עבודת עבודה חלק א מד

א"א בתקנת חז"ל שומעין לו ולכך מהני מחילה אף בתפיס שטרא וא"כ י"ל דהנך רבנן ס"ל כמ"ד שיעבודא ל"ד וא"כ מהני מחילה אף בתפיס שטרא ולהכי אמרינין דעד דמטא זמני' לא טריף דמחילה היא אך לדידן דק"ל דשיעבודא דאורייתא לדעת הב"י בסימן ל"ט כמ"ש הש"ך בשמו א"כ לא מהני מחילה בתפיס שטרא שפיר הוי ס"ד דטורף מיד לכך קמ"ל דאעפ"כ לא טריף עד דמטא זימני' די"ל דכעין שכתב הש"ך בסימן ס"ו ורמ"א בשם הבע"ת דלא תיקשי ממוחל שט"ח דהתם אין השטר בידו א"כ י"ל ה"ה בזה כיון דאין השיעבוד מפורש בגוף השטר מקודם ובגוף השטר לא הוי מוכח שיטרוף מקודם רק ע"י עדי מסירה שיראו השטר בידו מקודם לכך הוי עכ"פ כאן השטר בידו כיון דמגוף השטר ליכא הוכחה שיגבה מקודם מהני מחילה לכ"ע או י"ל להיפך דלמ"ד שיעבודא דאורייתא י"ל ניהו שתיקנו חז"ל שאינו טורף בדליכא שטר עכ"פ כשכותב השטר חל השיעבוד מעיקרא מזמן הלואתו או אף אם לא חל רק כשמוסר לו השטר מ"מ י"ל כיון דמן התורה הוי חל מקודם רק שרבנן אפקוהו לא נחשב דשלב"ל עכ"פ וכעין שכתב הר"ן בפ"ב דכתובות גבי קונמות כיון דמדינא חל מיד רק דרבנן אלמוהו לא נחשב דשלב"ל עכ"פ כן ה"כ דבזה חל המחילה תיכף קודם שזוכה בשטר דממ"נ דשלב"ל לא הוי כיון דמן התורה חל השיעבוד רק דרבנן אלמוהו לא נחשב דשלב"ל ותפיס שטרא לא הוי כיון דעדיין אינו מוחזק בשטר אבל אם נימא של"ד א"כ ממ"נ לא משכחת מחילה דקודם שזוכה בשטר הוי מוחל בדשלב"ל וכשכבר זכה בשטר שוב הוי מחילה בתפיס שטרא דלא מהני ובזה י"ל דאין ראי' מש"ס דילן די"ל כיון דהש"ך בסימן ל"ט הביא בשם הריטב"א דהוכיח דרבא ס"ל ש"ד והש"ך דוחה שם לחד תירוצא דנהי דרבא ס"ל כן מ"מ אביי ומר זוטרא ור"נ ס"ל דלא כותי' ולפ"ז א"ש דמן הש"ס לא הוי ראי כיון דקאמר רבנן קמי' דרבא כן וא"כ י"ל דרבא לשיטתו דלדידי' ס"ל שיעבודא דאורייתא לכך ממילא שייך לומר עד דמטא זמנו לא טריף מכח דאמרינין דמחל לו קודם שהגיע השט"ח לידו אך אנן דקי"ל שיעבודא ל"ד י"ל דממ"נ לא הוי מחילה דקודם שהגיע השט"ח לידו הוי דשלב"ל ואחר שהגיע השט"ח לידו הוי מחילה ותפיס שטרא דלא מהני לכך קמ"ל הב"י דהרי הבעה"ת ס"ל שעבודא ל"ד כמ"ש הש"ך בשמו בשם הראב"ד בסימן ל"ט ואעפ"כ ס"ל דעד דמטי זמני' לא טריף ומוכח דאף לדידן מהני מחילה בזה דאף דמחילה בתפיס שטרא לא מהני כאן לא מיחשב תפיס שטרא כיון דאינו מוכרח מגוף השטר וכמ"ש לעיל וא"ש ודוק

ועוד נלפע"ד לומר דהנה דבר זה דאמרינין דעד דמטא זמני' לא טריף י"ל בו שני טעמים האחד כפירושו דמחילה הוא דאמרינין שמוחל הלה לו שלא יטרוף עד זמן זה או די"ל דהוי כאלו התנה עמו בתנאי שלא יחול השעבוד עד זמן זה והנה בזה היה נראה ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהעתיק סתם שטרי חוב המאוחרין כשירין ולא כתב דבעינין דאקני ותמהו עליו עיין בט"ז סי' מ"ג ואחרונים ולפמ"ש י"ל כך דהנה דין זה אם בעינין במאוחרין דאקני יהי' תליא בהני שני טעמים דאם הכונה שמחל לו עד אותו הזמן א"כ ממילא בע"כ החיוב התחיל קודם דאל"כ אינו יכול למחול דבר שלב"ל וכמ"ש לעיל ובע"כ דהחיוב התחיל מכבר א"כ שוב לענין דאקני לא משתעבד ממילא רק כשכתב דאקני כמו בכל שט"ח אבל אם הוי הטעם מכח דהתנה שלא יחול עד אותו הזמן א"כ כיון דלא חל החיוב עד הזמן ממילא לא בעינין דאקני כיון דהחיוב אינו מתחיל רק בזמן ל"ל דאקני וז"ב בסברא ולפ"ז הנה התוס' בכתובות הקשו האיך יכול אדם להתנות על החוב למחול לו חובו הרי הוי מתנה עמש"ב והיחצו בשם הר"א דדוקא להתנות א"י אבל למחול רשאי שפיר ולפ"ז א"א לומר דכוונתו הוי בתורת תנאי דהרי הוי מתנה עמ"ש בתורה ובע"כ הוי כוונתו רק דרך מחילה ולכך מהראוי לומר דבעינין דאקני אך ז"א דהתוס' כתבו כן למ"ד מתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו בטל אך לדידן דקי"ל בדבר שבממון תנאו קיים אפשר לומר דמהני מתורת תנאי אך י"ל דזה תלוי באם הוי שיעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא דהנה הב"ש בסימן ס"ט הביא דברי הר"ן דלכך בכתובה תנאי בטל מכח דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולפ''ז כתב הב"ש אם שארה וכסותה רק דרבנן לא מהני בהו תנאי יע"ש א"כ ה"נ בזה אם הוי ש"ד אזי מהני התנאי דבדבר שבממון תנאו קיים אבל למ"ד שיעבודא ל"ד א"כ הוי רק מדרבנן דגם עדות שבשטר הוי רק דרבנן ולא מהני תנאי רק מתורת מחילה ושוב בעינין דאקני וא"כ י"ל דהתם שמואל מיבעיא לי' הך בעיא אם דאהני משתעבד א. לא וא"כ י"ל דהש"ס פשיט לי' לשמואל שפיר כיון דהוא ס"ל שיעבודא ל"ד א"כ תנאי לא מהכי בי' ובעינין מתורת מחילה ושוב בעינין דאקני וקשה מאוחרין מ"ט כשירים אך לדידן כיון דפוסק הרמב"ם ש"ד וכיון דמהני תנאי א"כ לא בעינין דאקני דאמרינין דכוונתו הוי מתורת תנאי דלא יחול השיעבוד עד זמן הזה וכיון שחל השעבוד אז לא בעינין דאקני וא"ש שיטת הרמב"ם ז"ל

ובזה יש ליישב דברי הב"י הנ"ל די"ל דלתלות במחילה לא תלינין כלל כמ"ש רש"י ז"ל דאין דרך למחול ולא שכיח הוא ולא חיישינין לי' כלל ועוד אף מחל י"ל דבתפיס שטרא לא מהני אך י"ל עיקר כוונת הש"ס מתורת תנאי דאמרינין דהלוה התנה שלא יחול השיעבוד עד אותו הזמן ומתורת תנאי מהני שפיר אך הרי הוי מתנה עמש"ב אך אנן קי"ל בדבר שבממון תנאו קיים אך י"ל היינו דוקא רבנן קמי' דרבא דרבא לשיטתו ס"ל ש"ד ולכך חל התנאי אבל לדידן של"ד לדעת בעה"ת י"ל דלא מהני תנאי כלל דהוי מתנה עמ"ש בתורה ורבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ומחילה לא שייך כלל לכך כתבוהו בשם בעה"ת אף דס"ל לבעה"ת של"ד מ"מ ס"ל דעד דמטא זמני' לא טריף. גם י"ל דהנה דעת הרשב"א ז"ל הוי דמ"ד דס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים הוי נמי מתורת מחילה ואם הוי מתנה בהדיא ע"מ שאין בו דין זה גם לר"י לא מהני ואם הוי מתנה ע"מ שתמחול גם לר"ע מהני כי פליגי בסתמא ר"מ מפרש ע"מ שאין בו דין קאמר ור"י מפרש ע"מ שימחול ועיין בקצה"ח סימן רפ"ז מה שיישב דברי הע"ש בזה ונראה דדבר זה תלוי בפלוגתא דרב ושמואל ב"מ דף נ"א לגבי אונאה דרב דס"ל דע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו אונאה והיינו דמפרש שם דאפי' לר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא היכי דידע ומחיל אבל בלא ידע ומחיל לא בע"כ דהוא ס"ל דהוי טעמא דר"י מכח מחילה לכך בלא ידע ומחיל לא מהני אבל לשמואל דס"ל דאין לו עלי' אונאה ומכח דאפילו ר"מ היינו היכי דודאי קעקר אבל הכא מי יימר דקעקר והרי ר"מ לא ס"ל דכוונתו למחילה רק לדין קאמר ואעפ"כ ס"ל היכי דספק עקר מהני וא"כ לר"י דלדידי' מהני בדבר שבממון אף היכי דודאי עקר דלדידי' הוי כמו לר"מ ספק עקר א"כ לדידי' לא תליא מילתא במחילה כלל ולפ"ז נ"ל דלעולם לא תלינין במחילה דלא שכיח שימחול או דמחיל' בתפוס שטרא לא מהני רק הני רבנן דרבא דשם א"צ דטעם דמ"ד בדבר שבממון תנאו קיים לא הוי מכח מחילה רק אף בתנאי תנאו קיים לכך ס"ל דעד דמטא זמנו לא טריף דודאי כוונתו הוי לתנאי שלא יחול עד הזמן ההוא אבל לדידן דקי"ל כרב דבאונאה יש לו אונאה ובע"כ ס"ל דטעמא דר"י מכח מחילה הוא ג"כ כיון דלא עביד דמחיל להפסיד שיעבודו וכמ"ש רש"י דלא שכיח בזה לא תלינן במחילה ושי"ל דלא מהני מחילה דתפס שטרא ובתורת תנאי לא מהני דהוי מתנה עמ"שב וי"ל דטורף מיד לכך קמ"ל הב"י בשם בעה"ת דאף לדידן עד דמטא זמנו לא טריף דאעפ"כ תלינן במחילה ומהני בזה מחילה כפירש"י וא"ש ודו"ק היטיב והעיקר מה שנראה ליישב דברי הב"י הוא כך דמן הש"ס לא הוי ראי' רק שמחל שיעבודו עד אותו הזמן והיינו שלא יטרף עד זמן ההוא אבל אם הגיע הזמן טורף למפרע מלקוחות שקנו מקודם ולא מהני מחילתו רק דהוי כקובע זמן דאף שאין בשטר זמן פרעון מ"מ כיון שהוי מאוחר מוכח דהוי כאלו קבע לו הזמן שלא לתבעו עד זמן ההוא ואין יכול לטרוף מהם קודם הזמן אבל אם הגיע הזמן י"ל דטורף למפרע מלקוחות שקנו מזמן כתיבת השטר כנו בקובע זמן שטורף אח"כ למפרע אבל הב"י מוכיח מבעה"ת שמשמע שם דאינו טורף ממשועבדים שקנו קודם הזמן אף שאח"כ הגיע הזמן אינו טורף ממשועבדי' למפרע והוי כאלו קנו קודם זמן כתיבת השטר וזה שפיר נשמע מדברי בעה"ת וא"ש ודו"ק וזה אמת לפע"ד כוונת הב"י וק"ל והן אמת דתמי' לי על פרש"י שמשמע מדבריו להדיא שאינו טורף כלל ממשועבדים למפרע רק אלו שקמנו מזמן המפורש בשטר ומנ"ל כן ודלמא כוונת הש"ס רק דקודם הזמן אין יכול לטרוף דהוי כקבע לו זמן אבל בהגיע הזמן י"ל דטורף למפרע ולכאורה הי' אפשר לומר דמלשון הש"ס דקאמר נעכבי' עד דמטא זמני' ולא טריף ומדקאמר בתוספת ויו ולא טריף והו"ל לומר נעכבי' עד דמטא זמניה לא טריף אך בע"כ דתרי מילי קאמר דנעכבי' ועד דמטא זמני' לענין מיניה דידי' דקודם הזמן אינו טורף מיני' דידי' ואח"כ טורף מיני' דידי' וא"כ דלענין לקוחה שקנו קודם הזמן בזה לא מהני מה שרעכבי' עד זמני' רק ולא טריף מאלו שקנו כבר אפילו אחר זמני' אך מלשון רש"י משמע דגריס בלא ויו רק עד דמטא זמני' לא טריף משמע דחד מלתא הוא ומנ"ל לפרש דאפילו אחר זמנו לא טריף למפרע דלמא הכוונה רק עד דמטא זמני' לא טריף ואח"כ טורף למפרע ונראה דמזה ראי' דרש"י ס"ל כשיטת הפוסקים דמחילה בטופס שטרא לא מהני ומה דמהני כאן מחילה בשטר מאוחר היינו כיון דנכתב השטר בזמן מאוחר אבל לא חל רק מזמנו ואילך לכך הוי מקודם כלא תפיס שטרא וא"כ תינח אם אמרינן שמחל לגמרי שאף למפרע אינו טורף א"כ לא חל גוף השטר רק מן הזמן ואילך לכך מהני מחילתו מקודם דהוי כלא תפיס שטרא וכאלו החזיר לו השטר דמיא אבל אם נימא דלמפרע טורף א"כ בע"כ שלא מחל לגמרי רק שיעבוד השטר תיכף דאם לא הוי מתחיל תיכף השיעבוד באיזה כח יתחיל למפרע לגבות ובע"כ שהשטר התחיל תחילה א"כ איך נימא שמחל לו שלא יגבה ממונו עד זמן הזה הרי שוב מחילה בתפוס שטרא דלא מהני ואינו דומה לשאר קביעת זמן דהתם אמרינן דלא הוי דרך מחילה רק הלוה התנה כן שאינו משתעבד לפרוע לזמן הזה והוי בתורת תנאי לכך מהני שפיר אבל בשטר מאוחר אם הוי בתנאי הלוה הי' כותבין זמנו והוי כותבין בו זמן הפרעון ובע"כ מדכתוב בלשון מאוחר בע"כ העדים עשו כן מדעת עצמן שטעו בכך או לשם כונה אחרת רק דאנן אמרינן דאעפ"כ השטר כשר כיון שהמלוה קבלו הסכים על כך ומחל שיעבודו עד עתה ולא פסלינן לגמרי בשביל שהורע כח המלוה כמ"ש הש"ך בסימן מ"ג וא"כ בע"כ מטעם מחילה אתינן עלה ומחילה לא שייך לחצאין ובע"כ מחל הכל וק"ל והנה בהך סברא שכתבנו די"ל בזה דמחילה בתפוס שטרא לא מהני י"ל עוד דברי הב"י בשם בעה"ת בע"א קצת והוא די"ל לשיטת הרמ"ב דמאוחר לא בעי דאקני י"ל דלא נחשב זה מחילה רק כעין מכר ופרעון כמו דקי"ל פשרה דינה כמכר כן ה"נ בזה שבעד שמחל לו השיעבוד של קודם הזמן זכה הלה כנגדן שיגבה מדאקני וא"כ כמו דפרעון מהני אף בתפוס שטרא כן ה"כ בזה והוי כאלו קנה ממנו השיעבוד בדמים לכך מהני אף בתפיס שטרא אבל להסוברים דבעינין