לא תלכו יש נדייק דלמא המשנה מיירי ששורפין ביום המיתה עצמו כדמוכח גוף המשנה דחשוב יום המיתה ליום איד וקאמרו רבנן מיתה שיש בה שרפה וכו' מוכח מזה דהשרפה הוי ביום המיתה עצמה וי"ל דבזה הוי חוקת עכו"מ לשרפו ביום המיתה ממש ומה דתנא שורפין על המלכים היינו שלא ביום המיתה עצמה רק אח"כ וזה אינו מחוקת עכו"ם וצ"ע בזה

בתוס' ואי ס"ד חוקה היא היכי שרפינן וכו' תימה וכו' הנה ליישב קושייתם הי' נראה דבלא"ה קשה על ר"י שם דקאמר מה אעשה שאמרה התורה בחוקותיהם לא תלכו מנ"ל דהחרב הוי חוקה דלמא הוי נמי רק חשיבות' בעלמא ובפרט דבזה מסתבר טפי דהוי רק חשיבות כיון דאמרו רבנן דמיתה מנוולת הוא זה א"כ י"ל דמה שנהגו בחרב הוי רק מכח חשיבות' בעלמא ומנ"ל דהוי חוקה אך נראה דודאי מודה ר"י דהוי רק חשיבות' אך כיון דעכ"פ נהגו בהם עכו"ם והרואה אינו יודע אם הם משום חוקה או חשיבות' ראוי לאסור מדרבנן גם אם הוי מכח חשיבות מכח לתא דחוקה שלא יטעו לומר דאף בחוקותיהם מותר לילך וראוי לאסור אף מכח חשיבות משום כתא דחוקה אך הנה הט"ז כתב בכמה דוכתא דדבר שהוא מפורש בתורה כהיתר אין כח ביד חכמים לאסרו וא"כ זה יהי' כוונת הש"ס כאן והתם דה"ק חי ס"ד דחוקה היא א"כ מן התורה אסור ובזה לא מהני אף שכתיבה באורייתא ולכך קשה אנן היכי שורפין ואיך מותר לעבור על איסור תורה ובע"כ דלאו חוקה הוא רק חשיבות' אך נהי דהוי חשיבות' מ"מ הוי ראוי לאסרו מדרבנן מכח לתא דחוקה ומזה מוכיח הש"ס התם ג"כ דחרב ודאי לאו רק חשיבות' רק דר"י אוסר עכ"פ מדרבנן מכח לתא דחוקה ולכך קאמרו רבנן כיון דמפורש בתורה אין כח ביד חז"ל לאסרו ולכך קאמרו שפיר ראי' שהרי שורפין על המלכים קשה נמי דלאסור מדרבנן אטו לתא דחוקה ובע"כ כיון דכתיבה באורייתא אין כח ביד חז"ל לאסרו וא"כ ה"נ בחרב הוי כן וא"ש השני סוגיות בע"ה ולא סתרי כלל ועיין בתשובתי ליו"ד סי' קע"ח לק"ק קראקא במהדור' ד' סי' פ' ליישב זה בע"א

בא"ד ומיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דרבנן דהכא היינו ר"י דהתם ולכאורה אין הבנה לדבריהם דמנ"ל להש"ס להקשות דברי רבנן אהדדי ודלמא רבנן דהכא לאו ר"י דהתם ואף אם נפשך לומר כוונתן כיון דסתם בר פלוגתא דר"א הוי ר"י א"כ מסתמא רבנן דהכא הוא ר"י דס"ל דלא מהני מה דכתיבא באורייתא אך זה קשה עכ"פ מה קושיא מברייתא דשורפין על המלכים עכ"פ י"ל דהתם אתיא כרבנן דסנהדרין דס"ל דהיכי דכתיבא באורייתא לא גמרינן מינייהו ומאן יימר דהוי התם כר"י וצ"ע מיהו בלא"ה הסוגיא תמו' דמה פריך דלמא הברייתא אתיא כר"מ דס"ל כחן דלאו חוקה הוא ומהו קושיא וכן הקשה בני השנון שיחי' וצ"ע

בא"ד ולהכי אפי' ר"י מודה דלא גמרינין מנייהו אי כתיבא באורייתא לא יכולתי לעמוד על דבריהם דכל זה הוי למותר ומי מכריחם לכך הרי כבר מתורץ בדבריהם דשני חוקים יש ולכך התם מיירי בחוק של הבל שלהם ולכך אפי' אם לא כתיבא באורייתא גמרינן מנייהו או לא ולמ"ל כל מותר אריכות דבריהם זה ואם באו לפרש גוף טעם פלוגתתם אין לו ענין לכאן וזה הוי שייך למס' סנהדרין ולא כאן וצ"ע

בתוס' ד"ה עוקרין על המלכים וכו' י"ל דשאני כבוד המלכות שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד דרבים ודחי צב"ח וקשה לי תינח למ"ד צב"ח דרבנן אבל אכתי קשה למ"ד צב"ח דאורייתא איך מתירין אותו מפני כבוד המלך והרי מוכח בש"ס פ"ג דברכות גבי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וממה דפריך שם ממדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכים ומשני שם בבית הפרס דרבנן ומוכח שם הא איסור תורה לא הותר מפני כבוד המלך וא"כ הכא למ"ד לב"ח דאורייתא כשאר קושייתם במקומו הרי לא הותר כבוד הבריות לעקור איסור תורה אף בקום ועשה אף מפני כבוד המלך ולחלק בין כבוד המלך דהתם לדהכא זה דוחק וצ"ע ועיימ"ש לקמן דף כ"ו השייך לכאן

בד"ה עיקור שיש בה טרפה וכו' וא"ת מה קמ"ל ברישא פשיטא שאסור באכילה הנה לולי דברי קדשם הי' אפשר לומר כך לפמ"ש התוס' בחולין והביאם הרמ"א ביורה דעה סימן ד"ד דעיקור הסימנין לא הוי טרפה מחיים רק שאין שחיטה מועלת לו וחלב ובצים שלו הם כשרות וא"כ י"ל דכוונת הברייתא כך דעיקור שיש בה טרפה היינו עיקור הסימנין ולכך אם לא נעשה לשם כבוד המלך רק ממילא אז אינו אסור באכילה רק שאין שחיטה מועלת כו וממילא חלב ובצים שלו כשרות אבל בזה דעוקרין לכבוד המלך י"נ דבזה אסיר באכילה כמ"ש התוס' באמת בסיף באינו עו טרפה דהוי ס"ד שיתסר באכילה משום כבוד המלך כן י"ל באמת בעיקור שעו דהיינו עיקור הסימנין בענין שעכ"פ אם נשחט אח"כ הוי טרפה ושייך בה טרפות לכך אף מחיים שאינו טרפה אסור באכילה משום כבוד המלך וכיון דבזה היי איסור ממש גם החלב ובצים שלו אסור ונ"מ לחלב ובנים שלו אבל עיקור שאין בה טרפה כגון מן הארכובה ולמטה ואי אפשר לבא לידי טרפות על ידו מותר אף באכילה ויש להסביר יותר הדבר לפי דרכי דלכך אסורה באכיל' די"ל כמ"ש התוס' לעיל לענין שרפה דנהי דלא הוי חק לע"ז ממש מ"מ הוי חק לשטות והבל שלהם ייע"ש וא"כ י"ל דבזה דומה לשוחט לשם רפואה לשם הר וכדומה דאף דלא הוי שוחט לע"ז ממש מ"מ אסור באכילה ייע"ש וא"כ יש לומר ה"כ בזה אף דלא הוי חק לע"ז ממש מ"מ כיון דהוי חק לשטות שלהם נאסר באכילה אך הרי קיי"ל ביו"ד סי' מ"ה דבע"ח אין נאסרין אך בעשה בה מעשה איסור ועיין בט"ז סי' ד' דבעינן שיעשה בה עכ"פ מעשה נבלה וא"כ י"ל ה"נ בזה אם עושה עיקור שיש בה טרפות דעכ"פ יבא לידי טרפות על ידו הוי מעשה חשיב לכך אף שהוא בע"ח נאסרין אך כיון דאינו לשם ע"ז ממש רק לשם חק ושטות שלהם לכך נאסר באכילה ומותר בהנאה אבל אם אינו עושה עיקור שיש בה טרפה ואינו בא לידי טרפות לא נחשב מעשה כלל ובע"ח אין נאסרין אפילו במשתחוה ממש לו מכ"ש בכה"ג דהוי חק לשטות שלהם ומיירי הברייתא במלכי עכו"ם גם י"ל עוד דהרי מצינו דהר"ן ס"ל דאף דאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ באכילה אסורה ולפי דברי הב"ח שהביא הט"ז וש"ך יו"ד סי' ד' מוכח דס"ל להב"ח דלא הוי טעמי' דהר"ן כדעת הט"ז מכח דלאו איהו אסר לה אלא דלא שרי לה רק הב"ח ס"ל דאף ביין אף דאינו אסור באכילה אסרה וא"כ י"ל ה"ה בזה נהי דלא הוי חק לע"ז ממש לאסור גם לא משום בחוקותיהם כא תלכו מ"מ הוי חק לשטות שלהם ולשם כך כמי הוי ראוי לאסור במלכי עכו"ם עכ"פ מדרבנן רק דכיון שאין הבהמה של העוקר רק של המלך א"כ אינו אוסר דבר שאינו שלו ולכך מותר באכילה אבל כיון דבאכילה לא שייך אין אדם אוסר לדעת הב"ח לדעת הר"ן לכך באכילה אסורה אבל בעיקור שאין בה טרפה לא הוי מעשה כלל לכך מותר אף באכילה וא"ש ודו"ק ועיין מ"ש לקמן דף י"ג ע"ב בש"ס ראי' לשיטת רש"י הנ"ל דאסור לגרום טרפות לב"ח ייע"ש ועיימ"ש ביישוב קושית התוס' הנ"ל בדף י"ג ע"א

ע"ב גמרא עוד אחרת הוא ברומי וכו' סך קירי פלסתר וכו' וי לדין כד יקום דין יש לדייק דמתחלה אמרו סך קירי פלסתר משמע שמכחישין הגאולה ואח"כ אומרים וי לדין כד יקום דין משמע שמאמינין בגאולה אך נראה ליישב בשום לב מ"ש סך קירי פלסתר חשבון הקצוב והרי יעקב לא נתן קץ כלל ולא אמר רק בסתם ואגידה לכם את אשר יקרא לכם באחרית הימים ואם כי נפרש בגוף הקץ הו"ל למימר קץ קירי פלסתר מהו סך קירי אך י"ל דהנה שני טובות אנו מקוין אחד קץ הימין והשני הוי תחיית המתים והנה אנחנו מקוין שיהי' קץ הימין תחילה ואח"כ ת"ה הגאולה בלא האבות טרם שיעמדו האבות ואח"כ יעמדו האבות וזה מרומז בלשון יעקב שאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ומדאמר אתכם ולא אמר אותנו הוציא עצמו מן הכלל ואם הוי יעקב מקוה שיהי' ת"ה ואח"כ הגאולה ולה הו"ל לומר את אשר יקרא אותנו ובע"כ סבר יעקב כפי האמת שתהי' הגאולה ואח"כ ת"ה וא"כ תהי' הגאולה בלא יעקב ולכך אמר אתכם ולכך אתא שפיר דהנה זה כפרו זרע עשו שיזכו ישראל לגאולה טרם שיקום יעקב בזה כפרו כי אומרים שישראל אינו כדי לכך אבל כשיעמדו לת"ה שיעמוד יעקב בעצמו זכות יעקב יועיל להם לגאולה ולכך אמרי סך קירי פלסתר דמה שגילה יעקב דעתו באמרו אתכם וקבע קץ הגאולה קודם ת"ה זה הוי פלסתר וכו' אך וי לדין כשיקים דין כשיעמוד יעקב בעצמו לעת התחי' אז ודאי בזכותו תהי' הגאולה לכך אז וי לדין כד יקום דין וא"ש פירוש זה בעז"ה ויש להסביר הדבר יותר דהרי לעיל אמרינן דף ח' ע"ב דמעיקרא מאי דריש ובסוף מאי דריש מעיקרא דרוש נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ובסוף דרוש יעבר נא אדוני לפני עבדו א"כ מוכח שגם הם מאמינים בקרא רק שסמכו על מה שכתוב יעבר נא אדוני לפני עבדו וא"כ הכתוב מסיים עד אשר אבא אל אדוני שעירה א"כ אז בטלה סמיכתם א"כ אין כופרין בגאולה רק קודם שיעמוד יעקב ואח"כ כשיעמוד יעקב ודאי שיפלו בידו שהרי הם סומכין רק על קרא דיעבר נא אדוני לפני עבדו והרי שם נאמר עד אשר אבא אל אדני שעירה ולכך אמרו וי לדין כד יקום דין ואנן מפרשים דקאי על בני יעקב וזרע ישראל שבניו נקראו כמותו וקאי על מ"ש עד אבא אל אדוני שעירה על זרעו אחריו דבניו כמותו אבל עשו טועה ולא ס"ל דהבן מתיחס אחר אביו וכמ"ש במדרש רות בפסוק אשה לבית אמה שכשמתה אמן הי' מתאבלין וכשמת אביהן הי' עוסקין במלאכתן ושאל להם ר"מ על מה עושין כן והשיבו לא כן כתיבא אשה לבית אמה ואמר להם ר"מ וו יפה אמרתם שאין אב לגוי ייע"ש וא"כ הם אינן יודעין שזרע יעקב מכונה בשם יעקב ואפשר דזה מרומז בתורה ארמי איבד אבי כי אומר שאין לי יחוס אחר אבי רק אחר אמי וכו' וזה שכתוב הבנות בנותי והבנים בני וא"כ רצה שיתיחסו הבנים אחר אמן ואחריו ולא אחר יעקב ולכך מפרש עשו דעל יעקב עצמו קאי ז"ש עד אשר אבא אל אדוני שעירה ואנן מפרשינן דלזרע יעקב המתייחסין אחר יעקב מכוין כן ועוד לגוף המאמר הנ"ל כיון שאחז"ל זכה אחישנה \לא זכו בעתה א''כ יש שני קיצים א' אם עשו ישראל תשובה אז כל יומי' זמני' כמאמר משיח לריב"ל היום אם בקולו תשמעו ויש זמן שאף לא יעשו תשובה ימ"מ יגאלו למע"ש וזה הוי בעתה והנה מה שאמר יעקב האספו ואבידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים היינו רק הזמן של בעתה בלא תשובה דע"י תשובה הוי כל יומי' זמני' ולא שייך לומר באחרית הימים ובע"כ